א. תֹּרֶף

*, 1 ש"ז, —  בּשׁת, ובמיֻחד עֶרְוַת האשה: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף2 (ברכ' כד.). — *וכמו ערות הארץ: למה הכניסוה, מפני שתורפה של ירושלים היתה ונוחה היא ליכבש משם (שבוע' טז.). אם היתה (חבית) מונחת במקום התורף3 יניחנו במקום המוצנע (תרומ' ח ח). — *ובבאור למלה תְּרָפִים4: למה נקרא תרפים, לפי שהן מעשה תורף מעשה טומאה (תנחו' ויצא יב.)  — ובסהמ"א: נמצא על עקיבה טמאה, שמא נגע בבית תורפה בעת ישיבתה (רמב"ם, אסורי ביאה ט ח). הואיל והוא (הכתם) כנגד בית תורפה הרי זו טמאה (שם ט ט). והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף (שם כא ב).  ומלת ערוה שם נגזר מן כי את מקורה הערה והוא שם מוסכם למקום התורף (ר"א הקראי, גן עדן, עריות ז, קלד.) והביצים ההם קטנים יותר מביצי הזכר, וצואר הרחם יגיע עד התורף ויש לתורף הזה שתי חתיכות שומרות אותו מן הקור (שער השמים ט, לח.). הן על פיך בקיץ ובחורף לאלהי עויתי ופשעתי הפכתי ערף, ראיתי עמל הבנתי און הסתכלתי במקום התרף (אבן בחן, ויניציה, סא.). 



1 [כנראה היא המלה, שממנה במקרא רק מ"ר תְּרָפִים, עי' שם.]

2 [כך גם שבת סד: בכ"י מינכן; בערוך: במקום תורפה, ובדפוס' במקום התורפה, עי' *תָּרְפָּה.]

3 [כך בערוך. בדפוס': במקום תורפה, במקום התורפה.]

4 [עי' בהערות שלפני זו.]

חיפוש במילון: