* 1, ש"נ, — מכשול, פוקה, כשלון: כי תקלה הוא (הזהב) לאויל וכל פותה יוקש בו (ב"ס לד ז). — ובתו"מ: כל זמן שהיה אברהם קיים היו בורות נובעות מים, משמת אברהם סתמום פלשתים ולמה אמרו תקלה הן לנו מפני גייסות שהן באות עלינו (תוספת' סוטה י ו). שלות רשעים סופה תקלה (יומא פו:). ושלח את הצפור החיה על פני השדה וכו' לא אמרה תורה שלח לתקלה (קדוש' נז:, וכעין זה חול' קטו., שם קמ.). לא ישלח אדם לחברו חבית של מים לשם שמן מ"ט כל דבר של תקלה אסור לעשות (כלה, רבתי י). לכך אמר לו הקב"ה למשה אספה לי, למה שכינוסן של צדיקים הנייה לחם והנייה לעולם אבל כינוסן של רשעים תקלה להם ותקלה לעולם (מד"ר במד' טו). ויקח שש מאות רכב בחור, משל מי היו וכו' משל הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, שהרי למדנו שהירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל (תנח' בשלח ח). — *וארעה תקלה על ידו, *וארע דבר תקלה על ידו: אמר להם (ר' נחוניא בן הקנה) בכניסתי (לבית המדרש) אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי (ברכ' ד ב). — *ובאה לו תקלה, *באה תקלה על יד פלוני: אם אדם חטא, בהמה מה חטאה, אלא לפי שבאה לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב  תסקל (סנה' ז ד, וכעין זה מד"ר ויק' כז). ממרד שמרדו עשו וישמעל בהקב"ה והכעיסו אותו וכו' באת להם תקלה (מד"ר בראש' סוף סז). כיון שראה עכן כך אמר בלבו וכו' אני חוטא ומחטיא, מוטב אני אודה לפני הקב"ה ולפני יהושע, ואל תבוא תקלה על ידי שם במד' כג. — *והביא תקלה על פ', או לפ', על ידי פ': בנה מרחץ בצד מרחיצו של חבירו וחנות בצד חנותו של חבירו אין יכול למחות בידו ולומר לו אתה הבאתה עלי את התקלה (תוספת' ב"ב ב טו). השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן (חול' ה:). אם מדת פורענות מועטת המביא תקלה לחבירו הרי הוא כיוצא בו, קל וחומר למדת הטובה מרובה (מד"ר במד' ט). אמרו (המרגלים) בטוחין אנו בתפלתו של משה וכבר שלח מרגלים לשעבר והביאו תקלה, אנו לא נעשה כן אלא בהקב"ה נאמין ונעשה מלחמה (שם שם יט). — *ועשה ראובן תקלה לשמעון: מי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט שלא יעשם תקלה לאחרים (פרה ט ה). כיצד הוא עושה, נותן דמי אחת מהן ומתקן, ולא נמצא עושה תקלה לבאים אחריו (ירוש' דמאי ג ב).  — *והמציא לו תקלה: לא סוף דבר בהמתו של ישראל אצל הנכרי אלא אפילו בהמתו של נכרי אצל ישראל לא ייחדנה אצלו של נכרי אחר חבירו שלא תמציא לו תקלה (ירוש' ע"ז ב א). — ובתפילה: וכלה דבר וחרב ורעב וכו' וכל מחלה וכל תקלה וכל קטטה וכו' מעלינו ומעל כל בני בריתך (אבינו מלכנו זכור רחמיך, יוצר לימים נוראים). —  ובסהמ"א: סברא הוא שהמשולחת מותרת דלא אמרה התורה שלח לתקלה שתהא למכשול עון וילכדנה ויאכלנה (רש"י, קדוש' נז:). ואין הענין הזה דומה לטעות בני דורנו, אבל טעותם מביאה לידי תקלה והפסד גדול על ממוני בני אדם (ראב"ח, המשיחה והתשבורת, מק"נ, 5). כל המוצא קבר או מת או דבר שמטמא באהל מן המת חייב לציין עליו כדי שלא יהיה תקלה לאחרים (רמב"ם, טומאת מת ח ע). ואין לו להשגיח על תקלת חבירו (שו"ע חו"מ עד ב). ואם הבאישם (השור את המים) אחר נפילה פטור שהרי נעשה כשאר תקלה שחשוב כבור (שם שצח ד).