לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל

יוסף קלוזנר, חוקר ספרות, היסטוריון, מבקר ועורך. נולד בא׳ באלול תרל״ד, 14 באוגוסט 1874, בעיירה אוֹלְקֶנִיקִי שבפלך וילנה. ב־1885 עבר עם משפחתו לאודסה, ובגיל צעיר נכנס לפעילות בתנועת חיבת־ציון ובאגודות לטיפוח הדיבור העברי. בשני תחומים אלה, העברית המחודשת ודרכי הפעילות הציונית, פרסם את מאמריו הראשונים (ב־1893), ומייד לאחר מכן הופיע חיבורו הראשון בביקורת הספרות, חוברת הספד והערכה על י״ל גורדון (1894). בשנות נעוריו באודסה התהוותה ידידותו האמיצה עם המשורר שאול טשרניחובסקי, שנמשכה כל ימי חייהם. בשנים 1897–1902 למד באוניברסיטת היידלברג, ובד בבד עם רכישת השכלה מגוונת ביסס את מעמדו כמבקר בולט של הספרות העברית הצעירה. בתחילת 1903 נתמנה לעורך הירחון החשוב השילוח במקום מייסדו אחד־העם, ושימש בתפקיד זה כל ימי חייו של הירחון – עד 1919 ברוסיה ולאחר מכן, עד 1926, בארץ־ישראל. בצד עבודתו זו פרסם בשנות שבתו ברוסיה שורה של ספרי עיון ומחקר בהיסטוריה היהודית ובתולדות הנצרות, אסופות של מאמרים פובליציסטיים שעמדו בסימן דבקותו בלאומיות העברית, מאמרי ביקורת וסקירות על מצב הספרות העברית. כמו כן היה שותף ליוזמות שונות בתחום מדעי היהדות, ביניהן האנציקלופדיה היהודית בעברית אוצר היהדות, שלא חרגה משלב התכנון המפורט (1906), והאנציקלופדיה היהודית ברוסית, שתרם לה ערכים מקיפים. ב־1919 עזב את אודסה ועלה לארץ־ישראל. מ־1925 עד 1950 כיהן באוניברסיטה העברית בירושלים, תחילה כפרופסור לספרות עברית חדשה ומ־1943 כבעל הקתדרה לתולדות הבית השני, שהייתה משאת נפשו האמיתית כל השנים. בצד עבודתו האקדמית עסק בפעילות ציבורית מגוונת מתוך זיקה אמיצה לחוגי הימין הרוויזיוניסטי. ב־1949 אף הוצב כמועמד הימין לכהונת נשיאה הראשון של מדינת ישראל מול חיים וייצמן. בשנותיו האחרונות שימש קלוזנר עורכה הראשי של האנציקלופדיה העברית. הוא נפטר בתל־אביב אור לי״ד בחשון תשי״ט, 28 באוקטובר 1958 ונטמן בירושלים.

בשנות שבתו בירושלים פרסם קלוזנר עשרות ספרים. בראשם יצוינו ששת הכרכים של היסטוריה של הספרות העברית החדשה (1930–1950; מהדורה מורחבת 1952–1958) – סיכום מפורט של מאה שנות ספרות ההשכלה העברית מראשיתה בגרמניה ועד מנדלי מוכר ספרים. על אף מגבלותיו של חיבור זה, בעיקר מחמת גישתו הביוגרפיסטית הקשוחה, הוא משמש עד היום בסיס עובדתי חשוב להמשך המחקר בספרות זו. בספרו קיצור תולדות הספרות העברית החדשה (מהדורות שונות מ־1934 עד 1955, וכן בתרגום לאנגלית) שרטט תמונה תמציתית של הספרות העברית מן המאה השמונה־עשרה ועד אמצע המאה העשרים. כמו כן חיבר ספרים מונוגרפיים על המשוררים שאול טשרניחובסקי (1947), זלמן שניאור (1947), דוד שמעוני (1948) וח״נ ביאליק (1950). מאמרי הביקורת שלו על סופרי זמנו ועל הקודמים להם כונסו בשלושת הכרכים של יוצרים ובונים (1925–1930). לאחר מכן הוסיף עליהם את הכרכים משוררי דורנו (1956) ויוצרי תקופה וממשיכי תקופה (1956), שניהם במסגרת המהדורה הכוללת של כתביו המקובצים.
הגותו ההיסטורית, הלאומית, החברתית והספרותית של קלוזנר, וכן הפרקטיקה שלו כמבקר וכעורך, ניזונות מתפיסת־יסוד שניסח בספרו יהדות ואנושיות (1905 ואילך). היהדות הקדומה שבטרם הגלות הייתה בעיניו שלמות אידיאלית של ייחוד לאומי עם פתיחות אוניברסלית, זיקה בלתי־אמצעית לטבע וכיסופים לגאולה משיחית לשם הגשמת שלטון הצדק בעולם. תנועת ההשכלה הכשירה את הקרקע לריפויו של העם היהודי ממחלות הגלות, והציונות היא המכשיר הנעלה להשגת תחייה לאומית בארץ־ישראל, שבעקבותיה תבוא גם הגאולה האנושית הכללית. לפיכך ראה קלוזנר את עיקר תפקידו בעידודם של הסופרים העברים למזג ביצירתם יהדות ואנושיות לאור חזון התחייה הלאומית. יצירה טובה בעיניו היא זו המשקפת חיוניות אנושית בריאה והרמוניה עם הטבע, וככל שתתקרב הציונות להגשמת הנורמליזציה בחיי היהודים, כן תתקרב הספרות העברית לשיאי־יצירה גאוניים. לכן טבעי הדבר שהמשורר שבו ראה קלוזנר את המממש האידיאלי של הגות זו היה שאול טשרניחובסקי, ובצידו זלמן שניאור, ונראה כי שניהם היו חשובים בעיניו מביאליק, בו ראה את מגלמו המובהק ביותר של ׳סבל הירושה׳ הגלותי.
תיאור חי ומלבב של מהלך חייו ושל דמותו בעיני עצמו מצוי בספרו האוטוביוגרפי דרכי לקראת התחיה והגאולה (1946). קריקטורה אכזרית של דמותו שורטטה ברומן שירה (1970) מאת ש״י עגנון, שהיה שכנו ויריבו. דיוקן מפורט שלו הועלה מתוך שילוב של חיבה ואירוניה בספרו של בן־אחיינו, עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך (2002).

נכתב על־ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: קרסל, תדהר, ויקיפדיה, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראַטור, Yiddish Leksikon, The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe, Электронная еврейская энциклопедия]

ביבליוגרפיה
איריס פרוש, קנון ספרותי ואידיאולוגיה לאומית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, 1992.

ספרים
  • מה לעשות? : לשאלת המשבר בספרות העברית (קרקא ; ברן : לשכת־המרכז של עבריה, תרס״ז 1907)
  • תולדות הספרות העברית החדשה (תקמ״ה–תרע״ח) (ירושלים : השלח, תר״ף) <תוכן העניינים>
  • יוצרים ובונים : מאמרי בקורת (תל אביב : הוצאת דביר : ספרי מוריה, תרפ״ה–תר״ץ, 1925–1930) <תוכן העניינים>
  • היסטוריה של הספרות העברית החדשה : שיעורים (ירושלים : חברה להוצאת ספרים על־יד האוניברסיטה העברית, תר"ץ–תש"ח) <6 כרכים.> <מהדורה שניה, מעובדת מחדש ומורחבת יצאה לאור בשנים תשי״ב–תשי״ט, 1952–1958.> <התוכן: א. מבוא כללי. דור המאספים – ב. הדור של הרומאנטיקה וחכמת־ישראל (1820–1860) – ג. תחילת הספרות העברית ברוסיה ו״תקופת ווילנה״ (1804–1860) – ד. הספרות העברית הריאליסטית (1860–1881) – ה. סמולנסקין ודור ״השחר״ (1868–1885) – ו. השמרנים והסוציאליסטים בתקופת־ההשכלה. מנדלי מוכר־ספרים>
  • פילוסופים והוגי־דעות : מסות ומחקרים (תל אביב : הוצאת דביר, תרצ״ד–תש״א, 1934–1941) <שני כרכים. מהדורה שניה, מורחבת ומתוקנת מעיקרה יצאה לאור ב־1956>
  • קצור תולדות הספרות העברית החדשה, 1781–1939 (תל אביב : מולדת, תרצ״ט 1939)
  • מישו עד פאולוס (תל אביב ; ירושלים : הוצאת מדע, תרצ״ט–ת״ש) <מהדורה שניה יצאה לאור בתשי״א1951 ומהדורה שלישית מתוקנת ומורחבת ב־1954>
  • משני עולמות : מסות ספרותיות (ירושלים : מסדה, ב׳ אלול תש״ד 1944) <תוכן העניינים>
  • דרכי לקראת התחיה והגאולה (תל אביב : הוצאת מסדה, ,תש״ו 1946) <אוטוביוגראפיה. הוצאה שניה מורחבת ומתוקנת בשני כרכים יצאה לאור ב־1955>
  • שאול טשרניחובסקי : האדם והמשורר (ירושלים : קרן עברית על־שם סיר מונטגיו ברטון, על־ידי החברה להוצאת־ספרים שע״י האוניברסיטה העברית, תש״ז)
  • היסטוריה של הבית השני (ירושלים : אחיאסף, תש״י–תשי״א)
  • ח.נ. ביאליק ושירת־חייו : ארבעה־עשר מאמרי־ביקורת (תל אביב : הוצאת דביר, תשי״א 1950)
  • מניחי־היסוד של מדינת ישראל : מסות על גדולי הציונות בדור החולף (ירושלים : הוצאת־ספרים אחיאסף, תשי״ג 1953)
  • הנביאים : מסות על מהותה של הנבואה ותפיסת־העולם של נביאי־ישראל (ירושלים : הוצאת מדע, 1954)
  • קיצור ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה (ירושלים : הוצאת מדע, 1954) <״הקיצור נעשה על־ידי ד״ר ב. נתניהו ואושר על־ידי המחבר״>
  • יהדות ואנושיות : קובץ מאמרים (ירושלים : הוצאת ״מדע״, 1955) <שני כרכים. מהדורה רביעית, מורחבת ומתוקנת מעיקרה>
  • יוצרי־תקופה וממשיכי־תקופה : קובץ מאמרים (תל אביב : הוצאת מסדה, 1956)
  • אליעזר בן־יהודה : אגדת־חייו ומפעל־חייו : קובץ מאמרים למלאת מאה שנה להולדתו (תרי״ח–תשי״ח) (ירושלים : בהוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית וברית עברית עולמית, תשי״ח)

יצירות שנערכו

  • אליעזר בן־יהודה : קובץ לזכרו / בעריכת יוסף קלוזנר (ירושלם : הסולל, שנה ז׳ להצהרת בלפור [תרפ״ד 1924]) <תשעה מאמרים לזכר אליעזר בן־יהודה ולתולדות חייו>
  • ביתר : ירחון לשאלות החיים, המדע והספרות (ירושלים : הוצאת יוסף אור וב. צ. נתניהו, 1933–1934)
  • בשעה הרת־עולם / זאב ז׳בוטינסקי (ירושלים : ת. קופ בשם חבר מעריצי זאב ז׳בוטינסקי, תש״ד 1943)
על המחבר ויצירתו

ספרים

מאמרים

על ״בשעה הרת־עולם / זאב ז׳בוטינסקי״

על ״יוצרים ובונים : מאמרי בקורת״

על ״היסטוריה של הספרות העברית החדשה : שיעורים״

מזהים חיצוניים
LC – n80149730 | NLI – 987007263907205171 | VIAF – 97209146 | Wikidata – Q964668 | OpenLibrary – OL128310A

עודכן לאחרונה ב: 14 באוקטובר 2025
q

יצירותיו האחרונות שראו אור בפרויקט

עסקן צנוע: לזכרו הברוך של זאב לייבוביץ ; מֵעִנְיָן לְעִנְיָן XVI–XV ; הַסּוֹצִיאַלִיסְמוּס הַנְבוּאִי ; מֵעִנְיָן לְעִנְיָן [XIV–XI] ; סֵפֶר עָמוֹס עִם פַּרְשֶׁגֶן ; לֶב טוֹלְסְטוֹי: מאמר שני ; לֶב טוֹלְסְטי: מאמר ראשון ; גֵיטה: מאמר ראשון ; פְרִידְרִיךְ שִילֶר ופילוסופית־השירה שלו ; יַעֲקֹב קְלַצְקִין ; הֶרְמַן כֹּהֵן: מאמר שני ; הֶרְמַן כֹּהֵן: מאמר ראשון ; שְפִּינוֹזָה וְהַיַּהֲדוּת ; הַדֵּיאִיסְמוּס וּבִקּוֹרֶת־הַמִּקְרָא ; יעקב כהן ; שאול טשרניחובסקי: מאמר אחד־עשר ; שאול טשרניחובסקי: מאמר תשיעי ; שָׁאוּל טְשֶרְנִיחוֹבְסְקִי: מאמר שמיני ; שאול טשרניחובסקי: מאמר עשירי ; קצוּר תּוֹלְדוֹת הַסּפרוּת הָעִבְרִית הַחֲדָשָׁה (1781–1939) ;

יצירות בַּמאגר על אודות היוצר