שמחה בן־ציון (1870–1932)

 <בהכנה>

S. Ben-Zion

    שמחה בן־ציון, הכינוי הספרותי של שמחה אַלטר גוּטמן, מספר עברי, נולד בי״ג בכסלו תרל״א, 7 בדצמבר 1870 בטֶלֶנשטי, בסארביה. ב־1899 השתקע באודסה והורה, יחד עם ביאליק, ב״החדר המתוקן״, שהלימודים בו היו לפי שיטת ״עברית בעברית״. בן־ציון יסד באודסה, יחד עם ביאליק ורבניצקי, את הוצאת הספרים ״מוריה״ וערך בה את המחלקה לבני־הנעורים. פירסם את המקראה בן עמי (3 חלקים, 1904–1911), כְרֶסטומאטיה מעולה, שזכתה לתפוצה מרובה. כן השתתף עם ביאליק ורבניצקי בחיבור סיפורי־המקרא לילדים. מ־1905 עד סוף ימיו ישב בארץ־ישראל. בן־ציון יסד וערך, עם דויד ילין, את הקבצים הספרותיים־המדעיים העומר (יפו, 1907–1909), שבהם השתתפו טובי הסופרים העבריים בארץ־ישראל ובגולה. ב־1911 ערך אח הירחון לבני־הנעורים מולדת, שנוסד באותה שנה. ב־1918–1919 ערך את שי, התוספת הספרותית לשבועון ״חדשות מהארץ״; ב־1919 ערך את קבצי האזרח, ובמשך זמן קצר (1930/31) את השבועון בוסתנאי. בן־ציון היה פעיל גם בשדה העסקנות הציבורית ונמנה עם מייסדי השכונה ״אחוזת בית״, גרעינה של תל־אביב.
    את עיקר פירסומו קנה לו בן־ציון על־ידי סיפוריו. בתקופת יצירתו הראשונה, בימי ישיבתו בחוץ־לארץ, היה בן־ציון רֶאַליסטן מובהק, שהושפע במידה מרובה ממנדלי מוכר־ספרים, אך הראליזם שלו חָסֵר את היסודות של התוכחה והסאטירה המנדלאיות. הנושא העיקרי של יצירתו עד עלייתו לארץ־ישראל היא העיירה הבסאראבית בסוף המאה שעברה, בהתפוררותה ובהתנוונותה, כשהדלות מעבירה את דור ה״אבות״ היהודיים על דעתם ומוסריותם, וברדיפתם אחר ״פרנסה״ אינם מבחינים באמצעים ושוקעים בחמדנות גסה, שמעוררת רגשות־בוז בליבות בניהם, ואילו דור ה״בנים״ שואף להימלט מעמק־הבכא, אך אינו מסוגל למלחמת־הקיום, וגישתו לחיים לקויה בהפשטה יתירה ובהעדר זיקה ישירה וטבעית לבעיותיהם. בסיפוריו אלה תופסים מקום חשוב זכרונותיו של בן־ציון מימי ילדותו ונעוריו, שבהם נתבטאה מחאה נוקבת נגד ההתעללות בנפשו של הילד היהודי, הנרצצת גם במחנק ה״חדר״, שבן־ציון נתן ממנו תיאור מזעזע. עם מיטב סיפוריו מן העיירה הבסאראבית נמנים : ״נפש רצוצה״, ״מעבר לחיים״, ״על קצה־גבול־הילדות״, ״זקנים״, ״חיים של פרנסה״, ״משי״. משעלה לארץ־ישראל בא מפנה בכיוון־יצירתו של בן־ציון: מתוך הרגשה נכונה, שהיש העיקרי של ארץ־ישראל, כפי שהיתה בימי העליה השניה, לא היה ריאלי אלא חזוני, נטש בן־ציון את דרכו הריאליסטית ועבר לליריקה פיוטית וחזונית־סמלית. ברוח זו נכתבו הפואמות־בפרוזה שלו ״רחל״ ו״לויים״, שהן פגומות מבחינה אמנותית, אך מציינות תחנה בתהליך הכיבוש, שכבשה היצירה העברית המודרנית את הנוף הארצישראלי. בסוף ימיו כתב בן־ציון את הנובלות ההיסטוריות הגדולות ״מגילת־חנניה״ (מזמן בית שני) ו״מעשה הנזירה״ (מעשה יהודית והולופרנס), שהוד קדומים חופף עליהן. בן־ציון הצטיין גם כמתרגם, ותירגם כמה מיצירות־המופת של השירה הגרמנית: ״הרמאן ודורותיאה״ לגתה (1917); ״וילהלם טל״ לשילר (1924) ; ״צלילים״, מבחר משירי־היינה (1923); ״ארץ אשכנז, הגדה של סתיו״ להיינה (1938); וכן תירגם־עיבד את ״בצאת ישראל ממצרים״ של ג. אֶבֶּרס – סיפור מחיי עם־ישראל במצרים הקדומה ויציאתו משם (1927). נוסף על כך חיבר מונוגראפיות על בני ביל״ו, על המושבות נס־ציונה וגדרה, וערך אנתולוגיה על ה״כותל המערבי בדברי ימי ישראל״ (ספריית ״לנוער״ של הקרן הקיימת), וכן פירסם ״50 זמירות לילדים״, עם מוסיקה מאת י. אנגל (1923). – בתחילת עבודתו הספרותית כתב בן־ציון ביידיש. כתביו המקובצים יצאו לראשונה ב־1914 (שני כרכים) ולאחרונה בכרך אחד גדול, עם ציורים מאת בנו נחום גוטמן (1949).
    שמחה בן־ציון נפטר בתל־אביב בכ״ז באייר תרצ״ב, 2 ביוני 1932 ונטמן בבית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל־אביב.


יצירות שמחה בן־ציון בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי גדליה אלקושי עבור האנציקלופדיה העברית
[מקורות נוספים: קרסל, תדהר, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראַטור, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה, Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона, Электронная еврейская энциклопедия, Yiddish Leksikon

ספריו:

  • כתבי ש. בן־ציון / ערוכים ומוגהים מחדש ע״י המחבר (יפו : בבית הדפוס של א. אתין, תרע״ד 1914)
    <התוכן: א. בדור יורד, נפש רצוצה. – ב. בדור עובר, מתוך ההפכה>
  • כל־כתבי ש׳ בן־ציון (תרנ״ג–תרפ״ט) : ספר ראשון (תל אביב : הוצאת דביר, 1929) <מוגהים וערוכים מחדש ע״י המחבר. התוכן: מִדַּלַּת הָעָם – הקרדום – בפני המות – זקנים – אצל הכלה – סדרים של פסח – עסקי משפחה>

עריכה:

על המחבר ויצירתו:

  • אפשטיין, אברהם. ש. בן־ציון.  מסד : מאסף לדברי ספרות, ספר ראשון / ערוך על ידי הלל בבלי (תל אביב : הוצאת ״חברים״ אמריקה והוצאת ״מצפה״, תרצ״ג), עמ׳ 43–64 <חזר ונדפס בספרו: סופרים : דברי מסה ובקורת (ניו־יורק : עוגן, תרצ״ה 1934), עמ׳ יט–מה>
  • ברעם אשל, עינת. [על יצירתו של ש. בן־ציון]. בספרה: בין המשעול לדרך המלך : לפריחתה של הנובלה העברית בראשית המאה העשרים (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס״א 2001), ראה במפתח.
  • ברש, אשר.  ש. בן־ציון : למלאת לו חמשים שנה.  החינוך, שנה ה׳ (תרפ״א), עמ׳ 179 <חזר ונדפס בכתבי אשר ברש, כרך שלישי (תל אביב : הוצאת מסדה, תשי״ז), עמ׳ 19–20>
  • גוברין, נורית.  ביאליק וש. בן־ציון.  מאסף : דברי ספרות, בקורת והגות, כרך י׳  : מוקדש ליצירת חיים נחמן ביאליק / בעריכת הלל ברזל (רמת־גן : אגודת הסופרים העברים בישראל ליד הוצאת מסדה, תשל״ה 1975), עמ׳ 298–304.
  • גוברין, נורית.  ״פחד להחזיק בעט־כותבים״עתון 77, שנה ה׳, גל׳ 25 (שבט–אדר א׳ תשמ״א, ינואר–פברואר 1981), עמ׳ 20–21 <בין נחום גוטמן לאביו ש. בן־ציון>
  • גוברין, נורית.  חדרי־חדרים : ביקורת סדרי הלימוד ב״חדר״ בספרות העברית לדורותיה.  מורשת ישראל: כתב־עת ליהדות ולציונות, גל׳ 1 (כסלו תשס״ה, נובמבר 2004), עמ׳ 56–77 <דיון ב״נפש רצוצה״ לש. בן־ציון, ב״כעשב השדה״ למרדכי טביב וב״שתיקת התרנגול״ לבן־ציון יהושע>
  • גוברין, נורית.  עיתונות בתל־אביב : על שלושה כתבי־עת ראשונים.  קשר, גל׳ 39 (סתיו 2009), עמ׳ 36–49 <על ׳מכתבים מארץ־ישראל׳ בעריכת יהושע ברזילי (אייזנשטדט), ׳העומר׳ בעריכת ש. בן־ציון, ו׳הפועל הצעיר׳ בעריכת יוסף אהרונוביץ>
  • גוברין, נורית.  ידידות מתוחה בין ש. בן־ציון לביאליק.  האומה, גל׳ 190 (קיץ תשע״ג, מאי 2013), עמ׳ 88–99.
  • גיל, משה.  סיפורי ש. בן־ציון (חמש־עשרה שנה למותו).  גליונות, כרך כ׳, גל׳ יא–יב (סיון–תמוז תש״ז), עמ׳ 229–232 <חזר ונדפס בספרו: כתבים נבחרים / עריכה, מבוא וביבליאוגראפיה מוערה על־ידי גדליה אלקושי (ירושלים : אגודת שלם על־ידי ראובן מס, תש״ל), עמ׳ 36–40>
  • הר־אבן, יעקב.  עם קריאה בכתבי ש. בן־ציון.  דורות, שבועון לספרות ולעניני חברה, שנה ראשונה, גל׳ ב׳ (ו׳ בתשרי תש״י, 29 בספטמבר 1949), עמ׳ 7.
  • ורסס, שמואל.  גלגוליו של הסיפור ׳משי׳ מאת ש. בן־ציון.  ספר יצחק בקון : פרקי ספרות ומחקר / ערך אהרן קומם (באר־שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשנ״ב 1992), עמ׳ 215–228.
  • ליכטנבום, יוסף.  ש. בן־ציון.  בספרו: סופרינו : ממאפו עד ביאליק : תולדותיהם, הערכותיהם ופרקים נבחרים מיצירותיהם. – מהד׳ שניה מתוקנת (ירושלים : אחיאסף, 1950), עמ׳ 265–294.
  • עגנון, שמואל יוסף.  ש. בן־ציון : קו ודברים.   הפועל הצעיר, שנה ג׳, גל׳ 11 (כ״א באדר ב׳ תר״ע, 1 באפריל 1910), עמ׳ 7–9; גל׳ 12 (ג׳ בניסן תר״ע, 12 באפריל 1910), עמ׳ 8–9.
  • פנואלי, ש״י.  ש. בן־ציון ברשותו ושלא ברשותו.  דורות, שבועון לספרות ולעניני חברה, שנה ראשונה, גל׳ ב׳ (ו׳ בתשרי תש״י, 29 בספטמבר 1949), עמ׳ 6–7.
  • שטיינברג, יעקב.  ש. בן־ציון.  בספרו: רשימות (תל אביב : דביר, תרפ״ח 1928), עמ׳ 194–196.
  • שמיר, משה.  בן ציון – לבני ציון : במלאות כ״ה שנה לפטירת הסופר ש. בן־ציון.  דבר,  כ״ט בסיון תשי״ז, 28 ביוני 1957, עמ׳ 5.
  • שניאור, זלמן.  הנשכח מדעת – ש. בן־ציון. בספרו: דוד פרישמן ואחרים (תל אביב : דביר, תשי״ט 1959), עמ׳ 151–160 <וכן שני מכתבים מש. בן־ציון לז. שניאור, עמ׳ 161–164>
על ״כתבי ש. בן־ציון״ (תרע״ד)
  • קבק, א. א.  העירה ביצירותיו של ש. בן־ציון.  הפועל הצעיר, שנה 7, גל׳ 3334 (י״ח בסיון תרע״ד, 12 ביוני 1914), עמ׳ 1416; גל׳ 35 (כ״ה בסיון תרע״ד, 19 ביוני 1914), עמ׳ 1113; גל׳ 36 (ב׳ בתמוז תרע״ד, 26 ביוני 1914), עמ׳ 1012.
קישורים:

OpenLibrary – OL170499A Wikidata – Q2905102 J9U – 987007258564805171 NLI – 000018126 LC – n84221042 VIAF – 69347345
עודכן לאחרונה: 5 בפברואר 2023

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף