תַּפָּר
*, ש"ז, — שאֻמנותו לתפֹר, חַיָּט: הלכה למשה מסיני שיהו כותבין (תפלין) בעורות וכו' ותופרן בגידין וכשהוא תופר יהא תופר כתפר1 הזה (ירוש' מגי' א יא).
1 [כנראה הכונה לצורת תַּפָּר, ולא לתֶפֶר, וכנראה זאת דעת בעל פני משה בפרושו: כלומר כתופר הזה שרואה לחבר דבר לדבר וכו'.]