תקע

1 ממנו תָּקוֹעַ, °תִּקוּעַ, *תְּקִיעָה, תָּקַע, תֵּקַע.


1 [גם בארמ' תקע באותה משמע כבעבר' וכוש' טַקְעַ (בהשפעת קע הנחציות) כלשון תקיעה בשופר בלבד, אולי כשאול מעבר' וארמ'. אפשר שנולד השרש בחקוי לקול התקיעה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים