סִפְּרוֹ שֶׁאַלְכַצִיבּ אֲדוֹן מִצְרַיִם הָיָה לוֹ בֵּן, שֶׁלֹּא הָיָה יָפֶה מִמֶּנּוּ, וּמִתּוֹךְ פַּחֲדוֹ עָלָיו לֹא נָתַן לוֹ לָצֵאת אֶלָּא לַתְּפִלָּה בַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי. עָבַר, כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִתְּפִלַּת יוֹם הַשִּׁשִּׁי, עַל פְּנֵי אָדָם זָקֵן שֶׁאֶצְלוֹ סְפָרִים רַבִּים. יָרַד מֵעַל סוּסָתוֹ וְיָשַׁב אֶצְלוֹ. הָפַךְ בַּסְּפָרִים וְהִתְבּוֹנֵן בָהֶם וְרָאָה בְתוֹכָם תְּמוּנָה שֶׁל אִשָּׁה, דּוֹמָה כְאִלּוּ הִיא מְדַבֶּרֶת, שֶׁלֹּא נִרְאֲתָה יָפָה הֵימֶנָּה עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. לָקְחָה שְׁבִי אֶת שִׂכְלוֹ וְהִפְתִּיעָה לִבּוֹ וְאָמַר: “זָקֵן מְכֹר לִי תְמוּנה זוֹ”. נָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי הַנַעֲלֶה, קַח אוֹתָהּ בְּלִי מְחִיר”. שִׁלֵּם לוֹ מֵאָה דִינָר וְלָקַח אֶת הַסֵּפֶר שֶׁבּוֹ תְּמוּנָה זוֹ, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהּ וּבוֹכֶה לַיְלָה וְיוֹמָם. נִמְנַע מִלֶּאֱכֹל וּמִלִּשְׁתּוֹת וּמִלִּישֹׁן, וְאָמַר בְלִבּוֹ: “אִלּוּ הָיִיתִי שׁוֹאֵל אֶת מוֹכֵר־הַסְּפָרִים בִּדְבַר הָאָמָּן שֶׁעָשָׂה תְמוּנָה זו, מִי הוּא, הֲרֵי יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁהָיָה מַגִּיד לִי. וְאִם בַּעֲלַת צוּרָה זוֹ בַחַיִּים, הָיִיתִי מַגִּיעַ אֵלֶיהָ, וְאִם תְמוּנָה בִלְבַד הִיא, הָיִיתִי מַנִּיחַ מִלְּהִכָּסֵף אֵלֶיהָ וְלֹא הָיִיתִי מְעַנֶּה נַפְשִׁי בְדָבָר שֶׁאֵין אֲמִתּוּת לוֹ”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּשְׁלשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַנַּעַר אָמַר לְנַפְשׁוֹ: “אִלּוּ הָיִיתִי שׁוֹאֵל אֶת מוֹכֵר הַסְּפָרִים עַל אָמָּן שֶׁעָשָׂה תְמוּנָה זוֹ, יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁהָיָה מַגִּיד לִי. וְאִם בַּעֲלַת הַתְּמוּנָה בַּחַיִּים, הָיִיתִי מַגִּיעַ אֵלֶיהָ, וְאִם תְּמוּנָה בִלְבַד הִיא הָיִיתִי מַנִּיחַ מִלְּהִכָּסֵף אֵלֶיהָ, וְלֹא הָיִיתִי מְעַנֶּה נַפְשִׁי בְדָבָר שֶׁאֵין אֲמִתּוּת לוֹ”. כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַשִּׁשִּׁי, עָבַר עַל פְּנֵי מוֹכֵר־הַסְּפָרִים. קָם לִקְרָאתוֹ וְעָמַד. אָמַר לוֹ: “דּוֹדִי, הַגֵּד לִי, מִי עָשָׂה תְמוּנָה זוֹ?” אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, עָשָׂה אוֹתָהּ אָדָם מֵאַנְשֵׁי בַּגְדָאד, וּשְמוֹ אַבּוּ־אלְקָאסִם אַל צַּנְדַלָאנִי בְּרֹבַע הַנִּקְרָא רֹבַע אַלְכַּרְךְ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ צוּרַת מִי הִיא”. קָם הַנַעַר מֵאֶצְלוֹ מִבְּלִי שֶׁיָּדַע אָדָם בְּמַצָּבוֹ בְּכָל אַנְשֵׁי מַמְלַכְתּוֹ. הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת יוֹם הַשִּׁשִּׁי וְחָזַר הַבַּיְתָה וְנָטַל תַּרְמִיל וּמִלֵּא אוֹתוֹ בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּבְזָהָב. וְהָיָה עֶרֶךְ הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת שְׁלשִׁים אֶלֶף דִּינָר. הֶאֱרִיךְ רוּחוֹ עַד הַבֹּקֶר וְיָצָא מִבְּלִי לְהַגִּיד לְאָדָם. הִדְבִּיק שַׁיָּרָה וְרָאָה בְּדוּאִי וְאָמַר לוֹ: “דּוֹדִי, מָה הַמֶּרְחָק בֵּינִי וּבֵין בַּגְדָאד?” אָמַר לוֹ: “בְּנִי הֵיכָן אַתָּה וְהֵיכָן בַּגְדָאד? הֲרֵי בֵינְךָ וּבֵינָהּ מַסַּע חָדְשַׁיִם”. אָמַר לוֹ: “דּוֹדִי, אִם אַתָּה מוֹבִילֵני לְבַגְדָאד, נוֹתֵן אֲנִי לְך מֵאָה דִינָר וְסוּסָה זוֹ שֶׁתַּחְתַּי, וּמְחִירָה אֶלֶף דִּינָר”. אָמַר לוֹ הַבְּדוּאִי: “אֱלֹהִים עָרֵב אֶת אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר. וְאוּלָם אַל תַּחֲנֶה הַלַּיְלָה אֶלָּא אֶצְלִי”. נַעֲנָה לוֹ לִדְבָרָיו וְלָן אֶצְלוֹ. כְּשֶׁנִּגְלָה הַשַּׁחַר נְטָלוֹ הַבְּדוּאִי וְנָסַע עִמּוֹ מַהֵר לְדֶרֶךְ קְרוֹבָה בְּחָמְדוֹ אוֹתָהּ סוּסָה שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ. וְלֹא פָסְקוּ לִנְסֹעַ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְחוֹמוֹת בַּגְדָאד. אָמַר לוֹ הַבְּדוּאִי: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים עַל שֶׁהִגַּעְנוּ בְשָׁלוֹם, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה. זוֹ הִיא בַּגְדָאד”. שָׂמַח הַנַּעַר שִׂמְחָה עֲצוּמָה. יָרַד מֵעַל הַסּוּסָה וּנְתָנָהּ לַבְּדוּאִי, אוֹתָהּ וְאֶת מְאַת הַדִּינָר. נָטַל אֶת הַתַּרְמִיל וְהָלַךְ שׁוֹאֵל לְרֹבַע אַלְכַּרְךְ וְלִמְקוֹם הַסּוֹחֲרִים. הוֹבִילוֹ הַגּוֹרָל אֶל רְחוֹב שֶׁבָּה עֶשֶׂר אֲבָנִים, חָמֵשׁ מַקְבִּילוֹת לְעֻמַּת חָמֵשׁ, וּבְרֹאשׁ הָרְחוֹב שַׁעַר בִּשְׁתֵּי דְלָתוֹת, וְלוֹ טַבַּעַת שֶׁל כֶּסֶף. וְעַל יַד הַשַּׁעַר שְׁנֵי סַפְסָלִים שֶׁל מְרֻפָּדִים בַּיָּפוֹת בִּרְפִידוֹת וְעַל אֶחָד מֵהֶם אָדָם יוֹשֵׁב, מַרְאֵהוּ אוֹמֵר כָּבוֹד וִיפֵה הַצּוּרָה, וְעָלָיו בְּגָדִים מְפֹאָרִים, וּלְפָנָיו חֲמִשָּׁה מַמְלוּכִּים, דּוֹמִים כְּאִלּוּ הֵם יָרֵחַ. כְּשֶׁרָאָה הַנַּעַר זֹאת, הִכִּיר אֶת הַסִּימָנִים שֶׁמָּסַר לוֹ מוֹכֵר־הַסְּפָרִים. נָתַן שָׁלוֹם לָאִישׁ, וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם וּבֵרְכוֹ לְבוֹאוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ לִשְׁלוֹמוֹ. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “אִישׁ נָכְרִי אֲנִי, וּמְבַקֵּשׁ מִטּוּבְךָ שֶׁתַּרְאֶה לִי בִרְחוֹב זֶה דִירָה שֶׁאָגוּר בָּהּ”. קָרָא הָאִישׁ וְאָמַר: “הוֹי גַזָאלָה”. יָצְאָה אֵלָיו שִׁפְחָה וְאָמְרָה לוֹ: “הִנְנִי לְשֵׁרוּתְךָ, אֲדוֹנִי”. אָמַר לָהּ: “קְחִי עִמֵּךְ אֲחָדִים מִן הַמְשָׁרְתִים וּלְכוּ לְבַיִת פְּלוֹנִי וְנַקּוּ אוֹתוֹ וְהַצִּיעוּ בוֹ מַצָּעִים וְשִׂימוּ בוֹ כָל מַה שֶׁהוּא זָקוּק לוֹ מִכֵּלִים וּמִזּוּלָתָם בִּשְׁבִיל עֶלֶם יְפֵה־מַרְאֶה זֶה”. יָצְאָה הַנַּעֲרָה וְעָשְׂתָה כְכָל אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָהּ. נְטָלוֹ הַשֵּׁיךְ וְהֶרְאָה לוֹ אֶת הַבַּיִת. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “אֲדוֹנִי הַנַעֲלֶה, מַה שְּׂכַר בַּיִת זֶה?” אָמַר לוֹ: “הוֹי פָּנִים מַזְהִירִים, אֲנִי אֵינִי לוֹקֵחַ מֵאִתְּךָ שָׂכָר כָּל הַזְּמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹהֶה בוֹ”. הוֹדָה לוֹ עַל כָּךְ. קָרָא הַשֵּׁיךְ לְשִׁפְחָה אַחֶרֶת, וְיָצְאָה נַעֲרָה דּוֹמָה כְאִלּוּ הִיא הַשֶּׁמֶשׁ. אָמַר לָהּ: “הָבִי אֶת לוּחַ הַשַּׁחְמָט”. הֵבִיאָה לוֹ. פָּרַשׂ מַמְלוּךְּ אֶת הַלּוּחַ, וְאָמַר הַשֵּׁיךְ לַנַּעַר: “כְּלוּם תְּשַׂחֵק עִמִּי?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. שִׂחֵק אִתּוֹ כַמָּה פְּעָמִים, וְהַנַּעַר מְנַצְּחוֹ. אָמַר לוֹ: “הֵיטַבְתָּ, הַנַּעַר. אָכֵן שָׁלֵם אַתָּה בְּמַעֲלוֹתֶיךָ, שֶׁאֵין בְּבַגְדָאד מִי שֶׁיְּנַצְחֵנִי, וּכְבָר נִצַחְתַּנִי אַתָּה”. אַחֲרֵי שֶׁהֵכִינוּ אֶת הַדִּירָה בְמַצָּעִים וּבְכָל מַה שֶׁהוּא זָקוּק לוֹ, מָסַר לוֹ אֶת הַמַּפְתְּחוֹת וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, הֲלֹא תִּכָּנֵס לְבֵיתִי וְתֹאכַל מִפִּתִּי, וְנִתְכַּבֵּד בְּךָ?” נַעֲנָה לוֹ הַנַּעַר לְכָךְ וְהָלַךְ עִמּוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הֶחָצֵר, רָאָה חָצֵר יָפָה וְנָאָה מְקֻשֶּׁטֶת בְּזָהָב, וּבָה מִכָּל הַצִּיּוּרִים. וּבָהּ מִמִּינֵי הַשְּׁטִיחִים וְהַחֲפָצִים, מַה שֶׁתֵּלֶא הַלָּשוֹן לְתָאֵר. בֵּרְכוֹ הַשֵּׁיךְ לבוֹאוֹ וְצִוָּה להָבִיא אֶת הַמַּאֲכָל. הֵבִיאוּ שֻׁלְחָן מַעֲשֵׂה חֲרשֶׁת תֵּימָן וְהֵבִיאוּ אֶת הַמַּאֲכָל מִינִים בִּלְתִּי־שְׁכִיחִים שֶׁאֵין לִמְצֹא מְשֻׁבָּחִים מֵהֶם וְלֹא טְעִימִים מֵהֶם. אָכַל הַנַּעַר דֵּי־שָׂבְעוֹ וְרָחַץ אֶת יָדָיו. הִתְחִיל הַנַּעַר מִסְתַּכֵּל בַּבַּיִת וּבַשְּׁטִיחִים. אַחַר־כָּךְ פָּנָּה אֶל הַתַּרְמִיל שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְלֹא מְצָאוֹ. אָמַר: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר. אָכַלְתִּי לְגִימָה הַשָּׁוָה אֲדַרְכְּמוֹן או שְׁנֵי אֲדַרְכְּמוֹנִים, וְהָלַךְ מִמֶּנִּי תַרְמִיל שֶׁבּוֹ שְׁלשִׁים אֶלֶף דִּינָר. וְאוּלָם אֲבַקֵּשׁ עֶזְרָה מֵאֱלֹהִים”. שָׁתַק וְלֹא יָכֹל לְדַבֵּר. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִׁים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁרָאָה הַנַעַר שֶׁהַתַּרְמִיל אָבַד, נִתְמַלֵּא דְאָגָה וְשָׁתַק, וְלֹא יָכֹל לְדַבֵּר, הִגִּישׁ הַשֵּׁיךְ אֶת הַשַּׁחְמָט וְאָמַר לנַּעַר: “כְּלוּם תְּשַׂחֵק עִמִּי?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. שָׂחַק וְנִצַּח אוֹתוֹ הַשֵּׁיךְ. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “הֵיטַבְתָּ”, וְעָזַב אֶת הַמִּשְׂחָק וְקָם. אָמַר לוֹ: “מַה לְּךָ הַנַּעַר?” אָמַר לוֹ: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי אֶת הַתַּרְמִיל”. קָם וְהוֹצִיאוֹ לוֹ, וְאָמַר: “הִנֵּה הוּא, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה. כְּלוּם תַּחֲזֹר לְשַׂחֵק עִמִּי?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. שִׂחֵק עִמּוֹ וְנִצַּח אוֹתוֹ הַנַּעַר. אָמַר לוֹ הָאִישׁ: “כְּשֶׁהָיְתָה דַּעְתְּךָ טְרוּדָה בַתַּרְמִיל נִצַּחְתִּיךָ, וּכְשֶׁהֲבֵאתִיו אֵלֶיךָ נִצַּחְתָּ אוֹתִי”. הוֹסִיף וְאָמַר לוֹ: “בְּנִי, הַגֵּד לִי מֵאֵיזוֹ אֶרֶץ אַתָּה?” אָמַר לוֹ: “מִמִּצְרַיִם”. אָמַר לוֹ: “וּמַה סִּבַּת בּוֹאֲך לְבַגְדָאד?” הוֹצִיא לוֹ הַתְּמוּנָה וְאָמַר: “דַּע, דּוֹדִי, שֶׁאֲנִי בְּנוֹ שֶל אַלְכַצִיבּ אֲדוֹן מִצְרַיִם. וּכְבָר רָאִיתִי תְּמוּנָה זוֹ אֵצֶל אָדָם מוֹכֵר־סְפָרִים, וְשָׁלְלָה אֶת שִׂכְלִי, וְשָׁאַלְתִּי עַל דְּבַר הָאָמָּן שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ, וְאָמְרוּ לִי: “עוֹשָׂהּ הוּא אָדָם בְּרֹבַע אַלְכַּרְךְ, אַבּוּ־קָאסִם אַלצַּנְדַלָאנִי שְׁמוֹ בִּרְחוֹב הַיָּדוּעַ בְּשֵׁם רְחוֹב אַלזַּעַפְרָאן”. לָקַחְתִּי מַשֶׁהוּ מִן הַמָּמוֹן וּבָאתִי יְחִידִי, כְּשֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ עַל אוֹדוֹתַי וּמְבַקֵּשׁ אָנֹכִי שֶׁיְּהֵא מֵחַסְדְּךָ הַשָּׁלֵם עִמִּי זֶה שֶׁתּוֹבִילֵנִי אֵלָיו, שֶׁאֶשְאַל אוֹתוֹ לְסִבַּת צַיְּרוֹ תְמוּנָה זוֹ, וְצוּרַת מִי הִיא? וְכָל מַה שֶׁהוּא מְבַקֵּש מֵאִתִּי אֲנִי נוֹתְנוֹ לוֹ”. אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: “חֵי־אֱלֹהִים, בְּנִי, שֶׁאֲנִי הוּא אַבּוּ־אלְקָאסִם אלצַּנְדַלָאנִי. וְעִנְיָן נִפְלָא הוּא, הַדֶּרֶךְ שֶׁהוֹבִילְךָ הַגּוֹרָל אֵלַי”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַנַּעַר אֶת הַדְּבָרִים מִהֵר אֵלָיו וְחִבְּקוֹ וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאֶת יָדָיו וְאָמַר לוֹ: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתַּגִּיד לִי צוּרַת מִי הִיא?” אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וְכִדְבָרְךָ אֶעֱשֶׂה”. קָם וּפָתַח אָרוֹן וְהֹוצִיא מִתּוֹכוֹ מִסְפַּר סְפָרִים, שֶׁצִּיֵּר בְּתוֹכָן תְּמוּנָה זוֹ, וְאָמַר לוֹ: “דַּע, בְּנִי, שֶׁבַּעֲלַת צוּרָה זוֹ בַּת דּוֹדִי הִיא, וּבְבְצָרה הִיא, וְאָבִיהָ נְצִיב בָּצְרָה הוּא, אַבּוּ אַללַּיתְ שְׁמוֹ, וְהִיא גַ’מִילָה שְׁמָהּ, וְאֵין עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ יָפָה יוֹתֵר מִמֶּנָּה. וְאוּלָם נְזִירָה הִיא מִן הַגְּבָרִים, וְאֵינָה יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ זֵכֶר גְּבָרִים בִּמְסִבִָּתָהּ. וּכְבָר הָלַכְתִּי אֶל דּוֹדִי בְמַטָּרָה שֶׁיַּשִּׂיאֶנָּה לִי וּפִזַּרְתִּי לוֹ מָמוֹן וְלֹא נַעֲנָה לִי לְכָךְ. וּכְשֶׁנּוֹדַע לְבִתּוֹ הַדָּבָר כָּעֲסָה מְאֹד וְשָׁלְחָה אֵלַי דְּבָרִים, וּבְתוֹכָם אָמְרָה: “אִם שֵׂכֶל לְךָ אַל תַּעֲמֹד בְּעִיר זוֹ שֶׁלֹּא תָמוּת וִיהֵא עֲווֹנְךָ בְּצַוָּארְךָ”. וְהִיא עָרִיצָה בָּעָרִיצוֹת. יָצָאתִי מִבָּצרָה, כְּשֶׁאֲנִי שְׁבוּר־הַלֵּב וְעָשִׂיתִי תְמוּנָה זוֹ בַּסְּפָרִים וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָהּ בַּאֲרָצוֹת, אֶפְשָׁר תִּפֹּל בְּיָדוֹ שֶׁל עֶלֶם יְפֵה הַמַּרְאֶה כָּמוֹךָ, וִיבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ, אֶפְשָׁר תֶּאֱהַב אוֹתוֹ, וַאֲקַבֵּל מֵאִתּוֹ הַבְטָחָה, שֶׁאִם הוּא כוֹבֵש אוֹתָהּ, יַרְאֶנָּה לִי וְלוּ גַם מֶבָּט אֶחָד מֵרָחוֹק”. כְּשֶׁשָּׁמַע אִבְרָאהִים בֶּן אַלְכַצִיבּ אֶת דְּבָרָיו הִרְכִּין רֹאשׁוֹ שָׁעָה אַחַת כְּשֶׁהוּא מְהַרְהַר. אָמַר לוֹ אַלצַּנְדַלָאנִי: “בְּנִי, לֹא רָאִיתִי בְּבַגְדָאד יָפֶה יוֹתֵר מִמְּךָ, וְחוֹשֵב אֲנִי, שֶׁכְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתְךָ תֶּאֱהַב אוֹתְךָ. כְּלוּם רְצוֹנְךָ אַחֲרֵי שֶׁאַתָּה מִתְאַחֵד אִתָּה וְכוֹבְשָׁהּ, לְהַרְאוֹתָהּ לִי, וְלוּ מֶבָּט אֶחָד מֵרָחוֹק?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. אָמַר לוֹ: “אִם כָּךְ הוּא הָעִנְיָן, עֲמֹד אֶצְלִי עַד שֶׁאַתָּה נוֹסֵע”. אָמַר לוֹ: “אֵינִי יָכֹל לִשְׁהוֹת, שֶׁאֵשׁ בְּלִבִּי מֵאַהֲבָתָהּ, הוֹלֶכֶת וּמִתּוֹסֶפֶת”. אָמַר לוֹ: “הַאֲרֵךְ רוּחֲךָ עַד שֶׁאֲנִי מְצַיֵּד לְךָ סְפִינָה בִּזְמַן שְׁלשָׁה יָמִים, שֶׁתֵּלֵךְ לְבָצְרָה”. הֶאֱרִיךְ רוּחוֹ עַד שֶׁצִּיֵּד לוֹ סְפִינָה, ושָׂם בְּתוֹכָהּ כָּל מַה שֶּׁהוּא זָקוּק לוֹ מִמַּאֲכָל וּמַשְׁקֶה וְזוּלַת זֶה, וְאַחֲרֵי שְׁלשָׁה יָמִים אָמַר לַנַּעַר: “הִתִכּוֹנֵן לַנְּסִיעָה, שֶׁכְּבָר צִיַּדְתִּי לְךָ סְפִינָה עִם כָּל מַה שֶּׁאַתַָּה זָקוּק לוֹ. וְהַסְּפִינָה רְכוּשִׁי הִיא וְהַמַּלָּחים מִמְּשָׁרְתַי, וּבַסְּפִינָה מַה שֶׁיַּסְפִיק לְךָ עַד שֶׁתַּחֲזֹר. וּכְבָר צִוִּיתִי עַל הַמַּלָּחִים לְשָׁרְתֶךָ עַד שֶׁתָּשוּב בְּשָׁלוֹם”. קָם הַנַּעַר וְיָרַד בַסְּפִינָה וְנִפְרַד מִמֶּנּוּ וְנָסַע עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבָצְרָה. הוֹצִיא הַנַּעַר מֵאָה דִינָר לַמַּלָּחִים. אָמְרוּ לוֹ: “אָנוּ נָטַלְנוּ אֶת הַשָּׂכָר מֵאֲדוֹנֵנוּ”. אָמַר לָהֶם: “קְחוּ זֶה בְּמַתָּנָה, וְאֵין אֲנִי מְסַפֵּר לוֹ זֹאת”. נְטָלוּם מִיָּדוֹ וּבֵרְכוּ אוֹתוֹ. נִכְנַס הַנַּעַר לְבָצְרָה וְשָׁאַל: הֵיכָן מְקוֹם מְגוּרֵיהֶם שֶׁל הַסּוֹחֲרִים?" אָמְרוּ לוֹ: “בְּאַכְסַנְיה שֶׁשְּׁמָהּ כָ’אן חַמְדָּאן”. הָלַך עַד שֶׁהִגִּיעַ לַשּׁוּק שֶׁהַכָ’אן בְּתוֹכוֹ. נִשְׁלְחוּ בוֹ הָעֵינַים מַבִּיטוֹת לְיָפְיוֹ הַמֻּפְלָג וְחִנּו. נִכְנַס לַכָ’אן עִם אָדָם מַלָּח וְשָׁאַל לַשּׁוֹעֵר. הוֹבִילוּהוּ אֵלָיו, וְרָאָהוּ שֶׁהוּא זָקֵן מְאֹד בַּעַל הַדְרָה. נָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְהֶחֶזִיר לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, כְּלוּם יֵשׁ אֶצְלְךָ חֶדֶר נָאֶה?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. נְטָלוֹ אוֹתוֹ וְאֶת הַמַּלָּח וּפָתַח לָהֶם חֶדֶר נָאֶה מְקֻשָּׁט בְּזָהָב, וְאָמַר: “הַנַּעַר, הֲרֵי חֶדֶר זֶה יִכְשַׁר לְךָ”. הוֹצִיא הַנַּעַר שְׁנֵי דִינָרִים וְאָמַר לוֹ: “טֹל אֵלֶּה וְהָיוּ לְךָ לִקְנוֹת מַמְתַּקִּים תּוֹדָה עַל מְסִירַת הַמַּפְתֵּח”. נָטַל אוֹתָם מִיָּדוֹ וּבֵרַךְ אוֹתוֹ. צִוָּה הַנַּעַר עַל הַמַּלָּח לָלֶכֶת אֶל הַסְּפִינָה, וְנִכְנַס אֶל הַחֶדֶר וְנִשְׁאַר אֶצְלוֹ שׁוֹעֵר הַכָ’אן וְשִׁמְּשׁוֹ, וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, הִשִּׂיגָה אוֹתָנוּ שִׂמְחָה בְבוֹאֲךָ”. נָתַן לוֹ הַנַּעַר דִּינָר וְאָמַר לוֹ: “הָבֵא לָנוּ בוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר וּמְתִיקוֹת וּמַשְׁקֶה”. נְטָלוֹ וְהָלַךְ לַשּׁוּק, וְחָזַר אֵלָיו אַחֲרֵי שֶׁקָּנָה זֶה בַּעֲשָׂרָה אֲדַרְכְּמוֹנִים, וְנָתַן לוֹ אֶת הָעֹדֶף. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “הוֹצִיאֵהוּ עַל עַצְמְךָ”. שָׂמַח הַשּׁוֹעֵר בְּכָךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה. אָכַל הַנַּעַר מִמַּה שֶׁבִּקֵּש רַק עוּגָה אַחַת עִם מִקְצָת מִן הַלִּפְתָּן וְאָמַר לְשׁוֹעֵר הַכָ’אן: “קַח אֶת זֶה לִבְנֵי בֵיתְךָ”. נְטָלוֹ וְהוֹלִיכוֹ אֶל בְּנֵי בֵיתוֹ וְאָמַר לָהֶם: “אֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ נָדִיב יוֹתֵר מִן הָעֶלֶם הַמִּתְאַכְסֵן אֶצְלֵנוּ הַיּוֹם, וְלֹא מָתוֹק מִמֶּנּוּ. וְאִם הוּא נִשְׁאָר אֶצְלֵנוּ אָנוּ מַגִּיעִים לְעשֶׁר”. אַחַר־כָּךְ נִכְנַס הַשּׁוֹעֵר אֶל אִבְּרָאהִים וְרָאָהוֹ בוֹכֶה. יָשַׁב וְהִתְחִיל מְעַסֶּה אֶת רַגְלָיו וּנְשָׁקוֹ וְאָמַר: “אֲדוֹנִי, הַנַּעֲלֶה, עַל שׁוּם מָה אַתָּה בוֹכֶה? אַל יַבְכֶּה אוֹתְךָ אֱלֹהִים”. אָמַר לוֹ: “דּוֹדִי, רְצוֹנִי שֶׁנִּשְׁתֶּה אֲנִי וְאַתָּה הַלַּיְלָה”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה”. הוֹצִיא לוֹ חֲמִשָּׁה דִינָרִים וְאָמַר לוֹ: “קְנֵה לָנוּ בָזֶה פֵרוֹת וּמַשְׁקֶה”. מָסַר לוֹ חֲמִשָּׁה דִינָרִים אֲחֵרִים וְאָמַר לוֹ: “קְנֵה לָנוּ בָזֶה מַמְתַּקִּים וּפְרָחִים וְחָמֵשׁ תַּרְנְגֹלוֹת שְׁמֵנוֹת, וְהָבֵא לִי כְלִי־מֵיתָרִים, עוּד”. יָצָא וְקָנָה לוֹ כְכָל אֲשֶׁר צִוָּהוּ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “עֲשִׂי לָנוּ מַטְעַמִּים אֵלֶּה, וְזַקְּקִי אֶת הַיַּיִן הַזֶּה, וְשֶׁיִּהְיֶה כָל מַה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה טוֹב מְאֹד. שֶׁכֵּן הִשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ עֶלֶם זֶה רֹב טוֹבָתוֹ”. עָשְׂתָה אִשְׁתּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָהּ בְּתַכְלִית הַמְּבֻקָּשׁ. נְטָלוֹ וְהִכְנִיסוֹ אֶל אִבְּרָאהִים בֶּן הַשֻּׂלְטָאן. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהֵכִינָה אִשְׁתּוֹ אֶת הַמַּאֲכָל וְאֶת הַיַּיִן, הִכְנִיסָם שׁוֹעֵר הַכָ’אן אֶל אִבְּרָאהִים בֶּן הַשֻׂלְטָאן, אָכְלוּ שְׁנֵיהֶם וְשָׁתוּ וְשָׂמְחוּ בְגִיל. בָּכָה הָעֶלֶם וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִשְׁנֵי בָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

