תַּרְוָד

* 1, ש"ז, — כף, ובמיֻחד כף גדולה2 שבוחשים בה בתוך הקדרה, Löffel, Schöpflöffel; euillére (à puiser); spoon, ladle: עצם כדי לעשות תרווד (שבת ח ו). על אלו טמאות הנזיר מגלח על המת וכו' ועל מלא תרווד רקב (נזיר ז ב).  ויש שאמרו במדה גסה מלא תרווד רקב כמלא תרווד גדול3 של רופאים (כלים יז יב). תרווד שהוא נתון על השלחן אם מקבל כל שהוא טמא (שם ל ב). ומלא תרווד3 רקב (אהל' ב א). שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות (ידים ד ו). אפילו טלית ואפילו תרווד אין ניטלין אלא לצורך (תוספת' שבת יד א). תרווד של מתכות בין שיש לו יד ובין שאין לו יד וכו' טמא (שם כלים ב"ב ז ח). — ובסהמ"א: ויאכל ממנו תרווד אחד בבוקר טרם יאכל (אסף, 86). זומליסטרון, תרווד שמהפך בו הקדירה (ר"ח, שבת קכג:). ויערבנו שתי וערב בתרווד או כיוצא בו כל הניטל בשבת וינער אח"כ את הכלי לכלי אחר (הוא, שם קנו:). וכן עץ פרור והוא התרווד שמנער בו הקדרות רותחות (הוא פסח' ל:). — ואמר הפיטן:  תרוד עפר תקון כפר תרם ושפר תאמו בשפר (אילת השחר, יוצר שבת ר"ח). זירוד מלא תורווד יתכנס והמכתה תצבר (ר"ש יזכה, שרידים מהגניזה, מ"צ וייס, 61). 



1 [כן נקוד המלה גם במסרת הבבלית (פורת, לשון חכמים 135: תַרוָד, תַרוָדוֹת), ואמנם במשנ' מנֻק' ליוורנו תַרְווֹדוֹת, וכן בסור' תַרְוָדָא באותה משמ'; אבל על יד כתיב זה בא בנסחאות אחרות (עי' שטראק בהוצאת המשנה שבת 29, אפשטין, פרוש הגאונים 82 למשנה אהלות): תרווד, תורווד, תורבד, תרבד, תוּרְוָד, והגאון שם מפרש:  תרווד רקב, פ' תרוד זה פירושו בטיית מלעקה (כל' כף לאכל) וקד יסמינה תירויד ע"כ; ולפי הערת אפשטין הכונה, כי נקראה הכף תרויד גם בערב'. 
כנראה חדרה המלה לעבר' מארמ', אלא שאין מקורה גם בלשון זו, אלא שאולה היא משפת תרבות אחרת, ונטשטשה צורתה בתולדותיה.]

2 [עי' בהערה שאחר זו.]

3 [אמנם הרמב"ם בפרוש המשניות לשבת ח א (בתרג' א"ת) כותב:  כף הרופאים קטן וכו'.]

חיפוש במילון: