תָּרַס

*, קל לא נמצא.

—  הִפע', *הִתְרִיס כנגד אדם, בע"ח או דבר, שמש כתריס ומגן בפניו, הגן מפניו: שהוא נותן עור מכורסינין כנגד לבו והוא מתריס כנגד חיה (ירוש' שבת ה א). — *ובמשמ' עמד והתנגד: שהיו מתריסין כנגד רבי הושעיא (שם יבמ' ט ז). לא כך היה מעשה באושעיא ברבי שהתריס1 עם שמונים וחמישה זקנים (בבלי שם קכא:). ואינו מתרצה אלא מתריס ואומר אגרשנה אני (מד"ר שמות מד). ללסטים שהוא נידן לפני הקוסטינר, כל זמן שהוא מתריס הוא לוקה, הודה הוא נוטל פרקולה (פסיק' ר"כ, שובה, בובר, קנט.). — ובסהמ"א: לקנתרו להתריס כנגדו על שהחזיר את השליש לבניו (רגמ"ה, ב"ב קלג:). להתריס נגד המקום היא תשובה זו (רש"י, במד' כב לד). אם היית רוצה להתריס בנו ולהקשות לא היינו יודעים נגדך כלום (הוא, סנה' מא:, ד"ה מנזיהותיה). מתריס ונלחם כנגד יצרו (רשב"ם, ב"ב קיט:, ד"ה שפיטפע). אם יש דבר איסור בעיניך אל תאמר תחילה לאותן שספק לך אם יקבלו דבריך, שמא פן יתריסו כנגדך ויתחזקו בטעותם (ספר לסידים תתתתשעא). גחזי שהתריס כנגד רבו אלישע (פרוש המשנה לרמב"ם, אבות ב י). ולפי שלא היה חכם התריס כנגד האל (רשב"ץ, אוהב משפט על איוב א). כי כל מה שמתריס וקורא תגר הוא שלא מלב ורוח כי אם מגודל צרתו מן השפה ולחוץ (ר"מ אלשיך, איוב ח ב). שהוא יתברך מחשיב לי לרשע מה שהתרסתי על צרתי (הוא, שם י טו). כי זה השיאך להתריס נגדו יתברך (הוא, שם לג כז). העויתי אותו שיתריס נגדי (הוא, שם לג כז). שאין להתריס נגד הזוהר ולעשות מעשה שלא כדעתו (שאילת יעבץ א מו). ולא יתריס כנגדו ולא ישיבנו קשות (פלא יועץ אות בן, כט). יקפידו על כבודו ויענישו המתריסים כנגדו (שם אות ת, רצח). — ואמר הפיטן: מצוה כהפריס מורד מעריס מזרחי החריס מנוח כהתריס2 (אילת השחר, יוצר שבת ר"ח)3.

— הִתפ', °הִתָּרֵס, — כמו הִפע', התריס, רב התקוטט: והיו אברים מתריסין זה עם זה (ילק' שמע' תהלים לד, תשכא).



1 [כצ"ל. בדפו': שהתירם.]

2 [השבת נעשתה תריס ומגן לאדם הראשון.]

3 [כאמור בהערה לערך  *ב. תָּרַז. אין השמוש בהתריז במשמ' זו אלא שבוש.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים