°, תיעוב, ש"ז, — תכונה מתֹעבת ומאוסה: י"ג דימסיאות היו להם וכו' וכלם חרבו ולא נשתייר להם אלא זה בלבד לידע כמה תעוב נעשה בהם (ילק"ש, עמוס תקמה). לא תביאו לי מנחת שוא שלכם שהעשן עולה ממנה קיטור של תיעוב הוא לי ולא לנחת הרוח (רש"י, ישע' א יג).  תועבת מלכים עשות רשע, דבר תיעוב1 הוא לדיינין ואין הגון להם לעשות רשע (הוא, משלי יו יב). עד שתגיע מן התעוב והמאוס במיני התענוגים המנועים (ר"י א"ת, חו"ה, הפרישות ה).  וזהמתו, ענין תיעוב ומיאוס (רשב"ץ דוראן, אוהב משפט, קנד.). שמא תיעוב מאכל הוא שנזדמן בחליו  (המאירי, יומא ח ד, עד.). —  ואמר הפיטן:  סלח נא שמץ תעתוע תעוב רחומיך  (סלח נא אשמות, ערב' יוכ"פ). נפקדתי מתעוב מצרי ואדומי (ר"א הזקן, אמת יהגה חכי, אזהר', קבץ מעשי ידי גאונים, 68).