° 1, קל — עי' פֻע' לקמן.

— הִפע',°הִתְּרִיף, — רפא, הביא רפואה, ואמר הפיטן: כאהרן אשר כהן לפניך להניפה, ובעת החל הנגף בעם מהר להתריפה (אנשי אמנה, סליח' למנחה יוה"כ).

— פֻע', §תֹּרַף, — נרפא: ואתחנן אל ה' יחלימני ויחיני ולא כלו רחמיו, אך תרוף תורף יוסף2 בתרופה אחת מבעלת האושפיזא (חיד"א, מעגל טוב השלם, עמ' 23).

— נִפע', °נִתּרַף — נרפא, ואמר המשורר: מעול זמנו נתרף ויתקף נפשי ינחמה (ר"ש שבזי, לבי לחכמה, שירי תימן, אידלזון-טורטשינר, 197).