לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל

אמיר גלבע (ברל פלדמן) נולד בעיירה האוקראינית ראדזיווילוב, מערב פלך ווהלין, סמוך לגבול גליציה, בין שתי מלחמות העולם נכללה העיירה בשטח פולין (כיום בתחומי אוקראינה) בט׳ בתשרי תרע״ח, 25 בספטמבר 1917. הוא היה הרביעי משבעה ילדים. בני משפחתו עסקו בחייטות. את ראשית לימודיו עשה בחדר, ולאחר מכן קיבל חינוך עברי בבתי ספר של רשת ״תרבות״, וכן למד עד גיל שש-עשרה בבית ספר ממשלתי פולני. מגיל שמונה היה חבר בסניף המקומי של תנועת ״החלוץ הצעיר״. בית הספר קירב אותו אל הספרות העברית, פעילותו בתנועה נטעה בו אמונה ציונית עמוקה, ומילדותו התגבשה בו ההכרה כי ייעודו להיות משורר עברי בארץ ישראל.

ב-1933 יצא להכשרה חקלאית, תחילה בעיר לוּצְק ומ-1934 בעיירה וֶרְבָּה. ב-1936 עבר להכשרה העירונית בעיר בנדין, מערב פולין. באותן השנים פירסם שירים ביידיש בעיתונות התנועה – מעט מכתיבת נעורים שופעת, שרובה אבד. על אף מתחים שנתגלעו בינו לבין חבריו לתנועה בשל האינדיווידואליזם המובהק שלו, אושרה עלייתו ארצה. בנובמבר 1937 חזר לביקור פרֵדה בראדזיווילוב, אך הסתיר מבני משפחתו את טעמו האמיתי של הביקור ואת מגמת פניו. לצורך עלייתו נדרש לאמץ זהות ארץ-ישראלית בדויה ובחר לעצמו את השם אמיר גלבע, שהיה לשמו הספרותי ולימים גם לשמו הרשמי. בדצמבר יצא לדרך בקבוצת עולים בלתי לגאלית מקרב אנשי ״החלוץ״, ובינואר 1938, לאחר מסע תלאות בספינת המעפילים ״פוסידון״, נחתו בחשאי בחוף השרון. אחרי כמה חודשים בקיבוץ גבעת השלושה עזב לפתח תקווה הסמוכה, ובשנים הבאות התפרנס מעבודות דחק מזדמנות ברחבי הארץ. ב-1940 נחשד בהשתייכות למפלגה הקומוניסטית ונאלץ להסתתר זמן-מה מן המשטרה הבריטית. מאז עלייתו כתב שירים ביידיש ובעברית, אך עד מהרה התרכז בעברית בלבד. שיריו ביידיש רוויים מוטיבים של מחאה פרולטרית וכתובים ברובם בפאתוס רגשני מתפרץ. בעצת ידידים גנז אותם, וכמה עשרות מהם נשמרו בעיזבונו.

שירו העברי הראשון שפורסם, ״כי אז אצעק״, הופיע בפברואר 1941 בדפים לספרות של דו-השבועון של ״השומר הצעיר״ בעריכת אברהם שלונסקי. יש בשיר ארוך זה כדי לבשר כמה מעיקרי הפואטיקה האקספרסיוניסטית שהתגבשה בשירתו, בהם: תפישה מועצמת ומוכללת של המציאות; בניית דמות של ״אני״ בעל ממדי ענק וכוחות על-אנושיים; רטוריקה הכרזתית-דקלומית המרבה בחזרות ובקטלוגים תיאוריים; נטייה לחבוק מרחבי נופים גדולים ורצפים היסטוריים ארוכים; מעבר בין ביטויים של מצוקה אישית מייסרת מזה להארה חזונית מזה; ריבוי ציורי לשון המבטאים רגשות עזים; הימנעות מצורות שיריות סגורות ועיצוב חופשי מתגוון של השורה, הבית ויחידות הריתמוס. השיר עורר רושם בחוג המשוררים הצעירים שצמחו אז בחסותו של שלונסקי. בעקבות זאת התוודע גלבע לשלושה מהם: שלמה טנאי, עוזר רבין ובנימין גלאי, ויחד תיכננו להוציא כתב עת משלהם, הוא ילקוט הרעים.

בד בבד שקד על הכנת קובץ שירים ראשון משלו, שראה אור באפריל 1942 בשם לָאות (ארחה). כבר בחוברת צנומה זו ניכר מאבקו הפנימי בין נטייתו הטבעית לכתיבה חווייתית ״פרועה״ ופורצת צורות לבין הנוסח הניאו-סימבוליסטי רב-ההשפעה של אסכולת שלונסקי-אלתרמן, שעיקרו השאיפה לליטוש צורני ומוזיקלי, להתרחקות מן הממד הווידויי-אוטוביוגרפי ולהמרת הרגש החשוף בשנינה שכלתנית, המעמידה את השיר כאובייקט גבישי מושלם. מאבק זה נמשך לפחות עד סיומו של אותו עשור, והוכרע כשחזר ודבק בנטיותיו הראשוניות.

בקיץ 1942 התגייס לצבא הבריטי והוצב כנהג ביחידת הובלה במסגרת הבריגדה העברית. בשלוש השנים הבאות שירת בחזיתות צפון-אפריקה ואיטליה, ולאחר המלחמה הגיע עם יחידתו גם לצרפת ולבלגיה. רק בתום המלחמה נודע לו בוודאות מה שכבר ניחש – שאביו ואמו, ששת אחיו ואחיותיו וצאצאיהם נרצחו כולם עם קהילת ראדזיווילוב. מכאן ואילך נעשו זיכרונות הילדות בעיירה, דמויותיהם של בני משפחתו וביכוי אובדנם למרכיבים של קבע בשירתו.

בתקופת שירותו הצבאי המשיך בכתיבה רצופה של שירים, שמקצתם פורסמו בשתי החוברות הראשונות של ילקוט הרעים, בעיתונות הפנימית של חיילי הבריגדה ובאכסניות אחרות. ב-1946, סמוך לשחרורו מן הצבא, גיבש מתוכם את כתב היד של ספרו הנה ימים באים, אך הוא נגנז מסיבה לא ידועה, התגלה אחרי מותו ופורסם במלואו רק ב-2007. השירים מבטאים תחושות זוועה, חרון ופחד לנוכח אימי המלחמה והשואה, אך לא פחות מכך תאוות חיים נמרצת, כיסופי אהבה והיקסמות מיפי הטבע עד כדי ביטויים של שמחה אקסטטית על עצם הקיום.

מ-1947 עסק בעבודות תרגום, עריכה והגהה. ב-1949 הופיע ספרו השני, שבע רשויות, המכיל מבחר מתוך מאות השירים שחיבר מאז 1941, ובו גם משירי לאות ו הנה ימים באים. חלוקת הספר לשבעה שערים ביטאה את הכרת המשורר בגיוון הרב המאפיין את חטיבות שירתו. ואכן, הספר מכיל שירים שונים זה מזה מבחינות רבות: שירים ליריים אינטימיים בצד המנונים קולקטיביים-לאומיים אופטימיים; שירי חלום סוריאליסטיים בצד שירים המעצבים רגעי מודעות חדים ואכזריים; שירים סדורי משקל, חרוז ובית בצד רצפים ריתמיים חופשיים; שירי קינה על יקיריו (הבולט בהם: ״נשמת יוסי בן אחותי ברוניה״) בצד שירי צחוק ושמחה, אהבה וארוס; ושירים ארס-פואטיים על סגולות השירה בצד שירים המעלים עושר של חוויות חושיות ראשוניות (הבולט בהם: ״אלמוג אדום״).

בספרו השלישי, שירים בבוקר בבוקר (1953), נאספו שיריו שנכתבו מ-1950 ועד 1952, והוא נחשב בביקורת כטוב בספריו. הספר מכיל, אכן, את הריכוז החשוב ביותר של שיריו הבשלים. בולטת בהם הנטייה לעצב דובר מבוגר המשחזר את נקודת תצפיתו של ילד, עמדה המעניקה למבטו רעננות חושית-חווייתית. במתכונת זו עשויים שירים כ״הולדת״, ״שזיף באור״, ״זרעים של עופרת״ ו״יצחק״, שהם משיאי יצירתו. שירים אחרים (״רחב״, ״משה״, ״שאול״) מעצבים מבט רענן על סיטואציות מקראיות תוך שילוב בין עבר להווה, והם חלק מזיקה עמוקה ומתמשכת של המשורר אל המסורת היהודית לרבדיה, מן המקרא ועד ספרות הקבלה והחסידות. עוד מכיל הספר שירי שמחה אקסטטיים (״לו מאה כובעים״), תגובות המנוניות על הקמת המדינה (״שיר בבוקר בבוקר״), ובצדם שירים מלאי מתח הצומחים מהוויית מלחמת העצמאות, על המחיר האנושי הכבד שגבתה (״ואחי שותק״, ״מלכות דממה״).

בתחילת שנות החמישים הקים גלבע משפחה והתיישב בתל אביב. מ-1953 עד 1980 עבד לפרנסתו כעורך בהוצאת הספרים מסדה, ובין השאר ייסד במסגרת זו בשנות השבעים ״ספרייה קטנה לשירה״, שבה טיפח שורה של משוררים צעירים, בהם חמוטל בר-יוסף, רוני סומק ואדמיאל קוסמן. אחרי עשר שנות שתיקה פירסם ב-1963 את כחולים ואדומים, אסופה מקיפה מספריו הקודמים ובצדה צרור שירים חדשים תחת הכותרת ״שלושה שערים חוזרים״. מצד אחד, העמיק בשירים אלה הדיאלוג המורכב של המשורר עם המקורות היהודיים (״פני יהושע״, ״אנא בכוח״, ״עזריה מן האדומים״). מצד אחר, חדרו לשירים חומרי מציאות וחומרי לשון פרוזאיים יומיומיים, והטון האקסטטי המשולהב התחלף בביטויים של פיכחון, עייפות ונמיכות רוח.

מהלך זה נמשך והעמיק בשני ספריו הבאים, רציתי לכתוב שפתי ישנים (1968) ו אילה אשלח אותך (1972). שניהם עשויים רצפים של קטעים קצרים ודחוסים, ללא כותרות, הנראים לעתים כרישומי חלומות ולעתים כרשומות-יומן אסוציאטיביות. הנימה הכללית בשירים היא של היסוס וספק ביחס למציאות, חשבון נפש ויקיצה מאשליות, הסתלקות החזון ומודעות לחידלון, ואלה ניכרים גם במיתון ובאיפוק ברמת הלשון וכן בארגונו הרב-משמעי המפותל של התחביר. רק לפרקים מבליחה בהם האקסטזה החזונית של גלבע המוקדם, כגון בשיר ״ידעתי בחלום״ שנכתב, ככל הנראה, כתגובה מיידית נפעמת על איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים. לעומת זאת, אחרי מלחמת יום הכיפורים, ביולי 1974, פירסם גלבע בירחון מאזניים שלושה שירים שזיעזעו את קוראיהם בקדרותם האפוקליפטית מנבאת החורבן. לאחר מכן שבת מכתיבה וחידש אותה רק בשנתו האחרונה. בין אוגוסט 1983 לאוגוסט 1984 חיבר את ספרו האחרון, הכול הולך: רישומים יומניים בעונה מאוחרת, העומד כולו בסימנה של ידיעת המוות המתקרב, וחתם אותו כשבועיים לפני מותו. הספר ראה אור ב-1985, ושוב ב-2006 במהדורת צילום של כתב היד.

גלבע זכה בפרסים רבים, שביטאו את ההערכה חוצת הדורות וחוצת האסכולות הספרותיות כלפיו, בהם: פרס שלונסקי (1961), פרס ברנר (1970), פרס ביאליק (1971) ופרס ישראל לשירה (1982). ב-1987 כונסו שיריו בשני כרכים. מלבד הספרים שנזכרו לעיל חיבר סיפור מחורז לילדים בשם איש המים של גילי (1963) ופירסם אסופות-מבחר אחדות משיריו. קובץ משיריו הופיע בתרגום לאנגלית בארצות הברית ובאנגליה ב-1979.

אמיר גלבע נפטר בתל-אביב בה׳ באלול תשמ״ד, 2 בספטמבר 1984.

נכתב על ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון ג. קרסל בספריה הלאומית, לקסיקון אופק לספרות ילדים, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה]

ספרים
  • לאות : שירים (תל אביב : ארחה, תש״ב)
  • שבע רשויות (מרחביה : ספרית פועלים, 1949) <שירים>
  • שירים בבקר בבקר (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשי״ג)
  • אמיר גלבע : מבחר שירים, ודברים על יצירתו / מאת דן צלקה (תל אביב : מחברות לשירה, 1962)
  • שלשה שערים חוזרים (תל-אביב : עם עובד, 1963) <לקט שירים> <״מהדורה חד-פעמית זו נדפסה בק״ן עותקים״. ״הוצאה לידידים״>
  • איש המים של גילי (מרחביה : ספרית פועלים, תשכ״ג 1963) <איורים שושנה הימן>
  • כחולים ואדומים (תל-אביב : עם עובד, 1963)
  • רציתי לכתוב שפתי ישנים (תל אביב : עם עובד, תשכ״ח 1968) <שירים>
  • קטף : שירים מכאן ומכאן (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1971)
  • אילה אשלח אותך (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ג 1972)
  • The light of lost suns : selected poems of Amir Gilboa / selected and translated from the Hebrew by Shirley Kaufman with Shlomith Rimmon (London : Menard Press ; New York : Persea Books, 1979)
  • הכל הולך : רישומים יומניים בעונה מאוחרת (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ה 1985) <שירים>
  • שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1987) <2 כרכים.> <התוכן: [א]: כחלים ואדמים. -- [ב]: רציתי לכתב שפתי ישנים. - י״ב שירים. - אילה אשלח אותך. – הכל הולך. קורות חיים>
  • כל השירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994) <2 כרכים.> <התוכן: כרך א. לאות, שבע רשיות, שירים בבקר בבקר, כחלים ואדמים. -- כרך ב. רציתי לכתב שפתי ישנים, קטף, אילה אשלח אותך, הכל הולך. קורות חיים>
  • הכל הולך : רישומים יומניים בעונה מאוחרת (תל-אביב : קשב לשירה, תשס״ו 2006) <״שירים בכתב ידו של המשורר״>
  • הנה ימים באים : שירים 1942–1946 (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : מרכז קיפ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל-אביב, 2007) <עורך משנה - אילן ברקוביץ׳> <עריכה ומבוא - חגית הלפרין>
  • איש המים של גילי (חבל מודיעין : כנרת, בית הוצאה לאור, תשע״ז 2017) <איורים ליאורה גרוסמן>

תרגומים

  • בגיטו רומא : (רומן היסטורי מחיי היהודים ברומא במאה השש עשרה) / ש. אפטר (מרחביה : ספרית פועלים, 1948) <תרגום מיידיש>
  • היהלום והאפר : רומן / יז׳י אנדז׳יבסקי (מרחביה : ספרית פועלים, 1949)
  • שקספיר / אדולף רודניצקי (מרחביה : ספרית פועלים, 1949) <סיפורים מזמן מלחמת העולם השנייה>
  • שלושת צבעי הזמן : רומאן / א׳ וינוגראדוב (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1952–1953) <תרגום בשיתוף שלמה הרברג>
  • לואיס קארלוס פרסטס אביר התקוה / ז׳ורז׳ה אמדו (מרחביה : ספרית פועלים, 1953)
  • נאפוליאון ותקופתו / א. טארלה (מרחביה : ספרית פועלים, 1953)
  • בית קארפ : רומאן / ש. איזבאן (תל אביב : מסדה, תשט״ז 1956) <תרגום בשיתוף אברהם לביוש> <א׳ גלבוע תירגם פרקים א-ד בחתימת מ. צרי>
  • קראתיך ירושלים / צ׳סלב שלזק (תל אביב ; ניו יורק : עקד : ברית עולמים של ניצולי ברגן בלזן, 1967) <עברית ופולנית עמוד מול עמוד>
  • עלי ספים : שירים / יעקב צבי שרגל (מרחביה ותל אביב : ספרית פועלים בשיתוף עם קרן ויינפר-מורגנשטרן, תשל״ב) <בשיתוף עם ב׳ מרדכי, ואחרים>
על המחבר ויצירתו

ספרים

  • בלבן, אברהם, אמיר גלבע: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו / ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה אברהם בלבן, תל-אביב : עם עובד, תשל"ג 1972
  • ברזל, הלל, אמיר גלבע : מונוגרפיה, תל-אביב : ספרית פועלים, תשמ"ה 1984
  • ברק, לאה, התשתית בשיר החדש, לפי שירי א׳ גלבע, ט׳ ריבנר וי׳ עמיחי (רמת-גן, תשל"ח) (מוגש כמלוי חלקי של הדרישות לקבלת תאר ׳מוסמך׳ - המחלקה לספרות עברית - אוניברסיטת בר-אילן)
  • הרפז, דבורה., מאפייני סגנון בשירת אמיר גלבע, רמת גן, תשס"ג 2003 (דיסרטציה--אוניברסיטת בר אילן, תשס"ג 2003)
  • הרציג, שלמה., החלום כציר פואטי ואינטרפרטאטיבי ביצירת אמיר גלבע, תל-אביב, תשמ"ז (עבודת גמר (מ.א.)--אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ז)
  • חקק, לב., עם ארבעה משוררים: אברהם בן יצחק, אמיר גלבע, נתן זך, שלמה זמיר , (תל אביב : עקד, 1979) (מבוסס על עבודת דוקטורט, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס, 1974)
  • יונאי, חביבה., לבוא חפשי לעיר נצורה, גילויי נושא השואה בשירת אמיר גלבע לתקופותיה (תל אביב : חמו"ל, תשל"ד) (עבודת גמר לקראת התואר מ.א., אוניברסיטת תל אביב - החוג לתורת הספרות הכללית)
  • צורית, אידה., החיים האצילות, פרקים ביוגראפיים ועיונים במרכיבים הקבליים-החסידיים של שירת אמיר גלבע (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1988)
  • שה-לבן, יוסף, אמיר גלבע, הערות והנחיות ללימוד ולקריאה (תל-אביב : אור-עם, תשל"ח) (מהד׳ שנייה, תשמ"ח 1988)
  • Bargad, Warren., To write the lips of sleepers, the poetry of Amir Gilboa (Cincinnati : Hebrew Union College Press, 1994)

מאמרים

על ״שבע רשויות״

על ״שירים בבקר בבקר״

על ״כחולים ואדומים״

על ״רציתי לכתוב שפתי ישנים״

  • בן, מנחם, דעת הצבעים ודעת העצבות., עכשיו, חוב׳ 21-24 (תשכ"ח 1968), עמ' 288-290 (חזר ונדפס ב׳עכשיו׳, גל׳ 64 (1995–1996), עמ׳ 95–97)
  • גורפיין, רבקה., ספרו החדש של אמיר גלבוע., מאזנים: ירחון לספרות, כרך כ"ז, גל׳ 3–4 (1968), עמ' 248–251 (חזר ונדפס בספרה: לאור הכתוב : סופרים ומשוררים בישראל (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ב 1972), עמ׳ 131–138)

