1 [המפרשים מתלבטים בהבנת הפעל כאן וביתר המקומות. ואלה, לאחרונה, דברי ש. ליברמן תוספתא כפשוטה ב, 491: ונראה שאין מתריפו אלא מתריבו, כלומר, משמינו. וכן מזהירים הקדמונים [הכונה לבני רומי הקדומים] שימנעו את השרף מלזוב על השרשים כדי "שלא יסמא את עיני הגפן", כלומר שהן מתמלאות שרף, ומרוב השמן גורמות לנשירת הפירות וכו'. וכאן מזהירה התוספתא שאם זמר את אילן חולה לא יקנח את השרף (הזב ממנו) בגוף האילן אלא בעליו ע"כ. ואמנם קשה לקבל פרוש זה. א) עלינו לקבע כי הנוסח הנכון "מפני שמתריף" (ולא מתריפו) הואיל ורק מתוכו אפשר לבאר גם את הגרסה שמתרין, בנו"ן סופית, הדומה לפ"א סופית. ב) בהתאם לכך עלינו להניח שלפנינו פעל עומד ולא פעל יוצא, כי כן משמש הפעל גם בכל יתר המקומות. ג) הכתיב בפ"א מוכח הוא בכל מקום, ואין להניח שבכל המקרים האלה בא מתריפו במקום מתריבו, ואין פעל כזה במשמ' השמין (כפ"י או כפ"ע) בתו"מ, בעבר' או אף בארמ'. ד) אין להשוות אף את הפעל תרף בסור' שמשמ' שׂחה, ובאפעל השחה (natare fecit). ואולם בכל מקום מתאימה הבנה אחרת, שהיא במשמ' התרפה, התרופף, וכאן למשל, מובן ההבדל בין המקנח בשרש הצמח, שעל ידי הקנוח בשרש הוא מתרופף בקרקע, ובין המקנח בעלים, שהצמח נשאר בו תקוע בחזקה באדמתו. ואשר לצורה התריף, כאלו בהִפע' מן תרף במק' התפעלה התרפּה או התרופף מן רפה או רפף, אין הדבר שונה מצורות כגון התריע במק' התפ' מן רוע, התריז ונפע' נתרז במקום התרזה, נתרזה, מן רזה, ועוד.]