לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

איל מגד (1948)

Eyal Megged

צילום: אלכס ליבק    איל מגד, סופר, משורר ומתרגם, נולד בכ״ד באב תש״ח, 29 באוגוסט 1948 בניו יורק וגדל בתל אביב. למד בבית חינוך ע״ש א״ד גורדון וב״תיכון חדש״. עם סיום לימודיו (1966) התגייס ושירת ככתב צבאי ב״גלי צה״ל״. לאחר השחרור למד פילוסופיה ותולדות האמנות לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1972–1988 עבד כעיתונאי בדבר ובעל המשמר ופירסם מאמרים בענייני ספרות וספורט בעיתונים ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, כותרת ראשית ומקור ראשון. נשוי לסופרת צרויה שלו. מתגורר בחיפה.
    פרסומו הראשון היה השיר ״חיפה״ במשמר לילדים (1958). שיריו הראשונים קובצו בספר הביכורים פארק עדן (עקד, 1972), המשרטט את התחושה העגמומית שמקורה בהבנה שאת הנעשה אין להשיב. זהו תיעוד של רגעי היטלטלות בין המציאות לבין החלום, המתגלה כמפלט של חסד.
    בספרו בחזרה לאושר (1989) מוזמן הקורא לטיול במחוזות האושר של עולמות קסומים. שירי הקובץ ממזגים מראות ממשיים, השאובים מזיכרונות ילדות ומקריאת ספרים, עם תמונות צבעוניות שמקורן בדמיון ובחלומות.
    ספרו קְרַפָּה (1990) הוא למעשה פואמה העוקבת אחר מסע אודיסיאי, נפשי וגיאוגרפי, של המשורר אל עצמו. דומה כי רק התרחקות מביתו מאפשרת לו לגלות את צפונות נפשו. באחוזה נידחת באירלנד הוא מיישיר מבט אל חולשותיו, מעניש את עצמו על מחדליו: ״סידרתי לי ריצוי תקופה בארץ גזרה״. בלשון פרוזאית מוצעת כאן התעמקות מתוך בשלות והשלמה, המובילה להתוודעות מפוכחת: ״אבל במציאות הנוכחית, כשהזמן מחולק לטבלות ייאוש, לא תועיל הכאה על חטא, או חרטה״. נקודת האור היחידה כמעט היא בהשראה המאפשרת יצירה – ההתחברות החופשית לטבע, שאותה אפשר להשיג מתוך התבוננות בקרפה, הכלב.
    ספר הפרוזה הראשון שכתב הוא ברברוסה (כתר, ״צד התפר״, 1993), רומן בשני קולות: גבר ואישה מנסים לשחזר סיפור אהבה, כשברקע שתיים מהרפתקאות המלחמה השאפתניות ביותר בהיסטוריה: ניסיונו של היטלר לכבוש את רוסיה ומסע הצלב של פרידריך ברברוסה לכיבוש ירושלים. במרכז הספר נדון הקשר הטעון בין אהבה למלחמה. הרומן חסד נעורייך (1999, תורגם גם לגרמנית ב-2005) מתאר מהפך בחיי מורה מרדן, המסיים פרשה ארוכה של נישואים אומללים, נכנס לקשר רומנטי עם תלמידה ובורח איתה לאי אקזוטי. אלא ששם, הרחק מהעולם המוכר, מתנגשות זו בזו הציפיות של הגבר המבוגר והספקן ואלה של הנערה הנועזת ותאבת החיים. שם אמנם היצרים משתחררים, אך קשה להבדיל בין יצר המין ליצר ההרס, בין פחדים מן העתיד לזיכרונות העבר, בין סכנה העולה מבפנים לזו האורבת בחוץ. במרכז ספרו חיי עולם (2001) ניצבת דמותו של מהנדס תשתיות ישראלי המסתבך בפרשת שוחד ומוצא מפלט בנסיעה לקובה. העלילה מגוללת את ההתעוררות הנוצרית-משיחית שאוחזת בו, על חיבוטי הנפש הכרוכים בה.
    האור השחור (2002) הוא רומן על גיבור המחפש מפלט מעברו ומעצמו בחיקן של שלוש נשים; מחפש את שרידי היהודים בארצות המנסות לטשטש את קיומם. זהו מסע אל עולם שהזיכרון, הערגה והסיוט נפגשים בו שוב ושוב.
