לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל

שרון אס, משוררת, נולדה ברמת גן נולדה בי״ט באייר תשכ״ו, 9 במאי 1966, ובגיל תשע עברה עם משפחתה לרמת אפעל. החיים בסמיכות לפארק רמת גן והספארי נקשרו אצלה בדימויי טבע ואור, הניכרים היטב בשיריה. למדה ב״תיכון חדש״ בתל אביב, ובתקופה זו התוודעה אל המשוררת נורית זרחי, שהידידות עמה פתחה לה עולמות של שיח ושירה. שירתה בצבא בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. למדה באוניברסיטת תל אביב לימודים קלאסיים וספרות אנגלית לתואר ראשון, וסיימה תואר שני במדעי הדתות.

ב־1994 השתתפה בכיתת השירה הראשונה של ״הליקון״, ולאחר מכן פירסמה שירים בכתבי העת ״הליקון״, ״חדרים״, ״אפס שתיים״, ״כרמל״ ובמוספי הספרות של העיתונים. הקימה עם ליאת קפלן את תחום הכתיבה במתא״ן (מרכז תרבות ואמנות לנוער) והנחתה שם סדנאות כתיבה לבני נוער. מאז הנחתה סדנאות לכתיבת שירה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית בירושלים וב״קמרה אובסקורה״. מלמדת במכון ״כרם״ להכשרת מורים בירושלים.

פירסמה ארבעה ספרי שירה: ״אם ההר נעלמה״ (תג: ספרי ״הליקון״, 1977); ״הזר ואשת חול״ (2001); ״נתיני השמש״ (2006); ״האוריום״ (2011) ומוזיקת הנתיב הרחב (2015). שיריה הופיעו באנתולוגיות בארץ ובארצות הברית ותורגמו לכמה שפות אירופיות. ב־2018 פרסמה את המסה היום שאחרי. מתרגמת שירה מאנגלית ומצרפתית. בין השאר משיריהם של לואיס גלי, וולאס סטיוונס, אן קארסון ופרנק בידארט. כותבת מסות על שירה וחוקרת את המשורר האיטלקי דנטה אליגיירי (1265–1321), מחבר ״הקומדיה האלוהית״.

שירתה מאופיינת בשימוש אינטנסיבי בחומרים בעלי אופי מיתי – מהמיתולוגיה היוונית ומהקלאסיקה הנוצרית והמודרנית. יסודות מיצירותיהם של הומרוס, דנטה, ט״ס אליוט ועזרא פאונד מעמידים בשירתה עולם פואטי, מיתולוגי ואלגי, כעין ״תיאטרון תודעה״ בלשונה. זהו עולם של טרנספורמציות, שבו הזמן שב וסובב בחלל; שבו העבר נוכח תדיר בהווה ומושלך אל העתיד; שבו מתמוססים הגבולות בין סובייקטים. זהו עולם שבו המיתיזציה היא תנאי לעוצמה של הביוגרפי, הנסמך על דמויות כגון אודיסאוס, קרברוס, דמטריוס, איקרוס ואחרים.

שלא כמשוררים אחרים בני תקופתה (למשל, ליאת קפלן ותמיר להב־רדלמסר), המשתמשים ב״דובר אוטוביוגרפי״, אס מציגה ״אני לירי״ רב־השתקפויות, המועצם לממדים קולוסאליים. בשיריה מתגלמות, במקביל, התשוקה להחיות עולם לאור צללים קדמוניים ושאלת המשמעות של מעשה ההחייאה עצמו. פעולת השיר נתפשת כמקום של פתיחה, של היסוס ושל גילוי, שבו שולטים העוצמה של הדמיון והחירות להמציא את העולם ולא לחקותו. הטקסט השירי נבחן בשיריה כמעשה של עדות, ובד בבד כמעשה בגידה, כפעולה לשונית שמעצם טבעה היא שקר, אבל גם אמת. באופן זה גם קשורה שירתה בשירת נורית זרחי: הביוגרפי משמש כעין מקפצה אל עולם אחר, מורכב, קסום וטוטלי, שאין לו דבר עם היומיומי.

על ספרה הראשון זכתה במלגת ״הליקון״ על שם חזי לסקלי לספר ביכורים, ובמלגה לעידוד ספרי ביכורים מטעם המועצה לתרבות ואמנות. כמו כן זכתה בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לסופרים עבריים ע״ש לוי אשכול (2002), במלגת קרן פולברייט (2005) בפרס ביאליק (2012) על ספרה ״האוריום״, ובפרס יהודה עמיחי (2018).

