*, * תֻשְׁבָּחָה1, ש"נ, מ"ר תשבחות, תושבחות, — דברי שבח ותהילה, ואמר בן סירא: הודו לאל התשבחות כי לעולם חסדו (ב"ס נא, סגל, שנה). — ובתלמ': מודים אנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים וכו' (ירוש' ברכ' א ח). עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה ומכאן ואילך בשירות ותשבחות. (ברכ' ג:). כל התושבחות האמורות בספר תהלים כלן דוד אמרן (פסח' קיז.). יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין על כל התהלות וגבוה מכל התשבחות ללא קצה ולאין סוף ועד אין מספר (אתה הוא ה' לבדך, תפ' השחר לרבינו רב סעדיה גאון, סדר רב עמרם השלם, סד.). ברוך אתה יי' מלך מהלל בתשבחות2 (ברוך שאמר, תפ' שחר'). שכן חובת כל היצורים לפניך יי' אלהינו וכו' להודות וכו' ולקלס על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך משיחך (נשמת, שחר' לשבת ויו"ט). ברוך אתה יי' אל מלך גדול בתשבחות3 (ישתבח, שם). לאל ברוך נעימות יתנו, למלך אל חי וקים זמירות יאמרו ותשבחות4 ישמיעו (לאל ברוך, שם). — ובסהמ"א: הם (הגלגלים) חיים נשמעים לרצון בוראם ישבחוהו ויזמרו לו זמרה ותושבחה מעולה (ר"י חריזי, מו"נ ב ו).