לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל
יהודה ליב לוין
1844‏-1925

יהודה ליב לוין, משורר וסופר עברי, מראשוני ״חובבי־ציון״, נודע גם בשמו הספרותי: יהל״ל, נולד בליל שמיני עצרת, כ״ב בתשרי שנת תר״ה, 5 באוקטובר 1844 במינסק (בירת בלארוס כיום) למשפחה חסידית אמידה. קיבל חינוך תורני בבית אביו, אך כבר כנער החל ללמוד בכוחות עצמו תנ״ך ודקדוק, הגה בספרי המשכילים ואף כתב דברי־שיר. שירו הראשון ״פצעי־אוהב״ (1865) , קירבו למשכילי מינסק, ובהשפעתם התרחק מסביבתו הקודמת. ב־1870 החל לעבוד כמורה ובמזכיר בבית משפחת ברודסקי, וב־1871 עבר לקיוב לשמש גזבר בבית־מסחרה של משפחה זו. בה בשנה הופיע קובץ שיריו הראשון ״שפתי רננות״.

קריאתו המרובה בספרות הרוסית הראדיקלית והסוציאליסטית והסתכלותו ביחסי העבודה במקום עבודתו קירבו אותו לחוגים סוציאליסטיים. הוא קשר קשרים עם חוגו של אהרן שמואל ליברמן ואף עזר לו בהוצאת עתונו ״האמת״. מרבית שיריו מהשנים 1874–1880 מכילים ביקורת חריפה על סדרי החברה והמשטר הקיים. בתקופה זו ראה לוין את ״שאלת היהודים״ כשאלה סוציאלית גרידא.

התגברות הלאומנות הרוסית והשנאה ליהודים הגבירה את עניינו של לוין בבעיות החיים היהודיים, והוא תמך בהקמת קרן שמטרתה היתה העברת המוני העם היהודי ברוסיה לחיי עבודה. הפרעות ב־1881 הרחיקו את לוין מהחוגים הסוציאליסטיים, ומאז התמסר לעניינים יהודיים בלבד. בהגירה ההמונית של היהודים, שבאה לאחר הפרעות, ראה לוין את הפתרון לבעיית יהודי רוסיה. לוין הצטרף לחיבת־ציון, היה ממייסדי ״אגודת־ציון״ בקיוב (1883) , וניהל תעמולה ליישוב ארץ־ישראל. באותה תקופה תירגם לוין את ספרו של ד׳ישראלי ״נס לגויים או טנקרעד״ (תרמ״ג/ד), הכולל חזון שיבת ישראל לארצו. פעילותו הציונית משכה את עיני השלטונות וב־1887 נאלץ לוין לעזוב את קיוב ולהשתקע בעיר הקטנה טומאשפול. משיריו בתקופה זו יש לציין את ״הנודדים בליל״, על גירוש משפחה יהודית מן הכפר; ״מוצאי גולה״, על סבלם של יהודים חסרי זכות־ישיבה בקיוב; ו״שמחה וששון ליהודים״, סאטירה המתארת את שמחתם של היהודים על כי ההרוג שנמצא בעיר יהודי הוא, וכך ניצלו מעלילת־דם. הישיבה בסומאשפול השפיעה לרעה על התפתחותו, ונותק הקשר בינו לבין בני־זמנו.

כוחו הפיוטי של לוין לא היה רב. שיריו הם כעין מאמרים פובליציסטיים בחרוזים, ועיקר החידוש שבהם היה במוטיווים הסוציאליסטיים. לפובליציסטיקה שלו נודע ערך מסויים בימיה הראשונים של ״חיבת־ציון״ ב־1910 (תר״ע) פירסם לוין את זכרונותיו ״זכרון בספר״, ובשנת 1911 החלה הוצאת ״תושיה״ בווארשה להוציא לאור ״כתבים נבחרים״ שלו, אך הפסיקה את הוצאתם אחר זמן קצר. ב־1917 חזר לוין לקיוב, בה עברו עליו שנותיו האחרונות בבדידות ובדלות.

יהודה־ליב לוין נפטר בקיוב בי״ג בכסלו תרפ״ו, 30 בנובמבר 1925.

נכתב על־ידי יהודה סלוצקי עבור האנציקלופדיה העברית
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה, Jewish Encyclopedia, Электронная еврейская энциклопедия, YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe, Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона]

ספרים
  • זכרונות והגיונות (ירושלים : מוסד ביאליק : ספריית ׳דורות׳, תשכ״ח 1968) <ההדיר וצירף מבוא והערות יהודה סלוצקי>
על המחבר ויצירתו

ספרים

  • יברכיהו, ישראל, יהל"ל : 20 למותו, 100 להולדתו, (תל־אביב, 1946) (ביוגרפיה של הסופר יהודה ליב לוין)

מאמרים

על ״זכרונות והגיונות״

מזהים חיצוניים
LC – nr96017918 | NLI – 987007307915205171 | VIAF – 7288828 | Wikidata – Q12407827 | OpenLibrary – OL2168914A

עודכן לאחרונה ב: 6 במאי 2023