רֵעִי, אִלּוּ אֶת נַפְשִׁי שׁוֹקֵד הִקְרַבְתִּי,

וכָל הוֹן וְהָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ יָהַבְתִּי,

וְגִּנַת נְצָחִים וְגַן־עֵדֶן גַּם יַחְדָּו,

תְּמוּרַת שָׁעָה שֶׁל דֶּבֶק הָיָה נוֹתְנָם לֵבָב.

נֶאֱנַק אֲנָקָה גְדוֹלָה וְנָפַל מִתְעַלֵּף, וְנְאֱנַח שׁוֹעֵר הַכָ’אן. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר אָמַר לוֹ שׁוֹעֵר הַכָ’אן: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, מָה הֱבִיאֲךָ לִידֵי בְכִי? וּמִי הִיא זוֹ שֶׁאַתָּה מְבַקְּשָׁהּ בְּשִׁיר זֶה? הֲרֵי לֹא תְהֵא אֶלָּא עָפָר לְרַגְלֶיךָ”. קָם הַנַּעַר וְהוֹצִיא חֲבִילָה מִן הַטּוֹבִים שֶׁבְּבִגְדֵי הַנָּשִׁים וְאָמַר לוֹ: “קַח זוֹ לְאִשְׁתְּךָ”. נְטָלָהּ מִיָּדוֹ וּמְסָרָהּ לְאִשְׁתּוֹ, בָּאָה עִמּוֹ וְנִכְנְסָה אֶל הַנַּעַר, וְהִנֵּה הוּא בוֹכֶה. אָמְרָה לוֹ: “פֵּרַרְתָּ אֶת כְּבֵדֵנוּ. הוֹדַע לָנוּ אֵיזוֹ יָפָה שָׁבְתָה אֶת לִבְּךָ, וְהִיא לֹא תְהֵא אֶלָּא שִׁפְחָה אֶצְלְךָ?”. אָמַר הָעֶלֶם: “דּוֹדִי, דַּע שֶׁאֲנִי בֶּן אַלְכַצִיבּ אֲדוֹן מִצְרַיִם, וְלִבַּי דָבֵק בְגַ’מִילָה בַּת אַבּוּ אללַּיְת הַנָּצִיב”. אָמְרָה אֵשֶׁת שׁוֹעֵר הַכָ’אן: “אֱלֹהִים, אֱלֹהִים! אָחִי, הַנַּח דְּבָרִים אֵלֶּה שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אוֹתָנוּ אָדָם וְאָבַדְנוּ. שֶׁכֵּן אֵין עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ עָרִיצָה יוֹתֵר מִמֶּנָּה, וְלֹא יוּכַל אָדָם לְהַזְכִּיר בְּפָנֶיהָ שֵׁם זָכָר, שֶׁמִּתְנַזֶּרֶת הִיא מִן הַגְּבָרִים. בְּנִי, סוּר מֵעָלֶיהָ אֶל זוּלָתָה”. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דְּבָרֶיהָ בָּכָה בְכִי רַב. אָמַר לוֹ שוֹעֵר הַכָ’אן: “אֵין לִי מִלְּבַד נִשְׁמָתִי, וַהֲרֵינִי מִסְתַּכֵּן בָּה בִּגְלַל אַהֲבָתְךָ, וַאֲתַכֵּן לְךָ עִנְיָן שֶׁבּוֹ הַשָּׂגַת מְבֻקָּשְׁךָ”. יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם מֵאֶצְלוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר נִכְנַס לְבֵית־הַמֶּרְחָץ וְלָבַשׁ בֶּגֶד מִמַּלְבּוּשָׁם שֶׁל מְלָכִים, וְהִנֵּה שׁוֹעֵר הַכָ’אן, הוּא וְאִשְׁתּוֹ בָאִים אֵלָיו. אָמְרוּ לוֹ: “אָדוֹן נַעֲלֶה, דַּע, שֶׁכָּאן אָדָם חַיָּט גִּבֵּן, וְהוּא חַיָּטָהּ שֶׁל הַגְּבִירָה גַ’מִילָה. לֵךְ אֵפוֹא אֵלָיו, וְסַפֵּר לוֹ מַצָּבְךָ. אֶפְשָׁר שֶׁיַּרְאֶה לְךָ מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַשִּׂיג חֶפְצֶךָ”. קָם הַנַּעַר וְשָׂם פָּנָיו אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל הַחַיָּט הַגִּבֵּן. נִכְנַס אֵלָיו וּמָצָא אֶצְלוֹ עֲשָׂרָה מַמְלוּכִּים, דּוֹמִים כְּאִלּוּ הֵם הַיָּרֵחַ. נָתַן לָהֶם שָׁלוֹם, וְהֶחֱזִירוּּ לוֹ שָׁלוֹם וְשָׂמְחוּ בוֹ וְהוֹשִׁיבוּהוּ, וְנָבוֹכוּ מִיָּפְיוֹ וְחִנּוֹ. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַגִּבֵּן, הָפְתְּעָה דַעְתּוֹ מִיּפִי מַרְאֵהוּ. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “רְצוֹנִי שֶׁתִּתְפֹּר לִי כִיסִי”. נִגַּשׁ הַחַיָּט וְלָקַח חוּט שֶׁל מֶשִׁי וְתָפַר אֶת כִּיסוֹ. וּכְבָר קָרַע הַנַּעַר אֶת כִּיסוֹ בְכַוָּנָה. כְּשֶׁתָּפַר אוֹתוֹ, הוֹצִיא לוֹ חֲמִשָּׁה דִינָרִים וּנְתָנָם לוֹ, וְהָלַךְ לוֹ אֶל חֶדְרוֹ. אָמַר הַחַיָּט: “אֵיזֶה דָבָר עָשִׂיתִי לְנַעַר זֶה עַד שֶׁנָּתַן לִי חֲמִשָּׁה דִינָרִים?” בִּלָּה אֶת לֵילוֹ מְהַרְהֵר בְּיָפְיוֹ וּנְדִיבוּתוֹ. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר הָלַךְ אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל הַחַיָּט הַגִּבֵּן. נִכְנַס וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם וְכִבְּדוּ וְקִדְּמוֹ בִּבְרָכָה לְבוֹאוֹ. כְּשֶׁיָּשַב אָמַר לוֹ לַגִּבֵּן: “דּוֹדִי, תְּפֹר לִי כִיסִי, שֶׁשּׁוּב נִקְרַע”. אָמַר לוֹ: “בְּנִּי, עַל רֹאשִׁי וְעַל עֵינִי”. נִגַּשׁ וּתְפָרוֹ. נָתַן לוֹ עֲשָׂרָה דִינָרִים וּנְטָלָם. נַעֲשָׂה מֻכֵּה תִּמָּהוֹן מִיָּפְיוֹ וּנְדִיבוּתוֹ, וְאָמַר: “חֵי אֱלֹהִים, עֶלֶם, מַעֲשֶׂךָ זֶה אֵין סָפֵק שֶׁסִּבָּה לוֹ, וְאֵין זֶה עִנְיָן שֶׁל תְּפִירַת כִּיס. וְאוּלָם הַגֵּד לִי עִנְיָנְךָ לַאֲמִתּוֹ, וְאִם חָשַׁקְתָּ בְּאֶחָד מִן הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה, הֲרֵי – חֵי־אֱלֹהִים שֶׁאֵין בָּהֶם יָפֶה יוֹתֵר מִמְּךָ, וְכֻלָּם עָפָר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ. וַהֲרֵי עֲבָדֶיךָ הֵם לְפָנֶיךָ. וְאִם הָיָה מַה שֶּׁהוּא, דָּבָר אַחֵר, הַגֵּד לִי”. אָמַר לוֹ: “דּוֹדִי, אֵין זֶה מָקוֹם לְדַבֵּר, שֶׁכֵּן סִפּוּרִי נִפְלָא וְעִנְיָנִי מוּזָר”. אָמַר לוֹ: “אִם כָּךְ הוּא, הֲרֵי בוֹא אִתִּי לְחֶדֶר בָּדָד”. קָם הַחַיָּט וְתָפַס בְּיָדוֹ וְנִכְנַס עִמּוֹ לְחֶדֶר מִפְּנִים לַחֲנוּת וְאָמַר לוֹ: “עֶלֶם, סַפֵּר לִי”. סִפֵּר לוֹ עִנְיָנוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ. הִשְׁתּוֹמֵם לִדְבָרָיו וְאָמַר לוֹ: “יְרָא אֱלֹהִים לְנַפְשֶׁךָ, שֶׁכֵּן זוֹ שֶׁהִזְכַּרְתָּ אוֹתָהּ נְזִירָה הִיא מִגְּבָרִים. שְמֹר אֵפוֹא, אָחִי, אֶת לְשׁוֹנְךָ, שֶׁאִם לָאו אַתָּה מֵמִית אֶת עַצְמֶךָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַנַּעַר אֶת דְּבָרָיו בָּכָה בְכִי רַב. הֶחֱזִיק בְּשׁוּלֵי בְגָדָיו שֶׁל הַחַיָּט וְאָמַר לוֹ: “הֱיֵה מַחֲסֶה לִי, דּוֹדִי, שֶׁאֲנִי מֵת. וּכְבָר עָזַבְתִּי אֶת מַלְכוּתִי וּמַלְכוּת אָבִי וַאֲבִי־אָבִי, וְהָיִיתִי נָכְרִי בָאָרֶץ וּבוֹדֵד, וְאֵינִי יָכֹל לְהַאֲרִיךְ רוּחִי בִלְעָדֶיהָ”. כְּשֶׁרָאָה הַחַיָּט מַה שֶּׁחָל בּוֹ, רִחֵם עָלָיו וְאָמַר: “בְּנִי, אֵין אִתִּי אֶלָּא נַפְשִׁי וַאֲנִי מְסַכֵּן אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל אַהֲבָתְךָ, שֶׁכְּבָר פָּצַעְתָּ אֶת לְבָבִי. וְאוּלָם לְמָחָר, אֲנִי מְתַכֵּן לְךָ עֵצָה, שֶׁיֵּרָגַע בָּה לִבְּךָ”. בֵּרֵךְ אוֹתוֹ וְהָלַךְ לוֹ אֶל הַכָ’אן וְסָח לוֹ לְשׁוֹעֵר הַכָ’אן, מַה שֶּׁאָמַר הַגִּבֵּן. אָמַר לוֹ: “כְּבָר עָשָׂה עִמְּךָ חֶסֶד”. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר לָבַשׁ הַנַּעַר אֶת הַמְּפֹאָרִים בִּבְגָדָיו וְנָטַל עִמּוֹ כִיס שֶׁדִּינָרִים בְּתוֹכוֹ וּבָא אֶל הַגִּבֵּן. נָתַן לוֹ שָלוֹם וְיָשַב. אָמַר לוֹ: “דּוֹדִי, קַיֵּם מֵה שֶּׁהִבְטַחְתָּ לִי”. אָמַר לוֹ: “קוּם מִיָּד וְקַח שָׁלשׁ תַּרְנְגֹלוֹת שְׁמֵנוֹת וְשָׁלֹשׁ אוֹנְקִיּוֹת שֶׁל גְּבִישֵׁי סֻכָּר וּשְׁנֵי כוּזִים קְטַנִּים וּמַלֵּא אוֹתָם יַיִן, וְקַח גָּבִיעַ, וְשִׂים כָּל זֶה בְתוֹךְ תַּרְמִיל וְרֵד אַחֲרֵי תְפִלַּת הַבֹּקֶר בְּסִירָה עִם מַלָּח וֶאֱמֹר לוֹ: ‘רְצוֹנִי שֶׁתּוֹלִיךְ אוֹתִי מִתַּחַת לְבָצְרָה’. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר לְךָ: ‘אֵינִי יָכֹל לַעֲבֹר יוֹתֵר מִפַּרְסָה’, אֱמֹר לוֹ: ‘עֲשֵׂה כְדַעְתְּךָ’. וּכְשֶׁיַּעֲַבֹר דֶּרֶך זוֹ, עוֹרֵר תַּאֲוָתוֹ לְמָמוֹן עַד שֶׁהוּא מוֹבִילְךָ. וּכְשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ, הֲרֵי הַגָּן הַרִאשׁוֹן שֶׁתִּרְאֶנּוּ, הוּא גַנּוֹ שֶׁל הַגְּבִירָה גַ’מִילָה. וּכְשֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ, לֵךְ אֶל שַׁעֲרוֹ וְתִרְאֶה שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת וּשְׁטִיחִים שֶׁל קְטִיפָה עֲלֵיהֶן, וְיוֹשֵׁב עֲלֵיהֶן אָדָם גִּבֵּן כָּמוֹנִי. הִתְאוֹנֵן לְפָנָיו עַל מַצָּבְךָ וּבַקֵּשׁ אוֹתוֹ לִהְיוֹת בְּעֶזְרֶךָ. אֶפְשָׁר שֶׁהוּא יָחוּס עַל מַצָּבְךָ וְיוֹבִיל אֹותְךָ שֶׁתִּרְאֶה אוֹתָהּ, וְלוּ מַבָּט מֵרָחוֹק. וְאֵין בְּיָדִי תַחְבּוּלָה זוּלַת זוֹ. וְאוּלָם אִם אֵין הוּא חָס עַל מַצָּבְךָ, הֲרֵי אוֹבֵד אֲנִי וְאַתָּה. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאֶצְלִי מִן הָעֵצָה, וְהָעִנְיָן לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה הוּא”. אָמַר לוֹ הָעֶלֶם: “אֲבַקֵּשׁ עֶזְרָה מֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה, וּמַה שֶּׁחָפֵץ אֱלֹהִים יְהִי, וְאֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לַאלֹהִים”. קָם מֵאֵצֶל הַחַיָּט הַגִּבֵּן וְהָלַךְ לְחֶדְרוֹ וְלָקַח מַה שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ בְתַרְמִיל קָטָן. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר, בָּא אֶל שְׂפַת חִדֶּקֶל, וְהִנֵּה אִישׁ מַלָּח יָשֵׁן. עוֹרֵר אוֹתוֹ וְנָתַן לוֹ עֲשָׂרָה דִינָרִים וְאָמַר לוֹ: “הַעֲבִירֵנִי אֶל מִתַּחַת לְבָצְרָה”. אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, בִּתְנַאי שֶׁלֹּא אֶעֱבֹר יוֹתֵר מִפַּרְסָה, שֶׁאִם אֲנִי עוֹבֵר אוֹתוֹ פֶּסַע אֶחָד, אֲנִי אוֹבֵד, וְאָתָּה”. אָמַר לוֹ: “עֲשֵׂה כְדַעְתְּךָ”. נְטָלוֹ וְהִפְלִיג עִמּוֹ. כְּשֶקָּרַב לַגַּן, אָמַר לוֹ: “בְּנִי, מִכָּאן אֵינִי יָכֹל לַעֲבֹר הָלְאָה, שֶׁאִם אֲנִי עוֹבֵר, אָבַדְתִּי אֲנִי וְאָתָּה”. הוֹצִיא לוֹ עֲשָׂרָה דִינָרִים שֵׁנִית וְאָמַר לוֹ: “טֹל מָמוֹן זֶה, שֶׁתִּסְתַּיֵּע בּוֹ בְמַצָּבְךָ”. בּוֹשׁ מִפָּנָיו וְאָמַר: “מוּסֵר אֲנִי אֶת הָעִנְיָן בְּיַד אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָה רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִׁים וְשִׁשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָעָה שֶׁנָּתַן הַנַּעַר לַמַּלָּח עֲשָׂרָה דִינָרִים בָּשְּׁנִיָּה, נְטָלָם וְאָמַר: “מוֹסֵר אֲנִי אֶת הָעִנְיָן בִּידֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”, וְהִפְלִיג עִמּוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַגַּן, קָם הַנַּעַר מִשִּׂמְחָתוֹ וְקָפַץ מִן הַסִּירָה קְפִיצָה בְּמֶרְחַק רְמִיַּת הָרֹמַח וְהִפִּיל עַצְמוֹ, וְחָזַר הַמַּלָּח בּוֹרֵחַ. נִגַּש הַנַּעַר וְרָאָה כְכָל מַה שֶׁתֵּאֵר לוֹ הַגִּבֵּן בִּדְבַר הַגַּן, וְרָאָה אֶת שַׁעֲרוֹ פָתוּחַ וּבַמִּסְדְּרוֹן סַפָּה שֶׁל שֵׁן וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ גִּבֵּן נְעִים הַמַּרְאֶהְ, וְעָלָיו בְּגָדִים מָזְהָבִים וּבְיָָדוֹ אַלָּה שֶׁל כֶּסֶף מְצֻפָּה זָהָב. קָם הַנַּעַר מַהֵר וְגָחַן עַל יָדוֹ וּנְשָׁקָהּ. אָמַר לוֹ: “מִי אַתָּה? וּמֵאַיִן בָּאתָ? וּמִי הוֹבִילְךָ לְכָאן, בְּנִי?” וְהָיָה אוֹתוֹ אִישׁ, כְּשֶׁרָאָה אֶת אִבְרָאהִים בֶּן אַלְכַצִיבּ, מֻכֶּה בְסַנְוֵרִים מִיָּפְיוֹ. אָמַר לוֹ אִבְּרָאהִים: “דוֹדִי, אֲנִי תִינוֹק קַל דַּעַת וְנָכְרִי”, וּבָכָה. נִכְמְרוּ עָלָיו רַחֲַמָיו, מָשַׁךְ אוֹתוֹ אֵלָיו עַל הַסַּפָּה וּמָחָה דִמְעוֹתָיו וְאָמַר לוֹ: “אֵין לְךָ מַה לַּחֲשֹׁשׁ. אִם בַּעַל־חוֹב אַתָּה, יְסַלֵּק אֱלֹהִים חוֹבְךָ. וְאִם מְפַחֵד אַתָּה, יִתֵּן לְךָ אֱלֹהִים בִּטָּחוֹן מִפַּחְדְּךָ”. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “אֵין בִּי פַחַד וְאֵין עָלַי חוֹב, וְעִמִּי מָמוֹן רַב הוֹדוֹת לֵאלֹהִים וּלְעֶזְרָתוֹ”. אָמַר לוֹ: “בְּנִי, מַה חֶפְצֶךָ, עַד כְּדֵי זֶה שֶׁסִּכַּנְתָּ בְּנַפְשְׁךָ וּבְיָפְיְךָ לְמָקוֹם שֶׁאֲבַדּוֹן בּוֹ?” סִפֵּר לוֹ סִפּוּרוֹ וּבֵאֵר לוֹ עִנְיָנוֹ. כְּשֶׁשָּמַע אֶת דְּבָרָיו הִרְכִּין רֹאשׁוֹ שָׁעָה אַחַת לָאָרֶץ וְאָמַר: “כְּלוּם זֶה שֶׁהֶרְאֲךָ עָלַי הוּא הַחַיָּט הַגִּבֵּן?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. אָמַר לוֹ: “אָחִי הוּא, וְהוּא אָדָם מְבֹרָךְ”. הוֹסִיף וְאָמַר לוֹ: “אִלּוּלֵא אַהֲבָתְךָ שֶׁיָּרְדָה לְתוֹךְ לִבִּי וְרַחֲמַי עָלֶיךָ, הָיִיתָ אוֹבֵד אַתָּה וְאָחִי וְשׁוֹעֵר הַכָ’אן וְאִשְׁתּוֹ”. הוֹסִיף וְאָמַר: “גַּן זֶה אֵין עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ כָּמֹהוּ, וְקוֹרְאִים לוֹ בְשֵׁם “גַּן־הַפְּנִינָה”. וְלֹא נִכְנַס לְתוֹכוֹ אָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו מִלְּבַד הַשֻּׂלְטָאן וַאֲנִי וּבַעֲלָתוֹ גַ’מִילָה. וַהֲרֵי אֲנִי עוֹמֵד בּוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְלֹא רָאִיתִי אָדָם בָּא לְמָקוֹם זֶה. וְאַחַת לְאַרְבָּעִים יוֹם תָּבוֹא בָאֳנִיָּה לְכָאן וְתַעֲלֶה בֵין נַעֲרוֹתֶיהָ בְּאַפִּרְיוֹן שֶׁל אַטְלָס, שֶׁעֶשֶׂר נְעָרוֹת נוֹשְׂאוֹת אֶת קְצוֹתָיו בְּוָוִים שֶׁל זָהָב עַד שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת, וְאֵינִי רוֹאֶה כְּלוּם. וְאוּלָם אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא נַפְשִׁי, וַהֲרֵינִי מְסַכֵּן אוֹתָהּ בִּשְׁבִילְךָ”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָשַׁק הַנַּעַר אֶת יָדוֹ. אָמַר לוֹ: “תֵּשֵׁב אֶצְלִי עַד שֶׁאֲתַכֵּן לְךָ עֵצָה”. תָּפַס בְּיַד הַנַּעַר וְהִכְנִיסוֹ לַגַּן. כְּשֶׁרָאָה אִבְּרָאהִים אוֹתוֹ גַן, דָּמָה שֶׁגַּן־עֵדֶן הוּא, וְרָאָה אֶת הָעֵצִים מְסֻבָּכִים וְהַתְּמָרִים נִשָּׂאִים וְהַמַּיִם זוֹרְמִים בְּשֶׁפַע, וְהָעוֹפוֹת מְזַמְּרִים בְּקוֹלוֹת מִקּוֹלוֹת שׁוֹנִים. הוֹבִיל אוֹתוֹ לְקֻבָּה וְאָמַר לוֹ: “זוֹ הִיא שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בָּה הַגְּבִירָה גַ’מִילָה”. הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתָהּ קֻבָּה וּמְצָאָהּ מִן הַנִּפְלָא בְיוֹתֵר שֶׁבִּמְקוֹמוֹת הַשַּׁעֲשׁוּעִים. וּבָהּ כָּל הַצִּיּוּרִים מִזָּהָב וְסַנְפִּירוֹן, וּבָהּ אַרְבָּעָה שְׁעָרִים. עוֹלִים אֵלֶיהָ בְּחָמֵשׁ מַדְרֵגוֹת, וּבְאֶמְצָעָהּ בְרֵכָה שֶׁיּוֹרְדִים אֵלֶיהָ בְּמַדְרֵגוֹת שֶׁל זָהָב, וְאוֹתָן מַדְרֵגוֹת מְשֻׁבָּצוֹת אַבְנֵי־חֵן. וּבְאֶמְצַע הַבְּרֵכָה מִזְרָקָה שֶׁל זָהָב, וּבָהּ צוּרוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, שֶׁהַמַּיִם יוֹצְאִים מִתּוֹךְ פִּיּוֹתֵיהֶם. וּכְשֶׁהַצּוּרוֹת מַשְׁמִיעוֹת בִּשְׁעַת יְצִיאַת הַמַּיִם קוֹלוֹת שׁוֹנִים, יְדַמֶּה הַשּׁוֹמֵעַ שֶׁהוּא בְגַן עֵדֶן. וּמִסָּבִיב לַקֻּבָּה תְּעָלָה וְגַלְגַּל מַיִם. דָּלְיוֹ כֶּסֶף וְהוּא מְכֻסֶּה קְטִיפָה. וּמִשְּׂמֹאל לְגַלְגַּל הַמַּים חַלּוֹן שֶׁל כֶּסֶף נִשְׁקָף עַל פְּנֵי אָחוּ יָרֹק וּבוֹ מִכָּל חַיּוֹת הַבָּר וְהַצְּבָאִים וְהָאַרְנָבוֹת וְלִימִינוֹ חַלּוֹן נִשְׁקָף עַל כִּכָּר וּבוֹ כָל מִינֵי עוֹפוֹת, וְכֻלָּם מְזַמְּרִים בְּקוֹלוֹת שׁוֹנִים הַמַּפְתִּיעִים אֶת הַשּׁוֹמֵעַ. כְּשֶׁרָאָה הַנַּעַר זֹאת אֲחָזוֹ רַעַד־גִּיל וְיָשַׁב בְּשַׁעַר הַגַּן, וְיָשַׁב הַגַּנָּן לְצִדּוֹ. אָמַר לוֹ: “כֵּיצַד רוֹאֶה אַתָּה אֶת גַּנִּי?” אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “גַּן־עֵדֶן שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא”. צָחַק הַגַּנָּן וְקָם וְנֶעֱלַם שָׁעָה אַחַת וְחָזַר וְעִמּוֹ טַס שֶׁבּוֹ תַּרְנְגֹלוֹת וּשְׂלָו וּמַאֲכָל יָפֶה וּמְתִיקוֹת שֶׁל סֻכָּר. שָׂם אוֹתוֹ לִפְנֵי הַנַּעַר וְאָמַר לוֹ: “אֱכֹל עַד שֶׁתִּשְׂבַּע”. אָמַר אִבְּרָאהִים: “וְאָכַלְתִּי דֵי שָׂבְעִי. וּכְשֶׁרָאַנִי שֶׁאָכַלְתִּי שָׂמַח וְאָמַר: “חֵי־ אֱלֹהִים זֶה דַרְכָּם שֶׁל מְלָכִים וּבְנֵי־מְלָכִים”. אַחַר־כָּךְ אָמַר: “אִבְּרָאהִים, מָה אִתְּךָ בְּתַרְמִיל זֶה?” הִתַּרְתִּי אוֹתוֹ לְפָנָיו. אָמַר לִי: “שָׂאֵהוּ עִמְּךָ שֶׁיּוֹעִיל לְךָ כְּשֶׁתָּבוֹא הַגְּבִירָה גַ’מִילָה. שֶׁכֵּן כְּשֶׁתָּבוֹא לֹא אוּכַל לְהַכְנִיס אֵלֶיךָ מַה שֶּׁתֹּאכַל”. קָם וְתָפַס בְּיָדִי וְהֵבִיא אוֹתִי לְמָקוֹם מוּל קֻבַּת גַ’מִילָה, וְעָשָׂה סֻכָּה בֵין הָעֵצִים וְאָמַר לוֹ: “הִכָּנֵס לְכָאן, וּכְשֶׁתָּבוֹא תִּרְאֶנָּה וְלֹא תִרְאֶה אוֹתְךָ. וְזֶהוּ מַרְבֵּה הַתַּחְבּוּלָה שֶׁאֶצְלִי, וְיֵשׁ לְהִשָּׁעֵן עַל אֱלֹהִים. וּכְשֶׁתָּשִׁיר, שְׁתֵה לְשִׁירָתָהּ. וּכְשֶׁתֵּלֵךְ חֲזֹר לְמָקוֹם שֶמִּמֶּנּוּ בָאתָ, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים, בְּשָׁלוֹם”. הוֹדָה לוֹ הַנַּעַר ובִקֵּשׁ לְנַשֵּׁק יָדוֹ, מְנָעוֹ. שָׂם הַנַּעַר אֶת הַתַּרְמִיל בַּסֻּכָּה שֶׁעָשָׂה לוֹ. אָמַר לוֹ הַגַּנָּן: “אִבְּרָאהִים, טַיֵּל בַּגָּן וֶאֱכֹל מִפֵּרוֹתָיו, שֶׁמּוֹעֵד בּוֹא יְדִידָתְךָ לְמָחָר”. הִתְחִיל אִבְּרָאהִים מְטַיֵּל בַּגָּן וְאוֹכֵל מִפֵּרוֹתָיו, וּבִלָּה אֶת לֵילוֹ אֶצְלוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר וְהֵאִיר בְאוֹרוֹ וְהִזְהִיר, הִתְפַּלֵּל אִבְּרָאהִים תְּפִלַּת־הַשַּׁחַר, וְהִנֵּה בָא אֵלָיו הַגַּנָּן, וּמַרְאֵהוּ חִוֵּר, וְאָמַר לוֹ: “קוּם בְּנִי, וַעֲלֵה לַסֻּכָּה, שֶׁהַנְּעָרוֹת כְּבָר בָּאוּ לְהַצִּיע אֶת הַמָּקוֹם, והִיא תָבוֹא אַחֲרֵיהֶן”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִׁים וַשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁבָּא הַגַּנָּן אֶל אִבְּרָאהִים בֶּן אַלְכַצִיבּ בַּגָּן, אָמַר לוֹ: “קוּם, בְּנִי, וְעֲלֵה לַסֻּכָּה, שֶׁהַנְּעָרוֹת כְּבָר בָּאוּ לְהַצִּיעַ אֶת הַמָּקוֹם, וְהִיא תָבוֹא אַחֲרֵיהֶן, וְהִזָּהֵר שֶׁלֹֹּא תִירַק אוֹ תְכַעְכֵּעַ אוֹ תִתְעַטֵּשׁ, שֶׁלֹּא נֹאבַד, אֲנִי וָאָתָּה”. קָם הַנַּעַר וְעָלָה לַסֻּכָּה, וְהָלַךְ הַגַּנָּן כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “יָחֹן אוֹתְךָ אֱלֹהִים שָלוֹם, בְּנִי”. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּשַב הַנַּעַר, קָרְבוּ חָמֵשׁ נְעָרוֹת שֶׁלֹא רָאָה אָדָם כְּמוֹתָן. נִכְנְסוּ לַקֻּבָּה וְהִצִּיעוּ אֶת הַקְּטִיפָה. וּבָאוּ אַחֲרֵיהֶן חֲמִשִּׁים נְעָרוֹת וְאִתָּן כְּלֵי נְגִינָה, וְגַ’מִילָה בֵינֵיהֶן בְּתוֹךְ אֹהֶל אָדֹם שֶׁל קְטִיפָה, וְהַנְּעָרוֹת נוֹשְׂאוֹת שׁוּלֵי הָאֹהֶל בְּוָוִים שֶׁל זָהָב, עַד שֶׁנִּכְנְסָה לַקֻּבָּה, וְלֹא רָאָה הַנַּעַר מִמֶּנָּה וּמִבְּגָדֶיהָ כְלוּם”. אָמַר בְּלִבּוֹ: “מְאַבֵּד אֲנִי כָל יְגִיעִי, וְאוּלָם אֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא שֶׁאַאֲרִיךְ אֶת רוּחִי, עַד שֶׁאֶרְאֶה, כֵּיצַד יִהְיֶה הָעִנְיָן”. הִגִּישׁוּ הַנְּעָרוֹת מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה. אָכְלוּ וְשָׁתוּ וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶן, וְהִצִּיבוּ לָהּ כִסֵּא, וְיָשְׁבָה עָלָיו. פָּרְטוּ עַל כְּלֵי הַנְּגִינָה כֻלָּן וְזִמְּרוּ בְּקוֹלוֹת מַרְעִידִים בְּגִיל שֶׁאֵין מְשָׁלָם. אַחַר־כָּךְ נִכְנְסָה זְקֵנָה מְנַהֶלֶת מֶשֶׁק. מָחֲאָה בְכַפֶּיהָ וְרָקְדָה וּמָשְׁכוּ אוֹתָהּ הַנְּעָרוֹת לְכָאן וּלְכָאן. וְהִנֵּה הוּרָם הַמָּסָךְ וְיָצְאָה גַ’מִילָה כְּשֶׁהִיא מְחַיֶּכֶת. רָאָה אוֹתָהּ אִבְּרָאהִים וְעָלֶיהָ תַּכְשִיטִים וּבִגְדֵי פְאֵר, וְעַל רֹאשָׁה כֶּתֶר מְשֻׁבָּץ פְּנִינִים ואֲבָנִים טוֹבוֹת, וּבְצַוָּארָה עֲנָק שֶׁל פְּנִינִים, וּבְמָתְנֶיהָ חֲגוֹרָה מִקָּנִים שֶׁל תַּרְשִׁישׁ וּפְתִילֶיהָ אֹדֶם וּפְנִינִים. קָמוּ הַנְּעָרוֹת וְנָשְׁקוּ אֶת הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ וְהִיא מְחַיֶּכֶת. אָמַר אִבְּרָאהִים בֶּן אַלְכַצִיבּ: "כְּשֶׁרָאִיתִיהָ, יָצָאתִי מִכֵּלַי וְהֻפְתְּעָה דַעְתִּי וְנָבוֹכוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתַי, עַל יְדֵי זֶה שֶׁהֻכֵּיתִי בְסַנְוֵרִים מִיֹּפִי שֶׁאֵין עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ מָשְׁלוֹ, וְנָפַלְתִּי מִתְעַלֵּף. אַחַר־כָּךְ הִתְעוֹרַרְתִּי, וְעֵינַי בּוֹכוֹת, וְנָשָׂאתִי קוֹלִי בִשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֶרְאֵךְ וְעַיִן לֹא אֶעֱצֹם עוֹד בְּפָנַיךְ,

לְבַל יִהְיוּ עַפְעַפַּי מָסָךְ בְּעַד מַרְאַיִךְ.

וְאִלּוּ בְכָל מֶבָּט הִבַּטְתִּי אֵלַיִךְ,

לֹא מִצּוּ עֵינַי אֶת כָּל סְגֻלּוֹתַיִךְ.

אָמְרָה הַזְּקֵנָה לַנְּעָרוֹת: “תָּקֹמְנָה עֶשֶׂר מִכֶּן וְתִרְקֹדְנָה וְתָשַׁרְנָה”. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָן אִבְּרָאהִים אָמַר בְּלִבּוֹ: “מִתְאַוֶּה הָיִיתִי שֶׁתִרְקֹד הַגְבִירָה גַ’מִילָה”. וּכְשֶׁנִּגְמַר רִקּוּד עֶשֶׂר הַנְּעָרוֹת, בָּאוּ מִסָּבִיב לָהּ וְאָמְרוּ: “גְּבִרְתֵּנוּ מִשְׁתּוֹקְקוֹת אָנוּ שֶׁתִּרְקְדִי בִמְסִבָּה זוֹ, שֶׁתְּהֵא שִׂמְחָתֵנוּ שְׁלֵמָה בְכָךְ, שֶׁכֵּן לֹא רָאִינוּ טוֹב יוֹתֵר מִיּוֹם זֶה”. אָמַר אִבְּרָאהִים בֶּן אַלְכַצִיבּ בְּלִבּוֹ: “אֵין סָפֵק שֶׁשַּׁעֲרֵי־הַשָּׁמַיִם כְּבָר נִפְתְּחוּ, וְנַעֲנָה אֱלֹהִים לִתְפִלָּתִי”. נָשְׁקוּ הַנְּעָרוֹת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ וְאָמְרוּ לָהּ: “חֵי־אֱלֹהִים, לֹא רָאִינוּ לִבֵּךְ רָחָב כְּמוֹ הַיּוֹם”. וְלֹא פָסְקוּ מִלְּעוֹרֵר תְשׁוּקָתָהּ עַד שֶׁפָּשְׁטָה בְגָדֶיהָ וְעָמְדָה בְכֻתֹּנֶת שֶׁל אָרִיג שֶׁל זָהָב רָקוּם בְּמִינִים שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת, וְקָמָה מַבְלִיטָה שָׁדֶיהָ כְאִלוּ הֵן רִמּוֹנִים וְהִזְהִירוּ פָנֶיהָ כַּיָּרֵחַ בְלֵיל מִלּוּאוֹ. רָאָה אִבְּרָאהִים מִן הַתְּנוּעוֹת מַה שֶׁלֹּא רָאָה מִיָמָיו כְמוֹתָן. וְהֵבִיאָה בְרִקּוּדָהּ שִׁטָּה מֻפְלָאָה וְהַמְצָאָה נִפְלָאָה עַד שֶׁהִשְכִּיחַ רִקּוּד הַחֲבִיבָה אֶת הַכּוֹסוֹת, וְהִזְכִּיר תְּנוּדַת הַמִצְנָפוֹת עַל הָרָאשִׁים¹, וְהָיְתָה כְמוֹ שֶׁאָמַר עָלֶיהָ הַמְשׁוֹרֵר:

כַּאֲשֶׁר חָשְׁקָה כֵּן נוֹצְרָה, עַד תֻּכַן תָּאֳרָה

בִּדְפוּס הַיֹּפִי לֹא אֲרֻכָּה וְלֹא קְצָרָה.

כְּאִלּוּ נוֹצְרָה הָיָה פְּנִינִים זוֹרֵחַ,

בְּכָל אֵבֶר מִיָּפְיָהּ יָאִיר יָרֵחַ.

וְאָמַר אַחֵר:

וְרוֹקֵד כַּעֲנַף צַפְצָפָה קוֹמָתוֹ,

כִּמְעַט יָצְאָה נַפְשִׁי מִתְּנוּעָתוֹ,

לֹא תָנוּחַ רַגְלוֹ בְּרָקְדוֹ רִקּוּדָיו,

כְאִלּוּ אֵשׁ לְבָבִי תַחַת רַגְלָיו.

אָמַר אִבְּרָאהִים: "וַעֲדַיִן אֲנִי מִסְתַּכֵּל בָּהּ, כְּשֶׁחָל מַבָּט מִמֶּנָּה עָלַי, כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי, נִשְׁתַּנּוּ פָנֶיהָ וְאָמְרָה לְנַעֲרוֹתֶיהָ: “זַמֵּרְנָה עַד שֶׁאֶחֱזֹר אֲלֵיכֶן”. נִגְּשָׁה אֵלַי וּבְיָדָהּ סַכִּין חֲצִי אַמָּה אָרְכּוֹ וְנָטְלָה אוֹתוֹ לְעֶבְרִי וְאָמְרָה: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר”. כְּשֶׁקָּרְבָה אֵלַי נטְרְפָה דַעְתִּי עָלַי. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי וְנָתְנָה פָנֶיהָ בְּפָנַי, נָפְלָה הַסַּכִּין מִיָּדָה וְאָמְרָה: “יִשְׁתַּבַּח הַמְהַפֵּךְ לְבָבוֹת”. הוֹסִיפָה וְאָמְרָה: “עֶלֶם, יֵרָגַע לִבְּךָ, וּבִטָּחוֹן לְךָ מִפְּנֵי מַה שֶּׁאַתָּה חוֹשֵׁשׁ לוֹ”. הִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת וְהִיא מוֹחָה אֶת דִּמְעוֹתַי בְיָדָהּ וְאוֹמֶרֶת: “עֶלֶם, הַגֵּד לִי, מִי אַתָּה, וּמָה הֱבִיאֲךָ לְמָקוֹם זֶה?” נָשַׁקְתִּי אֶת הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ וְהֶחֱזַקְתִּי בְשׁוּלֶיהָ. אָמְרָה לִי: “אֵין כָּל רָעָה נֶגֶד פָּנֶיךָ. לֹא מִלֵּא אֶת עֵינַי גֶּבֶר זוּלָתֶךָ. אֱמֹר לִי אֵפוֹא, מִי אַתָּה?” אָמַר אִבְּרָאהִים: “וְסִפַּרְתִּי לָהּ סִפּוּרִי מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ”. הִשְׁתָּאֲתָה עַל כָּךְ וְאָמְרָה: "אֲדוֹנִי, אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לִי לְהִנָּזֵר מִגְּבָרִים, שֶׁכֵּן כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁנִּמְצָא נַּעַר בְּמִצְרַיִם שֶׁאֵין עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ יָפֶה מִמֶּנּוּ, חָשַׁקְתִּי בְּךָ עַל־פִּי הַתֵּאוּר, וְדָבְקָה נַפְשִׁי בְאַהֲבָתְךָ כְּשֶׁהִגִּיעָה אֵלַי הַשְּׁמוּעָה בִּדְבַר יָפְיְךָ הַמַּכֶּה בְסַנְוֵרִים, וְנַעֲשֵׂיתִי בְיַחַס אֵלֶיךָ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

אָזְנִי לְאַהֲבָתוֹ אֶת עֵינִי הִקְדִּימָה, לְפָנִים.

וְהָאֹזֶן תֶאֱהַב לִפְנֵי הָעַיִן לִפְעָמִים.

וְהַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים שֶׁהֶרְאַנִי אֶת פָּנֶיךָ. וְאִלּוּ הָיָה זֶה אָדָם זוּלָתְךָ, הָיִיתִי מַצְלִיבָה אֶת הַגַּנָּן וְאֶת שׁוֹעֵר הַכָ’אן וְאֶת הַחַיָּט וְאֶת כָּל הַחוֹסֶה בְצִלָּם". הוֹסִיפָה וְאָמְרָה לִי: “כֵּיצַד תַּחְבּוּלָה לְהַשִּׂיג מַשֶׁהוּ שֶׁנֹּאכַל, מִבְּלִי שֶׁיִּוָּדַע הַדָּבָר לְנַעֲרוֹתַי?” אָמַרְתִּי לָהּ: “הֲרֵי אִתִּי מַה שֶׁנֹּאכַל וְנִשְׁתֶּה”. הִתַּרְתִּי אֶת הַתַּרְמִיל לְפָנֶיהָ. נָטְלָה תַּרְנְגֹלֶת וְהִתְחִילָה מַאֲכִילַתְנִי ואֲנִי מַאֲכִילָהּ. וּכְשֶׁרָאִיתִי כָךְ מִמֶּנָּה, דִּמִּיתִי שֶׁבַּחֲלוֹם אֲנִי. הִגִּישָׁה אֶת הַמַּשְׁקֶה וְשָׁתִינוּ, וְהָיָה כָל זֶה כְשֶׁהִיא אֶצְלִי וְהַנְּעָרוֹת מְזַמְּרוֹת. וְלֹא פָסַקְנוּ מִכָּךְ מִן הַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם. קָמָה וְאָמְרָה: “קוּם עַכְשָׁו וְהָכֵן לְךָ אֳנִיָּה וְצַפֵּה לִי בְמָקוֹם פְּלוֹנִי עַד שֶׁאָבוֹא אֵלֶיךָ, שֶׁאֵין לִי אֹרֶךְ־רוּחַ לָשֵׂאת פֵּרוּדִי מֵאִתְּךָ”. אָמַרְתִּי לָהּ: “גְּבִרְתִּי, הֲרֵי עִמִּי אֳנִיָּה, וּרְכוּשִׁי הִיא וְהַמַּלָּחִים בִּשְׂכִירוּתִי, וְהֵם מַמְתִּינִים לִי”. אָמְרָה לִי: “זֶה, זֶה הוּא הַמְבֻקָּשׁ”, וְהָלְכָה אֶל הַנְּעָרוֹת. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַתְּשַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהָלְכָה הַגְּבִירָה גַ’מִילָה אֶל נַעֲרוֹתֶיהָ, אָמְרָה לָהֶן: “קֹמְנָה וְנֵלֵךְ אֶל אַרְמוֹנֵנוּ” אָמְרוּ לָהּ: “כֵּיצַד נָקוּם עַכְשָׁו, אַחֲרֵי שֶׁמִּנְהָגֵנוּ הוּא לָשֶׁבֶת כָּאן שְׁלֹשָׁה יָמִים?” אָמְרָה לָהֶן: “חָשָׁה אֲנִי בְנַפְשִׁי מַשָּׂא כָבֵד, כְּאִלּוּ הָיִיתִי חוֹלָה, וְחוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁיִּכְבַּד עָלַי הַדָּבָר”. אָמְרוּ לָהּ: “שָׁמַעְנוּ וּכְמִצְוָתֵךְ נַעֲשֶׂה”. לָבְשׁוּ בִגְדֵיהֶן וְשָׂמוּ פְנֵיהֶן אֶל הַחוֹף וָיְרְדוּ בַסִּירָה. וְהִנֵּה הַגַּנָּן בָּא אֶל אִבְּרָאהִים, שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה לוֹ כָל יְדִיעָה מִמַּה שֶׁקָּרָה, וְאָמַר לוֹ: “אִבְּרָאהִים, אֵין לְךָ מַזָּל לְהִתְעַנֵּג עַל מַרְאֶיהָ. הֲרֵי הָיָה מִמִּנְהָגָהּ לִשְׁהוֹת כָּאן שְׁלשָׁה יָמִים, וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁרָאֲתָה אוֹתְךָ”. אָמַר לוֹ אִבְּרָאהִים: “לֹא רָאֲתָה אוֹתִי וְלֹא רָאִיתִי אוֹתָהּ, וְלֹא יָצְאָה מִן הַקֻּבָּה”. אָמַר לוֹ: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ, בְּנִי, שֶׁכֵּן אִלּוּ הָיְתָה רוֹאָה אוֹתְךָ הָיִינוּ אֹובְדִים, וְאוּלָם שֵׁב אֶצְלִי, עַד שֶׁתָּבוֹא בַשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי, וְתִרְאֶה אוֹתָהּ וְתִשְׂבַּע לְהַבִּיט בָּהּ”. אָמַר לוֹ אִבְּרָאהִים: “אֲדוֹנִי, מָמוֹן אִתִּי, וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי לוֹ. וְגַם עָזַבְתִּי אֲנָשִׁים אַחֲרַי וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁיִּדְאֲגוּ לִי בְהֵעָדְרִי”. אָמַר לוֹ: “בְּנִי, קָשָׁה עָלי פְּרִידָתְךָ”. חִבֵּק אוֹתוֹ וְנִפְרַד מִמֶּנּוּ. שָׂם אִבְּרָאהִים אֶת פָנָיו אֶל הַכָ’אן שֶׁהָיָה מִתְאַכְסֵן בּוֹ, וּפָנָה אֶל שׁוֹעֵר הַכָ’אן וְלָקַח מָמוֹנוֹ. אָמַר לוֹ שׁוֹעֵר הַכָ’אן: "יְדִיעָה טוֹבָה, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים “. אָמַר לוֹ אִבְּרָאהִים: “לֹא מָצָאתִי דֶרֶךְ לְחֶפְצִי, וּרְצוֹנִי לַחֲזֹר אֶל מִשְׁפַּחְתִּי”. בָּכָה שוֹעֵר־ הַכָ’אן וְנִפְרַד מִמֶּנּוּ, וְנָשָׂא אֶת חֲפָצָיו וְלִוָּהוּ אֶל הַסְּפִינָה. אַחֲרֵי זֹאת שָׂם אִבְּרָאהִים אֶת פָּנָיו אֶל הַמָּקוֹם שֶׁאָמְרָה לוֹ עָלָיו, וְצִפָּה לָהּ. כְּשֶׁהֶאֱפִיל הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה קָרְבָה וּבָאָה אֵלָיו, מִתְחַפֶּשֶׂת בִּדְמוּת גֶּבֶר גִּבּוֹר־חַיִל בְּזָקָן מַקִּיף אֶת פָּנֶיהָ, וּמָתְנַיִם חֲגוּרוֹת בַּחֲגוֹרָה, וּבְאַחַת יָדֶיהָ קֶשֶׁת וָחֵץ, וּבַשְׁנִיּה חֶרֶב שְׁלוּפָה. אָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם אַתָּה אִבְּרָאהִים בֶּן אַלְכַצִיבּ אֲדוֹן מִצְרַים?” אָמַר לָהּ אִבְּרָאהִים: “אֲנִי הוּא” אָמְרָה לוֹ: “וְאֵיזֶה בַר־תְּלִיָּה אַתָּה שֶׁבָּאתָ לְקַלְקֵל אֶת בְּנוֹת הַמְּלָכִים? קוּם וְדַבֵּר אֶל הַשֻׂלְטָאן”. אָמַר אִבְּרָאהִים: “נָפַלְתִּי מִתְעַלֵּף”. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמַּלָּחִים, הִנֵּה מֵתוּ בְתוֹךְ עוֹרוֹתֵיהֶם מִפַּחַד. כְּשֶׁרָאֲתָה מַה שֶּׁהָיָה בִי, הֵסִירָה אוֹתוֹ זָקָן וְהִשְׁלִיכָה אֶת הַחֶרֶב וְהִתִּירָה אֶת הַחֲגוֹרָה, וּרְאִיתִיהָ שֶׁהִיא הַגְּבִירָה גַ’מִילָה. אָמַרְתִּי לָהּ: “הֲרֵי כָרַתְּ אֶת לִבִּי”. אָמַרְתִּי לַמַּלָּחִים: “מַהֲרוּ לְהַסִּיעַ אֶת הַסְּפִינָה”. הִתִּירוּ אֶת הַמִּפְרָשִׂים וּמִהֲרוּ בִנְסִיעָה, וְלא עָבְרוּ אלָּא יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְבַגְדָאד. וְהִנֵּה אֳנִיָּה עוֹמֶדֶת עַל שְׂפַת הַחוֹף. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתָנוּ הַמַּלָּחִים שֶׁבָּהּ קָרְאוּ לַמַּלָּחִים שֶׁעִמָּנוּ וְאָמְרוּ: “הוֹי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. מְבָרְכִים אָנוּ אֶתְכֶם לְבוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם”. דָּחֲפוּ אֶת סְפִינָתָם קָרוֹב לִסְפִינָתֵנוּ, וְהִנֵּה בְתוֹכָהּ אַבּוּ־אלְקָאסִם אַלצַּנְדַלָאנִי”. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָנוּ אָמַר: “הֲרֵי זֶהוּ מְבֻקָּשִׁי. לְכוּ מָפְקָדִים בְּיַד אֱלֹהִים, וַאֲנִי רְצוֹנִי לִפְנוֹת לְחֶפְצִי”. וְהָיָה אִתּוֹ נֵר. אָמַר לִי: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים שֶׁבָּאתָ בְשָׁלוֹם. כְּלוּם הִשַּׂגְתָּ חֶפְצֶךָ?” אָמַרְתִּי לוֹ: “הֵן”. הִקְרִיב אֵלַי אֶת הַנֵּר. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ גַ’מִילָה נִשְׁתַּנָּה מַרְאֶיהָ וְהֶחֱוִיר צִבְעָהּ. וּכְשֶׁרָאָה אוֹתָהּ אַלצַּנְדַלָאנִי וְהִכִּירָה, אָמַר: “לְכוּ בְּבִטָּחוֹן מֵאֵת אֱלֹהִים. אֲנִי הוֹלךְ לְבָצְרָה בְעִנְיַן הַשֻּׂלְטָאן. וְאוּלָם הַמַּתָּנָה הִיא לְזֶה שֶׁנִּמְצָא בַמָּקוֹם”. הוֹצִיא קֻפְסָה שֶל מַמְתַּקִּים וְהִשְׁלִיכָה בָּאֳנִיִָּתֵנוּ, וְהָיָה בָהּ בַנַג. אָמַרְתִּי לָהּ: “קֹרַת־רוּחִי, אִכְלִי מִזֶּה”. בָּכְתָה וְאָמְרָה לִי: “אִבְּרָאהִים כְּלוּם יודֵעַ אַתָּה, מִי זֶה?” אָמַרְתִּי לָהּ: “הֵן”. “פְּלוֹני הוּא”. אָמְרָה לִי: “בֶּן־דּוֹדִי הוּא, וְלִפְנֵי זֶה בִקֵּשׁ מֵאָבִי לְתִתֵּנִי לוֹ לְאִשָּׁה, וְלֹא רָצִיתִי בוֹ, וְעַכְשָׁו הוֹלֵךְ הוּא לְבָצְרָה. וְיִתָּכֵן מְאֹד שֶׁיּוֹדִיעַ לְאָבִי עַל אֹדוֹתֵינוּ”. אָמַרְתִּי לָהּ: “גְּבִרְתִּי הוּא לֹא יַגִּיעַ לְבָצְרָה, עַד שֶׁנַּגִּיעַ אָנוּ לְמַוְצוּל”. וְלֹא יָדַעְנוּ אֶת הַצָּפוּן לָנוּ בַּתַּעֲלוּמָה. אָכַלְתִּי מַשֶּׁהוּ מִן הַמְּתִיקוֹת, וְלֹא יָרַד לְתוֹךְ מֵעַי, עַד שֶׁנִּקַּפְתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּרֹאשִׁי. כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַשַּׁחַר הִתְעַטַּשְׁתִּי וְיָצָא הַבַּנַג מִנְּחִירַי וּפָקַחְתִּי אֶת עֵינַי, וְרָאִיתִי עַצְמִי עָרֹם וּמוּטָל בָּחֳרָבוֹת. סָפַקְתִּי עַל פָּנַי וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: “אָכֵן עָרְמָה הִיא שֶׁהָעֱרִים עָלַי אַלצַּנְדַלָאנִי, ולֹא הָיִיתִי יוֹדֵע לְאָן אֵלֵךְ, כְּשֶׁאֵין עָלַי מִלְּבַד מִכְנָסַיִם”. קַמְתִּי וְהִתְהַלַּכְתִּי קְצָת, וְהִנֵּה רֹאשׁ־הַמִּשְׁטָרָה קָרֵב וּבָא אֵלַי וְעִמּוֹ קְבוּצָה עִם חֲרָבוֹת וּמַקְלוֹת, וּפָחַדְתִּי. רָאִיתִי בֵּית־מֶרְחָץ חָרֵב והִסְתַּתַּרְתִּי בוֹ, וְנִתְקְלָה רַגְלִי בְמַשֶּׁהוּ. הִנַּחְתִּי יָדִי עָלָיו וְנִתְלַכְלְכָה בְדָם. נִגַּבְתִּי אוֹתוֹ בְמִכְנָסַי, מִבְּלִי דַעַת מַה הוּא. אַחַר־כָּךְ שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי עָלָיו שֵׁנִית, וּבָאָה עַל הָרוּג, וְעָלָה רֹאשׁוֹ בְיָדִי הִשְׁלַכְתִּיו וְאָמַרְתִּי: "אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר. נִכְנַסְתִּי לְקֶרֶן־זָוִית מִזָּוִיּוֹת בֵּית־הַמֶּרְחָץ, וְהִנֵּה מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה עָמַד עַל שַׁעַר בֵּית־הַמֶּרְחָץ וְאָמַר: “הִכָּנְסוּ לְמָקוֹם זֶה וְחַפְּשׂוּ”. נִכְנְסוּ מֵהֶם עֲשָׂרָה בַּאֲבוּקוֹת. וּמִפַּחֲדִי נִכְנַסְתִּי מֵאֲחוֹרֵי קִיר. הִתְבּוֹנַנְתִּי לְאוֹתוֹ הָרוּג וְרָאִיתִי שֶׁנַּעֲרָה הִיא וּפָנֶיהָ כְאַגַּן הַסַּהַר, וְרֹאשָׁה לְצַד אֶחָד וְגוּפָה לַצַּד הַשֵּׁנִי וְעָלֶיהָ בְגָדִים יְקָרִים. כְּשֶׁרְאִיתִיהָ נָפְלָה חֲרָדָה בְתוֹךְ לְבָבִי. נִכְנַס מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה וְאָמַר: “חַפְּשׂוּ בְכָל צְדָדֵי הַמֶּרְחָץ”. נִכְנְסוּ לַמָקוֹם שֶׁאֲנִי בוֹ, וְרָאָה אוֹתִי אָדָם מֵהֶם. בָּא אֵלַי וּבְיָדוֹ סַכִּין אֲרֻכָּה חֲצִי אַמָּה. כְּשֶׁקָּרַב אֵלַי אָמַר: “יִשְׁתַּבַּח אֱלֹהִים יוֹצֵר פָּנִים יָפוֹת אֵלּוּ. עֶלֶם, מֵאַיִן אַתָּה?” תָּפַס בְּיָדִי וְאָמַר: “עֶלֶם, מִשּוּם מַה הָרַגְתָּ הֲרוּגָה זוֹ?” אָמַרְתִּי לוֹ: “לֹא אֲנִי הֲרַגְתִּיהָ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מִי הֲרָגָהּ, וְלֹא נִכְנַסְתִּי לְמָקוֹם זֶה אֶלָּא מִפַּחַד בִּפְנֵיכֶם”. וְסִפַּרְתִּי לוֹ סִפּוּרִי, אָמַרְתִּי לוֹ: “בֵּאלֹהִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ אַל תַּעֲשֶׂה לִי עָוֶל, שֶׁנַּפְשִי טְרוּדָה עַד לְעֻמְקָהּ”. נְטָלַנִי וְהִגִּישַׁנִי לִפְנֵי מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה. כְּשֶׁרָאָה עַל יָדִי עִקְּבוֹת הַדָּם, אָמַר: “אֵין הַדָּבָר זָקוּק עוֹד לְבֵרוּר. הַתִּיזוּ רֹאשוֹ”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַתְּשַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבֶּן אַלְכַצִיבּ סִפֵּר וְאָמַר: "כְּשֶׁהֶעֱמִידוּ אוֹתִי לִפְנֵי מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה וְרָאָה אֶת עִקְּבוֹת הַדָּם עַל יָדִי, אָמַר: “אֵין הַדָּבָר זָקוּק עוֹד לְבֵרוּר, הַתִּיזוּ אֶת רֹאשׁו”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי דְבָרִים אֵלֶּה בָכִיתִי בְכִי רַב וְנִגְּרוּ דְמָעוֹת עֵינַי, וְנָשָׂאתִי קוֹלִי בִשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הָלַכְנוּ בַדֶּרֶךְ עָלֵינוּ נֶחְרְצָה וְנִכְתְּבָה,

וַאֲשֶׁר נִגְזַר וְנִכְתַּב עָלָיו, יֵלֶךְ בָּהּ.

וַאֲשֶׁר בְּמָקוֹם נִקְבַּע לוֹ מוֹתוֹ,

לֹא יָמוּת בְּשׁוּם מָקוֹם זוּלָתוֹ.

נֶאֱנַקְתִּי אֲנָקָה וְנָפַלְתִּי מִתְעַלֵּף. נִכְמְרוּ עָלַי רַחֲמָיו שֶׁל הַתַּלְיָן וְאָמַר: “אֵין אֵלּוּ פָנִים שֶׁל מִי שֶׁהָרַג”. אָמַר מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה: “הַתִּיזוּ רֹאשוֹ”. הוֹשִיבוּנִי עַל עוֹר הַדָּמִים וְקָשְרוּ לִי עַל עֵינַי מַסְוֶה, וְנָטַל הַסַּיָּף אֶת סֵיפוֹ וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת מִמְּפַקֵּד־הַמִּשְׁטָרָה וּבִקֵּש לְהַתִּיז אֶת רֹאשִׁי. צָעַקְתִּי: “הוֹי לְנָכְרִי”. וְהִנֵּה פָרָשׁ בָּא, וְקוֹל קוֹרֵא: “הַרְפּוּ מִמֶּנּוּ. אֱסֹף יָדְךָ, סַיָּף”. וְהָיְתָה לָזֶה סִבָּה נִפְלָאָה וְעִנְיָן מֻפְלָא, וְהִיא שֶּאַלְכַצִיבּ אֲדוֹן מִצְרַיִם כְּבָר שָׁלַח אֶת שׁוֹמֵר־סִפּוֹ אֶל הַכַּלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד וְעִמּוֹ מַתָּנוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת וְנִלְוָה לָהֶן מִכְתָּב, שֶׁהוּא מוֹדִיעַ לוֹ בוֹ לֵאמֹר: “הִנֵּה בְנִי כְבָר נֶעְדָּר מֵאִתִּי שָׁנָה, וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא בְבַּגְדָאד. וְכַוָּנַת דְּבָרַי הִיא לְבַקֵּשׁ מֵחַסְדּוֹ שֶׁל מְמַלֵּא מְקוֹם אֱלֹהִים עֲלֵי אֲדָמוֹת, שֶׁיַּחֲקֹר עַל עִנְיָנוֹ וְיִשְׁתַּדֵּל לְחַפְּשׂוֹ וְיִשְׁלַח אוֹתוֹ אֵלַי עִם שׁוֹמֵר־הַסַּף”. כְּשֶׁקָּרָא הַכַּלִיף אֶת הַמִּכְתָּב צִוָּה עַל מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה, לַחֲקֹר אֶת הָעִנְיָן לַאֲמִתּוֹ. לֹא פָסְקוּ מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה וְהַכַּלִיף לִשְׁאֹל עַל אוֹדוֹתָיו, עַד שֶׁהֻגַּד לוֹ שֶׁהוּא בְבָצְרָה. הוֹדִיעַ זֹאת לַכַּלִיף. כָּתַב הַכַּלִיף מִכְתָּב וּנְתָנוֹ לְשׁוֹמֵר־הַסַּף הַמִּצְרִי וְצִוָּהוּ לִנְסֹעַ לְבָצְרָה וְשֶׁיִּקַּח עִמּוֹ חֲבוּרָה מֵאַנְשֵׁי הַמִּשְׁנֶה. וּמִשְּׁקִידָתוֹ שֶׁשָּׁקַד שׁוֹמֵר הַסַּף לִמְצֹא אֶת בֶּן אֲדוֹנָיו, יָצָא מִיָּד וּמָצָא אֶת הַנַּעַר עַל עוֹר הַדָּמִים עִם מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה. כְּשֶׁרָאָה מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה אֶת שׁוֹמֵר־הַסַּף וְהִכִּירוֹ, יָרַד לִקְרָאתוֹ מֵעַל סוּסוֹ. אָמַר לוֹ שׁוֹמֵר־הַסַּף: מַה הוּא עֶלֶם זֶה? וּמָה עִנְיָנוֹ?" סִפֵּר לוֹ אֶת עִנְיָנוֹ. אָמַר שׁוֹמֵר־הַסַּף, – וְהָיָה הַמַּצָּב שֶׁלֹּא הִכִּיר שֶׁהוּא בֶּן הַשֻּׂלְטָאן –: “פְּנֵי הַנַּעַר הֵם פָּנִים שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֵח”, וְצִוָּה לְהַתִּיר כְּבָלָיו, וְהִתִּירוּהוּ. אָמַר לוֹ: “הַגִּישֵׁהוּ אֵלַי”. הִגִּישׁ אוֹתוֹ אֵלָיו, וּכְבָר הָלַךְ חִנּוֹ מֵעָצְמַת מַה שֶׁסָּבַל מִן הַבַּלָּהוֹת. אָמַר לוֹ שׁוֹמֵר־הַסַּף: “סַפֵּר לִי עִנְיָנְךָ, עֶלֶם. וּמָה עִנְיַן זוֹ הַהֲרוּגָה עִמְּךָ?” כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל אִבְּרָאהִים בְּשׁוֹמֵר־הַסַּף הִכִּיר אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: “אוֹי לְךָ כְּלוּם אֵין אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי? כְּלוּם אֵין אֲנִי אִבְּרָאהִים בֶּן אֲדוֹנֶיךָ? שֶׁמָּא בָאתָ לְחַפְּשֵׂנִי?” הֶעֱמִיק שׁוֹמֵר־הַסַּף לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וְהִכִּירוֹ תַכְלִית הַהַכָּרָה. כְּשֶׁהִכִּיר אוֹתוֹ נָפַל לְרַגְלָיו. כְּשֶׁרָאָה מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה מַה שֶּׁהִגִּיעַ מֵאֵת שׁוֹמֵר־הַסַּף, הִלְבִּינוּ פָנָיו. אָמַר לוֹ שׁוֹמֵר־הַסַּף: “אוֹי לְך עָרִיץ, כְּלוּם הָיָה בִרְצוֹנְךָ לַהֲרֹג אֶת בֶּן אֲדוֹנִי אַלְכַצִיבּ, אֲדוֹן מִצְרַיִם?” נָשַׁק מְפַקֵּד־ הַמִּשְׁטָרָה אֶת שׁוּלֵי שׁוֹמֵר־הַסַּף וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, מֵאַיִן אַכִּיר אוֹתוֹ. וַהֲרֵי אָנוּ לֹא רָאִינוּ אוֹתוֹ אֶלָּא בְתֹאַר זֶה, וְרָאִינוּ אֶת הַנַּעֲרָה הֲרוּגָה לְצִדּוֹ”. אָמַר לֹו: “אוֹי לְךָ, אַתָּה לֹא תִצְלַח לַמִּשְׁטָרָה. נַעַר זֶה גִילוֹ חֲמֵש־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְלֹא הָרַג צִפּוֹר, וְכֵיצַד יהֲרֹג אָדָם? הֲלֹא הָיָה לְךָ לָתֵת לוֹ שָׁהוּת וְלִשְׁאוֹל אוֹתוֹ לְמַצָּבוֹ”. אָמְרוּ שׁוֹמֵר־הַסַּף וּמְפַקֵּד־הַמִּשְׁטָרָה: “חַפְּשׂוּ אֶת רוֹצֵח הַנַּעֲרָה”. נִכְנְסוּ שֵׁנִית אֶל בֵּית־הַמֶרְחָץ וּמָצְאוּ אֶת רוֹצְחָהּ וְתָפְשׂוּ אוֹתוֹ והֱבִיאוּהוּ אֶל מְפַקֵּד־הַמִּשְׁטָרָה בַּחֲצַר־הַכַּלִיפוּת, וְהוֹדִיעַ לַכַּלִיף מַה שֶּׁאֵרַע. צִוָּה אַלרְרַשִׁיד לַהֲרֹג אֶת רוֹצֵחַ הַנַּעֲרָה. אַחַר־כָּךְ צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת בֶּן־אַלְכַצִיבּ. כְּשֶׁעָמַד לְפָנָיו הִסְבִּיר לוֹ אַלרְרַשִׁיד פָּנִים וְאָמַר לוֹ: “סַפֵּר לִי עִנְיָנְךָ, וּמַה הוּא שֶׁאֵרַע לְךָ”. סִפֵּר לוֹ סִפּוּרוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ. הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה בְעֵינָיו וְקָרָא לְמַסְרוּר נוֹשֵׂא־הַחֶרֶב וְאָמַר לוֹ: “לֵךְ מִיָּד וְהִתְנַפֵּל עַל בֵּית אַבּוּ־אלְקָאסִם אַלצַּנְדַלָאנִי וְהָבֵא אוֹתוֹ אֵלַי וְאֶת הַנַּעֲרָה”. הָלַךְ מִיָּד וְהִתְנַפֵּל עַל חֲצֵרוֹ, וְרָאָה אֶת הַנַּעֲרָה כְּבוּלָה בְשַׂעֲרוֹתֶיהָ וְהִיא בְמַצָּב שֶׁל כִּלָּיוֹן. הִתִּיר אוֹתָהּ מַסְרוּר וְהֵבִיא אוֹתָהּ וְאֶת אַלצַּנְדַלָאנִי. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ אַלרְרַשִׁיד הִשְתָּאָה לְחִנָּהּ. פָּנָה אֶל אַלצַּנְדַלָאנִי וְאָמַר: "טְלוּהוּ וְקַצְּצוּ אֶת שְׁתֵּי יָדָיו שֶׁהִכָּה בָהֶן נַעֲרָה זוֹ וְהַצְלִיבוּ אוֹתוֹ וּמִסְרוּ אֶת מָמוֹנוֹ וַאֲחֻזּוֹתָיו לְאִבְּרָאהִים ". עָשׂוּ כָךְ. וַעֲדַיִן הֵם בְּכָךְ כְּשֶׁאַבּוּ־אללַּיְת נְצִיב בָצְרָה, אָבִיהָ שֶל הַגְּבִירָה גַ’מִילָה קָרַב וּבָא אֲלֵיהֶם לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מֵאֵת הַכַּלִיף מִפְּנֵי אִבְּרָאהִים בֶּן אַלְכַצִיבּ אֲדוֹן מִצְרַיִם וּלְהִתְאוֹנֵן לְפָנָיו שֶׁלָּקַח אֶת בִּתּוֹ. אָמַר לוֹ אַלרְרַשִׁיד: “סִבָּה הָיָה לְהַצִּילָהּ מִן הָעִנּוּיִים וְהַמִּיתָה”. צִוָּה לְהָבִיא אֶת בֶּן־אַלְכַצִיבּ. כְּשֶׁבָּא אָמַר לְאַבּוּ־אללַּיְת: “כְּלוּם אֵין אַתָּה מְרֻצֶּה בָזֶה שֶׁיִּהְיֶה עֶלֶם זֶה בֶּן שֻׂלְטָאן מִצְרַיִם בַּעַל לְבִתְּךָ?” אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וְעוֹשֶׂה כְמִצְוַת אֱלֹהִים וּמִצְוָתְךָ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים”. קָרָא הַכַּלִיף לַקָּאצִ’י וְלָעֵדִים וְהִשִּׂיא אֶת הַנַּעֲרָה לאִבְּרָאהִים בֶּן אַלְכַצִיבּ, וְנָתַן לוֹ בְמַתָּנָה אֶת כָּל רְכוּשׁו שֶׁל אַלצַּנְדַלָאנִי, וְצִיֵּד אוֹתוֹ לִנְסֹעַ לְאַרְצוֹ, וחַי אִבְּרָאהִים אִתָּה בִּשְׁלֵמוּת הַשִּׂמְחָה וְתַכְלִית הָאֹשֶׁר עַד שֶׁבָּאָה הוֹרֵס הַתַּעֲנוּגוֹת וּמַפְרִיד הַחֲבִילוֹת. יִשְׁתַּבַּח הַחַי אֲשֶׁר לֹא יָמוּת. וּמִמַּה שֶׁמְּסֻפָּר, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר,