*, קל לא נמצא במקורות.

— הִפע', *הִתְּרִיז1, — התריז עצמו, הריק את נקביו: מה ת"ל אחוריכם אל היכל ה', מלמד שהיו פורעין (נ"א מפריעין) עצמן והיו מתריזין כלפי מטה2 (יומא עז., סכה נג: ועוד). הכניס שורו לחצר בעה"ב שלא ברשות ואכל חטין והתריז ומת פטור וכו' (ב"ק מז:). היתה אוכלת ומתרזת (ב"מ צ.). כיון שהגיע לפעור שאלה לכומרים במה עובדין לזו, אמרו לה אוכלין תרדין ושותין שכר ומתריזין בפניה (סנה' סד.). — *ובנגוד אל שותת: כאן בשותת (רעי) כאן במתרזת (חול' לח.). — ובסהמ"א: היה הדבר שהיא (הפרה) עושה בו רע לבני מעיה ומזיקה או שהיתה חולה ואם תאכל מזה מתרזת3, מותר למנעה (רמב"ם, שכירות יג ג)4.

— נִפע'  *נִתְרַז, — כמו הִפע'5: אלולי עטושים היה אדם נתרז בבגדיו וכשידע אדם שעטושין באין עליו ילך ויעשה צרכיו (א"ב דב"ס, כד.). כרע בל קרס נבו, אלהותיהם של בבל כרעו קרסו, ל' שחוק של עכו"ם הוא כמי שיש לו חולי מעים ואינו מפסיק לישב על מושב בה"כ עד שהוא נתרז (רש"י, ישע' מו א).