* 1, ש"ז, — כף, ובמיֻחד כף גדולה2 שבוחשים בה בתוך הקדרה, Löffel, Schöpflöffel; euillére (à puiser); spoon, ladle: עצם כדי לעשות תרווד (שבת ח ו). על אלו טמאות הנזיר מגלח על המת וכו' ועל מלא תרווד רקב (נזיר ז ב).  ויש שאמרו במדה גסה מלא תרווד רקב כמלא תרווד גדול3 של רופאים (כלים יז יב). תרווד שהוא נתון על השלחן אם מקבל כל שהוא טמא (שם ל ב). ומלא תרווד3 רקב (אהל' ב א). שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות (ידים ד ו). אפילו טלית ואפילו תרווד אין ניטלין אלא לצורך (תוספת' שבת יד א). תרווד של מתכות בין שיש לו יד ובין שאין לו יד וכו' טמא (שם כלים ב"ב ז ח). — ובסהמ"א: ויאכל ממנו תרווד אחד בבוקר טרם יאכל (אסף, 86). זומליסטרון, תרווד שמהפך בו הקדירה (ר"ח, שבת קכג:). ויערבנו שתי וערב בתרווד או כיוצא בו כל הניטל בשבת וינער אח"כ את הכלי לכלי אחר (הוא, שם קנו:). וכן עץ פרור והוא התרווד שמנער בו הקדרות רותחות (הוא פסח' ל:). — ואמר הפיטן:  תרוד עפר תקון כפר תרם ושפר תאמו בשפר (אילת השחר, יוצר שבת ר"ח). זירוד מלא תורווד יתכנס והמכתה תצבר (ר"ש יזכה, שרידים מהגניזה, מ"צ וייס, 61).