נכתב על־ידי טל פרנקל עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: ויקיפדיה]

ספרים
  • אם ההר נעלמה : שירים (תל־אביב : תג : ספרי הליקון, תשנ״ז 1997)
  • הזר ואשת חול : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2001) <עריכה לאה שניר>
  • נתיני השמש (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 2005)
  • האוריום (ירושלים : מוסד ביאליק, תשע״א 2011) <עורכת הספר – ליאת קפלן>
  • מוזיקת הנתיב הרחב (רמת גן : אפיק - ספרות ישראלית ; תל אביב : הליקון, תשע״ה 2015)
על המחברת ויצירתה
  • אדלהייט, עמוס, מסה על הביקורת: דפים של מהות, עמדה: ביטאון לספרות, גל׳ 25 (2011), עמ' 9–31 (תרבות הרמייה והשקר בה שקועה עד צוואר קריית הספר הארצישראלית שלנו בעשור השני לאלף החדש קיבלה לאחרונה ממדים גרוטסקיים מפחידים ממש והובילה אל מרכז הבמה הספרותית דמויות קלושות של גרפומנים ועסקנים שאינם יכולים להוביל קו משמעותי כלשהו; חזר ונדפס בספרו על שירה : ביקורת ומניפסטים, 1991–2011 (ירושלים : כרמל, תשע"ג 2012), עמ׳ 170–192)
  • חבר, חנן, עורמת הקריאה : קריאה בשיר "מן הידיד הגיע ספר" מאת שרון אס, כרמל : כתב־עת לשירה, גל׳ 17 (סתיו תשע"ה, 2014), עמ' 45–48
  • יגיל, רן, שיר אחד והערה, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ב׳ בניסן תשסו, 31 במארס 2004, עמ' 28 (השיר "לונדון #1" מתוך ׳נתיני השמש׳ ומספר מילים על המשוררת ושירה)

על ״אם ההר נעלמה : שירים״

  • גלוזמן, מיכאל, אי הילדות השט, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 268 (י"ח בניסן תשנ"ח, 14 באפריל 1998), עמ' 10, 13
  • לעאל, איריס, ההוויה כולה הקיצה, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ח בטבת תשנ"ח, 16 בינואר 1998, עמ' 31
  • סלבסט, יורם, ממחוזות השינה אל הערות, עתון 77, גל׳ 220 (סיון תשנ"ח, יוני 1998), עמ' 8־9

על ״הזר ואשת חול : שירים״

  • אדלהייט, עמוס, בעקבות הריתמוס הנכון: על האדונים מנור וסערי, ועל הגברת אס, עמדה, חוב׳ 10 (2002), עמ' 114־119
  • אופנהיימר, יוחאי, לדבר בשפת המצולות, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ג׳ באדר תשס"ב, 15 בפברואר 2002, עמ' 29
  • אלמוג, רות, שרון אס, חוויה נדירה, הארץ, תרבות וספרות, ח׳ בכסלו תשס"ב, 23 בנובמבר 2001, עמ' ב 14
  • גלוזמן, מיכאל, מיתוס ההעדר, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 484 (כ"ה בסיוון תשס"ב, 5 ביוני 2002), עמ' 62
  • לאור, יצחק, מתחת לשושנים, הארץ, תרבות וספרות, ו׳ בטבת תשס"ב, 21 בדצמבר 2001, עמ' ב 15
  • לויתן, עמוס, חידתה של "אשת חול", עתון 77, גל׳ 263 (2002), עמ' 31־32
  • שביט, יעקב-שי, הטעם, הריח והלם החוויה, עתון 77, גל׳ 266 (2002), עמ' 10

על ״נתיני השמש״

על ״האוריום״

מזהים חיצוניים
LC – n97097392 | NLI – 987007290281705171 | VIAF – 100332944 | Wikidata – Q12411933 | OpenLibrary – OL5215248A

עודכן לאחרונה ב: 26 בפברואר 2026
q

יצירותיה האחרונות שראו אור בפרויקט

מִינִיאׇטוּרׇה שֶׁל צַעַר וְשֶׁל קִימׇה ; שְׁתֵּי מִלִּים ; קוֹרוֹת חַיִּים ; רִמּוֹן ; [כֻּלָּנוּ בְּנֵי אֵלִים] ; [חָצִינוּ עִיר – יְרוּשָׁלַיִם, בֵּיבִּי? טְרוֹיָה? בָּבֶל?] ; [אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת הֵיטֵב בִּפְנֵי הַדָּג הַשָּׁרוֹת] ; [אָכִילֶס וַאֲנִי זוֹעֲמִים. עוֹשִׂים מְהוּמוֹת] ; [מַסְפִּיק וְדַי שׁוּב לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלַת מִי אַתָּה] ; [הֵיכָן הָיִיתִי] ; [חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה. הִשְׁאַרְתִּי עַצְמִי מֵאָחוֹר] ; העכבר ; אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּמַּעְגָּל וּמַבִּיטָה סְבִיבִי ; כַּמָּה פְּעָמִים אָנוּ רוֹצִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה ; הָאָדָם הַשְּׁלִישִׁי ; [אֲנִי מְקִיצָה מִשֵּׁנָה – הַחַיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת] ; עֵירֹם גָּדוֹל ; הַזָּר ; הַחֲלִילָן ;