    ברומן סודות ובגידות (2003, הוצאה חדשה של סודות מונגוליה), מוצגת דמותו של מהגר עשיר והרפתקן שהגיע לישראל מרוסיה אחרי המהפכה וירד מנכסיו. הוא אינו מוצא את מקומו, לא במשפחתו ולא בארץ החדשה. ארץ אשה (2006) הוא רומן המשלב בין ההיסטוריה של המחבר להיסטוריה של המדינה. הקיום האישי, כמו גם הלאומי, מצריכים התמודדות עם ההדחקות של הילדות. הרומן שוזר את הארץ ואת האישה כמשקפים את נופי נפשו של המחבר.
    זוג (2008) היא יצירה הגותית המורכבת מ-286 קטעי וידוי קצרים. מושג האהבה, הזוכה למגוון עשיר של דימויים, נפרש כאן כמפה אוניברסלית. הספר עוקב אחר הגבר הנתון בתלות אובססיבית באישה, המועצמת לממד דיקטטורה כובשת. הוא מתייסר בפחד נטישה קמאי, הדוחק אותו להרהורים מיסטיים.
    מיצירתו של מגד עולה לפעמים כי הדרך היחידה המאפשרת התבוננות מפוכחת במציאות הקיומית היא באמצעות הסתלקות. כך הופך מושג ה״נסיעה״ לכלי תיעודי של מצבים קונקרטיים מנקודת מבט מרוחקת, המיטיבה לחשוף לבטים של דמויות המקלפות מעליהן את מנגנוני ההגנה. דומה כי רק התמודדות אמיצה עם ההדחקה עשויה לספק פתרון למצוקות הנפש. זו כרוכה לרוב בנושא מלחמת המינים. מדובר במתיחות עזה הנובעת מהאופי הטוטלי של תפישת הזוגיות. בסגנון כתיבה ישיר וחושפני משורטטות פרשות יחסיהם של הגיבורים עם הנשים בחייהם, ולצדן מובעים, בלשון מדודה ומדויקת, הרהורים הגותיים מתוך עיסוק ביהדות ובנצרות. בתוך כך נשזרות מחשבותיו של הסופר על מלאכת הכתיבה ועל מקומה בחייו, המתנהלים מתוך נטייה להיבדלות ולמרדנות.
    ספריו הנוספים – קצה, שירים (1975); סוף הזיכרון, שירים (1976); חצרות, שירים (1979); שלוש שנים, שירים (1983); מתחת לשטיח הכחול, שירים (1985); סערת אסתר, שירים (1986); גמר הגביע, סיפורים (1988); אשת הקמיקזה, רומן (1995); סודות מונגוליה, רומן (1997); איך לחיות, רומן (2010); סוף הגוף, רומן (2012); אושרליה (2016), שמספר על גבר שנושא לבקר את בנו ואת בת זוגו לשעבר באוסטרליה. ספרו האחרון עד כה הוא חיים שנעזבו (2020), בו מתחקה איל מגד אחר יחסיו עם הוריו, הסופרים אהרן מגד ואידה צורית.
    מגד תירגם משירתם של רוברט לואל, תאודור רותקה, צ'רלס סימיק ואחרים. זכה פעמיים בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1989, 2004).
בשנים האחרונות מפרסם מגד מאמרים בעיתון הארץ שבמרכזם האכזריות כנגד בעלי החיים בתעשיית הבשר ובהם הוא קורא לטבעונות.
 
נכתב על-ידי יובל פז עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: גרנות²,  ויקיפדיה, ITHL]
[צילום: אלכס ליבק]

ספריו:

  • פארק עדן : שירים (תל-אביב : עקד, תשל״ב 1972)
  • קצה : שירים (תל-אביב : ספרית פועלים, תשל״ה 1975)
  • סוף הזכרון : שירי מסע אחד (רמת-גן : מסדה, 1976)
  • חצרות : שירים (תל-אביב : דביר, תשל״ט 1979)
  • שלוש שנים : שירים (תל-אביב : ספרית פועלים, תשמ״ג 1983)
  • מתחת לשטיח הכחול : שירים (רמת-גן : כנרת, 1985)
  • סערת אסתר : שירים (תל-אביב : זמורה-ביתן, תשמ״ו 1986)
  • גמר הגביע – סיפורי אהבה (רמת-גן : כנרת, 1988)
  • בחזרה לאושר : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1989)
  • קרפה : פואמה (תל-אביב : זמורה-ביתן, תשנ״א 1990) <עריכה – חיים פסח>
  • ברברוסה : רומן (ירושלים : כתר, 1993)
  • אשת הקמיקזה : רומן (תל-אביב : זמורה-ביתן, תשנ״ה 1995)
  • סודות מונגוליה : רומן (ירושלים : זמורה-ביתן, תשנ״ז 1997)
  • חסד נעורייך (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1999) <תורגם לגרמנית>
  • Sansibar, einfach : Roman / aus dem Hebräischen von Mirjam Pressler (Berlin : Bloomsbury Berlin, 2005)
  • חיי עולם (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2001)
  • האור השחור (תל-אביב : ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2002)
  • סודות ובגידות (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2003)
  • ארץ אשה (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2006)
  • זוג (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2008)
  • איך לחיות (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2010)
  • סוף הגוף : רומאן (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2012)
  • אושרליה (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2016) <עריכה – נוית בראל>
  • חיים שנעזבו (ראשון לציון : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2020) <עריכה – סלין אסייג>
עריכה:
  • פסטיבל משוררים בינלאומי, ירושלים 93 – השירים (משכנות שאננים, ירושלים : כתר, 1993) <בהשתתפות ויויאן אדן>
על המחבר ויצירתו: על ״פארק עדן״
  • ב. צ.  ״פרק עדן״.  קשת, ט״ו (4) (1973), עמ' 224–225.
  • אגסי, מאיר.  נופי פארק עדן.  דבר, משא, ה' בסיון תשל״ב, 18 במאי 1972, עמ' 3.
  • משב, מ. תפוח מאפרים ורודים.  מעריב, י״ב באדר ב' תשל״ג,  16 במארס 1973, עמ' 39.
על ״קצה״
  • ב. צ.  ״קצה״.  קשת, י״ז (3) (1975), עמ' 183–184.
  • בסר, יעקב.  שירים בקצה החוויה.  ידיעות אחרונות, מדור לספרות, כ״ז בסיון תשל״ה, 6 ביוני 1975, עמ' 4.
  • ויס, נורית. שירה עכשווית.  על המשמר, י״ד באייר תשל״ו, 14 במאי 1976, עמ' 7.
על ״סוף הזכרון״
  • ב. צ.  ״סוף הזכרון״.  קשת, י״ח (4) (1976), עמ' 199–200.
  • בן-שאול, משה. על חמישה קבצים בספריה הקטנה לשירה. מאזנים, כרך מ״ג, גל' 3–4 (אב-אלול תשל״ו, אוגוסט-ספטמבר 1976), עמ' 262–265.
  • בסר, יעקב.  שלושה פרחי שירה.  ידיעות אחרונות, מדור לספרות, י״ז באב תשל״ו, 13 באוגוסט 1976, עמ' 3, 5.
  • לנד, רונית.  שלושה ספרי משוררים צעירים.  הארץ, כ' בסיון תשל״ו, 18 ביוני 1976, עמ' 18.
  • נגיד, חיים.  מין בשאינו מינו.  מעריב, ח' באלול תשל״ו, 3 בספטמבר 1976, עמ' 35.
על ״חצרות״ על ״שלוש שנים״
  • בן-מרדכי, יצחק.  חשוף בשירים.  ידיעות אחרונות, תרבות וספרות, ג' באלול תשמ״ג, 12 באוגוסט 1983, עמ' 3.
  • גנוסר, יאירה. ״והעולם באמצע מתרחש״. עתון 77, גל' 43 (1983), עמ' 58.
  • לוטן, עמוס.  כרוניקה לירית.  דבר, י״ז באלול תשמ״ג, 26 באוגוסט 1983, עמ' 20.
  • שינפלד, אילן.  דיבור בן שתי מלים. על המשמר, ט' בתשרי תשמ״ד, 16 בספטמבר 1983, עמ' 7.
  • שתל, שמואל.  יומן חוויות.  מעריב, ל' בתשרי תשמ״ד, 7 באוקטובר 1983, עמ' 40.
על ״סערת אסתר״
  • איתן, מרים.  התחברות לנשמה.  כותרת ראשית, גל' 226 (1 באפריל 1987), עמ' 41.
  • בלאנדר, אילה. בזרימה חפשית. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, א' באלול תשמ״ו, 5 בספטמבר 1986, עמ' 21.
  • סומק, רוני. מסע. קווים לדמותו. במחנה, גל' 9 (19 בנובמבר 1986), עמ' 38.
על ״קרפה״
  • אופנהיימר, יוחאי. האינטימיות הבלתי מושגת. דבר, ח' באדר תשנ״א, 22 בפברואר 1991, עמ' 18.
  • איתן, מרים. המעטה ואיפוק. עתון 77, גל' 131 (טבת תשנ״א, דצמבר 1990), עמ' 16.
  • דאור, דן. מי קבע שהתכלית היא עונג. דבר, 19 בנובמבר 1990, עמ' 9.
  • וייכרט, רפי. ״קרפה״. עכשיו, חוב' 56 (1991), עמ' 312.
  • מוסקונה-לרמן, בילי. מחובר לעצמו. מעריב, ספרות, י״א בטבת תשנ״א, 28 בדצמבר 1990, עמ' 5.
  • שחם, חיה. מקום ואושר. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ח בחשון תשנ״א, 16 בנובמבר 1990, עמ' 23.
  • שלו, צרויה. שמירת האני מפני הזרע. הארץ, י״ח בטבת תשנ״א, 4 בינואר 1991, עמ' ב 8.
  • שניר, לאה. מחוזות השלווה האירלנדית. על המשמר, י״ג בכסלו תשנ״א, 30 בנובמבר 1990, עמ' 19.
  • שתל, שמואל. הירח הכחול. דבר, י״ז בשבט תשנ״א, 1 בפברואר 1991, עמ' 17.
על ״בחזרה לאושר״
  • אשל, מרגלית. הנוחם שבמילים. על המשמר, ד' בניסן תש״ן, 30 במארס 1990, עמ' 19.
  • הופמן, חיה.  יש אושר, יש אהבה.  ידיעות אחרונות,  המוסף לשבת, ג' באב תשמ״ט, 4 באוגוסט 1989,עמ' 21
  • מור-חיים, עדינה. גרש עצמך החוצה.  מעריב, ג' באב תשמ״ט, 4 באוגוסט 1989, עמ' 6 <חזר ונדפס בספרה הקול הנכון (תל אביב : ספרי עתון 77, תשע״ב 2012), עמ' 69–72>
  • נצר, רות. הנהר היה חדש. מאזנים, כרך ס״ה, גל' 3 (1990), עמ' 60.
  • שניר, לאה. איש עם פנס.  על המשמר, כ״ג בכסלו תשמ״ט, 2 בדצמבר 1988, עמ' 15 <שיחה עם המשורר אייל מגד לרגל צאת ספרו: גמר הגביע, וספר שיריו: בחזרה לאושר>
  • שתל, שמואל. אושר מן ההפקר. דבר, ח' בטבת תש״ן, 5 בינואר 1990, עמ' 20.
על ״ברברוסה״
  • בלבן, אברהם. לכבוש את אמא רוסיה. דבר, ה' באלול תשנ״ד, 12 באוגוסט 1994, עמ' 23.
  • ברלוביץ, יפה. מעידתו של משורר בדרך אל הפרוזה. מעריב, ספרות אמנות, כ״ח בחשוון תשנ״ד, 12 בנובמבר 1993, עמ' 27.
  • זיו, יוסי. במצוקה קיומית. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ט בכסלו תשנ״ד, 3 בדצמבר 1993, עמ' 29.
  • חפץ, פביאנה. קצרים וקצרים יותר. חדשות, המדריך, ה' בכסלו תשנ״ד, 19 בנובמבר 1993, עמ' 10–11.
  • כץ, אבי. שתי ביקורות מתוך ערפל הקרב. הארץ, י' בטבת תשנ״ד, 24 בדצמבר 1993, עמ' ב 9.
  • לוין, שי. גבר ואישה בבת אחת באותו רגע (מיניות וזוגיות הטרוסקסואלית ב״ברברוסה״ של איל מגד). אפס שתיים, חוב' 3 (1995), עמ' 112–115.
  • שי, אהרן.  ההיסטוריה ככלי.  הארץ, כ״ו בחשון תשנ״ד, 10 בנובמבר 1993, עמ' 4.
  • שקלובסקי, רחל. מלחמה היא כמו אקט של אהבה. בספרה: בחיפוש אחר החיים הטובים : 35 ביקורות של ספרים (תל אביב : ירון גולן, 1996), עמ' 155–157.
על ״אשת הקמיקזה״
  • איתן, מרים. המין היא הנפש. עתון 77, גל' 185 (סיון תשנ״ה, יוני 1995), עמ' 10.
  • מלמד, אריאנה.  לא מספיק להגיד, צריך גם לספר.  העיר, ג' באייר תשנ״ה, 3 במאי 1995, עמ' 71.
  • שץ, אבנר.  מרגש באופן בלתי סבוני בעליל.  הארץ, י״ג באלול תשנ״ה, 8 בספטמבר 1995, עמ' ב 8.
על ״סודות מונגוליה״
  • בלום, הילה. ״עשיתי לי את החיים יותר קשים״. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י״ד באדר א' תשנ״ז, 21 בפברואר 1997, עמ' 29 <ראיון עם המשורר והסופר איל מגד>
  • כץ, אבי. לסכן את העתיד הלאומי כדי למשוך אשה. הארץ, תרבות וספרות, ב' באייר תשנ״ז, 9 במאי 1997, עמ' ד 2
  • לוין, אסף. היו לו חיים והוא אפילו לא ידע. הארץ, מוסף ספרים, גל' 219 (ל' בניסן תשנ״ז, 7 במאי 1997), עמ' 6
  • נבות, אמנון. מראה מעל הגשר. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ו באדר ב' תשנ״ז, 4 באפריל 1997, עמ' 31
  • שץ, אבנר. אהבה, אובססיה ותודעה היסטורית. מאזנים, כרך ע״ב, גל' 4 (1998), עמ' 59-61
על ״חסד נעורייך״
  • אפרימי, ניר.  רומן נעורים.  עיתון תל אביב, י' באדר תשנ״ט, 26 בפברואר 1999, עמ' 36.
  • מלצר, יורם. רב-מכר עם רובד סמלי. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ד באב תשנ״ט, 6 באוגוסט 1999, עמ' 26.
  • סמילנסקי, זאב.  מי ילמד את המורה.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ג' באדר תשנ״ט, 19 בפברואר 1999, עמ' 26.
  • שוורץ, יגאל.  רצח זדוני של מיתוס הנעורים.  הארץ, מוסף ספרים, גל'   (י״ג בניסן תשנ״ט, 30 במארס 1999), עמ' 1, 27.
  • שקלובסקי, רחל. חושב עד הסוף. עתון 77, גל' 230 (1999), עמ' 12.
על ״חיי עולם״
  • אביטוב, ירון. אלוהים בפרטים הקטנים, גם בסקס. עתון 77, גל' 255 (אייר תשס״א, מאי 2001), עמ' 10.
  • איזקסון, מירון ח. האם הגיבור ״ראוי״ לעומק הרוחני שהסופר מבקש לייחס לו? הארץ, מוסף ספרים, גל' 426 (א' באייר תשס״א, 24 באפריל 2001), עמ' 10.
  • מלצר, יורם. כולם מחפשים, מחפשים, מחפשים. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ל' בשבט תשס״א, 23 בפברואר 2001, עמ' 26.
  • שלום, אפרת.  אאוטסידר.  ידיעות אחרונות, תל אביב, ז' באדר תשס״א, 2 במארס 2001, עמ' 60.
  • שץ, אבנר. גן עדן ארוטי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ״ג בשבט תשס״א, 16 בפברואר 2001, עמ' 26–27.
על ״האור השחור״ על ״ארץ אשה״
  • גלסנר, אריק. געגועים, לא נוסטלגיה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ג בסיוון תשס״ו, 9 ביוני 2006, עמ' 26.
  • הופמן, חיה.  אני קצת לוזר.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, כ״ז בסיון תשס״ו, 23 ביוני 2006, עמ' 28.
  • יפה, רבקה.  כותב שאינו גיבור.  הצופה, סופרים וספרים, י' באב תשס״ו, 4 באוגוסט 2006, עמ' 14, 15.
  • לב-ארי, שירי.  צער גידול עצמו.  הארץ, גלריה, י״ג בסיוון תשס״ו, 9 ביוני 2006, עמ' 1, 15 <ראיון עם הסופר עם צאת ספרו>
  • לורד, אמנון.  ממגד הארץ.  מקור ראשון, יומן, י״ג בסיון תשס״ו, 9 ביוני 2006, עמ' 3.
  • פוגלמן, שי.  אל המנוחה ואל הנחלה.  Time Out תל-אביב, גל' 188 (8 עד 15 ביוני 2006), עמ' 151.
  • פרבר, חבצלת.  סימני שאלה אילמים.  האומה, שנה מ״ד, חוב' 165 (סתיו תשס״ז, ספטמבר 2006), עמ' 105–110.
  • שחורי, יערה.  לא כל אשה היא אם או ארץ.  הארץ, מוסף ספרים, גל'  698 (ט״ז בתמוז תשס״ו, 12 ביולי 2006), עמ'  6.
  • שי, אלי. ״לחפור ללא לאות באתר הארכיאולוגי הבלתי נדלה הקרוי נפש״.  מקור ראשון, שבת, י״א בתמוז תשס״ו, 7 ביולי 2006, עמ' 9.
על ״זוג״
  • לורי, אביבה.  מכור לאהבה.  הארץ, מוסף הארץ, כ״ח באדר ב' תשס״ח, 4 באפריל 2008, עמ' 36-38, 40 <ראיון עם איל מגד בעקבות ספרו החדש>
  • סתיו, שירה. חפשו את האשה. הארץ, מוסף ספרים, גל' 796 (כ״ג באייר תשס״ח, 28 במאי 2008), עמ' 12.
  • שחורי, דפנה.  מי יש לו ריבה כזאת.  Time Out תל אביב, גל' 289 (15 עד 22 במאי 2008), עמ' 122.
  • שלו, צרויה.  טיפול זוגי.  ידיעות אחרונות, 24 שעות, כ״א בסיון תשס״ח, 24 ביוני 2008, עמ' 6 <הסופרת צרויה שלו משוחחת בראיון עם בעלה: אייל מגד, בעקבות ספרו ’זוג’ והקשר לחייהם ולזוגיותם>
על ״איך לחיות״ על ״סוף הגוף״
  • סלע, מיה.  מותח את הקו.  הארץ, גלריה שישי, כ״ה בסיון תשע״ב, 15 ביוני 2012, עמ' 8–12 <ראיון עם הסופר עם צאת ספרו לאור>
  • פרבר, חבצלת. החי מול המת.  מקור ראשון, שבת, י' בחשון תשע״ג, 26 באוקטובר 2012, עמ' 19.
  • ציפר, בני [ב״צ]. הזוגיות הגברית שלנו.  הארץ, תרבות וספרות, י״א בסיון תשע״ב, 1 ביוני 2012, עמ' 1.
על ״אושרליה״ על ״חיים שנעזבו״
  • אביטוב, ירון.  כשאבא איננו גם אני אינני.  מקור ראשון, שבת, י״ד בניסן תש״ף, 8 באפריל 2020, עמ' 18–19.
  • אמיר, גפי. הגיע הזמן להתבגר. הארץ, מוסף ספרים, גל' 1441 (ה' בחשון תשפ״א, 23 באוקטובר 2020), עמ' 38–39.
  • הולצמן, אבנר.  לשחרר את נשמתי מאזיקי אבי.  הארץ, תרבות וספרות, ל' בניסן תש״ף, 24 באפריל 2020, עמ' 1, 4.
  • מקובר-בליקוב, שרי. בעד ומגד.  ידיעות אחרונות, 7 ימים, כ״ו בשבט תש״ף, 21 בפברואר 2020, עמ' 50–52, 55 <ראיון עם הסופר עם צאת ספרו לאור>
קישורים:
Wikidata – Q1385651 J9U – 987007309543905171 NLI – 000238226 LC – n85214077 VIAF – 66801588
עודכן לאחרונה: 8 בינואר 2021

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף