תֵּקֶן

° 1, ש"ז, —  הדרך הראויה לפי הדין והסדר הקבוע. Norm; norm(e): תקן2 הדבר לא תעלה לו ימי גמרו לא תעלה לו ימי ספירו (ירוש' נזיר ב י). —  ומצוי ביחוד עם כ היחס ועם כנויים, *כְּתִקְנוֹ,  כְּתִקְנָם: כל המוציא מעשרותיו כתיקנן אינו מפסיד כלום (שם תרומ' ד ג). בראשונה כשהיו השנים כתיקנן, אבל עכשיו שאין השנים כתיקנן היא שביעית היא שאר שני שבוע (שם שקל' א ב). ברכה ראשונה כתקנה3 (ברכ' טז.). עושין בסעודתן וכו' מברכים כתקנה3 (שם שם). ולמה נכתב כאן, כדי להסדיר חדשים כתיקנן (ר"ה יח:). נמצאה עיסה נאפית כתיקנה ונאכלת כתיקנה (תענ' יט:). בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן, אבל בזמן הזה וכו' (מגי' ב.). יצא מחותך ומסורס משיצא רובו הריהו כילוד, הא כתקנו הראש פוטר (נדה כט.). משיצא רובו כתקנו (ר' יוסי, שם שם). על שלא שמרתי חלה אחת כתקנה4 בארץ ישראל הריני משמרת שתי חלות בסוריא (מד"ר שה"ש, אל תראוני). אם שמרתם שלי לקרותה (את שמע) כתיקנה אף אני אשמור את שלכם (תנחו' בובר, קדושים ו). שאין עושים בניי את המועדים כתיקנן כשם שנצטוו בסיני (פסיק' רב', על נהרות בבל, קלד:). — ובסהמ"א: מה מלח רֻבו קשה בתבשיל וכתקנו5 יפה (תוספת למבחר הפנינים פרק לב, שער השתיקה, הברמן, סיני תש"ט, עמ' רפט). צורתה הולכת כתקנה (ראב"ח, המשיחה והתשבורת, 117). יוצא על דרך חכמת השעור ועל תקנה (שם שם).



1 [כך נהוג השם בלשון ימינו, ויש מנקדים תִּקָּן (יסטרוב), ואמנם אפשר שלפנינו בעקר מקור שהפך ש"ע מן תָּקַן, תְּקֹן, ובכנ' תִּקְנוֹ וכד', כדגמת מִכְרָם מן מְכֹר, וכד'.]

2תוספת' נזיר ה ב: תקון.]

3 [בדפוס': כתקונה.]

4 [בפסי' ר"כ (שמעו, בובר, קיח) כתיקונה. ושם: על שלא שמרתי יום אחד כתקונו בארץ ישראל וכו', וכך גם בדפוס' במד"ר שה"ש, וכך גם במדרש שה"ש, הוצ' גרינהוט, י.]

5 [מנֻקד: כּתָקנוֹ.]

חיפוש במילון: