אָדוֹן רַב־הַחֶסֶד, הִנְנִי לְסַפֵּר לְמַעֲלָתְךָ, נִשְׁמָע לִפְקֻדַּת הַמַּלְכוּת, עַל הָאֶמְצָעִים וְהַדְּרָכִים שֶׁדַּרְכָּם אִשְּׁרַנִי הַגּוֹרָל בְּעשֶׁר רַב זֶה. וְאוּלָם קֹדֶם לָכֵן חָפֵץ אֲנִי שֶׁתִּשְׁמַע מַשֶּׁהוּ בִדְבַר שְׁנַיִם מִידִידַי, שֶׁגָּרִים בִמְקוֹם־הַשָּׁלוֹם¹ בְּבַּגְדָאד. שְׁנֵיהֶם חַיִּים עֲדַיִן וְיוֹדְעִים אֶת הַסִּפּוּר שֶׁעַבְדְּךָ רוֹצֶה לְסַפֵּר לְךָ כָּעֵת. אֶת הָאֶחָד קוֹרְאִים בְּנֵי־אָדָם בְּשֵׁם סַעְד, וְאֶת הַשֵּׁנִי סַעְדִי. דַּעְתּוֹ שֶׁל סַעְדִי הָיְתָה שֶׁבְּלִי עשֶׁר אֵין אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבִלְתִּי תָלוּי. וּמִלְּבַד זֶה, שֶׁבְּלִי יְגִיעָה קָשָׁה וַעֲבוֹדָה וּבְלִי עֵרָנוּת וּפִקְחוּת אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַשֵּׁר בָּזֶה. אַחֶרֶת הָיְתָה דַעְתּוֹ שֶׁל סַעְד; הוּא סָבַר, שֶׁמַּצָּב טוֹב נוֹפֵל בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל אָדָם לְפִי אֲשֶׁר יֶחֱרַץ הַגּוֹרָל וְהַמַּזָל הַטּוֹב. וְהָיָה סַעְד אִישׁ עָנִי, וְאוּלָם סַעְדִי הָיָה לוֹ מָמוֹן וּרְכוּשׁ וְהָיְתָה בֵינֵיהֶם יְדִידוּת עֲצוּמָה, וְקִרְבַת־הַלְּבָבוֹת זֶה לָזֶה. מֵעוֹלָם לֹא רָבוּ בֵינֵיהֶם עַל מַה שֶּׁלֹּא יִהְיֶה, וְרַק עַל זֹאת, הַיְנוּ שֶׁסַעֲדִי סָמַךְ רַק עַל שִׁקּוּל־דַּעַת וְעִיּוּן; כְּנֶגֶד זֶה סַעְד רַק עַל הַגְּזֵרָה וְהַמַּזָּל. אֵרַע יוֹם אֶחָד, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבוּ יַחְדָּו, מְשׂוֹחֲחִים בַּבְּעָיָה, אָמַר סַעְדִי: “עָנִי הוּא זֶה שֶׁנּוֹלַד עָנִי וְחַי כָּל יָמָיו בְּדֹחַק וּמַחֲסוֹר אוֹ זֶה שֶׁנּוֹלַד בְּעשֶׁר וּרְוָחָה וְאָבַד כָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ, בְּמֵיטַב יָמָיו וּבָא בְצָרָה וְאֵין בְּכֹחוֹ לִרְכּשׁ שׁוּב אֶת עָשְׁרוֹ לִחְיוֹת עַל־יְדֵי תְבוּנָתוֹ וְחָרִיצוּתוֹ בִּרְוָחָה”. אָמַר לוֹ סַעְד: “לֹא בִּינָה וְלֹא חָרִיצוּת מוֹעִילִים לְמִי־שֶׁהוּא בְמַשֶּׁהוּ, וְרַק מַזָּלוֹ עוֹמֵד לוֹ לְמִישֶׁהוּ לִרְכּשׁ עשֶׁר וּלְשָׁמְרוֹ אִתּוֹ. אָסוֹן וּמַחְסוֹר רַק מִקְרִים הֵם. בִּינָה וְיִשּׁוּב הַדַּעַת אֵינָם וְלֹא כְלוּם. יֵשׁ וָיֵשׁ עֲנִיִּים שֶׁהִגִּיעוּ לְעשֶׁר בְּחֶסֶד מַזָּלָם הַטּוֹב, וְהַרְבֵּה עֲשִׁירִים הִגִּיעוּ עַד לְקַבְּצָנוּת וְעֹנִי לַמְרוֹת יְדִיעָתָם וּמַצָּבָם הַטּוֹב”. אָמַר סַעְדִי: “אַךְ שְׁטֻיּוֹת אַתָּה סָח. וְאוּלָם נִבְחַן נָא אֶת הָעִנְיָן וּנְחַפֵּשׂ לִמְצֹא אָדָם עוֹבֵד, שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ רַק אֶמְצָעִים דַּלִּים וְנֶאֱלָץ לִחְיוֹת מִרְוָחָיו יוֹם יוֹם. נַעֲנִיק לוֹ כֶּסֶף, וְאֵין סָפֵק שֶׁהוּא יַגְדִּיל אֶת הוֹנוֹ וְיִחְיֶה בִמְנוּחָה וּרְוָחָה, וְאָז תִּוָּכַח לָדַעַת, שֶׁדְּבָרַי נְכוֹנִים”. כְּשֶׁהָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לְדַרְכָּם, עָבְרוּ דֶרֶךְ רְחוֹב שֶׁעָמַד בּוֹ בֵּיתִי, וְרָאוּ אוֹתִי פּוֹתֵל חֲבָלִים, מְלָאכָה שֶׁעָסְקוּ בָהּ אָבִי וַאֲבִי־אָבִי וְדוֹרוֹת רַבִּים לְפָנַי. מִתּוֹךְ מַצַּב בֵּיתִי וּלְבוּשִׁי הִסִּיקוּ שֶׁאֲנִי אֶבְיוֹן. הִצְבִּיעַ סַעְד לַחֲבֵרוֹ עָלַי וְאָמַר: “אִם בִּרְצוֹנְךָ לִבְחֹן הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּינֵינוּ עַל־יְדֵי נִסָּיוֹן, הִתְבּוֹנֵן נָא לְבֶן־אָדָם זֶה. הוּא גָר כָּאן זֶה שָׁנִים רַבּוֹת, וּמַרְוִיחַ מִמְּלַאכְתּוֹ בַחֲבָלִים רַק בְּקשִׁי לְהַחֲזָקָתוֹ וְהַחֲזָקַת בְּנֵי בֵיתוֹ. יוֹדֵעַ אֲנִי מַצָּבוֹ בְדִיּוּק זֶה זְמָן רָב. הוּא הָאָדָם הַטּוֹב לַנִּסָּיוֹן. תְּנָה לֹו אֵפוֹא מַטְבֵּעַ זָהָב וּבְחַן הָעִנְיָן”. אָמַר לוֹ סַעְדִי: “בְּרָצוֹן. אֲבָל תֵּן לָנוּ לַעֲשׂוֹת אִתּוֹ קֹדֶם לַכֹּל הַכָּרָה”. נִגְּשׁוּ אֵלַי שְׁנֵי הַיְדִידִים. הִנַּחְתִּי מְלַאכְתִּי וְאָמַרְתִּי לָהֶם שָׁלוֹם. אָמַר סַעְדִי: “בִּרְשׁוּתְךָ, מַה שְּׁמֶךָ?” אָמַרְתִּי: “שְׁמִי חַסַן, וְאוּלָם עַל שֵׁם מְלַאכְתִּי בַּחֲבָלִים קוֹרְאִים לִי כֻלָּם חַסַן אַלְחַבָּאל”. אָמַר לוֹ סַעְדִי: “כֵּיצַד מַצָּבְךָ בִמְלַאכְתְּךָ זוֹ? דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁאַתָּה שָׂמֵחַ וּשְׂבַע רָצוֹן עַד מְאֹד בָּהּ. אַתָּה עוֹסֵק בָּהּ זֶה זְמַן רַב בְּמֶרֶץ, וּבְלִי סָפֵק לְךָ כַּנְכִּיס לְמַכְבִּיר וּשְׁאָר אוֹצָרוֹת. הֲרֵי אֲבוֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבוֹתֶיךָ עָסְקוּ בִמְלָאכָה זוֹ שָׁנִים רַבּוֹת, וּבְלִי סָפֵק עָזְבוּ לְךָ מָמוֹן רַב וּרְכוּשׁ, שֶׁאַתָּה עָסַקְתָּ בוֹ כִּדְבָעִי וּבְדֶרֶךְ זוֹ וַדַּאי הִגְדַּלְתָּ אֶת רְכוּשְׁךָ עַד לִמְאֹד”. אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲהָהּ, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, אֵין לִי בְכִיסִי שׁוּם כֶּסֶף שֶׁאוּכַל לִחְיוֹת בּוֹ בְאשֶׁר אוֹ אַף גַּם לִקְנוֹת לִי דֵי אֹכֶל. מַצָּבִי הוּא כָזֶה, שֶׁאֲנִי טוֹרֵחַ כָּל יוֹם מִבֹּקֶר וְעַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת, לְהַתְקִין חֲבָלִים, וְאֵין לִי גַם זְמַן כְּהֶרֶף עַיִן אֶחָד לָנוּחַ וְעִם כָּל זֶה קָשֶׁה לִי לְהַשִּׂיג לֶחֶם יָבֵשׁ לִי וּלְמִשְׁפַּחְתִּי, לִי אִשָּׁה וַחֲמִשָּׁה יְלָדִים קְטַנִּים שֶׁצְּעִירִים הֵם עֲדַיִן מִהְיוֹת לִי לְעֵזֶר בִּמְלַאכְתִּי זוֹ. וְאוּלָם אֵין הוּא קַל לִדְאֹג לְצָרְכֵיהֶם יוֹם־יוֹם. כֵּיצַד זֶה תַּעֲלֶה אֵפוֹא עַל דַּעְתְּךָ, שֶׁהָיָה בְכֹחִי לֶאֱגֹר אוֹצָרוֹת שֶׁל כַּנְכִּיס וּשְׁאָר דְּבָרִים? הַחֲבָלִים שֶׁאֲנִי פוֹתֵל יוֹם יוֹם הִנְנִי מוֹכֵר מִיָּד, וּמֵהַכֶּסֶף שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל בַּעֲדָם הִנְנִי מוֹצִיא חֵלֶק לִצְרָכַי וּבַשְּׁאָר קוֹנֶה אֲנִי כַּנְכִּיס, שֶׁאֲנִי פּוֹתֵל מִמֶּנּוּ חֲבָלִים מִמָּחֳרַת הַיּוֹם. וְאוּלָם יִשְׁתַּבַּח אַללָּהּ יִתְעַלֶּה, שֶׁלַּמְרוֹת עָנְיִי עָלוּב זֶה, הוּא מְכַלְכְּלֵנוּ לֶחֶם הַמַּסְפִּיק לִמְזוֹנֵנוּ”. אַחֲרֵי שֶׁתֵּאַרְתִּי כָּךְ בְּדִיּוּק אֶת מַצָּבִי, פָּתַח סַעְדִי שׁוּב וְאָמַר: “חַסַן, עַכְשָׁו יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת מַצָּבְךָ, אָכֵן אַחֶרֶת הוּא מֵאֲשֶׁר דִּמִּיתִי. אִם אֶתֵּן לְךָ כִּיס וּבוֹ מָאתַיִם מַטְבְּעוֹת זָהָב. וַדַּאי תַּרְבֶּה אֶת רְוָחֶיךָ בִּמְאֹד מְאֹד וְתוּכַל לִחְיוֹת בִּמְנוּחָה וּרְוָחָה. מָה אַתָּה אוֹמֵר לָזֹאת?” אָמַרְתִּי: “אִם תִּתֵּן לִי בְטוּבְךָ כֶּסֶף רַב כָּזֶה יָכוֹל אֲנִי לְקַוּוֹת לִהְיוֹת עָשִׁיר מִכָּל בְּנֵי דוֹרִי גַּם יַחַד, עִם זֶה שֶׁבַּגְדָאד רַבַּת נְכָסִים וְרַבַּת תּוֹשָׁבִים הִיא”. הוֹצִיא סַעְדִי, שֶׁחֲשָׁבַנִי לְנֶאֱמָן וּבַר־סַמְכָא, כִּיס עִם מָאתַיִם מַטְבְּעוֹת זָהָב מִתּוֹךְ כִּיס בִּגְדוֹ, וְהוֹשִׁיטָם לִי, וְאָמַר: “קַח מָמוֹן זֶה וּסְחַר בּוֹ, יַצְלִיחֲךָ אַללָּהּ. וְאוּלָם שִׂים דַּעְתְּךָ לְטַפֵּל בְּמָמוֹן זֶה בְּכָל הַזְּהִירוּת. אָנֹכִי וִידִידִי סַעְד נִשְׂמַח עַד מְאֹד לִשְׁמֹעַ עַל־דְּבַר הַצְלָחָתְךָ. וּכְשֶׁנַּחֲזֹר וְנִמְצָא אוֹתְךָ בְּאשֶׁר וּבְהַצְלָחָה, נִמְצָא בָזֶה סִפּוּק רַב לָנוּ”. לָקַחְתִּי, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, אֶת הַכִּיס מָלֵא כֶסֶף בְּשִׂמְחָה רַבָּה וּבְתוֹדָה מִתּוֹךְ לִבִּי, שַׂמְתִּיו בְּכִיס בִגְדִי וְהוֹדֵיתִי לְסַעְדִי, מְנַשֵּׁק שׁוּלֵי בִגְדוֹ. הָלְכוּ מֵאִתִּי שְׁנֵי הַיְדִידִים. וּכְשֶׁרְאִיתִים יוֹצְאִים, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, הִמְשַׁכְתִּי בִמְלַאכְתִּי, וְאוּלָם הָיִיתִי בִמְבוּכָה רַבָּה, וְלֹא יָכֹלְתִּי לָשִׁית עֵצָה בְנַפְשִׁי, הֵיכָן לְהַפְקִיד כִּיס זֶה, מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיוּ בְבֵיתִי לֹא אָרוֹן וְלֹא אַרְגָּז, לְקַחְתִּיו אִתִּי הַבַּיְתָה, וְהִסְתַּרְתִּי הָעִנְיָן מֵאִשְׁתִּי וּמִילָדַי. וּכְשֶׁהָיִיתִי לְבַדִּי וְאֵין רוֹאֶה אוֹתִי, הוֹצֵאתִי עֲשָׂרָה דִּינְרֵי זָהָב לְהוֹצָאוֹת, אַחַר כָּךְ קָשַׁרְתִּי אֶת פִּי הַכִּיס בִּמְשִׁיחָה, וּקְשַׁרְתִּיו הַדֵּק הֵיטֵב בְּתוֹךְ קִפּוּלֵי הַצְּנִיפָה שֶׁלִּי וְצָנַפְתִּי אֶת הַמִּטְפַּחַת מִסָּבִיב לְרֹאשִׁי. אַחַר כָּךְ הָלַכְתִּי אֶל רְחוֹב הַשּׁוּק וְקָנִיתִי אוֹצָר שֶׁל כַּנְכִּיס, וּבְדַרְכִּי הַבַּיְתָה קָנִיתִי מַשֶּׁהוּ בָשָׂר לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב, שֶׁכֵּן עָבַר זֶה זְמַן רַב מֵאָז טָעַמְנוּ בָשָׂר. בְּשָׁעָה שֶׁהָלַכְתִּי חֲזָרָה הַבַּיְתָה עִם הַבָּשָׂר, יָרְדָה עָלַי פִּתְאֹם דָּאָה מִלְּמַעְלָה, וְאִלּוּלֵא שֶׁהִטְרַדְתִּיהָ מֵעָלַי בְּיָדִי הַשְּׁנִיָּה, הָיְתָה חוֹטֶפֶת אֶת הַבָּשָׂר מִתּוֹךְ יָדִי. בִּקְּשָׁה לִתְפֹּשׂ הַבָּשָׂר מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, וְאוּלָם שׁוּב גֵּרַשְׁתִּיהָ, וּבְשָׁעָה שֶׁעָמַלְתִּי מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ פִּרְאִי לְהַטְרִידָהּ מֵעָלַי, נָפְלָה לְרֹעַ־מַזָּלִי הַצְּנִיפָה מֵעַל רֹאשִׁי. מִיָּד עָטָה אוֹתָהּ דָּאָה אֲרוּרָה וְיָרְדָה לָאָרֶץ וְטָסָה לְדַרְכָּה כְּשֶׁהַצְּנִיפָה בֵּין צִפָּרְנֶיהָ. רַצְתִּי אַחֲרֶיהָ צוֹעֵק בְּקוֹל. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים בַּשּׁוּק קוֹל צַעֲקָתִי, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וַהֲמוֹן יְלָדִים, עָשׂוּ כְכָל אֲשֶׁר הָיָה בְיָדָם לְהַבְהִיל אֶת הַדָּאָה הַמְאוּסָה הַזֹּאת, לְמַעַן תַּפִּיל לָאָרֶץ אֶת שְׁלָלָהּ, אַךְ רַק לַשָּׁוְא צָעֲקוּ וְהִשְׁלִיכוּ אֲבָנִים, הַדָּאָה לֹא רָצְתָה לְהַפִּיל אֶת הַצְּנִיפָה וְעָפָה עַד מְהֵרָה עַד לִהְיוֹת בִּלְתִּי נִרְאָה כְלָל. הָיִיתִי בְצַעַר רַב וְלִבִּי מַר עָלַי, עַל שֶׁאִבַּדְתִּי אֶת דִּינְרֵי הַזָּהָב, בְּלֶכְתִּי הַבַּיְתָה עִם הַכַּנְכִּיס וְהָאֹכֶל שֶׁקָּנִיתִי. בְּיִחוּד הָיִיתִי מִצְטָעֵר וְנִדְכֶּה בְּרוּחִי, עַד בַּקְּשִׁי אֶת נַפְשִׁי לָמוּת מִבּוּשָׁה, כְּשֶׁהִרְהַרְתִּי בְּמַה שֶׁיֹּאמַר סַעְדִי לְכָךְ, כְשֶׁשָּׁאַלְתִּי נַפְשִׁי, כֵּיצַד יַטִּיל סָפֵק בִּדְבָרַי וְיַחֲשֹׁב סִפּוּרִי לְלֹא־אֱמֶת, כְּשֶׁאֲסַפֵּר לוֹ, שֶׁהַדָּאָה חָטְפָה אֶת הַצְּנִיפָה שֶׁלִּי עִם דִּינְרֵי־הַזָּהָב, וְכֵיצַד יַאֲמִין, וַדַּאי, שֶׁנָּהַגְתִּי בְמִרְמָה וּלְמַעַן הַצְדֵּק עַצְמִי בָּדִיתִי אַגָּדָה מַצְחִיקָה. עַל כָּל פָּנִים שָׂמַחְתִּי שִׂמְחָה רַבָּה בְּמַה שֶּׁנִּשְׁאַר בְּיָדִי מֵעֲשֶׂרֶת דִּינְרֵי הַזָּהָב, וּבִלִּיתִי יָמִים אֲחָדִים בְּחַיִּים נֶהְדָּרִים עִם אִשְׁתִּי וִילָדַי. כְּשֶׁהוּצָא כָּל הַכֶּסֶף וְלֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ כְלוּם, הָיִיתִי שׁוּב עָנִי וְנִצְרָךְ כְּמִקֶּדֶם. וְאוּלָם הָיִיתִי שְׂבַע־רָצוֹן וּמוֹדֶה לְאַללָּהּ יִתְעַלֶּה, וְלֹא קִלַּלְתִּי אֶת גּוֹרָלִי. הֲרֵי שָׁלַח לִי בְּחַסְדּוֹ כִּיס זֶה שֶׁל זָהָב בְּמַפְתִּיעַ, וְלָקַח אוֹתוֹ מִמֶּנִּי חֲזָרָה. וְכָךְ הָיִיתִי מַכִּיר־תּוֹדָה לוֹ וּשְׂבַע רָצוֹן, שֶׁהֲרֵי כָל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אַךְ טוֹב הוּא. עַד מְהֵרָה הִרְגִּישָׁה אִשְׁתִּי, שֶׁלֹּא יָדְעָה מְאוּמָה מִסִּפּוּר דִּינְרֵי הַזָּהָב, שֶׁאֲנִי נִּרְגָּז וְהָיִיתִי מֻכְרָח, לְשֵׁם מְנוּחַת חַיַּי, לַהֲבִיאָהּ בְּסוֹדִי. בָּאוּ גַם הַשְּׁכֵנִים לְשָׁאֲלֵנִי לְמַצָּבִי, וְאוּלָם הָיָה הַדָּבָר נֶגֶד רוּחִי לְסַפֵּר לָהֶם כָּל מַה שֶּׁאֵרַע; הֲרֵי אֵין בְּיָדָם לְהָשִׁיב אֶת הָאָבוּד, וּבְוַדַּאי הָיוּ שְׂמֵחִים לְאֵידִי עַל אֲסוֹנִי. וְאוּלָם כְּשֶׁלָּחֲצוּ עָלַי, סִפַּרְתִּי לָהֶם הַכֹּל. אֲחָדִים חָשְׁבוּ שֶׁמְּשַׁקֵּר אֲנִי וְלָעֲגוּ לִי. דַּעַת אֲחֵרִים הָיְתָה שֶׁנִּשְׁתַּטֵּיתִי וְאֵינִי בְכָל דַּעְתִּי וְשֶׁדְּבָרַי הֵם פִּטְפּוּט תַּעְתּוּעַ שֶׁל מְשֻׁגָּע, אוֹ פִּטְפּוּט שֶׁל תַּעְתּוּעֵי חֲלוֹמוֹת. הַצְּעִירִים בָּהֶם שָׂמוּנִי לְלַעַג לָהֶם וְשָׂחֲקוּ לַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁאֲנִי, שֶׁבְּכָל יְמֵי חַיַּי לֹא רָאִיתִי דִינַר זָהָב, מִתְיַמֵּר שֶׁהָיוּ לִי דִינְרֵי־זָהָב רַבִּים עַד כְּדֵי כָךְ וְשֶׁדָּאָה חֲטָפָתַם וְעָטָה עִמָּהֶם. רַק אִשְׁתִּי נָתְנָה בְּסִפּוּרִי אֵמוּן שָׁלֵם וּבָכְתָה, מַכָּה עַל לִבָּהּ מִצַּעַר. וְכָךְ עָבְרוּ עָלֵינוּ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. אֵרַע יוֹם אֶחָד שֶׁשְּׁנֵי הַיְדִידִים סַעְדִי וְסַעְד בָּאוּ לָרֹבַע שֶׁלִּי, וְאָמַר סַעְד לְסַעְדִי: “רְאֵה, הִנֵּה הָרֹבַע שֶׁבּוֹ חַסַן אַלְחַבָּאל גָּר, הָבָה נִכָּנֵס וְנִרְאֶה, כֵּיצַד הִרְבָּה הוֹנוֹ, וְכֵיצַד הִגִּיעַ לְמַצָּב טוֹב עַל יְדֵי מָאתַיִם דִּינַר־הַזָּהָב שֶׁנָּתַתָּ לו”. אָמַר לוֹ סַעְדִי: “אָמְנָם טוֹבִים דְּבָרֶיךָ, זֶה יָמִים רַבִּים שֶׁלֹּא רָאִינוּ אוֹתוֹ. תָּאֵב אֲנִי לִרְאוֹת פָּנָיו וְאֶשְׂמַח לִשְׁמֹעַ, שֶׁטּוֹב מַצָּבוֹ”. צָעֲדוּ הַשְּׁנַיִם קָדִימָה וְקָרְבוּ לְבֵיתִי. אָמַר לוֹ סַעְד לְסַעְדִי: “אָכֵן רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁעֲדַיִן הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה, עָנִי וְנִצְרָךְ כְּמִקֶּדֶם, עֲדַיִן לָבוּשׁ הוּא בְגָדִים נוֹשָׁנִים וּקְרוּעִים. רַק הַצְּנִיפָה שֶׁלּוֹ אֶפְשָׁר שֶׁהִיא חֲדָשָׁה יוֹתֵר בְּמִקְצָת וּנְקִיָּה. הִתְבּוֹנֵן נָא אֶל הַצְּנִיפָה וְהִוָּכַח בְּעַצְמְךָ, אִם כֵּן הוּא כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי”. נִגַּשׁ סַעְדִי וְהִתְקָרֵב אֵלַי, וְנוֹכַח, אַף הוּא שֶׁמַּצָּבִי לֹא נִשְׁתַּנָּה, וּמִיָּד דִּבְּרוּ אֵלַי שְׁנֵי הַיְדִידִים. אַחֲרֵי בִרְכַּת שָׁלוֹם כָּרָגִיל שָׁאַל סַעַד: “חַסַן, כֵּיצַד מַצָּבְךָ, וּמַה בְּעִנְיַן עִסְקֶךָ? הַאִם הֵבִיאוּ לְךָ מָאתַיִם הַדִּינָר תּוֹעֶלֶת וְשִׁפְּרוּ אֶת עִסְקֶךָ?” אָמַרְתִּי: “הוֹ אֲדוֹנַי, כֵּיצַד אוּכַל לְסַפֵּר לָכֶם בִּדְבַר הָאָסוֹן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר קָרַנִי? אֵינִי מֵעֵז לְדַבֵּר מִבּוּשָׁה. וְאוּלָם אֵינִי יָכֹל לְהַסְתִּיר אֶת הַסּוֹד. אָמְנָם דָּבָר מַפְלִיא וּבִלְתִּי־מָצוּי קָם עָלַי, וּכְשֶׁאוֹדִיעַ אֶתְכֶם עִנְיָן זֶה יְמַלֵּא אֶתְכֶם תֵּמַהּ וַחֲשָׁד, שֶׁכֵּן יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא תַאֲמִינוּ לִי, וְשֶׁאֶעֱמֹד לִפְנֵיכֶם כְּדוֹבֵר שְׁקָרִים. וְעִם זֶה עָלַי לְסַפֵּר לָכֶם הַכֹּל, לַמְרוֹת מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת בְּלִי רָצוֹן”. סִפַּרְתִּי לָהֶם כָּל פְּרָט וּפְרָט, שֶׁאֵרַע לִי מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, בְּיִחוּד מַה שֶּׁעָבַר עָלַי עִם הַדָּאָה. וְאוּלָם סַעְדִי חָשַׁד בִּי וְלֹא הֶאֱמִין לִי וְאָמַר: “חַסַן, רַק מַהֲתַלּוֹת תְּדַבֵּר וּרְצוֹנְךָ לִגְנֹב דַּעְתֵּנוּ. קָשֶׁה לְהַאֲמִין סִפּוּר זֶה שֶׁאַתָּה מְסַפֵּר. אֵין דָּאוֹת עָטוֹת עִם צְנִיפוֹת מִמְּקוֹמָן, וְרַק בִּדְבָרִים שֶׁהֵן יְכוֹלוֹת לְאָכְלָם. רְצוֹנְךָ לְהַעֲרִים עָלֵינוּ, וְאַתָּה אֶחָד מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר בַּעֲלוֹת בְּחֶלְקָם אֲשֶׁר שֶׁלֹּא צָפוּ לוֹ מֵרֹאשׁ, הֵם מַזְנִיחִים אֶת מְלַאכְתָּם וְאֶת עִסְקָם, וְאַחַר כָּךְ, אַחֲרֵי שֶׁבִּזְבְּזוּ הַכֹּל בְּתַעֲנוּגוֹת, הֵם נַעֲשִׂים שׁוּב עֲנִיִּים, וְהֵם נֶאֱלָצִים, אִם בִּרְצוֹנָם וְאִם שֶׁלֹּא בִרְצוֹנָם, לִמְצֹא מְזוֹנָם כְּפִי הָעוֹלֶה בְיָדָם. כָּךְ נִרְאֶה לִי הַדָּבָר בְּיִחוּד אֶצְלְךָ. בִּזְבַּזְתָּ מַתָּתֵנוּ עַד מְהֵרָה וְנַעֲשֵׂיתָ אֶבְיוֹן כְּמִקֶּדֶם”. אָמַרְתִּי: “הוֹ אֲדוֹנִי הַיָּקָר, אֵין הַדָּבָר כָּךְ, אֵינִי רָאוּי לִנְזִיפָה וּלְמִלִּים קָשׁוֹת אֵלּוּ, אֵין אֲנִי אָשֵׁם כְּלָל וּכְלָל בָּזֶה שֶׁאַתָּה מַאֲשִׁים אוֹתִי. הַמַּזָל הָרָע הַמּוּזָר שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ עַל אוֹדוֹתָיו, הוּא הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, וְיָכֹל אֲנִי לְהוֹכִיחַ שֶׁאֵין זֶה שֶׁקֶר, שֶׁהֲרֵי כָּל אַנְשֵׁי־הָעִיר יוֹדְעִים הַדָּבָר, בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה אֵין אֲנִי מַתְעֶה אוֹתְךָ בְּשָׁוְא. אֵין דָּאוֹת עָטוֹת כָּרָגִיל עִם צְנִיפוֹת. וְאוּלָם אָסוֹן כָּזֶה יָכוֹל לָבוֹא עַל אָדָם, בְּיִחוּד זֶה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל”. עָמַד סַעְד לְצִדִּי וְאָמַר: “לְעִתִּים תְכוּפוֹת רָאִינוּ אוֹ שָׁמַעְנוּ, עַל דָּאוֹת שֶׁנָּשְׂאוּ אִתָּן אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר דְּבַר מַאֲכָל. לָזֹאת אֵין סִפּוּרוֹ מֻכְרָח לִהְיוֹת כְּלָל וּכְלָל נֶגֶד הַשֵּׂכֶל”. הוֹצִיא סַעְדִי מִכִּיסוֹ צְרוֹר מָלֵא דִּינְרֵי זָהָב, מָנָה לִי מָאתַיִם אֲחֵרִים וּמְסָרָם לִי וְאָמַר: “חַסַן, טוּל דִּינְרֵי זָהָב אֵלֶּה, אַךְ שִׂים לִבְּךָ לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם בְּכָל מִשְׁמָר בְּחָרִיצוּת. הִשָּׁמֵר, אוֹמֵר אֲנִי לְךָ שׁוּב, שֶׁלֹּא תְאַבְּדֵם כַּאֲשֶׁר אִבַּדְתָ אֶת הָרִאשׁוֹנִים. הוֹצִיאֵם בְּדֶרֶךְ שֶׁיָּבִיאוּ לְךָ תּוֹעֶלֶת שְׁלֵמָה שֶׁתֵּעָשֶׂה בַעַל הוֹן כִּשְׁכֵנֶיךָ”. לָקַחְתִּי מִיָּדוֹ אֶת הַמָּמוֹן וְהֶעְתַּרְתִּי עָלָיו דִבְרֵי תוֹדָה וּבְרָכָה לְמַעְלָה רֹאשׁ, וּכְשֶׁהָלְכוּ לְדַרְכָּם חָזַרְתִּי אֶל עֵסֶק הַחֲבָלִים שֶׁלִּי, וּמִשָּׁם הָלַכְתִּי בְעוֹד מוֹעֵד הַבַּיְתָה. אִשְׁתִּי וִילָדַי לֹא הָיוּ בַבַּיִת. שׁוּב לָקַחְתִּי עֲשָׂרָה דִינְרֵי־זָהָב מִן הַמָּאתַיִם וְצָרַרְתִּי אֶת הַשְּׁאָר בְּמִטְפַּחַת, לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם. הִבַּטְתִּי מִסָּבִיב לִמְצֹא מָקוֹם לְהַטְמִין בּוֹ אֶת הָאוֹצָר. שֶׁלֹּא יִוָּדַע הַדָּבָר לְאִשְׁתִּי וִילָדַי, וְשֶׁלֹּא יִשְׁלְחוּ בוֹ יָד. מִיָּד נִגְלָה לִי כַּד חֶרֶס גָּדוֹל מָלֵא סֻבִּים, שֶׁעָמַד בְּזָוִית בַּבַּיִת. טָמַנְתִּי אֶת הַמִּטְפַּחַת עִם דִּינְרֵי־הַזָּהָב בְּתוֹכוֹ. בְּטָעוּת חָשַׁבְתִּי, שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר בֶּטַח בִּפְנֵי הָאִשָּׁה וְהַיְלָדִים. אַחֲרֵי שֶׁהִסְתַּרְתִּי אֶת דִּינְרֵי הַזָּהָב בְּתַחְתִּית כַּד הַסֻּבִּין, נִכְנְסָה אִשְׁתִּי, וְאוּלָם אָנֹכִי לֹא סִפַּרְתִּי לָהּ כְּלוּם עַל דְּבַר שְׁנֵי יְדִידַי, וְלֹא מִכָּל מַה שֶּׁאֵרַע. הָלַכְתִּי לַשּׁוּק לִקְנוֹת כַּנְכִּיס. וְאוּלָם אַךְ עָזַבְתִּי אֶת הַבַּיִת, עָבַר, לַמַּזָּל הָרָע, עַל פְּנֵי הַבַּיִת אָדָם מוֹכֵר עֲפַר רְחִיצָה, שֶׁהַנָּשִׁים הָעֲנִיּוֹת רוֹחֲצוֹת בּוֹ אֶת רֹאשָׁן. בִּקְּשָׁה אִשְׁתִּי לִקְנוֹת מַשֶּׁהוּ מִזֶּה וְאוּלָם לֹא הָיָה בְיָדָה גַּם צֶדֶף־שַׁבְּלוּל אֶחָד אוֹ שָׁקֵד אֶחָד². חָשְׁבָה וְחָזְרָה וְחָשְׁבָה בְּלִבָּהּ: “הֲרֵי כַד סֻבִּין זֶה כָאן אֵין בּוֹ שׁוּם תּוֹעֶלֶת, הָבָה אַחֲלִיפֶנוּ בַעֲפַר חַרְסִית”. גַּם הַמּוֹכֵר הִסְכִּים לְהַחֲלָפָה זוֹ, וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ אַחֲרֵי שֶׁקִּבֵּל אֶת הַכַּד בִּמְחִיר עֲפַר הָרְחִיצָה. מִיָּד אַחֲרֵי זֶה חָזַרְתִּי עִם מַשָּׂא שֶׁל כַּנְכִּיס עַל רֹאשִׁי וְעוֹד חֲמִשָּׁה מַשָּׂאוֹת עַל רָאשֵׁיהֶם שֶׁל נוֹשְׂאִים בְּמִסְפָּר זֶה שֶׁלִּוּוּ אוֹתִי. עָזַרְתִּי לָהֶם לְהוֹרִיד חֲבִילוֹתֵיהֶם, וְאַחֲרֵי שֶׁסִּדַּרְנוּ אֶת הָאוֹצָר זֶה עַל גַּב זֶה בְּחֶדֶר, שִׁלַּמְתִּי לָהֶם וְשִׁלַּחְתִּים. אַחַר כָּךְ הִשְׂתָּרַעְתִּי עַל הָאָרֶץ, לָנוּחַ קְצָת, וּכְשֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי בְתוֹךְ כָּךְ בַּזָּוִית שֶׁבָּהּ עָמַד הַכַּד לִפְנֵי כֵן, גִּלִּיתִי שֶׁנֶּעֱלַם. אֵינִי מוֹצֵא, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, מִלִּים לְתָאֵר אֶת סַעֲרַת רִגְשׁוֹתַי, שֶׁמִּלְּאוּ אֶת לִבִּי בְאוֹתָהּ שָׁעָה. קָפַצְתִּי חִישׁ מַהֵר כְּכָל אֲשֶׁר הָיָה בְכֹחִי, קָרָאתִי לְאִשְׁתִּי וּשְׁאַלְתִּיהָ, לְאָן הָלַךְ הַכַּד.

אָמְרָה לִי שֶׁנָּתְנָה מַה שֶּׁהָיָה בוֹ בִמְחִיר קְצַת עֲפַר רְחִיצָה. קָרָאתִי בְקוֹל: “הוֹי עֲלוּבָה, הוֹי אֻמְלָלָה, מֶה עָשִׂית, הוֹרַדְתְּ אוֹתִי וְאֶת יְלָדַי תְּהוֹמוֹת, שֶׁכֵּן נָתַתְּ הוֹן רַב לְאוֹתוֹ מוֹכֵר עֲפַר־אֶרֶץ”. סִפַּרְתִּי לָהּ כָּל מַה שֶּׁאֵרַע, כֵּיצַד בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי הַיְדִידִים, וְכֵיצַד טָמַנְתִּי אֶת הַמֵּאָה וְתִשְׁעִים דִּינַר־זָהָב בְּתוֹךְ כַּד הַסֻּבִּין. כְּשֶׁשָּׁמְעָה כָךְ, בָּכְתָה מָרָה, הִכְּתָה עַל לִבָּהּ וּמָרְטָה שַׂעֲרוֹתֶיהָ וְזָעֲקָה: “הֵיכָן אוּכַל לִמְצֹא אֶת הַמּוֹכֵר, נָכְרִי הוּא הָאִישׁ, לֹא רְאִיתִיו מֵעוֹלָם לִפְנֵי כֵן בִּרְחוֹב זֶה אוֹ בְרֹבַע זֶה שֶׁל הָעִיר”. אַחַר־כָּךְ פָּנְתָה אֵלַי וְהוֹסִיפָה: “נָהַגְתָּ בְטִפְּשׁוּת עַד לִמְאֹד. שֶׁלֹּא סִפַּרְתָּ לִי קֹדֶם לָכֵן אֶת הָעִנְיָן וְשֶׁאֵין לְךָ אֵמוּן בִּי, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה בָא עָלֵינוּ אָסוֹן זֶה לְעוֹלָם”. אַחַר כָּךְ יִלְּלָה בְקוֹל וּבִמְרִירוּת. אָמַרְתִּי לָהּ: “אַל תָּקִימִי רַעַשׁ כָּזֶה, וְאַל תַּרְאִי הִתְרַגְּשׁוּת כָּזוֹ, שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אוֹתָךְ שְׁכֵנֵינוּ, וְיִלְעֲגוּ לָנוּ כְּשֶׁיִּוָּדַע לָהֶם מַזָּלֵנוּ הָרָע, וְיָשִׂימוּ אוֹתָנוּ לְטִפְּשִׁים. עָלֵינוּ לְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל אַללָּהּ יִתְעַלֶּה”. זְמַן־מָה אָמְנָם הִסְפִּיקוּ לִי עֲשֶׂרֶת הַדִּינְרִים שֶׁלָּקַחְתִּי מִן הַמָּאתַיִם לְהָקֵל מֵעָלַי מְלַאכְתִּי וְלִחְיוֹת בְּהַרְוָחָה יוֹתֵר, וְאוּלָם זוֹעֵף הָיִיתִי וְלֹא מָצָאתִי עֵצָה, מַה לּוֹמַר לְסַעְדִי כְּשֶׁיַּחֲזֹר, הֲרֵי אִם לֹא נָתַן אֵמוּן לִדְבָרַי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, בָּרוּר הָיָה לִי שֶׁעַכְשָׁו יְשִׂימֵנִי לְשַׁקְרָן וְרַמַּאי. בְּאַחַד הַיָּמִים אַחֲרֵי זֶה בָּאוּ הַשְּׁנַיִם סַעְד וְסַעְדִי לְבֵיתִי, כְּשֶׁהֵם חוֹלְקִים בֵּינֵיהֶם כְּדַרְכָּם וְכָרָגִיל בַּאֲשֶׁר לִי וּבְעִנְיָנִי. כְּשֶׁרְאִיתִים מֵרָחוֹק הִנַּחְתִּי אֶת מְלַאכְתִּי כְּדֵי לְהִתְחַבֵּא, שֶׁכֵּן לֹא יָכֹלְתִּי מֵרֹב בּוּשָׁה לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם וּלְדַבֵּר אֲלֵיהֶם. כְּשֶׁהִרְגִּישׁוּ בַדָּבָר, וְלֹא יָכְלוּ לְהַעֲלוֹת טַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר בְּדַעְתָּם, נִכְנְסוּ לְדִירָתִי, אָמְרוּ שָׁלוֹם וּשְׁאָלוּנִי לְמַצָּבִי. לֹא הַהִינוֹתִי לָשֵׂאת עֵינַי אֲלֵיהֶם, עַד כְּדֵי כָךְ הָיִיתִי מִתְבַּיֵּשׁ וְשָׁבוּר לִרְסִיסִים. מִשּׁוּם כָּךְ עָנִיתִי לְבִרְכָתָם בְּרֹאשׁ מוּרָד. הִרְגִּישׁוּ בְּמַצַּב הָרוּחַ הֶעָלוּב שֶׁלִּי וְשָׁאֲלוּ תְמֵהִים: “כְּלוּם מִתְנַהֵג הַכֹּל כְּסֵדֶר אֶצְלְךָ? מִשּׁוּם מָה אַתָּה בְמַצַּב־רוּחַ זֶה? כְּלוּם לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁתָּ כַהֲלָכָה בַמָּמוֹן, אוֹ שֶׁמָּא בִזְבַּזְתָּ הוֹנְךָ בְּחַיֵּי הוֹלְלוּת?” אָמַרְתִּי לָהֶם: “הוֹי אֲדוֹנַי, סִפּוּר הַדִּינָרִים אֵינוֹ אֶלָּא כָךְ: כְּשֶׁעֲזַבְתֶּם אוֹתִי, הָלַכְתִּי עִם הַכִּיס הַמָּלֵא מָמוֹן הַבַּיְתָה וּכְשֶׁלֹּא מָצָאתִי שָׁם אָדָם, מֵאַחַר שֶׁכֻּלָּם יָצְאוּ, הוֹצֵאתִי עֲשָׂרָה דִינְרֵי זָהָב, וְהִנַּחְתִּי הַשְּׁאָר בְּתוֹךְ הַכִּיס בְּתוֹךְ כַּד שֶׁל חֶרֶס, שֶׁהָיָה מָלֵא סֻבִּין וְעָמַד מִזְּמַן בְּזָוִית בַּחֶדֶר. אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ זוֹ בְּסוֹד מֵאִשְׁתִּי וִילָדַי. וְאוּלָם בִּהְיוֹתִי בַשּׁוּק לִקְנוֹת כַּנְכִּיס, חָזְרָה אִשְׁתִּי הַבַּיְתָה, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע נִכְנַס אֵלֶיהָ אָדָם, מוֹכֵר עָפָר לִרְחֹץ הַשְּׂעָרוֹת, צְרִיכָה הָיְתָה לָזֶה, אַךְ לֹא הָיָה לָהּ כְּלוּם לְשַׁלֵּם. נִגְּשָׁה אֵלָיו וְאָמְרָה: “אֵין לִי פְרוּטָה, וְאוּלָם אִתִּי קְצָת סֻבִּין. אֱמֹר לִי: כְּלוּם מוּכָן אַתָּה לִטּוֹל זֶה בִּמְחִיר עָפָר שֶׁלְּךָ?” הִסְכִּים הָאִישׁ. לָקְחָה אִשְׁתִּי מִמֶּנּוּ הֶעָפָר, וְנָתְנָה לוֹ אֶת הַכַּד מָלֵא סֻבִּין תְּמוּרָתוֹ. נְשָׂאוֹ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ. וְאִם אַתֶּם שׁוֹאֲלִים: ‘מִשּׁוּם מַה לֹּא סִפַּרְתָּ הַדָּבָר לְאִשְׁתְּךָ וְלֹא אָמַרְתָּ לָהּ שֶׁשַּׂמְתָּ אֶת הַכֶּסֶף בַּכַּד?’ אֹמַר לָכֶם אֲנִי, שֶׁאַתֶּם צִוִּיתֶם עָלַי בְּכָל תֹּקֶף, לִשְׁמֹר הַכֶּסֶף בְּכָל הַזְּהִירוּת וְשִׂימַת הַלֵּב לוֹ, וְלִי נִרְאֶה אוֹתוֹ מָקוֹם הַבָּטוּחַ מִכֹּל לִשְׁמֹר בּוֹ הַזָּהָב, וּפִקְפַּקְתִּי לִמְסֹר הַסּוֹד לְאִשְׁתִּי, שֶׁלֹּא תִטֹּל מַשֶּׁהוּ מִמֶּנּוּ לְהוֹצָאוֹת הַבַּיִת. אֲדוֹנִי, בָּרוּר לִי טוּבְכֶם וְחַסְדְּכֶם, וְאוּלָם עֹנִי וּמַחֲסוֹר כְּתוּבִים עָלַי בְּסֵפֶר הַמַּזָּל, וְאֵיךְ אוּכַל לְצַפּוֹת לִנְכָסִים וּלְהַצְלָחָה? וְאוּלָם תָּמִיד כָּל עוֹד נְשָׁמָה בְאַפִּי לֹא אֶשְׁכַּח חַסְדְּכֶם בְּרֹחַב הַלֵּב”. אָמַר סַעְדִי: “דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁלְּחִנָּם בִּזְבַּזְתִּי אַרְבַּע מֵאוֹת דִינְרֵי זָהָב, שֶׁנְּתַתִּים לְךָ. וְאוּלָם כַּוָּנָתִי בְּתִתִּי אוֹתָם לְךָ, הָיְתָה שֶׁתִּמְצָא תּוֹעֶלֶת בָּהֶם וְלֹא לְקַבֵּל מֵאִתְּךָ תּוֹדָה וּתְהִלָּה”. הִשְׁתַּתְּפוּ שְׁנֵיהֶם בְּצַעֲרָם בַּאֲסוֹנִי וְהִבִּיעוּ לִי הִשְׁתַּתְּפוּתָם, וְתֵכֶף לְכָךְ הוֹצִיא סַעְד שֶׁהָיָה אָדָם עוֹשֶׂה הַיָּשָׁר, וּמַכִּיר אוֹתִי מִזֶּה שָׁנִים רַבּוֹת מַטְבֵּעַ שֶׁל עוֹפֶרֶת שֶׁמָּצָא בָרְחוֹב, שֶׁהָיְתָה עֲדַיִן בְּכִיסוֹ, הֶרְאָה אוֹתָהּ לְסַעְדִי, וְאַחַר כָּךְ אָמַר אֵלַי: “רוֹאֶה אַתָּה חֲתִיכָה זוֹ שֶׁל עוֹפֶרֶת? קַח אוֹתָהּ וּבְחֶסֶד מַזָּלְךָ תֵּדַע מָה הַבְּרָכָה שֶׁתָּבִיא לְךָ”. כְּשֶׁרָאָה זֹאת סַעְדִי צָחַק בְּקוֹל לוֹעֵג וְאוֹמֵר מְהַתֵּל: “מָה הַיִּתְרוֹן שֶׁיִּמְצָא חַסַן בִפְרוּטָה שֶׁל עוֹפֶרֶת זוֹ וְכֵיצַד יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ”. הוֹשִׁיט לִי סַעְד אֶת מַטְבֵּעַ הָעוֹפֶרֶת וְהֵשִׁיב: “אַל תָּשֵׁת לֵב לְמַה שֶּׁסַעְדִי אוֹמֵר. שְׁמֹר אוֹתָהּ אֶצְלְךָ, תֵּן לוֹ לִצְחֹק, אִם הוּא נֶהֱנֶה בְכָךְ. אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עַל יָדָהּ, אִם יִרְצֶה אַללָּהּ יִתְעַלֶּה, בְּאַחַד הַיָּמִים לְאִישׁ עָשִׁיר וְנִכְבָּד”. לָקַחְתִּי אֶת חֲתִיכַת הָעוֹפֶרֶת, נִפְרְדוּ מִמֶּנִּי הַשְּׁנַיִם בְּשָׁלוֹם וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם. מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁהָלְכוּ סַעְדִי וְסַעְד מֵאֶצְלִי, הִתְחַלְתִּי שׁוּב פּוֹתֵל חֲבָלִים, עַד בּוֹא הַלַּיְלָה. כְּשֶׁפָּשַׁטְתִּי בְּגָדַי לִשְׁכַּב בְּמִטָּתִי, נָפְלָה מַטְבֵּעַ הָעוֹפֶרֶת שֶׁנָּתַן לִי סַעְד מִכִּיסִי. הֲרִימוֹתִיהָ וְשַׂמְתִּיהָ מִבְּלִי שִׂים לֵב בְּמִשְׁקַע קִיר קָטָן.

אֵרַע בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁדַּיָּג אֶחָד, אֶחָד שְׁכֵנַי, הָיָה זָקוּק לְמַטְבֵּעַ קַלָּה לִקְנוֹת חוּט לְתַקֵּן בּוֹ אֶת רִשְׁתּוֹ, כְּפִי שֶׁהָיָה נוֹהֵג בִּשְׁעוֹת הַחֲשֵׁכָה, שֶׁכָּךְ הָיָה יָכֹל לָדוּג דָּגִים לִפְנֵי הָאִיר הַיּוֹם, וְלִקְנוֹת לוֹ בִמְחִיר שְׁלָלוֹ צָרְכֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ לְבֵיתוֹ. וְאוּלָם מֵהֱיוֹתוֹ רָגִיל לְהַשְׁכִּים קוּם עוֹד לִפְנֵי חֲלֹף הַלַּיְלָה לְגַמְרֵי, צִוָּה עַל אִשְׁתּוֹ לְסוֹבֵב עַל כָּל בָּתֵּי הַשְּׁכֵנִים מִסָּבִיב לִלְווֹת מַטְבֵּעַ נְחשֶׁת שֶׁיּוּכַל לִקְנוֹת בָּהּ הַחוּט שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ. הָלְכָה הָאִשָּׁה מִבַּיִת אֶל בַּיִת, אֶל כֻּלָּם, וְלֹא מָצְאָה בְשׁוּם מָקוֹם פְּרוּטָה לִלְווֹת, לְבַסּוֹף חָזְרָה לְבֵיתָהּ עֲיֵפָה וּמְאֻכְזֶבֶת. שָׁאַל אוֹתָהּ בַּעְלָהּ: “הַאִם הָיִית גַּם בְּבֵיתוֹ שֶׁל חַסַן אַלְחַבָּאל”. אָמְרָה לוֹ: “לָאו, בְּבֵיתוֹ לֹא נִסִּיתִי, הוּא הָרָחוֹק בְּכָל בָּתֵּי הַשְּׁכוּנָה. וּכְלוּם מְדַמֶּה אַתָּה שֶׁהָיִיתִי מְבִיאָה מִשָּׁם מְאוּמָה אִלּוּלֵי הָלַכְתִּי לְשָׁם?” אָמַר הַדַּיָּג: “מַהֲרִי חִישׁ כְּרֶגַע. אֶפְשָׁר אִתּוֹ מַטְבֵּעַ נְחשֶׁת, שֶׁבְּיָדוֹ לְהַלְווֹת לָנוּ”. הָלְכָה הָאִשָּׁה מְרַטֶּטֶת וְרוֹטֶנֶת, וּכְשֶׁהִגִּיעָה אֶל בֵּיתִי דָּפְקָה עַל הַדֶּלֶת וְקָרְאָה: “הוֹי חַסַן אַלְחַבָּאל, בַּעְלִי זָקוּק לִפְרוּטָה לִקְנוֹת בָּהּ חוּט לְתַקֵּן רִשְׁתּוֹ”. נִזְכַּרְתִּי בַמַּטְבֵּעַ שֶׁנָּתַן לִי סַעְד, וְאַף בַּמָּקוֹם שֶׁהִנַּחְתִּיהָ בוֹ, אָמַרְתִּי לָהּ: “הַמְתִּינִי, אִשְׁתִּי יוֹצֵאת אֵלַיִךְ וְנוֹתֶנֶת לָךְ מְבֻקָּשֵׁךְ”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אִשְׁתִּי אֶת כָּל הָרַעַשׁ הַזֶּה, הִתְעוֹרְרָה מִשְּׁנָתָהּ. אָמַרְתִּי לָהּ בִּדְבַר הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ תִמְצָא אֶת הַמַּטְבֵּעַ. נָטְלָה אוֹתָהּ וְנָתְנָה לְאֵשֶׁת הַדַּיָּג. אָמְרָה זוֹ מְלֵאָה שִׂמְחָה: “אַתְּ וּבַעְלֵךְ עֲשִׂיתֶם טוֹבָה רַבָּה עִם בַּעְלִי, מַבְטִיחָה אֲנִי לָךְ שֶׁכָּל הַדָּגִים שֶׁיַּעֲלוּ בַּהֲטָלָתוֹ רִאשׁוֹנָה אֶת רִשְׁתּוֹ לָכֶם יִהְיוּ. וּמֻבְטְחַתְנִי שֶׁבַּעְלִי כְּשֶׁיִּשְׁמַע הַבְטָחָתִי זוֹ, יַסְכִּים לָהּ”. כְּשֶׁהֵבִיאָה הָאִשָּׁה אֶת הַמַּטְבֵּעַ לְבַעְלָהּ, וְסִפְּרָה לוֹ אֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחָה, הִסְכִּים לַחֲלוּטִין וְאָמַר לָהּ: “נָהַגְתְּ בְּישֶׁר וּבְדַעַת, כְּשֶׁנָּדַרְתְּ נֵדֶר זֶה”. אַחֲרֵי שֶׁקָּנָה קְצָת חוּט וְתִקֵּן אֶת כָּל רִשְׁתּוֹתָיו, קָם עִם אוֹר־שַּׁחַר וּמִהֵר אֶל הַנָּהָר, לָדוּג דָּגִים כָּרָגִיל. כְּשֶׁהֵטִיל הָרֶשֶׁת רִאשׁוֹנָה בְּתוֹךְ הַנָּהָר וְהֶעֱלָה אוֹתָהּ מָצָא שֶׁאֵין בָהּ אֶלָּא דָג אֶחָד יָחִיד, וְאוּלָם כְּזֶרֶת בְּעָבְיוֹ. הִנִּיחוֹ הַצִּדָּה, חֶלְקִי לִי. הֵטִיל שׁוּב וְשׁוּב אֶת הָרֶשֶׁת, וּכְכָל שֶׁהֱטִילָה דָּג הַרְבֵּה דָגִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. וְאוּלָם גַּם אֶחָד מֵהֶם לֹא הִגִּיעַ בְּגָדְלוֹ לַדָּג שֶׁהֶעֱלָה רִאשׁוֹן. כְּשֶׁחָזַר הַדַּיָּג הַבַּיְתָה, בָּא מִיָּד אֶצְלִי וְהֵבִיא לִי אֶת הַדָּג שֶׁדָּג בִּשְׁבִילִי וְאָמַר: “שָׁכֵן יָקָר, אִשְׁתִּי הִבְטִיחָה לְךָ בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן, שֶׁלְּךָ יִהְיוּ הַדָּגִים שֶׁתַּעֲלֶה רִשְׁתִּי רִאשׁוֹנָה. הִנֵּה זֶה הוּא הַדָּג הַיְחִידִי שֶׁדַּגְתִּי בָזֶה. הֲרֵי הוּא, קָחֵהוּ מַתְּנַת־תּוֹדָה עַל טוּב־לִבְּךָ בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר, לְקַיֵּם אֶת הַהַבְטָחָה”. וְאִלּוּ אָצַל לִי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה רֶשֶׁת גְּדוּשָׁה דָּגִים, הָיָה הַכֹּל שֶׁלְּךָ. אֲבָל לְמַזָּלְךָ לֹא עָלָה כְּשֶׁהֵטַלְתִּי הָרֶשֶׁת רִאשׁוֹנָה רַק זֶה". אָמַרְתִּי לוֹ: “הַפְּרוּטָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ אֶמֶשׁ, אֵין עֶרְכָּהּ רַב עַד כְּדֵי לְצַפּוֹת לְמַתָּת תְּמוּרָתוֹ”. סֵרַבְתִּי לְקַבֵּל אֶת הַדָּג. אַךְ גַּם אַחֲרֵי דִין־וּדְבָרִים אָרוֹךְ לֹא הִסְכִּים לָקַחַת אֶת הַדָּג חֲזָרָה, וְעָמַד עַל דַּעְתּוֹ כִּי שֶׁלִּי הוּא. סוֹף סוֹף הִסְכַּמְתִּי לְהַשְׁאִירוֹ בְיָדִי, וּנְתַתִּיו לְאִשְׁתִּי אוֹמֵר לָהּ: ‘אִשָּׁה, דָּג זֶה מַתָּת הוּא, תְּמוּרָה לַפְּרוּטָה שֶׁנָּתַתִּי בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן לִשְׁכֵנֵנוּ הַדַּיָּג סַעְד. דּוֹמֶה, שֶׁאַגִּיעַ עַל־יְדֵי אוֹתָהּ מַטְבֵּעַ לְעשֶׁר רָב וּלְמַעֲלָה רָמָה. סִפַּרְתִּי לְאִשְׁתִּי, שֶׁשְּׁנֵי יְדִידַי שׁוּב בִּקְרוּ אוֹתִי וְאֶת אֲשֶׁר אָמְרוּ וְעָשׂוּ, וְסִפַּרְתִּי לָהּ הַכֹּל בִּדְבַר מַטְבֵּעַ הָעוֹפֶרֶת שֶׁסַּעַד נָתַן לִי הִשְׁתּוֹמְמָה כְּשֶׁרָאֲתָה רַק דָּג יְחִידִי זֶה וְאָמְרָה: ‘כֵּיצַד אָכִין אוֹתוֹ לְמַאֲכָל? דּוֹמָה אֲנִי, שֶׁהַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא לִגְזֹר אוֹתוֹ לִגְזָרִים וְלִצְלוֹת אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים, בִּפְרָט שֶׁאֵין אִתָּנוּ שׁוּם מִינֵי תַבְלִין וּבְשָׂמִים, שֶׁאוּכַל לַהֲכִינוֹ בָהֶם אַחֶרֶת’. כְּשֶׁפָּתְחָה אֶת הַדָּג וְנִקְּתָה, מָצְאָה בְּבִטְנוֹ יַהֲלֹם גָּדוֹל, שֶׁחָשְׁבָה אוֹתוֹ לַחֲתִיכָה שֶׁל זְכוּכִית אוֹ גָבִישׁ; אָמְנָם שָׁמְעָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְדַבְּרִים עַל־דְּבַר יַהֲלֹמִים, וְאוּלָם מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה אַף אֶחָד מֵהֶם בְּעֵינֶיהָ, מִשּׁוּם כָּךְ נָתְנָה אוֹתוֹ לִצְּעִיר בָּנֶיהָ לְשַׂחֵק בּוֹ. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ הָאֲחֵרִים, בִּקְּשׁוּ אוֹתוֹ כֻלָּם לִבְהִירוּת מַרְאֵהוּ וְזָהֳרוֹ, וְכָל אֶחָד מֵהֶם הֶחֱזִיק בּוֹ שָׁעָה קַלָּה, חֲלִיפוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה וְהִדְלִיקוּ הַמְּנוֹרָה, הִצְטוֹפְפוּ מִסָּבִיב לָאֶבֶן, מִסְתַּכְּלִים בְּיָפְיָהּ וְעָלְזוּ וְעָלְצוּ מֵהִתְפָּעֲלוּת. אַחֲרֵי שֶׁעָרְכָה אִשְׁתִּי אֶת הַשֻּׁלְחָן, יָשַׁבְנוּ לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב, וּבְכוֹר הַבָּנִים שָׂם אֶת הַיַּהֲלֹם עַל הַשֻּׁלְחָן. וְאוּלָם אַךְ גָּמַרְנוּ אֶת סְעוּדָתֵנוּ, רָבוּ וְהִתְכַּתְּשׁוּ הַיְלָדִים שׁוּב כְּקֹדֶם לָכֵן. בִּתְחִלָּה לֹא שַׂמְתִּי לִבִּי לָרַעַשׁ וְלַהֲמוּלָה. וְאוּלָם אַחֲרֵי שֶׁגָּדַל הַשָּׁאוֹן וְהָיָה לְמַשָּׂא, שָׁאַלְתִּי אֶת הַגָּדוֹל בְּבָנַי עַל שׁוּם מָה רָבוּ בֵינֵיהֶם וְהֵקִימוּ רַעַשׁ כָּזֶה. אָמַר: ‘הָרַעַשׁ וְהַמְּרִיבָה הָיוּ מִסָּבִיב לַחֲתִיכָה שֶׁל זְכוּכִית, שֶׁאוֹר יוֹצֵא מִתּוֹכָהּ, מַזְהִיר כַּמְּנוֹרָה’. צִוִּיתִיו מִיָּד לְהַרְאוֹתָהּ לִי, וְתָמַהְתִּי מְאֹד לְמַרְאֵה זָהֳרָה הַנּוֹצֵץ, וְשָׁאַלְתִּי אֶת אִשְׁתִּי מָתַי בָּאָה לְיָדָהּ חֲתִיכָה זוֹ שֶׁל גָּבִישׁ. אָמְרָה לִי: ‘מְצָאתִיהָ בְּבִטְנוֹ שֶׁל הַדָּג וְהוֹצֵאתִיהָ’. וְאוּלָם גַּם עַכְשָׁו לֹא חֲשַׁבְתִּיהָ אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר זְכוּכִית פְּשׁוּטָה. צִוִּיתִי אֶת אִשְׁתִּי לְהַסְתִּיר אֶת הַמְּנוֹרָה מֵאַחֲרֵי הַכִּירַיִם. וּכְשֶׁעָשְׂתָה זֹאת הָיָה זֹהַר הַיַּהֲלֹם בָּהִיר עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁיָּכֹלְנוּ לִרְאוֹת יָפֶה מִבְּלִי כָל אוֹר אַחֵר. וּמִשּׁוּם כָּךְ שַׂמְתִּיו עַל הַכִּירַיִם, שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹד לְזָהֳרוֹ, וְאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: ‘הַמַּטְבֵּעַ שֶׁהִנִּיחַ סַעְד אָכֵן הֵבִיאָה תּוֹעֶלֶת, שֶׁאֵין אָנוּ זְקוּקִים יוֹתֵר לְאוֹר מְנוֹרָה. חוֹסֵךְ אֲנִי לְפָחוֹת שֶׁמֶן’. כְּשֶׁרָאוּ הַקְּטַנִּים שֶׁכִּבִּיתִי אֶת הַמְּנוֹרָה וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזְּכוּכִית בִּמְקוֹמָהּ, קָפְצוּ וְרָקְדוּ מִשִּׂמְחָה, וְנָתְנוּ קוֹלָם וְעָלְצוּ מֵהִתְפַּלְּאוּת, עַד כְּדֵי שֶׁכָּל הַשְּׁכֵנִים מִסָּבִיב יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ קוֹלָם. נָזַפְתִּי בָּם וּשְׁלַחְתִּים לְמִשְׁכְּבוֹתֵיהֶם, וְאַף אָנוּ הָלַכְנוּ לָנוּחַ וְנִרְדַּמְנוּ מִיָּד. מִמָּחֳרַת הַיּוֹם הִשְׁכַּמְתִּי קוּם וְהָלַכְתִּי לַעֲבוֹדָתִי, מִבְּלִי חֲשֹׁב עוֹד עַל הַזְּכוּכִית. וְהָיָה קָרוֹב לָנוּ בִּשְׁכֵנָתֵנוּ יְהוּדִי עָשִׁיר, סוֹחֵר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, שֶׁהָיָה קוֹנֶה כָל מִינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמוֹכְרָן. וּכְשֶׁבִּקְּשׁוּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִישׁוֹן בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, הִפְרִיעוּ אוֹתָם שָׁעוֹת רַבּוֹת הָרַעַשׁ וְהַצְּעָקוֹת, וְנָדְדָה שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶם. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר נִכְנְסָה אֵשֶׁת הַסּוֹחֵר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת לְבֵיתֵנוּ לְהִתְאוֹנֵן בִּשְׁמָהּ וּבְשֵׁם בַּעְלָהּ עַל הָרַעַשׁ וְהַהֲמוּלָה. וַעֲדַיִן לֹא הִסְפִּיקָה לְהוֹצִיא מִלָּה אַחַת שֶׁל תְּלוּנָה, נִחֲשָׁה אִשְׁתִּי כַּוָּנָתָהּ בְּבוֹאָהּ, וּפָנְתָה אֵלֶיהָ: ‘רַחִיל³, חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, שֶׁיְּלָדַי הָיוּ עֲלֵיכֶם בַּלַּיְלָה לְמַעֲמָסָה בִּצְחוֹקָם וְצַעֲקָתָם, מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי מִמֵּךְ אֹרֶךְ אַפַּיִם. הֵן יוֹדַעַת אַתְּ יְלָדִים: צוֹחֲקִים הֵם וּבוֹכִים לְכָל דָּבָר קָטָן. הִכָּנְסִי וְתִרְאִי הַסִּבָּה לְהִתְרַגְּשׁוּתָם, שֶׁבִּגְלָלָהּ אַתְּ בָּאָה עָלַי בִּטְרוּנְיָה’. נִכְנְסָה וְרָאֲתָה אֶת חֲתִיכַת הַזְּכוּכִית, שֶׁבִּגְלָלָהּ הֵקִימוּ הַפְּעוּטִים אוֹתָם רַעַשׁ וַהֲמוּלָה. כְּשֶׁהִתְבּוֹנְנָה הִיא, שֶׁהָיָה לָהּ נִסָּיוֹן רַב בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת מִכָּל סוּג זֶה שָׁנִים רַבּוֹת, אֶל הַיַּהֲלֹם, הִשְׁתּוֹמְמָה עָלָיו עַד מְאֹד. סִפְּרָה לָהּ אִשְׁתִּי, כֵּיצַד מָצְאָה אוֹתוֹ בְּבֶטֶן הַדָּג. אָמְרָה לָהּ הַיְּהוּדִיָּה: "חֲתִיכָה זוֹ שֶׁל זְכוּכִית, טוֹבָה מִכָּל שְׁאָר מִינֵי הַזְּכוּכִית. גַּם לִי חֲתִיכָה כָזוֹ, שֶׁהָיִיתִי עוֹנֶדֶת אוֹתָהּ לִפְעָמִים. אִם בִּרְצוֹנֵךְ לְמָכְרָהּ, מוּכָנָה אֲנִי לִקְנוֹתָהּ’. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַיְלָדִים אֶת דְּבָרֶיהָ, הִתְחִילוּ צוֹעֲקִים וְאָמְרוּ: “אִמֵּנוּ הַיְקָרָה, אִם אֵין אַתְּ מוֹכֶרֶת אוֹתָהּ, הֲרֵינוּ מַבְטִיחִים אוֹתָךְ שֶׁלֹּא נָקִים רַעַשׁ עוֹד”. כְּשֶׁרָאוּ הַנָּשִׁים, שֶׁאֵין הַיְלָדִים מַסְכִּימִים לְהִפָּרֵד מִזֶּה, לֹא דִבְּרוּ יוֹתֵר בַּדָּבָר. נִפְטְרָה מִמֶּנָּה הַיְּהוּדִיָּה, וְאוּלָם לִפְנֵי שֶׁנִּפְרְדָה, לָחֲשָׁה לָהּ לאִשְׁתִּי בְאָזְנָהּ: “שִׂימִי לֵב שֶׁלֹּא תְסַפְּרִי לְמִי־שֶׁהוּא עַל כָּךְ, וְאִם רְצוֹנֵךְ לְמָכְרָהּ, הוֹדִיעִי לִי”.

וְהָיָה הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בַּחֲנוּתוֹ, כְּשֶׁבָּאָה אִשְׁתּוֹ וְסִפְּרָה לוֹ עַל חֲתִיכַת הַזְּכוּכִית. אָמַר לָהּ: 'חִזְרִי מִיָּד, וְהַצִּיעִי לָהּ מְחִיר בְּעַד זֶה, בְּאָמְרֵךְ לָהּ שֶׁזֶּה בִשְׁבִילִי הוּא. הַתְחִילִי בְהַצָּעַת מְחִיר נָמוּךְ, וְהַעֲלִי אוֹתוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד הַשִּׂיגֵךְ אֶת הָאֶבֶן. חָזְרָה הַיְּהוּדִיָּה אֶל בֵּיתִי וְהִצִּיעָה מְחִיר עֶשְׂרִים דִּינָר זָהָב. נִרְאָה הַסְּכוּם רַב בְּעֵינֵי אִשְׁתִּי בִּמְחִיר דָּבָר פָּעוּט כָּזֶה, וְאוּלָם לֹא חָפְצָה לִגְמֹר הַמַּשָּׂא וְהַמַּתָּן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָזַבְתִּי בְמִקְרֶה אֶת מְלַאכְתִּי, וּכְשֶׁבָּאתִי הַבַּיְתָה לִסְעוּדַת הַצָּהֳרַיִם רָאִיתִי אֶת שְׁתֵּי הַנָּשִׁים עוֹמְדוֹת עַל סַף הַבַּיִת, מְשׂוֹחֲחוֹת, עָצְרָה אוֹתִי אִשְׁתִּי וְאָמְרָה: ‘שְׁכֵנָה מַצִּיעָה עֶשְׂרִים דִּינָר זָהָב בִּמְחִיר חֲתִיכַת הַזְּכוּכִית, אַךְ אֲנִי לֹא נָתַתִּי לָהּ תְּשׁוּבָה עַד עַכְשָׁו. מַה דַּעְתְּךָ לְכָךְ?’ הֵשַׁבְתִּי בְדַעְתִּי מַה שֶּׁאָמַר לִי סַעְד, הַיְינוּ שֶׁעַל־יְדֵי מַטְבֵּעַ עוֹפֶרֶת זוֹ אַגִּיעַ לְעשֶׁר עָצוּם. כְּשֶׁרָאֲתָה הַיְּהוּדִיָּה שֶׁמְּפַקְפֵּק אֲנִי, דָּמְתָה שֶׁאֵין אֲנִי מַסְכִּים לִמְחִיר זֶה. וְאָמְרָה: 'שָׁכֵן יָקָר, אִם אֵין בִּרְצוֹנְךָ לְהִפָּרֵד מֵחֲתִיכַת זְכוּכִית זוֹ בְּעֶשְׂרִים דִּינָר זָהָב, הֲרֵינִי נוֹתֶנֶת לְךָ אֲפִלּוּ חֲמִשִּׁים. “אָמַרְתִּי בְלִבִּי, אִם יְהוּדִיָּה הֶעֶלְתָה עַד כְּדֵי כָּךְ בְּרַחֲבוּת הַלֵּב מֵעֶשְׂרִים לַחֲמִשִּׁים, הֲרֵי וַדַּאי הוּא שֶׁזְּכוּכִית זוֹ עֶרְכָּהּ רָב. שָׁתַקְתִּי וְלֹא עָנִיתִי לָהּ אֲפִלּוּ מִלָּה אַחַת. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי מַמְשִׁיךְ בִּשְׁתִיקָתִי, אָמְרָה: ‘אִם כֵּן טֹל מֵאָה, הֲרֵי זֶהוּ מְחִירוֹ בְמִלּוּאוֹ. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, אֵינִי יוֹדַעַת אִם בַּעְלִי יַסְכִּים לִמְחִיר גָּבוֹהַּ כָּזֶה’. אָמַרְתִּי לָהּ: 'אִשָּׁה טוֹבָה, לָמָּה לְדַבֵּר שְׁטוּת כָּזוּ? אֵינִי מוֹכֵר זֹאת בְּפָחוֹת מִמְּאַת אֶלֶף דִּינָר זָהָב. וְאֵין אַתְּ מַשִּׂיגָהּ בִּמְחִיר זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶּשְּׁכֶנְתֵּנוּ אַתְּ”. הֶעֶלְתָה הָאִשָּׁה הַצָּעָתָהּ עוֹד וְעוֹד עַד שֶׁהִגִּיעָה לַחֲמִשִּׁים אֶלֶף דִּינָר וְאָמְרָה: ‘הַמְתֵּן בְּבַקָּשָׁה עַד מָחָר, וְאַל תִּמְכְּרֶנָּה לִפְנֵי כֵן, שֶׁיָּבוֹא בַעְלִי וְיִרְאֶה אוֹתָהּ’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘בְּרָצוֹן, עַל כָּל פָּנִים יָבוֹא נָא בַעְלֵךְ וְיִתְבּוֹנֵן בָהּ’. לְמָחָר בָּא הַיְּהוּדִי אֶל בֵּיתֵנוּ, הוֹצֵאתִי אֶת הַיַּהֲלֹם וְהֶרְאֵיתִיו לוֹ. הָיָה מַזְהִיר וּמַבְרִיק בְּתוֹךְ יָדִי בְּאוֹר שֶׁהָיָה בָּהִיר כְּאוֹרָהּ שֶׁל מְנוֹרָה. נוֹכַח שֶׁכָּל מַה שֶּׁסִּפְּרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ עַל מַרְאֵהוּ הַמַּבְרִיק, אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ הוּא. נְטָלוֹ בְתוֹךְ יָדוֹ, בָּחַן אוֹתוֹ. הֲפָכוֹ לְכָאן וּלְכָאן וְהִתְפַּלֵּא עַל יָפְיוֹ. אַחַר כָּךְ אָמַר: ‘אִשְׁתִּי הִצִּיעָה לְךָ חֲמִשִּׁים אֶלֶף דִּינָר זָהָב. רְאֵה, הִנֵּה אֲנִי מוֹסִיף לְךָ עֲלֵיהֶם עוֹד עֶשְׂרִים אֶלֶף’. וְאוּלָם אֲנִי אָמַרְתִּי: ‘אִשְׁתְּךָ וַדַּאי הִגִּידָה לְךָ הַסְּכוּם, שֶׁאֲנִי קָבַעְתִּי, הַיְנוּ מֵאָה אֶלֶף דִּינָר זָהָב לֹא פָחוֹת. אֵינִי מוֹרִיד מִמְּחִיר זֶה לֹא פְרוּטָה וְלֹא קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד’. עָשָׂה הַיְּהוּדִי כָּל שֶׁבְּיָדוֹ לְהַשִּׂיגוֹ בִּסְכוּם פָּחוֹת מִזֶּה, וְאוּלָם אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: ‘אֵין דָּבָר, אִם אֵינְךָ מַסְכִּים לַמְּחִיר שֶׁנָּקַבְתִּי, נֶאֱלָץ אֲנִי לְמָכְרוֹ לְסוֹחֵר אֲבָנִים טוֹבוֹת זוּלָתְךָ’. סוֹף סוֹף הִסְכִּים וְשָׁקַל לִי מִקְדָּמָה בִּסְכוּם שֶׁל אַלְפַּיִם דִּינְרֵי־זָהָב וְאָמַר: “מָחָר, מָחָר אָבִיא לְךָ אֶת הַסְּכוּם שֶׁנָּקַבְתִּי לְךָ וְאֶקַּח לִי אֶת הַיַּהֲלֹם שֶׁלִּי”. הָיִיתִי שְׂבַע־רָצוֹן בָּזֶה וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם בָּא וְשָׁקַל לִי בְמִלּוּאוֹ אֶת הַסְּכוּם שֶׁל מֵאָה אֶלֶף דִּינָר זָהָב, שֶׁהִשִּׂיג מִבֵּין רֵעָיו וְשֻׁתָּפָיו. נָתַתִּי לוֹ אֶת הַיַּהֲלֹם שֶׁהִכְנִיס לִי עשֶׁר עָצוּם כָּזֶה, הוֹדֵיתִי לוֹ וְשִׁבַּחְתִּי אַללָּהּ יִתְעַלֶּה עַל הָאשֶׁר הָרָב הַזֶּה שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקִי מִבְּלִי שֶׁצִּפִּיתִי לוֹ, וְקִוִּיתִי לִרְאוֹת שׁוּב אֶת שְׁנֵי יְדִידַי סְעַד וְסַעְדִי, לְהוֹדוֹת גַּם לָהֶם. הֵבֵאתִי רֵאשִׁית כֹּל סֵדֶר בְּבֵיתִי, וְנָתַתִּי לְאִשְׁתִּי קְצָת כֶּסֶף, שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹ לְהַחֲזָקַת הַבַּיִת וְלִלְבּוֹשׁ לְבוּשׁ לָהּ וְלַיְלָדִים. וְאוּלָם אַחֲרֵי זֶה קָנִיתִי לִי מָעוֹן יָפֶה וְרִהַטְתִּי אוֹתוֹ עַל הַצַּד הַיָּפֶה בְיוֹתֵר. אָמַרְתִּי לְאִשְׁתִּי שֶׁלֹּא חָשְׁבָה עַל אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר עַל בְּגָדִים מְפֹאָרִים וְאֹכֶל טוֹב וְחַיִּים נֶהְדָּרִים וּשְׂמָחוֹת: “לֹא נָכוֹן הוּא לַעֲזֹב מְלַאכְתֵּנוּ זוֹ, עָלֵינוּ לָשִׂים מְעַט כֶּסֶף הַצִּדָּה וּלְהַמְשִׁיךְ בָּעֵסֶק”. הָלַכְתִּי אֶל כָּל הָעוֹסְקִים בַּחֲבָלִים שֶׁבָּעִיר, קָנִיתִי בְהַרְבֵּה מָעוֹת בָּתֵּי־מְלָאכָה שׁוֹנִים וְסִדַּרְתִּי בָהֶם מְלָאכָה. מִנִּיתִי מְפַקֵּחַ עַל כָּל בֵּית מְלָאכָה, אָדָם מֻמְחֶה וְנֶאֱמָן, וְכַיּוֹם אֵין בְּכָל הָעִיר בַּגְדָאד מָחוֹז וָרֹבַע שֶׁאֵין בּוֹ סְחוֹרַת חֲבָלִים וּבָתֵּי־מְלָאכָה שֶׁל חֲבָלִים מִשֶּׁלִּי. יָתֵר עַל כֵּן יֵשׁ לִי בְּכָל מָחוֹז, בְּכָל עִיר שֶׁל עִרָאק בָּתֵּי־מִסְחָר, כֻּלָּם תַּחַת הַשְׁגָּחַת מַשְׁגִּיחִים יְשָׁרִים. וְכָכָה הִגִּיעַ הַדָּבָר שֶׁצָּבַרְתִּי עֲשִׁירוּת בְּמִדָּה כָזוֹ. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר קָנִיתִי בַיִת אַחֵר בִּמְקוֹם בֵּית־מִסְחָרִי אָנִי. זֶה הָיָה בִנְיָן הָרוּס, שֶׁלְּיָדוֹ נִמְצָא דֵי מָקוֹם. צִוִּיתִי לַהֲרֹס אֶת הַבִּנְיָן הַיָשָׁן וּבָנִיתִי בִמְקוֹמוֹ אֶת הַבִּנְיָן רְחַב־הַיָּדַיִם, שֶׁרוּם מַעֲלָתְךָ רָאִיתָ אֶתְמוֹל. שָׁם מוֹצְאִים כָּל פּוֹעֲלַי מְקוֹמָם, וְשָׁם מְנַהֲלִים אֶת פִּנְקְסֵי־הַמִּסְחָר שֶׁלִּי וְאֶת חֶשְׁבּוֹנוֹתַי. וּמִלְּבַד בֵּית־מִסְחָרִי נִמְצָאִים בּוֹ עוֹד חֲדָרִים, מְצֻיָּדִים בִּמְזוֹנוֹת, דֵּי סִפּוּקִי וְסִפּוּק בְּנֵי בֵיתִי. וּמִתּוֹךְ כָּךְ עָלָה בְיָדִי לַעֲזֹב אַחֲרֵי זְמָן קָצָר אֶת מְעוֹנִי, זֶה שֶׁרָאוּנִי סַעְד וְסַעְדִי עוֹבֵד בּוֹ, וְלַעֲבֹר אֶל הַבַּיִת הֶחָדָשׁ וְלִשְׁכֹּן בְּתוֹכוֹ. וְלֹא עָבַר זְמַן רַב מִיּוֹם עָבְרִי לְמִשְׁכָּנִי זֶה, בִּקְּשׁוּ שְׁנֵי יְדִידַי וְאַנְשֵׁי־חַסְדִּי לְבַקְּרֵנִי. תָּמְהוּ עַד לִמְאֹד כְּשֶׁבָּאוּ לְבֵית־מְלַאכְתִּי הַיָּשָׁן וְלֹא מְצָאוּנִי שָׁם, וְשָׁאֲלוּ אֶת שְׁכֵנַי; ‘הֵיכָן גָּר עוֹשֶׂה בִמְלֶאכֶת הַחֲבָלִים פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי? הַעוֹדֶנּוּ בַחַיִים אוֹ מֵת?’ אָמְרוּ לָהֶם הָאֲנָשִׁים: ‘סוֹחֵר עָשִׁיר הוּא כַּיּוֹם, וְאֵין קוֹרְאִים לוֹ עוֹד פָּשׁוּט בְּשֵׁם חַסַן, אֶלָּא מַאֲצִילִים לוֹ תֹּאַר: אָמָּן חַסַן הַחַבָּל. הִנֵּה בָּנָה לוֹ בַּיִת נֶהְדָּר וְשׁוֹכֵן בְּרֹבַע פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי’. הָלְכוּ שְׁנֵי הַחֲבֵרִים מִיָּד לְבַקְּשֵׁנִי. שָׂמְחוּ עַל הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה. וְאוּלָם סַעְדִי לֹא יָכֹל לְהַסְכִּים בְּדַעְתּוֹ בְשׁוּם אֹפֶן, שֶׁכָּל עָשְׁרִי יְסוֹדוֹ, כְּפִי דַעְתּוֹ שֶׁל סַעְד, מִתּוֹךְ אוֹתָהּ מַטְבֵּעַ הָעוֹפֶרֶת הַפְּעוּטָה. אַחֲרֵי שֶׁהָפַךְ הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ, אָמַר לִמְלַוּוֹ: ‘עַל־כָּל־פָּנִים שָׂמֵחַ אֲנִי לִשְׁמֹעַ עַל דְּבַר כָּל הַמַּזָּל הַזֶּה שֶׁפָּקַד אֶת חַסַן, אִם כִּי הִכְזִיב אוֹתִי פַּעֲמַיִם וְנָטַל מִיָּדִי אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינְרֵי זָהָב, שֶׁעַל יָדָם הִגִּיעַ לְעשֶׁר זֶה. שֶׁכֵּן אֵין מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת, שֶׁהוּא בָא מִתּוֹךְ אוֹתָהּ מַטְבֵּעַ פְּעוּטָה שֶׁל עוֹפֶרֶת, שֶׁנָּתַתָּ לוֹ אַתָּה. וְאוּלָם מוֹחֵל אֲנִי לוֹ וְאֵין לִי טְרוּנְיָה עָלָיו’. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: ‘טוֹעֶה אַתָּה. מַכִּיר אֲנִי אֶת חַסַן מִקֶּדֶם קַדְמָתָה כְּאָדָם טוֹב דּוֹבֵר אֱמֶת. הוּא לֹא יַטְעֶה אוֹתְךָ, וּמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר אַךְ הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ הִיא. מֻבְטָחַנִי בְּתוֹךְ־תּוֹכִי שֶׁרָכַשׁ כָּל מָמוֹן זֶה וְהוֹן זֶה עַל־יְדֵי מַטְבֵּעַ הָעוֹפֶרֶת. וַהֲרֵי מִיָּד נִשְׁמַע, מַה יֵּשׁ לוֹ לוֹמַר’. בָּאוּ מִתּוֹךְ שִׂיחָה זוֹ אֶל הָרְחוֹב שֶׁאֲנִי גָר בּוֹ כַיּוֹם, וּכְשֶׁרָאוּ שָׁם בַּיִת גָּדוֹל וְנֶהְדָּר שֶׁנִּבְנָה מֵחָדָשׁ, שָׁעֲרוּ בְדַעְתָם, שֶׁשֶּׁלִּי הוּא. דָּפְקוּ עַל הַשַּׁעַר, וּכְשֶׁפָּתַח לָהֶם הַשּׁוֹעֵר, הִשְׁתָּאָה סַעְדִי עַל כָּל הַתִּפְאֶרֶת וְעַל הָאֲנָשִׁים הָרַבִּים שֶׁיָּשְׁבוּ שָׁם, וְחָשַׁשׁ שֶׁמָּא חָדְרוּ מִבְּלִי דַעַת לְבֵיתוֹ שֶׁל אֶמִיר אֵיזֶה שֶׁהוּא. וְאוּלָם הוּא חִזֵּק אֶת לִבּוֹ וְשָׁאַל אֶת הַשּׁוֹעֵר: ‘כְּלוּם בֵּיתוֹ שֶׁל כַ’וָאגָ’ה חַסַן אַלְחַבָּאל כָּאן?’ אָמַר הַשּׁוֹעֵר: ‘אָכֵן בֵּיתוֹ שֶׁל כַ’וָאגָ’ה חַסַן אַלְחַבָּאל הוּא. הוּא בַבַּיִת וְיוֹשֵׁב בְּמִשְׂרָדוֹ. הִכָּנֵס, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ וְאַחַד הָעֲבָדִים יוֹדִיעַ לוֹ עַל בּוֹאֲךָ’. נִכְנְסוּ שְׁנֵי הַיְדִידִים, וְאַךְ רְאִיתִים, הִכַּרְתִּים מִיָּד; קַמְתִּי, רַצְתִּי לִקְרָאתָם וְנָשַׁקְתִּי שׁוּלֵי בִגְדֵיהֶם. בִּקְּשׁוּ לִפֹּל עַל צַוָּארִי וּלְחַבְּקֵנִי, וְאוּלָם רַק מִתּוֹךְ עֲנָוָה לֹא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת שֶׁהֵם יַעֲשׂוּ זֹאת. הוֹבַלְתִּים אֶל אוּלָם גָּדוֹל וְנִרְחָב וּבִקַּשְׁתִּים לָשֶׁבֶת עַל הַמְּקוֹמוֹת הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים בּוֹ בְּיוֹתֵר. בִּקְּשׁוּ לְהַכְרִיחַ אוֹתִי לָשֶׁבֶת עַל הַמָּקוֹם בְּרֹאשׁ, וְאוּלָם קָרָאתִי: ‘אֲדוֹנִים נְעָלִים, אֵינֶנִּי טוֹב בִּמְאוּמָה מֵחַסַן הָעוֹשֶׂה בַּחֲבָלִים, הַזּוֹכֵר תָּמִיד אֶת כְּבוֹדְכֶם וְאֶת חַסְדְּכֶם, וּמִתְפַּלֵּל לִשְׁלוֹמְכֶם וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָשֶׁבֶת בְּמַעֲלָה רָמָה מִזּוֹ שֶׁלָּכֶם’. יָשְׁבוּ וְיָשַׁבְתִּי לְמוּלָם. אָמַר סַעְדִי: ‘שִׂמְחָה עוֹבֶרֶת אֶת כָּל חַדְרֵי לִבִּי לִרְאוֹתְךָ בְּמַצָּב טוֹב זֶה. שֶׁכֵּן נָתַן לְךָ אֱלֹהִים כָּל אֲשֶׁר תּוּכַל לְבַקֵּשׁ לְנַפְשֶׁךָ. אֵין אֲנִי מְסֻפָּק בָּזֶה שֶׁהִשַּׂגְתָּ עשֶׁר וְשֶׁפַע זֶה עַל־יְדֵי אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינְרֵי־הַזָּהָב, שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְפָנִים. אֱמֹר לִי נָא אֵפוֹא בֶאֱמוּנָה, מִשּׁוּם מָה הִטְעֵיתָ אוֹתִי פַעֲמַיִם וְאָמַרְתָּ לִי לֹא אֱמֶת?’ סַעְד הִקְשִׁיב כֻּלּוֹ נִרְגָּז לְמִשְׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה, וַעֲדַיִן לֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לַעֲנוֹת. נָשָׂא קוֹלוֹ וְאָמַר: ‘הוֹי סַעְדִי, כַּמָּה פְּעָמִים, אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁוַּדַּאי הוּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָמַר חַסַן לִפְנֵי כֵן בְּעִנְיַן אֲבֵדַת אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינְרֵי הַזָּהָב אֵינוֹ שֶׁקֶר. אֶלָּא הָאֶמֶת לַאֲמִתָּהּ’. הִתְחִילוּ רָבִים בֵּינֵיהֶם, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי קָרָאתִי, אַחֲרֵי הֵרָגְעִי מֵהִתְרַגְּשׁוּתִי: ‘אֲדוֹנַי, עַל־שׁוּם מָה רִיב זֶה? אַל נָא תֵּחָלְקוּ בִּגְלָלִי, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִכֶּם. הִגַּדְתִּי לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאֵרַע לִי לִפְנֵי כֵן, וְאֵין הַדָּבָר חָשׁוּב, אִם אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי אוֹ לֹא. שִׁמְעוּ נָא אֶת כָּל סִפּוּרִי כֻּלּוֹ’. סִפַּרְתִּי לָהֶם סִפּוּרִי בִּדְבַר מַטְבֵּעַ הָעוֹפֶרֶת שֶׁנָתַתִּי לַדַּיָּג וְאֶבֶן הַיַּהֲלֹם, שֶׁנִּמְצָא בְבִטְנוֹ שֶׁל הַדָּג, בְּקִצּוּר, סִפַּרְתִּי לָהֶם הַכֹּל בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהִגַּדְתִּי עַכְשָׁו לְרוּם מַעֲלָתְךָ. אַחֲרֵי שֶׁהִקְשִׁיב סַעְדִי לְכָל מַה שֶּׁאֵרַע אָמַר: ‘כַ’וָאגָ’ה חַסַן, נִרְאֶה לִי מֻפְלָא מִכֹּל שֶׁיַּהֲלֹם גָּדוֹל כָּזֶה יְהֵא נִמְצָא בְבִטְנוֹ שֶׁל דָּג, וְדוֹמֶה אֲנִי שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הוּא שֶׁהַדָּאָה עָפָה עִם הַצְּנִיפָה שֶׁלְּךָ, אוֹ שֶׁאִשְׁתְּךָ מָסְרָה אֶת הַכַּד עִם הַסֻּבִּין תְּמוּרַת עָפָר לִרְחִיצָה. אוֹמֵר אַתָּה שֶׁהַסִּפּוּר אֱמֶת, וְעִם זֶה אֵין אֲנִי יָכוֹל לְהַאֲמִין לִדְבָרֶיךָ, שֶׁכֵּן יוֹדֵעַ אֲנִי יָפֶה שֶׁאַרְבַּע מֵאוֹת דִּינְרֵי־הַזָּהָב הֵם הֵם שֶׁהֵבִיאוּ לְךָ כָּל עשֶׁר זֶה’. כְּשֶׁקָּמוּ לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי קַמְתִּי אַף אֲנִי וְאָמַרְתִּי: “אֲדוֹנַי הַנְּעָלִים, אַתֶּם עֲשִׂיתֶם חֶסֶד עִמָּדִי כְּשֶׁהוֹאַלְתֶּם לְבַקְּרֵנִי בְאָהֳלִי הַדַּל. מְבַקֵּשׁ אֲנִי אֵפוֹא מִכֶּם, מֵעִמְקֵי לִבִּי, טַעֲמוּ נָא גַם מִצֵּידִי וְלִינוּ הַלַּיְלָה בְּצֵל קוֹרַת עַבְדְּכֶם; שֶׁכֵּן רְצוֹנִי לְהוֹבִילְכֶם מָחָר עַל הַנָּהָר אֶל בֵּית אֲחֻזַּת שָׂדֶה, שֶׁרָכַשְׁתִּי לִי לִפְנֵי זְמָן קָצָר”. נֵאוֹתוּ לִי, אַחֲרֵי טְעָנוֹת אֲחָדוֹת. אַחֲרֵי שֶׁנָּתַתִּי פְקֻדָּתִי בִדְבַר סִדּוּר סְעוּדַת הָעֶרֶב, הוֹבַלְתִּי אוֹתָם בְּכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת וְהֶרְאֵיתִי לָהֶם סִדּוּרוֹ, כְּשֶׁאֲנִי מְשַׁעְשְׁעָם בְּדִבְרֵי חִבָּה וְשִׂיחָה עַלִּיזָה, עַד שֶׁבָּא עֶבֶד וְאָמַר שֶׁסְּעוּדַת הָעֶרֶב עֲרוּכָה. לִוִּיתִי אוֹתָם אֶל הָאוּלָם, שֶׁבּוֹ הַצַּלָּחוֹת עֲרוּכוֹת מְלֵאוֹת מַטְעַמִּים מִמַּטְעַמִּים שׁוֹנִים. וְהָיוּ נֵרוֹת עוֹמְדִים עַל כָּל צַד וְרֵיחַ קָפוּר לָהֶם. לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן הָיְתָה קְבוּצַת מְנַגְּנִים, שֶׁשָּׁרוּ וְנִגְנוּ בְּכְלֵי־נְגִינָה מִכְּלֵי נְגִינָה שׁוֹנִים לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבְּרֹאשׁ הָאוּלָם רָקְדוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְעָרְכוּ מַעֲשֵׂי־בִּדּוּר מִמַּעֲשֵׂי־בִדּוּר שׁוֹנִים. אַחֲרֵי שֶׁאָכַלְנוּ לָשׂבַע עָלִינוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתֵינוּ. אַחֲרֵי־זֶה קַמְנוּ בְהַשְׁכָּמָה, הִתְפַּלַּלְנוּ תְּפִלַּת הַבֹּקֶר וְעָלִינוּ בְסִירָה גְּדוֹלָה מְתֻכֶּנֶת יָפֶה.

הוֹשִׁיטוּ אוֹתָהּ הַשַּׁיָּטִים עִם הַזֶּרֶם וְהוֹרַדְנוּהָ עַד מְהֵרָה לְיַד אֲחֻזַּת־הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לִי. עָבַרְנוּ יַחְדָּו בַּאֲחֻזָּה וְנִכְנַסְנוּ אֶל הַבַּיִת. הֶרְאֵיתִי לָהֶם גַּם אֶת בִּנְיָנֵינוּ הַחֲדָשִׁים וְהֶרְאֵיתִי לָהֶם כָּל הַשַּׁיָךְ לָזֶה, וְהִתְבּוֹנְנוּ לָזֶה בְּהִתְפַּלְּאוּת רַבָּה. נִכְנַסְנוּ אֶל הַגָּן וְרָאִינוּ אֶת הַשּׁוּרוֹת הַנְּטוּעוֹת לְיַד הַדְּרָכִים, עֲצֵי־פְרִי מִכָּל הַמִּינִים, שֶׁכָּרְעוּ מִתַּחַת־מַשָּׂא פִּרְיָם. וְהָיוּ אֵלֶּה מָשְׁקִים בְּמֵי הַזֶּרֶם דֶּרֶךְ תְּעָלוֹת שֶׁל לְבֵנִים. עָמְדוּ מִסָּבִיב שִׂיחִים פּוֹרְחִים, שֶׁרֵיחָם שִׂמַּח אֶת הַזֶפִיר. פֹּה וְשָׁם נָשְׂאוּ מִזְרְקוֹת־מַיִם קַרְנֵי־מֵימֵיהֶם אֶל עָל בָּאֲוִיר, וְהַצִּפָּרִים שָׁרוֹת בִּנְעִים זִמְרָתָן שִׁירֵי־תְהִלָּה לָאֶחָד הַנִּצְחִי מִבֵּין עֲתֶרֶת הָעֲנָפִים. בְּקִצּוּר, הַמַּרְאֶה וְהָרֵיחוֹת הַנְּעִימִים מִלְּאוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן. שְׁנֵי יְדִידַי הִתְהַלְּכוּ שְׂמֵחִים מִתְפַּלְּאִים מִסָּבִיב, מוֹדִים לִי וְחוֹזְרִים וּמוֹדִים עַל שֶׁהוֹבַלְתִּים לְמָקוֹם נֶהְדָּר כָּזֶה וְאוֹמְרִים: ‘יִשְׁלַח אַללָּהּ הָעֶלְיוֹן בְּרָכָה בְבַיִת זֶה וּבְגַן זֶה’. לִבְסוֹף הוֹבַלְתִּי אוֹתָם לְרַגְלֵי עֵץ גָּבוֹהַּ קָרוֹב לְאַחַת חוֹמוֹת הַגַּן, וְהֶרְאֵיתִי לָהֶם שָׁם מְעוֹן קַיִץ זָעִיר מָקוֹם שֶׁהָיִיתִי נוֹהֵג לָנוּחַ בּוֹ וּלְהִתְרַעֲנֵן. הָיָה הַמָּקוֹם מוּצָע כָּרִים וּכְסָתוֹת וְהָיוּ בוֹ סַפּוֹת רְקוּמוֹת זָהָב. אֵרַע הַדָּבָר שֶׁבְּהְיוֹתֵנוּ בְאוֹתוֹ מְעוֹן־קַיִץ שֶׁהָיִינוּ רְגִילִים לְבַקֵּשׁ מְנוּחָה בוֹ, שֶׁשְּׁנַיִם מִבָּנַי שֶׁשְּׁלַחְתִּים לַאֲחֻזַּת שָׂדִי עִם מְחַנְּכָם כְּדֵי לְהַחֲלִיף אֲוִיר, הָיוּ מְשׁוֹטְטִים בַּגָּן מְחַפְּשִׂים קִנֵּי צִפָּרִים. גִּלּוּ קֵן גָּדוֹל, גָבוֹהַּ בְּתוֹךְ הַפִּסְגָּה, וּבִקְּשׁוּ לְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע, לְקַחְתּוֹ. וְאוּלָם לֹא הֵהִינוּ לַעֲלוֹת לְאוֹתוֹ גֹבַהּ, שֶׁכֵּן לֹא הָיוּ דַי חֲזָקִים וּמְאֻמָּנִים. מִשּׁוּם כָּךְ צִוּוּ עַל הָעֶבֶד הַנַּעַר, שֶׁהָיָה מְלַוָּם תָּמִיד לְטַפֵּס עַל הָעֵץ. צִיֵּת לָהֶם, וְאוּלָם בְּהִתְבּוֹנְנוֹ לְתוֹךְ הַקֵּן הִשְׁתָּאָה עַל מְמַדָּיו, מִשּׁוּם שָׁרָאָהוּ עָשׂוּי בְּחֶלְקוֹ הַגָּדוֹל צְנִיפָה יְשָׁנָה. הוֹרִיד אֶת הַקֵּן לְמַטָּה מַחֲזִיקוֹ מוּל עֵינֵי הַיְלָדִים, נְטָלוֹ גְדוֹל בָּנַי מִיָּדוֹ וְהֵבִיאוֹ אֶל הַסֻּכָּה לְהַרְאוֹתוֹ לִי. הִנִּיחוֹ לְרַגְלַי וְקָרָא שָׂמֵחַ בַּעֲלִיצוּתוֹ: ‘אַבָּא, הַבֵּט, קֵן זֶה עָשׂוּי מִבַּד’. הִשְׁתָּאוּ סַעְד וְסַעְדִי לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם עַד לִמְאֹד, וְהָלְכָה וְרָבְתָה הִשְׁתָּאוּתָם, כַּאֲשֶׁר הִתְבּוֹנַנְתִּי יוֹתֵר לַצְּנִיפָה וְהִכַּרְתִּי שֶׁהִיא הִיא זֹאת שֶׁהִשְׂתָּעֲרָה עָלֶיהָ הַדָּאָה וְגָזְלָה אוֹתוֹ מִיָּדִי. אָמַרְתִּי לִשְׁנֵי יְדִידַי: “הִתְבּוֹנְנוּ נָא מִקָּרוֹב לִצְנִיפָה זוֹ וְהִוָּכְחוּ מֵעַצְמְכֶם, שֶׁזּוֹהִי בְעַצְמָהּ מַמָּשׁ זוֹ שֶׁנָּשָׂאתִי עַל רֹאשִׁי, כְּשֶׁכִּבַּדְתֶּם אוֹתִי בְבִקּוּרְכֶם הָרִאשׁוֹן”. סַעְד אָמַר: ‘אֵינִי מַכִּירָה’. וְסַעְדִי אָמַר: ‘אִם אַתָּה מוֹצֵא בְתוֹכָהּ אֶת מְאַת וְתִשְׁעִים דִּינְרֵי־הַזָּהָב, הֱוֵה יוֹדֵעַ וַדָּאי, שֶׁאָכֵן הַצְּנִיפָה שֶׁלְּךָ הִיא’. אָמַרְתִּי לֹו: ‘אֲדוֹנִי הַיָּקָר, יוֹדֵעַ אֲנִי אֶל נָכוֹן שֶׁזּוֹהִי אוֹתָהּ צְנִיפָה’. וּכְשֶׁהֱחֶזַקְתִּיהָ בְּיָדִי, מְצָאתִיהָ כְּבֵדָה בְמִשְׁקָלָהּ. פֵּרַקְתִּיהָ וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁבִּקְצֵה הַבַּד מַשֶּׁהוּ צָרוּר. מַהֵר גּוֹלַלְתִּי אֶת הַצְּנִיפָה, וְהִנֵּה הַכִּיס עִם דִּינְרֵי הַזָּהָב. הֶרְאֵיתִיו לְסַעְדִי וְאָמַרְתִּי: ‘כְּלוּם אִי־אַתָּה יָכֹל לְהַכִּיר כִּיס זֶה?’ אָמַר לִי: ‘אָמְנָם הוּא הוּא הַכִּיס עִם דִּינְרֵי הַזָּהָב שֶׁנְּתַתִּיו לְךָ כְּשֶׁהִתְרָאֵינוּ בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה’. פְּתַחְתִּיו וְהֵרַקְתִּי אֶת הַזָּהָב צִבּוּר אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשָּׁטִיחַ וְאָמַרְתִּי לוֹ לִמְנוֹת אֶת הַמָּעוֹת. מְנָאָם מַטְבֵּעַ אַחֲרֵי מַטְבֵּעַ וְקָבַע שֶׁהָיוּ מֵאָה וְתִשְׁעִים דִּינַר זָהָב. אָמַר נִכְלָם וְנָבוֹךְ: ‘מֵעַתָּה מַאֲמִין אֲנִי לִדְבָרֶיךָ, וְעִם זֹאת הֲרֵי תוֹדֶה, שֶׁאֶת מַחֲצִית עָשְׁרְךָ עָצוּם זֶה, הִשַּׂגְתָּ עַל יְדֵי שְׁתֵּי מֵאוֹת דִּינְרֵי הַזָּהָב, שֶׁנָּתַתִּי לְךָ בְּעֵת בִּקּוּרֵנוּ הַשֵּׁנִי, וְאֶת הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה בִּלְבַד עַל־יְדֵי הַפְּרוּטָה שֶׁקִּבַּלְתָּ מִיַּד סַעְד’. לֹא עָנִיתִי כְלוּם, אַךְ יְדִידַי לֹא פָסְקוּ מִלָּרִיב בֵּינֵיהֶם עַל כָּךְ. אַחֲרֵי זֶה יָשַׁבְנוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וּכְשֶׁשָּׂבַעְנוּ, הָלַכְתִּי אֲנִי וּשְׁנֵי יְדִידַי אֶל הַסֻּכָּה הַקְּרִירָה לָנוּחַ. כְּשֶׁקָּרְבָה הַשֶּׁמֶשׁ לִשְׁקֹעַ, עָלִינוּ עַל סוּסֵינוּ וְרָכַבְנוּ חֲזָרָה לְבַגְדָאד כְּשֶׁעַל הַמְּשָׁרְתִים לָבוֹא בְעִקְבוֹתֵינוּ. כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לָעִיר מָצָאנוּ אֶת כָּל הַחֲנֻיּוֹת נְעוּלוֹת וְלֹא יָכֹלְנוּ לִקְנוֹת דָּגָן וּמִסְפּוֹא לְסוּסֵינוּ. שָׁלַחְתִּי אֵפוֹא שְׁנֵי עֲבָדִים צְעִירִים, שֶׁהָיוּ מִתְרוֹצְצִים בְּקִרְבָתֵנוּ, לְחַפֵּשׂ מִסְפּוֹא. מָצָא אֶחָד בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל סוֹחֵר בְּדָגָן כַּד מָלֵא סֻבִּין, וְאַחֲרֵי שֶׁשִּׁלֵּם מְחִיר זֶה שֶׁבְּתוֹךְ הַכַּד וְהִבְטִיחַ לְהַחֲזִיר אֶת הַכְּלִי לְמָחֳרָת, וְהֵבִיא אֶת הַסֻּבִּין עִם הַכַּד, הִתְחִיל מוֹצִיא אֶת הַסֻּבִּין בָּאֲפֵלָה, מְלֹא הַכַּף אַחֲרֵי מְלֹא הַכַּף לְהַטִּילוֹ לִפְנֵי הַסּוּסִים. פִּתְאֹם נִתְקְלָה יָדוֹ בְּמִטְפַּחַת שֶׁבְּתוֹכָהּ מַשֶּׁהוּ כָּבֵד. הֵבִיא אוֹתָהּ לְפָנַי, כְּפִי שֶׁמְּצָאָהּ וְאָמַר: ‘רְאֵה כְּלוּם אֵין זוֹ הַמִּטְפַּחַת שֶׁבִּדְבַר אֲבֵדָתָהּ סִפַּרְתָּ לָנוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת?’ נְטַלְתִּיהָ וְהִכַּרְתִּיהָ מִיָּד לְתִמְהוֹנִי הַגָּדוֹל, שֶׁזּוֹ הִיא אוֹתָהּ חֲתִיכַת הַבַּד, שֶׁבָּהּ צָרַרְתִּי מְאַת וְתִשְׁעִים דִּינַר הַזָּהָב, בְּטֶרֶם צָפַנְתִּי אֶת כַּד הַסֻּבִּין. אָמַרְתִּי לִידִידַי: ‘אֲדוֹנַי הַיְקָרִים, הָיָה לְרָצוֹן מִלִּפְנֵי אַללָּהּ הָרַחֲמָן, לְהָעִיד עַל אֲמִתּוּת דְּבָרַי, בְּטֶרֶם נִפָּרֵד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, שֶׁלֹּא סִפַּרְתִּי לָכֶם אֶלָּא הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ’. הוֹסַפְתִּי וְאָמַרְתִּי, פּוֹנֶה אֶל סַעְדִּי: ‘רְאֵה כָאן אֶת הַסְּכוּם הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמָּמוֹן, הַיְנוּ אֶת מְאַת וְתִשְׁעִים דִּינַר־הַזָּהָב, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁנְּתַתָּם לִי צְרַרְתִּים מַמָּשׁ בְּמִטְפַּחַת זוֹ, שֶׁאֲנִי מַכִּירָהּ עַכְשָׁו שׁוּב’. צִוִּיתִי מִיָּד לְהָבִיא אֶת כַּד הַחֶרֶס, שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹתוֹ, וְאַף פָּקַדְתִּי לָשֵׂאת אוֹתוֹ אֶל אִשְׁתִּי. שֶׁתָּעִיד אַף הִיא, אִם הוּא אוֹתוֹ כַד הַסֻּבִּין שֶׁנָּתְנָה אָז בִּמְחִיר עֲפַר הָרְחִיצָה. שָׁלְחָה מִיָּד מַעֲנֶה וּבִקְּשָׁה לְהַגִּיד לָנוּ: ‘כֵּן. מַכִּירָה אֲנִי אוֹתוֹ בְדִיּוּק. זֶהוּ אוֹתוֹ כַּד שֶׁמִלֵּאתִיו סֻבִּין’. מֵעַתָּה הִסְכִּים סַעְדִי שֶׁאֵין הַצֶּדֶק עִמּוֹ וְאָמַר לְסַעְד: ‘עַכְשָׁו יָדַעְתִּי שֶׁהַצֶּדֶק עִמְּךָ, וְנוֹכַחְתִּי שֶׁעשֶׁר אֵינוֹ בָא עַל יְדֵי עשֶׁר, אֶלָּא בְחֶסֶד אַללָּהּ הָרַחֲמָן יִהְיֶה עָנִי לְאִישׁ עָשִׁיר’. בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי סְלִיחָה עַל חֲשָׁדוֹ וְאִי־תִתּוֹ אֵמוּן לִדְבָרַי. קִבַּלְנוּ הִתְנַצְּלוּתוֹ וְהָלַכְנוּ כֻלָּנוּ לָנוּחַ. לְמָחֳרַת הַיּוֹם בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, נִפְרְדוּ מֵעָלַי שְׁנֵי יְדִידַי בִּבְרָכָה, וְנָסְעוּ הַבַּיְתָה, כְּשֶׁהֵם מַכִּירִים נְכוֹחָה שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי עָוֶל וְשֶׁלֹּא בִזְבַּזְתִּי אֶת הַמָּמוֹן שֶׁנָּתְנוּ לִי. כְּשֶׁשָּׁמַע הַכַלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד אֶת דִּבְרֵי כַ’וָאגָ’ה חַסַן עַד תֻּמָּם, אָמַר: “מַכִּיר אֲנִי אוֹתְךָ זֶה זְמָן רַב, מִתּוֹךְ הַשֵּׁם הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּתוֹךְ הָעָם, שֶׁהֲרֵי כֻלָּם, הָאֶחָד כַּשֵּׁנִי מְעִידִים, שֶׁאָדָם טוֹב וְיָשָׁר אַתָּה. מִלְּבַד זֶה הֲרֵי אוֹתוֹ יַהֲלֹם מַמָּשׁ, שֶׁעַל יָדוֹ הִגַּעְתָּ לְעשֶׁר עָצוּם זֶה, בְּתוֹךְ חֲדַר אוֹצְרוֹתַי הוּא. לָזֹאת רְצוֹנִי לִשְׁלֹחַ מִיָּד אַחֲרֵי סַעְדִי שֶׁיִּרְאֶה בְעֵינָיו וְיֵדַע וַדַּאי שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם נַעֲשִׂים עֲשִׁירִים אוֹ עֲנִיִּים עַל־יְדֵי מָמוֹן”. הוֹסִיף נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים וְאָמַר לְכַ’וָאגָ’ה חַסַן אַלְחַבָּאל: “לֵךְ וְסַפֵּר סִפּוּרְךָ לְשַׂר אוֹצְרוֹתַי, שֶׁיִּרְשֹׁם אוֹתוֹ לְזֵכֶר עוֹלָם וְיַנִּיחַ אֶת כְּתַב־הַיָּד בְּתוֹךְ חֲדַר הָאוֹצָר לְיַד הַיַּהֲלֹם”. פָּטַר הַכַּלִיף אֶת כַ’וָאגָ’ה חַסַן מֵעָלָיו בִּרְמִיזָה, וְאַף סִידִי נֻעְמָאן וְבָּבָּא עַבְּדֻלְלַּהּ נָשְׁקוּ אֶת קְצוֹת כִּסֵּא הַמַּלְכוּת וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם.

וּמִמַּה שֶּׁיְּסֻפָּר עוֹד