מיכה יוסף לבנזון (מיכ״ל) נולד בוילנה בז׳ באדר תקפ״ח, 22 בפברואר 1828 לאביו המשורר אברהם דב הכהן לבנזון (אד״ם הכהן). למד ב״חדר״ ואביו הדריכו בלימוד המקרא, והשכלה עברית מגוונת. האב גם איפשר לו את לימוד השפות גרמנית, פולנית, רוסית וצרפתית באופן פרטי. כבר בילדותו גילה עניין רב בספרות היפה, והתחיל את עבודתו הפיוטית בתרגומים מגרמנית. בגיל 19 תירגם את רובו של השיר השני של ה״אנאיס״ לוורגיליוס, על פי העיבוד הגרמני של שילר (״הריסות טרויא ביד היוונים״ , תר״ט) ותרגום זה הקנה לו מוניטין בין המשכילים. שנה לאחר מכן תירגם את המחזה ״שאול״ של ויטוריו אלפיֶרי. בברלין, לשם עבר ב־1847 שמע מיכ״ל את הרצאותיו של שֶלינג, והכיר את התנועות הספרותיות שבדורו. בהשפעתם של שניאור זק״ש ויום־טוב ל. צונץ ניגש לכתיבת הפואמות ההיסטוריות, אותן הוציא אביו לאור בשם ״שירי בת ציון״ (תרי״א). שאר שיריו, המקוריים והמתורגמים, 41 במספר, יצאו לאור לאחר מותו ("כינור בת־ציון״, ווילנה, תר״ל). בני תקופתו חשבוהו לגדול משוררי הזמן. בגיל 17 נתגלו במיכ״ל סימני שחפת. בקיץ 1849 יצא למעיינות זאלצברון, חזר לחורף לברלין ובקיץ 1850 יצא לריינֶרץ, שם הוטב לו, ושם כתב את מיטב הפואמות שלו. עם בוא החורף הורע מצבו והוא חזר לווילנה ושם נפטר בכ״ז בשבט תרי״ב, 17 בפברואר 1852.
בניגוד לרציונאליזם של אביו ושירת ההשכלה, נתגלה מיכ״ל כמשורר רומנטי, בשיריו הליריים מנשבת רוח עלומים רעננה, למרות היגון המפעם בהם. הדברנות, המוסרנות והשכלתנות, שאיפיינו את הליריקה שלפניו, מפנות אצלו מקום לרגשות אישיים ולחוויות כנות. לציון מיוחד ראויים השירים ״התפילה״, ״אל הכוכבים״, ״חג האביב״, ״על החלירע בעיר ברלין״ ושירי האהבה המעטים שכתב. עיקר כשרונו נתגלה בפואמות ההיסטוריות: ״שלמה וקהלת״, ״נקמת שמשון״, ״יעל וסיסרא״, ״משה על הר העברים״ ו״ר׳ יהודה הלוי״. ״שלמה וקהלת״, כדוגמת ״המתאונן והמשורר״ של אביו, מורכבת משתי שירות מקבילות על רקע הניגוד שבין ״שיר השירים״, שירת האהבה למאת הזויר והנעורים לבין ״קהלת״ שירת השקיעה הפסימית, שחוברו שתיהן, לפי המסורת, על־ידי שלמה המלך. ב״נקמת שמשון״ מתוארת תאוות הנקמה, שהיא לבדה מקיימת עדיין את שמשון. ב״יעל וסעסרא״ מתלבטת יעל בין חובתה האנושית לבין חובתה הלאומית להילחם באויבי עמה, ובהשראת דבורה היא משתכנעת שהמוסר הלאומי הוא גם האנושי. ״משה על הר העברים״, מתאר את המתרחש בלב החוזה בשעת פרידתו הכפויה מן העם והארץ, על גבול הגשמת חזונו – נושא המשקף במידת־מה את גורלו האישי של מיכ״ל החולה ללא־מרפא. פרט ל״שלמה וקהלת״, העומדת במקצת תחת השפעת יצירתו של אביו, מהוות שאר הפואמות של מיכ״ל מפנה וחידוש בשירה העברית. כמתרגם עיבד מיכ״ל את Erlkönig (״מלך הבלהות״) לגיתה, מגרמנית; Farys (״הערבי במדבר״) לא. מיצקיביץ׳, מפולנית; La Feuille (״דליה נדחת״) מאת אַרנו, מצרפתית, ועוד. יצירתו השירית כונסה לראשונה ב״כל שירי אד״ם ומיכ״ל״, ווילנה, תרנ״ה.
[מקורות: קרסל, סמבטיון, האנציקלופדיה העברית, Jewish Encyclopedia, ויקפדיה]