רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר כֻ'זַיְמָה בֶּן בִּשְׁר וְעִכְּרִמָה אַלְפַיָּץ'
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית-ספר; 1969

שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָיָה בְיָמָיו שֶׁל נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים סֻלַיְמָאן בֶּן עַבְּדֻ־אלְמַלִךְּ אִישׁ וּשְׁמוֹ כֻ’זַיְמָה בֶּן בִּשְׁר מִבְּנֵי אַסַד וְהָיְתָה אֲצִילוּתוֹ גְלוּיָה וַעֲשִׁירוּתוֹ מְרֻבָּה, וְהָיָה אִישׁ חֶסֶד וּמֵיטִיב לְאֶחָיו. וְלֹא חָדַל מִכָּךְ עַד אֲשֶׁר הִכְרִיעוֹ הַגּוֹרָל וְנַעֲשָׂה זָקוּק לְאֶחָיו שֶׁהָיָה מֵיטִיב עִמָּם וְתוֹמֵךְ בָּהֶם. תָּמְכוּ בוֹ זְמַן־מָה, אַחַר־כָּךְ נִלְאוּ מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה לוֹ שֶׁשִּׁנוּ יַחֲסָם כְּלַפָּיו לְרָעָה, הָלַךְ אֶל אִשְׁתּוֹ, וְהָיְתָה בַת־דּוֹדוֹ, וְאָמַר לָהּ: “בַּת־דּוֹדִי, כְּבָר רָאִיתִי אֶת אַחַי שֶׁשִּׁנּוּ יַחֲסָם כְּלַפַּי לְרָעָה, וְהֶחְלַטְתִּי לָשֶׁבֶת בְּבֵיתִי מִבְּלִי לָצֵאת עַד שֶׁיְּבוֹאֵנִי הַמָּוֶת”. נָעַל אֶת דַּלְתּוֹ עָלָיו, וְהָיָה נִזּוֹן בְּמַה שֶּׁאֶצְלוֹ עַד שֶׁכִּלָּה אוֹתוֹ, וְנַעֲשָׂה נָבוֹךְ. וְהָיָה מַכִּירוֹ עִכְּרִמָה אַלְפַיָּאץ' אַלרְרָבַּעִי. נְצִיב אֲרַם־נַהֲרַיִם.

בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב בְּמוֹשַׁב־שִׁלְטוֹנוֹ זָכַר אֶת כַ’זִימָה בֶּן בִּשְׁר, אָמַר עִכְּרִמָה אַלְפַיָּאץ‘: “מַה מַצָּבוֹ?” אָמְרוּ לוֹ: “כְּבָר הִגִּיעַ לְמַה שֶּׁלֹא יְתֹאַר. וְנָעַל אֶת דַּלְתּוֹ וְיָשַׁב בְּבֵיתוֹ מִבְּלִי לָצֵאת”. אָמַר עִכְּרִמָה אַלְפַיָּאץ’: “לֹא הִגִּיעוֹ זֶה אֶלָּא בִגְלַל רֹב נְדִיבוּתֹו. וְכֵיצַד זֶה אֵין כֻ’זַיְמָה בֶּן בִּשְׁר מוֹצֵא תוֹמֵךְ וְגוֹמֵל־טוֹב?” אָמְרוּ לוֹ: “אֵין בְּנִמְצָא מַשֶּׁהוּ מִזֶּה”. כְּשֶׁבָּא הַלַּיְלָה נָטַל אַרְבַּעַת אֲלָפִים דִּינָר וְשָׂם אוֹתָם בְּכִיס אֶחָד. צִוָּה לַחֲבֹש אֶת בֶּהֱמַת־רִכְבּוֹ וְיָצָא בַסֵּתֶר מִבֵּיתוֹ וְרָכַב וְעִמּוֹ נַעַר מִנְּעָרָיו הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמָּמוֹן. נָסַע עַד שֶׁעָצַר לְיַד דַּלְתּוֹ שֶׁל כֻ’זַיְמָה. לָקַח אֶת הַכִּיס מִיַּד נַעֲרוֹ, וְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְנִגַּשׁ אֶל הַדֶּלֶת וְדָפַק בָּהּ. יָצָא אֵלָיו כֻ’זַיְמָה. הוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַכִּיס וְאָמַר לוֹ: “תַּקֵּן בָּזֶה עִנְיָנְךָ”. נְטָלוֹ וּמְצָאוֹ כָבֵד. הִנִּיחוֹ מִיָּדוֹ וְתָפַס בְּרֶסֶן הַבְּהֵמָה, וְאָמַר לוֹ: “מִי אַתָּה, תְּהֵא נַפְשִׁי כַפָּרָתְךָ?” אָמַר לוֹ עִכְּרִמָה: “פְּלוֹנִי, לֹא הָיִיתִי בָּא אֵלֶיךָ בְּשָׁעָה כָזוֹ, אִלּוּ הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתַּכִּירֵנִי” אָמַר לוֹ: “אֵינִי מַנִּיחֲךָ עַד שָׁאַתָּה מוֹדִיעַ לִי מִי אַתָּה”. אָמַר לוֹ: “גָ’אבִּר עַתַ’רָאת אַלְכִּרָאם1 אֲנִי”. אָמַר לוֹ: “אֱמרֹ לִי יוֹתֵר מִזֶּה”. אָמַר לוֹ: “לֹא”. הָלַךְ לוֹ וְנִכְנַס כֻ’זַיְמָה עִם הַכִּיס אֶל בַּת דּוֹדוֹ וְאָמַר לָהּ: “הִתְבַּשְׂרִי בְטוֹב, שֶׁאֱלֹהִים הִמְצִיא לָנוּ רְוָחָה קְרוֹבָה לָבוֹא וְטוֹבָה. וְאִם אֲדַרְכְּמוֹנִים הֵם כָּאן, הֲרֵי רַבִּים הֵם. קוּמִי וְהָאִירִי אוֹר”. אָמְרָה לוֹ: “אֵין לִי כְּלוּם בַּמֶּה לְהָאִיר אוֹר”. בִּלָּה אֶת הַלַּיְלָה כְּשֶׁהוּא מְמַשְׁמֵשׁ בַּכִּיס בְּיָדוֹ, וּמַרְגִּישׁ בְּעָבְיָם שֶׁל הַדִּינָרִים, וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁדִּינָרִים הֵם. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְעִכְּרִמָה, הִנֵּה חָזַר אֶל מְעוֹנוֹ, וּמָצָא שֶׁאִשְׁתּוֹ כְּבָר הִרְגִּישָׁה בְהֵעָדְרוֹ וְשָׁאֲלָה עַל אוֹדוֹתָיו, וְהֻגַּד לָהּ שֶׁרָכַב. הָיָה הַדָּבָר מוּזָר בְּעֵינֶיהָ וְחָשְׁדָה בוֹ. אָמְרָה לוֹ: “אֵין מוֹשֵׁל אֲרַם־נַהֲרַיִם יוֹצֵא אַחֲרֵי שֶׁעָבַר זְמַן מִן הַלַּיְלָה יְחִידִי מִבְּלִי נְעָרָיו, מַסְתִּיר הַדָּבָר בְּסוֹד מִבְּנֵי בֵיתוֹ, אֶלָּא אֶל אִשָּׁה אוֹ אֲהוּבָה”. אָמַר לָהּ: “אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יָצָאתִי לְשֵׁם אַחַת מֵאֵלֶּה”. אָמְרָה לוֹ: “הַגֵּד לִי אֵפוֹא לְשֵׁם מַה יָּצָאתָ?” אָמַר לָהּ: “לֹא יָצָאתִי בְשָׁעָה זוֹ אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא יֵדַע בִּי אָדָם”. אָמְרָה לוֹ: “אֵין זֹאת אֶלָּא שָׁאַתָּה מַגִּיד לִי”. אָמַר לָהּ: “כְּלוּם תַּסְתִּיר זֹאת אִם אֲנִי מַגִּיד לָךְ?” אָמְרָה לוֹ: “הֵן”.
סִפֵּר לָהּ אֶת הַסִּפּוּר כְּמוֹת שֶׁהוּא וּמַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ.

