*, ש"נ, — כמו א. תֹּרֶף: אם היתה (חבית) מונחת במקום התורפה1 יניחנו במקום המוצנע תרומ' ח ח. — ובמיֻחד ערוַת *האשה, וגם *בית התָּרפה: הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה ושלא כנגד בית התורפה טהורה נדה ח א. נמצא על בית יד אונקלי שלה, אם מגיע כנגד תורפה טמאה ואם לאו טהורה תוספת' שם ז א. בדקה ביד שאינה בדוקה או שהטיח גופה לבית תורפה ירוש' שם ב א. כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורפה2 שבת סד:. לא יניחם במקום הטינה אלא במקום התורפה והם מרקיבים מאיליהן סופרים ה טו, היגער, 161. — *וכמו ערות הארץ: מפני שהיתה תורפת3 ירושלם שם והיתה יכולה להיכבש שם ירוש' שבוע' ב ג. — ובסהמ"א: ואותו מקום חבק עצמו הוי כלפנים כנגד התורפה ערוך, ערך חבק. שיש שם תורפה לירושלם ונוחה ליכבש משם רש"י ישע' כב ט. — ואמר הפיטן: וכלי קטורת הוציא לתורפה4 ראב"ן, אכפרה פני מלך, סליח' מוסף יוה"כ. זלת גדודי זנות ותרפה זללו יקרי קלונימוס, אזעק אליך, מבחר השירה העברית באיטליה, שירמן, סג.