על ״קטף : שירים מכאן ומכאן״

על ״אילה אשלח אותך״

על ״שירים״

  • בר-יוסף, חמוטל., כל שירי אמיר גלבוע., דבר, משא, ג׳ באלול תשמ"ז, 28 באוגוסט 1987, עמ' 19–20 (חזר ונדפס בספרה טעמי הקריאה : רשימות ביקורת ספרותית (מבשרת ציון : צבעונים, הוצאה לאור, 2006), עמ׳ 92–100)

על ״הכל הולך : רישומים יומניים בעונה מאוחרת״

  • אברבנאל, יעקב., לדעת מאין ולאן - עיון בקובץ ׳הכל הולך׳ לאמיר גלבע, רמת גן, תשס"א 2001 (עבודת גמר (מ"א)--אוניברסיטת בר אילן, תשס"א 2001)
  • איתמר, יואב, מה חושב איש ביום שמרגיש שעתו קרבה?, שחרזדה - הסאטיר לבן, גל׳ 2 (דצמבר 2006)
  • בן-מאיר, פיצ׳י יהורם., זהו איש יפה., מקור ראשון, שבת, ח׳ באלול תשס"ו, 1 בספטמבר 2006, עמ' 6–7
  • גמזו, יוסי., רציתי לכתוב שפתי לא ישנים., עתון 77, גל׳ 319 (ניסן תשס"ז, מארס-אפריל 2007), עמ' 14–15
  • הראל, מעין., שירה כתובה על פתקאות כספומט., הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 709 (ה׳ בתשרי תשס"ז, 27 בספטמבר 2006), עמ' 6
  • יקיר, עינת., שבלול ביום שמש., Time Out תל אביב, גל׳ 212 (23 עד 30 בנובמבר 2006), עמ' 110 (ראיון עם יהורם בן מאיר (פיצ׳י) שהביא לדפוס את ספרו של אמיר גלבע)
  • מישורי, אפרת., פשטות עירומה., ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, י"ז בכסלו תשס"ז, 8 בדצמבר 2006, עמ' 28
  • סומק, רוני., בול שירה: חדר הלידה של השיר., הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 709 (ה׳ בתשרי תשס"ז, 27 בספטמבר 2006), עמ' 6
  • צורן, יאיר., שיריו האחרונים של אמיר גלבע וזיקתם לכלל יצירתו., להיות ריאלי: בטאון קהילת ביה"ס הריאלי העברי בחיפה, גל׳ 1 (297) (2002), עמ' 85–105 (המאמר מציג את דרכו השירית של אמיר גלבע בכלל ואת השתקפותה בספרו "הכל הולך")

על ״הנה ימים באים : שירים 1942–1946״

על ״איש המים של גילי״

על "אדם באמת אינו צריך" (שיר מתוך "כחולים ואדומים")

  • חזק, בארי., "אדם באמת אינו צריך"., בספרו בבכי אותי תקצור (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1974), עמ' 129–135 (עבודת תרגיל בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים שהוגשה לגב׳ עדה קינסטלר)
מזהים חיצוניים
LC – n80045075 | NLI – 987007261596505171 | VIAF – 19791822 | Wikidata – Q458726 | OpenLibrary – OL170794A

עודכן לאחרונה ב: 24 בפברואר 2026
q

יצירותיו האחרונות שראו אור בפרויקט

לזכרו של זלמן שז"ר (תרגום) ; אני יודע יפה, הלכתי ; לעבור לאט לאט ; אינני הולך עוד ; הנה האיש הזה ; אם במכאובים נוצה קלה ; קרן ראשונה היא ; בשדה הצהוב משחק השמש ; מהו שאני שוכח, המלים ; מכל צד הוא בא ;