רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַמֶּלֶךְ הֶעָרִיץ וּבֶן־הַמֶּלֶךְ הַנּוֹדֵד
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

“דַּע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה בְאַרְצוֹת הַמַּעֲרָב מֶלֶךְ עָרִיץ בְּשִׁלְטוֹנוֹ, עוֹשֵׁק, מְקַפֵּחַ וְנוֹהֵג בְּאַלִּימוּת. אֵינוֹ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ לֹא עַל נְתִינָיו וְלֹא עַל הַזָּרִים הַנִּכְנָסִים אֶל מַמְלַכְתּוֹ. וְלֹא הָיָה אָדָם נִכְנָס אֶל מַמְלַכְתּוֹ מִבְּלִי שֶׁיִּטֹּל מִמֶּנּוּ אַרְבַּע חֲמִשִּׁיּוֹת מֵהוֹנוֹ, וּמַשְׁאִיר לוֹ אֶת הַחֲמִשִּׁית לֹא זוּלַת זֶה. וְעַל פִּי מַה שֶּׁחָרַץ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה הָיָה לוֹ בֵּן מֻצְלָח וְרָצוּי לָאֵל. כְּשֶׁרָאָה אֶת עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין לָהֶם קִיוּם, עָזַב אוֹתָם וְיָצָא לָנוּד, עוֹבֵד אֶת אֱלֹהִים מִקַּטְנוּתוֹ. דָּחָה אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וְיָצָא מְצַיֵּת לְמִצְוַת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, נוֹדֵד בַּמִּדְבָּרוֹת וּבַצִּיּוֹת וְנִכְנָס אֶל הֶעָרִים. בְּאַחַד הַיָּמִים נִכְנַס לְאוֹתָהּ עִיר. כְּשֶׁעָמַד לִפְנֵי הַשּׁוֹמְרִים, תְּפָשׂוּהוּ וְחִפְּשׂוּ אֶצְלוֹ, וְלֹא רָאוּ עִמּוֹ כְלוּם מִלְּבַד שְׁנֵי בְגָדִים, אֶחָד מֵהֶם חָדָשׁ וְהַשֵּׁנִי יָשָׁן. הֵסִירוּ מֵעָלָיו אֶת הֶחָדָשׁ וְעָזְבוּ לוֹ אֶת הַיָּשָׁן, אַחֲרֵי שֶׁהִלְקוּ אוֹתוֹ וּבִזּוּהוּ. הִתְחִיל מִתְאוֹנֵן וְאוֹמֵר: “הוֹי לָכֶם, עוֹשְׁקִים, הֲרֵי אֲנִי אָדָם עָנִי וְנוֹדֵד. וְלוּ יָדַעְתִּי מַה תּוֹעֶלֶת תִּמְצְאוּ בְּבֶגֶד זֶה. וְאִם אֵין אַתֶּם נוֹתְנִים אוֹתוֹ לִי חֲזָרָה, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ אֶל הַמֶּלֶךְ וּמִתְאוֹנֵן עֲלֵיכֶם לְפָנָיו”. עָנוּ לוֹ וְאָמְרוּ: “אָנוּ עָשִׂינוּ זֹאת בִּפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ. וּמַה שֶׁנִּרְאֶה לְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ, עֲשֵׂה”. הִתְחִיל הַנּוֹדֵד מְהַלֵּךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וּבִקֵּשׁ לְהִכָּנֵס. עִכְּבוּ אוֹתוֹ שׁוֹמְרֵי הַסַּף. חָזַר וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “אֵין הִיא אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְצַפֶּה לוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא וְאֶתְאוֹנֵן לְפָנָיו עַל צָרָתִי וְעַל מַה שֶּׁמָּצָא אוֹתִי”. וַעֲדַיִן הוּא בְאוֹתוֹ מַצָּב, מְצַפֶּה לְצֵאתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת אַחַד הַחַיָּלִים מוֹדִיעַ עָלָיו שֶׁהוּא בָּא. הִתְחִיל נִגָּשׁ לְאַט לְאַט עַד שֶׁעָמַד מוּל הַשַׁעַר. וּבְטֶרֶם הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר יָצָא הַמֶּלֶךְ. עָמַד הַנּוֹדֵד בְּדַרְכּוֹ, אֵחֵל לוֹ בְרָכָה וְהַצְלָחָה, וְסִפֵּר לוֹ אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ בוֹ שׁוֹמְרֵי הַסַּף. תִּנָּה אֶת צַעֲרוֹ אַף הִגִּיד לוֹ שֶׁהוּא אֶחָד מֵעֲדַת אֵל, וְנִעֵר מֵעַל־עַצְמוֹ, וְיָצָא נוֹדֵד מְבַקֵּשׁ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אַללָּה יִתְעַלֶּה. הוּא נוֹדֵד כָּאן עֲלֵי אֲדָמוֹת וְכָל מוֹצְאוֹ מֵיטִיב עִמּוֹ לְפִי יְכָלְתּוֹ, וּבְכָךְ הוּא עוֹבֵר בְּכָל עִיר וּבְכָל כְּפָר. לִבְסוֹף אָמַר: “כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְעִיר זוֹ, צִפִּיתִי שֶׁיִּנְהֲגוּ בִי תוֹשָׁבֶיהָ כְּפִי שֶׁנוֹהֲגִים בְּזוּלָתִי מִן הַנּוֹדְדִים. וְאוּלָם נְתִינֶיךָ קָמוּ עָלַי וְהֵסִירוּ מֵעָלַי אַחַד בְּגָדַי וְהִכְאִיבוּ לִי בְהַכּוֹתָם אוֹתִי. עַיֵּן אֵפוֹא בְדִינִי וְהַחֲזֵק בְּיָדִי וְהַצֵל לִי בִגְדִי, וְאֵינִי עוֹמֵד בִּמְדִינָה זוֹ עוֹד אֲפִלוּ שָׁעָה אֶחָת”. עָנָה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ הָעוֹשֵׁק לֵאמֹר: “מִי הוּא שֶׁיָּעַץ אוֹתְךָ לָבוֹא לְעִיר זוֹ מִבְּלִי לָדַעַת, מַה מִּנְהָג נוֹהֵג מַלְכָּהּ?” אָמַר לוֹ: “אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי נוֹטֵל בִּגְדִי, עֲשֵׂה בִּי כְּחֶפְצֶךָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ הַעוֹשֵׁק מִפִּי הַנּוֹדֵד דְּבָרִים אֵלֶּה, נֶעְכְּרָה רוּחוֹ וְאָמַר לוֹ: “טִפֵּשׁ, הֵסַרְנוּ מֵעָלֶיךָ בִּגְדְּךָ לְמַעַן תִּשְׁפַּל, וּבִהְיוֹת שֶׁבָּאָה מֵאִתְּךָ צְעָקָה כָזֹאת לְפָנַי, אֲנִי מוֹצִיא נִשְׁמָתְךָ מִקִּרְבֶּךָ”. צִוָּה לְחָבְשׁוֹ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים. כְּשֶׁנִּכְנַס לְבֵית־הָאֲסוּרִים, הָיָה מִתְחָרֵט עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁיָּצְאָה מֵאִתּוֹ, וְהוֹכִיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל שֶׁלֹא הִנִּיחַ אוֹתָה לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת הַלַּיְלָה, קָם וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אֲרֻכָּה וְאָמַר: “אֱלֹהִים, אַתָּה הַשּׁוֹפֵט צֶדֶק יוֹדֵעַ אֶת מַצָּבִי וּמַה שֶּׁצָּפוּן לִי עִם הַמֶּלֶךְ הֶעָרִיץ הַזֶּה. וַאֲנִי עַבְדְּךָ הֶעָשׁוּק שׁוֹאֵל מִשֶּׁפַע רַחֲמֶיךָ שֶׁתַּצִּילֵנִי מִיַּד הַמֶּלֶךְ הָעוֹשֵׁק הַזֶּה, וְתָחוּל עָלָיו נִקְמָתְךָ הַלַּיְלָה הַזֶּה, שֶׁאֵין אַתָּה מַסִּיחַ דַּעְתְּךָ מֵעָשְׁקוֹ שֶׁל כָּל עוֹשֵׁק. וְאִם יָדַעְתָּ שֶׁעֲשָׁקַנִי הָבֵא נִקְמָתְךָ עָלָיו הַלַּיְלָה הַזֶּה, וְהַנְחֵת עָלָיו עָנְשְׁךָ, כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטְךָ וְאַתָּה עוֹזֵר כָּל דַּכָּא, הוֹי זֶה אֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהֶעָצְמָה עַד אַחֲרִית הַיָּמִים”. כְּשֶׁשָּׁמַע פְּקִיד בֵּית־הָאֲסוּרִים אֶת תְּפִלַּת הַמִּסְכֵּן הַזֶּה, הִתְחִיל כָּל מַה שֶׁבּוֹ מִן הָאֲבָרִים לְהִתְחַלְחֵל. וַעֲדַיִן הוּא בְּכָךְ כְּשֶׁהִתְלַקְּחָה אֵשׁ בְּתוֹךְ הָאַרְמוֹן שֶׁהַמֶּלֶךְ בְּתוֹכוֹ וְשָׂרְפָה כָל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ עַד שַׁעַר בֵּית־הַסֹּהַר, וְלֹא נִצְּלוּ מִלְּבַד פְּקִיד בֵּית־הָאֲסוּרִים וְהַנּוֹדֵד. יָצָא לַחָפְשִׁי הַנּוֹדֵד וְנָסַע הוּא וּפְקִיד בֵּית־הָאֲסוּרִים, וְלֹא פָסְקוּ לִנְסֹעַ עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל עִיר אַחֶרֶת. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְעִיר הַמֶּלֶךְ הָעוֹשֵׁק הִנֵּה נִשְׂרְפָה עַד קִצָּהּ בִּגְלַל עָרִיצוּת מַלְכָּהּ”. וְאוּלָם אָנוּ, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, אֵין אָנוּ מַעֲרִיבִים וּמַשְׁכִּימִים, אֶלָּא מִתְפַּלְלִים בַּעַדְּךָ וּמוֹדִים לָאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל חַסְדּוֹ אִתָּנוּ בִמְצִיאוּתְךָ, בְּטוּחִים בְּצִדְקָתְךָ וְהַנְהָגְתְךָ הַטּוֹבָה. וּכְבָר הָיָה צַעֲרֵנוּ רַב עַל שֶׁאֵין בֵּן לְךָ אֲשֶׁר יִירַשׁ מַלְכוּתְךָ, בְּחָשְׁשֵׁנוּ שֶׁיָּקוּם עָלֵינוּ מֶלֶךְ זוּלָתְךָ אַחֲרֶיךָ. וְעַכְשָׁו הֵיטִיב אֱלֹהִים לָנוּ בְּחַסְדוֹ, וְהֵסִיר צַעֲרֵנוּ מֵעָלֵינוּ וְנָתַן לָנוּ שִׂמְחָה בִּמְצִיאוּת הַנַּעַר הַמְבֹרָךְ הַזֶּה. נִשְׁאַל אֵפוֹא מֵאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה שֶׁיָּשִׁית אוֹתוֹ אַחֲרֶיךָ מוֹשֵׁל עוֹשֵׂה־הַיָּשָׁר וְיָחֹן אוֹתוֹ תִּפְאֶרֶת וְעשֶׁר קַיָּמִים וְטוּב תָּמִיד". קָם הַמִּשְׁנֶה הַחֲמישִּׁי וְאָמַר: “יִתְבָּרַךְ אֱלֹהִים הָאַדִּיר”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמִּשְׁנֶה הַחֲמִשִּׁי קָם וְאָמַר: “יִתְבָּרַךְ אֱלֹהִים הָאַדִּיר הַמַּעֲנִיק הַמַּתּוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַמַּתָּנוֹת הַיְּקָרוֹת. וְאוּלָם אַחֲרֵי זֶה, הֲרֵי נִתְבָּרֵר לָנוּ כִּי אֱלֹהִים נוֹתֵן חַסְדּוֹ לְזֶה הַמּוֹדֶה לוֹ וְשׁוֹמֵר דָּתוֹ. וְאַתָּה הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר הַמְתֹאָר בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת אֵלּוּ הַנְּעָלוֹת וּבְישֶׁר וּמִשְׁפַּט־צֶדֶק בֵּין נְתִינֶיךָ כְּפִי שֶׁיִּרְצֶנוּ אֱלֹהִים יִתְעָלֶה, הֲרֵי בִגְלַל זֶה הֶעֱלָה אֱלֹהִים מַעֲלָתְךָ, וְהֶאֱשִׁיר אֶת יָמֶיךָ וְנָתַן לְךָ מַתָּנָה טוֹבָה זוֹ, שֶהִיא יֶלֶד זֶה, לְאַחֲרֵי יֵאוּשׁ. וְהִגִּיעוּ לָנוּ בְכָךְ שִׂמְחַת־עוֹלָם וְשָׂשׂוֹן אֲשֶׁר לֹא יִפָּסֵק. שֶׁכֵּן הָיִינוּ לִפְנֵי כֵן בִּדְאָגָה קָשָׁה וְצַעַר הוֹלֵךְ וָרָב בְּסִבַּת חֹסֶר־בֵּן לְךָ, וּבְמַחְשְׁבוֹת עֶצֶב עַל זֶה שֶׁאַתָּה צוֹפֵן בְּקִרְבְּךָ מִיָּשְׁרְךָ וּמֵרַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ, חוֹשְׁשִׁים שֶׁלֹּא יִגְזֹר עָלֶיךָ אֱלֹהִים אֶת הַמָּוֶת בְּאֵין מִי שֶׁיִּמְשֹׁל תַּחְתֶּיךָ וְיִירַשׁ הַמְּלוּכָה אַחֲרֶיךָ, וְתִהְיֶינָה הַדֵּעוֹת מְחֻלָּקוֹת וְיִפֹּל פֵּרוּד בֵּינֵינוּ, וְיִקְרֶה לָנוּ מַה שֶׁקָּרָה לָעוֹרֵב”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וּמַה סִפּוּר הָעוֹרֵב?” עָנָה אוֹתוֹ הַמִּשְׁנֶה לֵאמֹר:

המלצות קוראים
תגיות