תקל
* 1, ממנו *מִתְקֶלֶת2, *תָּקַל, *תְּקָלָה.
1 [הפעל והשרש חדרו לעבר' מארמ', וכן נמצא השרש במשמ' זו גם בסור', בפרט בצורת השם תוקלתא כתרג' של מוקש (ש"א יח כא), ובלשון זו (עי' בדברי ברוקלמן במלונו) אפשר להכיר, כי עקר משמ' השם היא משקל כבד מנשֹא, ושל הפעל נתקל: כשל תחת כֹבד המשא, ולפי זה אין כאן אלא מבטא ארמי במק' א. שָׁקַל שבעבר'.]
2 [כנראה יש להכיר צורה זו כש"ג בדברי הפסיק' רב', שובה ישראל: כל הנביאים שהכו את ישראל הכום בנפילה וכו' אבל הושע לא עשאה אלא מתקלת (בילקוט שמעוני תקלב: מתוקלת) שנאמר בו כשלת בעונך ע"כ. ולפי משקל המלה ומקורה מקבילה היא לעבר' מִשְׁקֶלֶת וּמִשְׁקֹלֶת.]