אָמַר לָהּ: “כְּלוּם רוֹצָה אַתְּ גַּם שֶׁאֶשָּׁבַע לָךְ?” אָמְרָה לוֹ: “לֹא, שֶׁכְּבָר נִרְגַּע לִבִּי וְסוֹמֵך הוּא עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ”. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְכֻ’זַיְמָה, הִנֵּה כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר רִצָּה אֶת בַּעֲלֵי חוֹבוֹתָיו, וְשִׁפֵּר אֶת מַצָּבוֹ. אַחַר־כָּךְ הֵכִין עַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ לִנְסֹעַ אֶל סֻלַיְמָאן בֶּן עַבְּדֻ אלְמַלְךּ שֶׁהָיָה חוֹנֶה אָז בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁעָמַד עַל דַּלְתּוֹ וּבִקֵּשׁ מִשּׁוֹמֵר־הַסַּף רְשׁוּת לְהִכָּנֵס, נִכְנַס שׁוֹמֵר־הַסַּף וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד. וּמִהְיוֹתוֹ מְפֻרְסָם בַּאֲצִילוּתוֹ, וְהָיָה סֻלַיְמָאן יוֹדֵעַ עַל אוֹדוֹתָיו, נָתַן לוֹ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס, כְּשֶׁנִכְנַס אֵלָיו בֵּרְכוֹ לְשָׁלוֹם בְּבִרְכַּת הַשָּׁלוֹם הַנְּהוּגָה לַכַּלִיפוּת. אָמַר לוֹ סֻלַיְמָאן בֶּן עַבְּדֻ אלְמַלִךְּ: “כֻ’זַיְמָה, מִשּׁוּם מַה הִתְמַהְמַהְתָּ מִבּוֹא אֶצְלֵנוּ?”. אָמַר לוֹ: “הַמַּצָּב הָרָע”. אָמַר לוֹ: “וּמָה עִכֵּב עַל יָדְךָ מִפְּנוֹת אֵלֵינוּ?” אָמַר לוֹ: “מַחֲלָתִי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים”. אָמַר לוֹ: “וְעַל שׁוּם מַה בָּאתָ עַכְשָׁו?” אָמַר לוֹ: “דַּע, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, שֶׁהָיִיתִי בְבֵיתִי אַחֲרֵי שֶׁעָבַר זְמַן מִן הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה דָפַק אָדָם בַּדֶּלֶת, וְהָיָה מֵעִנְיָנוֹ כָךְ וְכָךְ”. וְסִפֵּר לוֹ אֶת הַסִּפּוּר מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ. אָמַר לוֹ סֻלַיְמָאן: “כְּלוּם מַכִּיר אַתָּה אֶת הָאִישׁ?” אָמַר לוֹ כֻ’זַיְמָה: "אֵינִי מַכִּיר אוֹתוֹ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים. וְזֶהוּ מִשּׁוּם שֶׁמִּתְנַכֵּר הָיָה וְלֹא שָׁמַעְתִּי מִדְּבָרָיו אֶלָּא זֶה שֶׁאָמַר: “אֲנִי גָ’אבִּר עַתַ’רָאתִּ אלְכִּרָאם”. נִתְלַהֵב סֻלַיְמָאן בֶּן עַבְּדֻ אלְמַלִךְּ וְהִשְׁתּוֹקֵק לְהַכִּירוֹ וְאָמַר: “אִלּוּ הָיִיתִי מַכִּירוֹ הָיִיתִי גוֹמֵל לוֹ טוֹב עַל נְדִיבוּתוֹ”. הֶעֱנִיק לְכֻ’זַיְמָה בֶן בִּשְׁר תָּו־פְּקִידִים וּמִנָּה אוֹתוֹ נָצִיב לַאֲרַם־נַהֲרַיִם בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל עִכְּרִמָה אַלְפַיָּאץ'. יָצָא כֻ’זַיְמָה וּמְגַמַּת פָּנָיו לַאֲרַם־נַהֲרַיִם. כְּשֶׁקָּרַב אֵלֶיהָ יָצָא עִכְּרִמָה לִקְרָאתוֹ וְקִבֵּל פָּנָיו וְיָצְאוּ תוֹשָׁבֵי אֲרַם־נַהֲרַיִם לְקַבֵּל פָּנָיו. נָתְנוּ שָׁלוֹם זֶה לָזֶה, וְנָסְעוּ יַחְדָּו עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר. יָרַד כֻ’זַיְמָה לַחֲצַר הַנְּצִיבוּת וְצִוָּה לָקַחַת מֵעִכְּרִמָה עֲרֵבוּת וּלְחַשֵּׁב עִמּוֹ אֶת חֶשְׁבּוֹן הָאוֹצָר, וְנִמְצָא עָלָיו חוֹב שֶׁל מָמוֹן הַרְבֵּה. דָּרַשׁ אוֹתוֹ לְסַלְּקוֹ. אָמַר לוֹ: “אֵין לִי כָל דֶּרֶךְ לְסַלֵּק אוֹתוֹ”. אָמַר לוֹ: “אֵין זֹאת אֶלָּא שָׁאַתָּה מְסַלֵּק”. אָמַר לוֹ: “אֵין לִי, עֲשֵׂה אֵפוֹא מַה שָּׁאַתָּה עוֹשֶׂה”. צִוָּה לְחָבְשׁוֹ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים.


הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁאָסַר כֻ’זַיְמָה אֶת עִכְּרִמָה בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, שָׁלַח אֵלָיו לִדְרוֹשׁ מִמֶּנּוּ אֶת הַחוֹב שֶׁעָלָיו. שָׁלַח אֵלָיו לֵאמֹר לוֹ: “אֵינִי מֵאֵלֶּה הַשּׁוֹמְרִים עַל מָמוֹנָם עַל חֶשְׁבּוֹן כְּבוֹדָם. עֲשֵׂה אֵפוֹא מַה שָּׁאַתָּה חָפֵץ”. צִוָּה לְכָבְלוֹ בְשַׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּלְאָסְרוֹ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים. שָׁהָה שָׁם חֹדֶשׁ אוֹ יוֹתֵר עַד שֶׁהִתִּישׁ הַדָּבָר כֹּחוֹ, וְהֶחֱלָה אוֹתוֹ מַאֲסָרוֹ. הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לְבַת־דּוֹדוֹ אִשְׁתּוֹ. וְנִצְטָעֲרָה עַל כָּךְ תַּכְלִית הַצַּעַר. קָרְאָה אַחַת שִׁפְחוֹתֶיהָ הַמְשֻׁחְרָרוֹת, שֶׁהָיְתָה בַּעֲלַת־שֵׂכֶל יָקָר וָדַעַת, וְאָמְרָה לָהּ: "לְכִי מִיָּד אֶל שַׁעַר הָאֶמִיר כֻ’זַיְמָה בֶּן בִּשְׁר וְאִמְרִי לוֹ: “עֵצָה טוֹבָה יֵשׁ עִמִּי”. וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אוֹתָךְ אָדָם עָלֶיהָ, אִמְרִי לוֹ: “אֵינִי אוֹמֶרֶת אוֹתָהּ אֶלָּא לָאֶמִיר”. וּכְשֶׁתִּכָּנְסִי אֶצְלוֹ, בַּקְּשִׁי מִמֶּנּוּ לְדַבֵּר אִתּוֹ בִיחִידוּת. וּכְשֶׁתִּהְיִי עִמּוֹ בִיחִידוּת, אִמְרִי לוֹ: “מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁעֲשִׂיתוֹ? לֹא הָיָה גְמוּלוֹ שֶׁל גַ’אַבִּר עַתַ’רָאתִּ אלְכִּרָאם אֶלָּא זֶה שֶׁגְּמַלְתּוֹ בְמַאֲסָר קָשָׁה וְהִצַּקְתָּ לוֹ בְכַבְלֵי בַּרְזֶל”. עָשְׂתָה הַנַּעֲרָה מַה שֶׁצִּוְּתָה אוֹתָהּ. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דְּבָרֶיהָ קָרָא בְקוֹלוֹ הָרָם בְּיוֹתֵר: “הוֹי כַּמָּה מְגֻנֶּה הַדָּבָר. כְּלוּם הָיָה הוּא זֶה?” אָמְרָה לוֹ: “הֵן”. צִוָּה מִיָּד לַחֲבֹש לוֹ אֶת בֶּהֱמַת־רִכְבּוֹ וַחֲבָשׁוּהָ לוֹ. הִזְמִין אֶת נְשׂוּאֵי־הַפָּנִים שֶׁבָּעִיר וְאָסַף אוֹתָם אֵלָיו וּבָא אִתָּם אֶל שַׁעַר בֵּית־הָאֲסוּרִים וּפְתָחוֹ. נִכְנְסוּ כֻ’זַיְמָה וְאֵלֶּה שֶׁעִמּוֹ וְרָאוּהוּ יוֹשֵׁב וּמַרְאֵהוּ נִשְׁתַּנָּה, וּכְבָר הֵתַשּׁוּ אוֹתוֹ הַמַּכּוֹת וְהַיִּסּוּרִים. כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל בּוֹ עִכְּרִמָה נִתְבַּיֵּשׁ מִכָּךְ וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ. נִגַּשׁ כֻ’זַיְמָה וְנָפַל עַל רֹאשׁוֹ וּנְשָׁקוֹ. הֵרִים אֵלָיו עִכְּרִמָה רֹאשׁוֹ וְאָמַר לוֹ: “מַה גָּרַם לְכָךְ מִצִּדְךָ?” אָמַר לוֹ: “נְדִיבוּת פָּעֳלֶיךָ וְרֹעַ גְּמוּלִי”. אָמַר לוֹ: “יִסְלַח אֱלֹהִים לָנוּ וּלְךָ”. צִוָּה כֻ’זַיְמָה אֶת פְּקִיד בֵּית־הָאֲסוּרִים לְהַתִּיר כְּבָלָיו מֵעָלָיו, וְצִוָּה לָשִׂים אֶת הַכְּבָלִים בְּרַגְלָיו הוּא. אָמַר עִכְּרִמָה: “מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?” אָמַר לוֹ: “רוֹצֶה אֲנִי שֶׁיָּבוֹא עָלַי כְּמוֹ שֶׁבָּא עָלֶיךָ”. אָמַר לוֹ עִכְּרִמָה: “מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי בֵאלֹהִים שֶׁלֹא תַעֲשֶׂה זֹאת”. יָצְאוּ כֻלָּם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַחֲצַר כֻ’זַיְמָה. נִפְרַד מִמֶּנּוּ עִכְּרִמָה וּבִקֵּשׁ לְהִסְתַּלֵּק. עִכֵּב עַל יָדוֹ כֻ’זַיְמָה מִכָּךְ. אָמַר לוֹ עִכְּרִמָה: “מָה אַתָּה חָפֵץ?”

אָמַר לוֹ: “חָפֵץ אֲנִי לְשַׁנּוֹת מַצָּבְךָ, שֶׁבּוּשָׁתִי בִּפְנֵי בַּת־דּוֹדְךָ2 רַבָּה מִבּוּשָׁתִי מִפָּנֶיךָ”. צִוָּה לְפַנּוֹת אֶת בֵּית־הַמֶּרְחָץ, וּפִנּוּהוּ, וְנִכְנְסוּ יַחְדָּו. קָם כֻ’זַיְמָה וְעָסַק בְּשֵׁרוּתוֹ בְעַצְמוֹ. יָצְאוּ וְהִלְבִּישׁוֹ בֶּגֶד־פְּאֵר יָקָר וְהִרְכִּיב אוֹתוֹ, וְטָעַן עִמּוֹ מָמוֹן רַב. אַחַר־כָּךְ נָסַע עִמּוֹ אֶל בֵּיתוֹ. וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת לְהִתְנַצֵּל לִפְנֵי בַּת־דּוֹדוֹ, וְהִתְנַצֵּל לְפָנֶיהָ. אַחַר־כָּךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָלֶכֶת עִמּוֹ אֶל סֻלַיְמָאן בֶּן עַבְּדֻ אלְמַלִךְּ. וְהָיָה עוֹמֵד בְּאוֹתוֹ יוֹם בְּרַמְלָה. נַעֲנָה לוֹ לְכָךְ. נָסְעוּ יַחְדָּו עַד שֶׁבָּאוּ אֶל סֻלַיְמָאן בֶּן עַבְּדֻ אלְמַלִךְּ. נִכְנַס שׁוֹמֵר־הַסַּף וְהוֹדִיעוֹ עַל בּוֹאוֹ שֶׁל כֻ’זַיְמָה בֶּן בִּשְׁר, הִבְהִילוֹ הַדָּבָר, וְאָמַר: “כְּלוּם יָבוֹא מוֹשֵׁל אֲרַם־נַהֲרַיִם בְּלִי פְקֻדָּתֵנוּ? אֵין זֶה אֶלָּא בִגְלַל עִנְיָן חָשׁוּב”. נָתַן לוֹ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס. כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלָיו, אָמַר לוֹ עוֹד לִפְנֵי שֶׁנָּתַן לוֹ זֶה שָׁלוֹם: “מַה מֵּאַחֲרֶיךָ, כֻזַיְמָה?” אָמַר לוֹ: “כָּל טוֹב. נְשִׂיא־הַמַּאֲמִנִים”. אָמַר לוֹ “וּמַה הוּא שֶׁהֱבִיאֲךָ?” אָמַר לוֹ: “הִשַּׂגְתִּי אֶת גָ’אבִּר עַתַ’רָאת אלְכִּרָאם, וּרְצוֹנִי לְשַׂמֵּחַ אוֹתְךָ בּוֹ בַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת תְּשׁוּקָתְךָ לְהַכִּירוֹ וְחֶשְׁקְךָ לִרְאוֹת פָּנָיו”. אָמַר: “וּמִי הוּא?” אָמַר לוֹ: “עִכְּרִמָה אַלְפַיָּאץ'”. נָתַן לוֹ רְשׁוּת לִקְרַב אֵלָיו. קָרַב וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם בְּבִרְכַּת הַכַּלִּיפוּת. בֵּרְכוֹ לְבוֹאוֹ וְקֵרְבוֹ אֶל מוֹשָבוֹ וְאָמַר לוֹ: “לֹא הָיְתָה טוֹבָתְךָ עִמּוֹ אֶלָּא לְאָסוֹן לְךָ”. אַחַר־כָּךְ אָמַר לוֹ סֻלַיְמָאן: “רְשֹׁם לִי צְרָכֶיךָ כֻּלָּם יַחַד, וּמַה שָּׁאַתָּה זָקוּק לוֹ, עַל פִּתְקָה”. עָשָׂה כָךְ. צִוָּה לְמַלֵּא אוֹתָם מִיָּד וְצִוָּה לוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דִּינָר תְּמוּרַת הַצְּרָכִים שֶׁרָשַׁם וְעֶשְׂרִים אֲרִיזוֹת שֶׁל בְּגָדִים נוֹסָף עַל מַה שֶּׁרָשַׁם. צִוָּה לְהָבִיא לוֹ רֹמַח וְקָשַׁר לוֹ דֶגֶל, מְמַנֶּה אוֹתוֹ לִנְצִיב אֲרַם־נַהֲרַיִם וְאַרְמֶנְיָה וְאַזִרְבַּיְגָ’אן, וְאָמַר לוֹ: “עִנְיָנוֹ שֶׁל כֻ’זַיְמָה מָסוּר לְיָדְךָ, אִם רְצוֹנְךָ בְכָךְ הַשְׁאֵר אוֹתוֹ עַל מִשְׁמַרְתּוֹ, וְאִם חָפֵץ אַתָּה הוֹרֵד אוֹתוֹ”. אָמַר לוֹ: “לֹא כִי אֲנִי מֵשִׁיב אוֹתוֹ אֶל מְקוֹמוֹ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים”. נִפְטְרוּ שְׁנֵיהֶם מִמֶּנּוּ, יַחְדָו. וְלֹא פָסְקוּ לְשַׁמֵּשׁ נְצִיבִים לְסֻלַיְמָאן בֶּן עַבְּדֻ־אלְמַלִךְּ בְּכָל זְמַן כַּלִּיפוּתֹו. וּמְסַפְּרִים עוֹד


  1. העוזר במצוקה לאצילים.  ↩

  2. בת־דודך אומר הערבי במקום אשתך.  ↩

המלצות קוראים
תגיות