שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָיָה בַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ וּבַזְּמַנִּים שֶׁחָלְפוּ טַוָּס, שֶׁמָּצָא לוֹ מִשְׁכָּן עַל חוֹף הַיָּם עִם זוּגָתוֹ. וְהָיוּ בְאוֹתוֹ מָקוֹם הַרְבֵּה אֲרָיוֹת וְהָיָה מֻשְׁפָּע בְּשֶׁפַע אִילָנוֹת וּנְהָרוֹת. וְאוֹתוֹ טַוָּס וְזוּגָתוֹ מָצְאוּ לָהֶם מִפְלָט בַּלֵּילוֹת עַל אִילָן מֵאוֹתָם הָאִילָנוֹת מִפַּחַד הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת, וְהָיוּ קָמִים בַּבֹּקֶר לְבַקֵּשׁ מְזוֹנָם בַּיּוֹם. לֹא פָסְקוּ מִכָּךְ עַד שֶׁגָּדַל פַּחְדָּם, וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים לָהֶם מָקוֹם אַחֵר זוּלָתִי מְקוֹמָם, שֶׁיִּמְצְאוּ לָהֶם מַחֲסֶה בוֹ. וּבְעוֹד הֵם מְחַפְּשִׂים מָקוֹם, נִגְלָה עֲלֵיהֶם אִי בְּאִילָנוֹת וּנְהָרוֹת. יָרְדוּ אֶל אוֹתוֹ אִי וְאָכְלוּ מִפִּרְיוֹ וְשָׁתוּ מִנַּהֲרוֹתָיו. וּבְעוֹד הֵם בְּכָךְ הָלְכָה וּבָאָה אֲלֵיהֶם בַּרְוָזָה בְּהוּלָה בֶּהָלָה קָשָׁה. לֹא פָסְקָה מִלְּמַהֵר אֲלֵיהֶם, עַד שֶׁהִגִּיעָה לָאִילָן שֶׁעָלָיו הַטַּוָּס וְזוּגָתוֹ, וְנִרְגְּעָה וּבָטְחָה. לֹא הָיָה הַטַּוָּס מְסֻפָּק בַּדָּבָר, שֶׁאוֹתָהּ בַּרְוָזָה, אֵרַע לָהּ מְאֹרָע מֻפְלָא, וְשָׁאַל אוֹתָהּ לְמַצָּבָהּ וּלְסִבַּת פַּחְדָּהּ. אָמְרָה לוֹ: “חוֹלָה אֲנִי מִצַּעֲרִי וּמִפַּחֲדִי מִפְּנֵי בֶּן־הָאָדָם. הִשָּׁמְרוּ וְהִזָּהֲרוּ מִפְּנֵי בְּנֵי־הָאָדָם”. אָמַר לָהּ הַטַּוָּס: “אַל תִּפְחֲדִי עוֹד אַחֲרֵי שֶׁהִגַּעַתְּ אֵלֵינוּ”. אָמְרָה הַבַּרְוָזָה: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים שֶׁהֵסִיר מֵעָלַי דַאֲגָתִי וִיגוֹנִי בְּקִרְבַתְכֶם. וְאָכֵן בָּאתִי מְבַקֶּשֶׁת יְדִידוּתְכֶם”. כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת דְּבָרֶיהָ, יָרְדָה אֵלֶיהָ זוּגָתוֹ שֶׁל הַטַּוָּס וְאָמְרָה לָהּ: “בַּת־בַּיִת אַתְּ אִתָּנוּ, וְהַמָּקוֹם רְחַב־יָדַיִם לְפָנַיִךְ וּבָרוּךְ בּוֹאֵךְ, וְאֵין כָּל פַּחַד לְנֶגְדֵּךְ. וּמֵהֵיכָן זֶה יַגִּיעַ אֵלֵינוּ בֶן־אָדָם, כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ בְּאִי זֶה בְּאֶמְצַע הַיָּם, שֶׁהֲרֵי מִן הַיַּבָּשָׁה לֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ אֵלֵינוּ, וּמִן הַיָּם אִי־אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲלוֹת עָלֵינוּ. תָּנוּחַ אֵפוֹא דַעְתֵּךְ וְסַפְּרִי לָנוּ מַה שֶּׁעָבַר וּבָא עָלַיִךְ מִבֶּן־הָאָדָם”. אָמְרָה הַבַּרְוָזָה: "דְּעִי, הַטַּוָּסָה, שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת בְּאִי זֶה כָל יְמֵי חַיַּי, שׁוֹכֶנֶת בֶּטַח, וְלֹא רָאִיתִי בוֹ כְלוּם שֶׁיִּהְיֶה לִי לְמוֹרַת רוּחַ. בְּלַיְלָה מִן הַלֵּילוֹת יָשַׁנְתִּי וְרָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי צוּרַת בֶּן־אָדָם. וְהָיָה מְדַבֵּר אֵלַי וְדִבַּרְתִּי אֵלָיו. וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי קוֹל קוֹרֵא אֵלַי: "בַּרְוָזָה, הִזָּהֲרִי מִפְּנֵי בֶן־הָאָדָם, וְאַל תִּתְפַּתִּי לִדְבָרָיו וְלֹא לְמַה שֶּׁהוּא לוֹחֵשׁ לָךְ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רַב־הַתַּחְבּוּלוֹת וְהַמִּרְמָה. הִשָּׁמְרִי אֵפוֹא כָּל מִשְׁמָר מֵעָרְמָתוֹ, שֶׁרַמַּאי הוּא וְעָרוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עָלָיו הַמְשׁוֹרֵר:

יִתֵּן מִקְּצֵה הַלָּשׁוֹן מְתִיקוּת לְךָ,

וּכְשׁוּעָל הַמַּעֲרִים שׁוֹלָל יוֹלִיכְךָ.

וּדְעִי שֶׁבֶּן־הָאָדָם מַעֲרִים עַל הַדָּגִים וּמוֹצִיאָם מִן הַיַּמִּים, וְיוֹרֶה בְעוֹפוֹת בְּכַדּוּר שֶׁל חֵמָר וּמַפִּיל אֶת הַפִּיל בְּעָרְמָתוֹ. וּבֶן־הָאָדָם לֹא יֵצֵא בְשָׁלוֹם גַּם אֶחָד מֵרָעָתוֹ וְלֹא יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ לֹא עוֹף וְלֹא חַיַּת הַשָּׂדֶה. הִנֵּה הוֹדַעְתִּיךְ מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי בִּדְבַר בֶּן־הָאָדָם“. הֱקִיצוֹתִי מְפַחֶדֶת וְנִבְהֶלֶת מֵחֲלוֹמִי, וְלֹא שָׁקַט לִבִּי עַד עַכְשָׁו מִיִּרְאָתִי לְנַפְשִׁי מִפְּנֵי בֶן־הָאָדָם, שֶׁלֹּא יָבֹא עָלַי פֶּתַע בְּתַחְבּוּלוֹתָיו וִיצּוּדֵנִי בַּחֲבָלָיו. וְלֹא הִגִּיעַ אַחֲרִית הַיּוֹם אֵלַי, עַד שֶׁתַּשׁ כֹּחִי וְנָפְלָה רוּחִי. הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתוֹת וְיָצָאתִי מִתְהַלֶּכֶת וְרוּחִי נֶעְכָּרָה וְלִבִּי לָחוּץ. וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי לְאוֹתוֹ הַר, מָצָאתִי עַל פִּתְחָהּ שֶׁל מְעָרָה גוּר אֲרָיוֹת צָהֹב צִבְעוֹ. כְּשֶׁרָאַנִי גוּר־הָאֲרָיוֹת שָׂמַח בִּי שִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְהִפְלִיא אוֹתוֹ צִבְעִי וְרֹךְ יְצוּרַי, קָרָא אֵלַי וְאָמַר לִי: “גְּשִׁי אֵלַי”, כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי אֵלָיו, אָמַר לִי: “מַה שְּׁמֵךְ וּמַה מִּינֵךְ?” אָמַרְתִּי לוֹ: “שְׁמִי בַּרְוָזָה וּמִמִּין הָעוֹפוֹת אֲנִי”, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: “מַה סִּבַּת יְשִׁיבָתְךָ בְּשָׁעָה זוֹ בְּמָקוֹם זֶה?” אָמַר גּוּר הָאֲרָיוֹת: “סִבַּת הַדָּבָר הִיא, שֶׁזֶּה יָמִים לִי, שֶׁאָבִי הָאַרְיֵה מַזְהִירֵנִי מִפְּנֵי בֶן־הָאָדָם”. וְהִנֵּה קָרָה לִי, שֶׁרָאִיתִי בַּלַּיְלָה הַזֶּה בַּחֲלוֹמִי צוּרַת בֶּן־אָדָם”. וְסִפֵּר לִי גוּר הָאֲרָיוֹת מַמָּשׁ מַה שֶּׁאֲנִי סִפַּרְתִּי לָךְ. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי דְבָרָיו, אָמַרְתִּי לוֹ: “הוֹי אַרְיֵה, הֲרֵי אֲנִי נִמְלַטְתִּי אֵלֶיךָ שֶׁתַּהֲרֹג אֶת בֶּן־הָאָדָם, וְתַעֲמֹד בְּהַחְלָטָתְךָ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָלָה, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי מְפַחֶדֶת מִפָּנָיו פַּחַד רָב. וְהִנֵּה הוֹסַפְתָּ פַּחַד עַל פַּחְדִּי בְּפַחְדְּךָ מִפְּנֵי בֶן־הָאָדָם, עִם זֶה שֶׁאַתָּה מֶלֶךְ חַיּוֹת־הַטֶּרֶף”. לֹא פָסַקְתִּי, אֲחוֹתִי, מִלְּהַזְהִיר אֶת גּוּר הָאֲרָיוֹת מִפְּנֵי בֶּן־הָאָדָם, וּמִלְּעוֹרֵר אוֹתוֹ לְהָרְגוֹ, עַד שֶׁקָּם תֵּכֶף וּמִיָּד מִן הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בוֹ. וְהָיָה מְהַלֵּךְ, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מְהַלֶּכֶת אַחֲרָיו, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת־דְּרָכִים. מָצָאנוּ אָבָק מִתְרוֹמֵם, וְאַחֲרֵי זֶה סָר הָאָבָק, וְנִרְאָה מִתַּחְתָּיו חֲמוֹר בּוֹרֵחַ עָרֹם, בְּלִי אֻכָּף וָרֶסֶן, מְקַפֵּץ פַּעַם וּפַעַם מִתְחַכֵּךְ בַּקַּרְקַע. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הָאַרְיֵה קָרָא לוֹ וּבָא אֵלָיו בְּהַכְנָעָה. אָמַר לוֹ הָאַרְיֵה: “הוֹי חַיָּה מְטֻמְטֶמֶת הַשֵּׂכֶל, מַה מִּינֵךְ וּמַה סִּבַּת בּוֹאֵךְ לְמָקוֹם זֶה?” אָמַר לוֹ: “בֶּן־הַשֻּׂלְטָאן, מִינִי הוּא הַחֲמוֹר, וְסִבַּת בּוֹאִי אֵלֶיךָ הִיא בְרִיחָתִי מִבֶּן־הָאָדָם”. אָמַר לוֹ גוּר הָאֲרָיוֹת: “כְּלוּם מְפַחֵד אַתָּה מִבֶּן־הָאָדָם שֶׁלֹּא יַהַרְגֶךָ” אָמַר לוֹ: “לֹא, בֶּן־הַשֻּׂלְטָאן, וְאוּלָם פַּחְדִּי הוּא שֶׁלֹּא יַעֲרִים וְיִרְכַּב עָלַי, שֶׁכֵּן יֵשׁ אֶצְלוֹ דָּבָר שֶׁהוּא מְכַנֵּהוּ בְשֵׁם מִרְדַּעַת, וְהוּא שָׂם אוֹתוֹ עַל גַּבִּי, וְכֵן דָּבָר שֶׁהוּא קוֹרֵא לוֹ בְשֵׁם רְצוּעַת הָאֻכָּף וְיָשִׂים אוֹתוֹ תַּחַת זְנָבִי, וְדָבָר שֶׁהוּא קוֹרְאוֹ בְּשֵׁם חֲגוֹרָה וְיָשֵׂם אוֹתוֹ תַּחַת בִּטְנִי, וְדָבָר שֶׁהוּא קוֹרְאוֹ בְּשֵׁם מֶתֶג וְיָשֵׂם אוֹתוֹ בְּתוֹךְ פִּי, וְיַתְקִין לִי דָּרְבָן שֶׁהוּא עוֹקְצֵנִי בוֹ וּמַכְרִיחֵנִי לָרוּץ יָתֵר עַל כֹּחִי. וּכְשֶׁאֲנִי כּוֹשֵׁל יְקַלְלֵנִי, וּכְשֶׁאֲנִי נוֹעֵר יְחָרְפֵנִי, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁאֲנִי מִזְדַּקֵּן וְאֵינִי יָכוֹל לָרוּץ, הוּא מַתְקִין לִי אֻכָּף שֶׁל עֵץ וּמוֹסֵר אוֹתִי לְשׁוֹאֲבֵי־הַמַּיִם, וְהֵם עוֹמְסִים עַל גַּבִּי מִן הַנָּהָר מַיִם בְּתוֹךְ נֹאדוֹת וְכַדּוֹמֶה לָזֶה כְּגוֹן כַּדִּים. וְאֵינִי פוֹסֵק מֵחַיֵּי קָלוֹן וּבִזָּיוֹן וְעָמָל עַד שֶׁאֲנִי מֵת, וְאָז הוּא מַשְׁלִיךְ אוֹתִי עַל גַּל הָאַשְׁפָּה לַכְּלָבִים. וּמַה הִיא שֶׁגְּדוֹלָה מִצָּרָה זוֹ? וְאֵיזֶה אָסוֹן רַב מֵאֲסוֹנוֹת אֵלּוּ?” כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי, טַוָּסָה, אֶת דִּבְרֵי הַחֲמוֹר, סָמַר בְּשָׂרִי מִפְּנֵי בֶן־הָאָדָם, וְאָמַרְתִּי לְגוּר־ הָאֲרָיוֹת: “אֲדוֹנִי, הֲרֵי הַחֲמוֹר אִתּוֹ הַצֶּדֶק. וּכְבָר הוֹסִיפוּ דְבָרָיו אֵימָה עַל אֵימָתִי”. אָמַר לוֹ גוּר־הָאֲרָיוֹת לַחֲמוֹר: “לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ אֵפוֹא?” אָמַר לוֹ הַחֲמוֹר: “רָאִיתִי בֶן־אָדָם לִפְנֵי זְרִיחַת הַחַמָּה מֵרָחוֹק וּבָרַחְתִּי עַל נַפְשִׁי מִפָּנָיו, מְבַקֵּשׁ לְהִמָּלֵט, וְלֹא פָסַקְתִּי מִלָּרוּץ מִגֹּדֶל פַּחְדִּי מִפָּנָיו, אוּלַי אֶמְצָא לִי מְקוֹם־מִקְלָט מִפְּנֵי הָאָדָם הַבּוֹגֵד”. וּבְעוֹד הַחֲמוֹר מְדַבֵּר עִם גּוּר־הָאֲרָיוֹת בְּשִׂיחָה זוֹ וּמְבַקֵּשׁ לְהִפָּרֵד מֵאִתָּנוּ וְלָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, נִרְאָה לָנוּ אָבָק. צָעַק הַחֲמוֹר צְעָקָה גְדוֹלָה וְקָרָא, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בְּעֵינָיו לְעֵבֶר הָאָבָק, וְהֵפִיחַ נְפִיחָה גְבוֹהָה מִבִּטְנוֹ. וְאַחֲרֵי שָׁעָה מֻעָטָה נֶחֱשַׂף הָאָבָק מֵעַל סוּס אַבִּיר שָׁחוֹר, וְכֶתֶם צָחוֹר עַל מִצְחוֹ בְּגֹדֶל הָאֲרַדְכְּמוֹן. וְהָיָה אוֹתוֹ סוּס אַבִּיר נָאֶה בְּכִתְמוֹ הַצָּחוֹר עַל מִצְחוֹ, יָפֶה בַּכְּתָמִים הַלְּבָנִים שֶׁבְּקַרְסֻלָּיו וְהָדוּר בְּרַגְלָיו וּבְצָהֳלָתוֹ. וְלֹא פָסַק מִלִּדְהֹר, עַד שֶׁעָמַד לִפְנֵי הַגּוּר בֶּן הָאֲרָיוֹת. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ גוּר־הָאֲרָיוֹת, מָצָא אוֹתוֹ גָּדוֹל וְאָמַר לוֹ: “מַה מִּינֵךְ, חַיַּת־שָׂדֶה נִכְבָּדָה, וּמַה סִּבַּת בְּרִיחָתֵךְ לְמִדְבָּר רְחַב־יָדַיִם זֶה?” אָמַר לוֹ: “נְשִׂיא חַיּוֹת־הַשָּׂדֶה, סוּס אַבִּיר אֲנִי לְמִין הַסּוּסִים, וְסִבַּת בְּרִיחָתִי הִיא, הִמָּלְטִי מִפְּנֵי בֶן־הָאָדָם”. תָּמַהּ גּוּר הָאֲרָיוֹת לְדִבְרֵי הַסּוּס הָאַבִּיר, וְאָמַר לוֹ: “אַל תְּדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁבּוּשָׁה הֵם לְךָ, וַהֲרֵי אַתָּה גָּבוֹהַּ וּבַעַל גּוּף, וְכֵיצַד זֶה תְּפַחֵד מִבֶּן־הָאָדָם עִם עֹצֶם גּוּפְךָ וּמְהִירוּת מְרוּצָתְךָ? הִנֵּה אֲנִי עִם קֹטֶן גּוּפִי כְּבָר הֶחְלַטְתִּי לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִם בֶּן־הָאָדָם וּלְשַׁסֵּעַ אוֹתוֹ וְלֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְהַשְׁקִיט פַּחְדָּהּ שֶׁל בַּרְוָזָה עֲלוּבָה זוֹ, וְלָתֵת לָהּ מָנוֹחַ בִּמְקוֹם מוֹלַדְתָּהּ. וַהֲרֵי אַתָּה, כְּשֶׁבָּאתָ אֵלַי עַכְשָׁו, שִׁבַּרְתָּ אֶת לִבִּי בִּדְבָרֶיךָ, וְהֶחֱזַרְתָּ אוֹתִי מִמַּה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲשׂוֹת. שֶׁהֲרֵי שֶׁאִם אַתָּה עִם עָצְמְךָ הִדְבִּירְךָ בֶּן־הָאָדָם תַּחְתָּיו, וְלֹא יָרֵא מִפְּנֵי אָרְכְּךָ וְרָחְבְּךָ, לַמְרוֹת מַה שֶּׁאִלּוּ בָעַטְתָּ בוֹ בְרַגְלְךָ הָיִיתָ הוֹרְגוֹ וְלֹא הָיָה יָכֹל לְךָ, וְהָיִיתָ מַשְׁקֶה אוֹתוֹ אֶת כּוֹס הַמָּוֶת”. צָחַק הַסּוּס הָאַבִּיר לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי גוּר־הָאֲרָיוֹת וְאָמַר:" רְחוֹקָה הִיא רְחוֹקָה שֶׁאֲנַצַּח אוֹתוֹ, בֶּן־הַמֶּלֶךְ, וְאַל יַתְעוּךָ לֹא אָרְכִּי וְלֹא רָחְבִּי וְלֹא עָבְיִי בְּעִנְיַן בֶּן־הָאָדָם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא לְגֹדֶל עָרְמָתוֹ וּמְזִמָּתוֹ מְתַקֵּן לִי דָבָר הַנִּקְרָא בְּשֵׁם סַד, חֶבֶל לִכְבֹּל, וְיָשִׂים בְּאַרְבַּע רַגְלַי שְׁנֵי סַדִּים מֵחַבְלֵי סִיב הַתָּמָר הַלְּפוּפִים בְּתוֹךְ לֶבֶד וְקוֹשֵׁר אוֹתִי בְּרֹאשִׁי בְּיָתֵד גְּבוֹהָה, וַאֲנִי נִשְׁאָר עוֹמֵד קָשׁוּר, וְאֵינִי יָכֹל לֹא לִשְׁכַּב וְלֹא לִישֹׁן. וּכְשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִרְכֹּב עָלַי הוּא מְתַקֵּן לוֹ מַה שֶּׁהוּא בִּשְׁתֵּי רַגְלַי, מִשְׁוֶרֶת שְׁמוֹ, וְיָשִׂים עַל גַּבִּי דָבָר שֶׁהוּא קוֹרֵא לוֹ אֻכָּף וּמְהַדֵּק אוֹתוֹ בִשְׁתֵּי רְצוּעוֹת מִתַּחַת לְבֵית־שֶׁחְיִי, וְיָשִׂים בְּפִי דָּבָר מִבַּרְזֶל שֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּשֵׁם מֶתֶג, וּמְחַבֵּר אֵלָיו מַה שֶּׁהוּא שֶׁל עוֹר שֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּשֵׁם רֶסֶן. וּכְשֶׁהוּא רוֹכֵב עָלַי הוּא מַחֲזִיק בָּרֶסֶן וּמְנַהֲגֵנִי בּוֹ וּמְדַרְבֵּן אוֹתִי בַּמִּשְׁוֶרֶת בְּצַלְעוֹתַי, עַד שֶׁהֵן שׁוֹתְתוֹת דָּם. וְאַל תִּשְׁאַל, בֶּן־הַשֻּׂלְטָאן, עַל מַה שֶּׁאֲנִי סוֹבֵל מִבֶּן־הָאָדָם, וּכְשֶׁאֲנִי מַזְקִין, וְגַבִּי נִרְזֶה וְאֵינִי יָכֹל לְמַהֵר בִּמְרוּצָתִי, הוּא מוֹכֵר אוֹתִי לְטוֹחֵן, שֶׁשָּׂם אוֹתִי לְסוֹבֵב אֶת הַטַּחֲנָה, וְאֵינִי פוֹסֵק מִלְּסוֹבֵב לַיְלָה וָיוֹם עַד שֶׁאֲנִי מַזְקִין עַד מְאֹד, וְאָז יִמְכְּרֵנִי לְקַצָּב הַשּׁוֹחֵט אוֹתִי וּפוֹשֵׁט עוֹרִי וּמוֹרֵט זְנָבִי וּמוֹכֵר אוֹתָם לַעֲשׂוֹת מֵהֶם כְּבָרוֹת וְנָפוֹת וּמַתִּיךְ אֶת חֶלְבִּי“. כְּשֶׁשָּׁמַע גּוּר־הָאֲרָיוֹת אֶת דִּבְרֵי הַסּוּס הָאַבִּיר, הוֹסִיף כַּעַס וְהִתְרַגְּשׁוּת וְאָמַר לוֹ: “מָתַי עָזַבְתָּ אֶת בֶּן־הָאָדָם?” אָמַר לוֹ: “עֲזַבְתִּיו בַּחֲצוֹת הַיּוֹם, וַהֲרֵי הוּא בְּעִקְּבוֹתַי”. וּבְעוֹד גּוּר־הָאֲרָיוֹת מְדַבֵּר עִם הַסּוּס דְּבָרִים אֵלֶּה, הִתְנַשֵּׂא אָבָק, וְאַחַר־כָּךְ נִבְקַע הָאָבָק וְנֶחֱשַׂף מִתַּחְתָּיו גָּמָל סוֹאֵן, נוֹהֵק וְחוֹבֵט בְּרַגְלָיו בָּאָרֶץ. וְלֹא פָסַק מִכָּךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֵלֵינוּ. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ גּוּר־הָאֲרָיוֹת גָּדוֹל וְעָבֶה, דִמָּה שֶׁהוּא הוּא בֶן־הָאָדָם, וּבִקֵּשׁ לְזַנֵּק עָלָיו. אָמַרְתִּי לוֹ:” בֶּן־הַשֻּׂלְטָאן, אֵין זֶה בֶן־הָאָדָם, רַק גָּמָל הוּא, וּכְאִלּוּ הוּא בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי בֶן־הָאָדָם“. וּבְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר עִם גּוּר־הָאֲרָיוֹת, קָרַב הַגָּמָל עַד לִפְנֵי גוּר־הָאֲרָיוֹת וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם, וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם וְאָמַר לוֹ: “מַה סִּבַּת בּוֹאֲךָ לְמָקוֹם זֶה?” אָמַר לוֹ:” בָּאתִי בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי בֶן־הָאָדָם“. אָמַר לוֹ גּוּר־הָאֲרָיוֹת: “וְאַתָּה עִם עָצְמַת יְצִירֶיךָ וְאָרְכְּךָ וְרָחְבְּךָ, כֵּיצַד זֶה תְּפַחֵד מִפְּנֵי בֶן־הָאָדָם? הֲרֵי אִלּוּ בָעַטְתָּ בוֹ בְּרַגְלְךָ בְּעִיטָה אַחַת, הָיִיתָ הוֹרְגוֹ”. אָמַר לוֹ הַגָּמָל: “בֶּן־הַשֻּׂלְטָאן, דַּע, שֶׁבֶּן־הָאָדָם לוֹ תַּחְבּוּלוֹת, שֶׁאֵין בְּרִיָּה יוֹדַעַת אוֹתָם, וְלֹא יְנַצַּח אוֹתוֹ אֶלָּא הַמָּוֶת, שֶׁכֵּן הוּא שָׂם בְּאַפִּי חֶבֶל שֶׁהוּא מְכַנֶּה אוֹתוֹ בְּשֵׁם נֶזֶם, וְשָׂם בְּרֹאשִׁי רֶסֶן וּמוֹסֵר אוֹתִי לְקָטָן שֶׁבִּילָדָיו, וְהַיֶּלֶד הַקָּטָן סוֹחֵב אוֹתִי בַּחֶבֶל עִם גָּדְלִי וְעָצְמִי. וּמַעֲמִיסִים עָלַי אֶת הַכְּבֵדִים שֶׁבַּמַּשָּׂאוֹת. וּמַסִּיעִים אוֹתִי לִנְסִיעוֹת אֲרֻכּוֹת, וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בִּי לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בְּעִתּוֹת הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם. וּכְשֶׁאֲנִי גָדוֹל בְּשָׁנִים וּמַזְקִין, אֵין הוּא מַנִּיחֵנִי אֶצְלוֹ, אֶלָּא מוֹכְרֵנִי לְקַצָּב שֶׁיִּשְׁחָטֵנִי וְיִמְכֹּר אֶת עוֹרִי לְבוּרְסְקִי וּבְשָׂרִי לְטַבָּח, אַל תִּשְׁאַל אֵפוֹא לְמַה שֶּׁאֲנִי סוֹבֵל מִבֶּן־הָאָדָם”. אָמַר לוֹ גּוּר־הָאֲרָיוֹת: “אֵימָתַי הִסְתַּלַּקְתָּ מִבֶּן־הָאָדָם?” אָמַר לוֹ: “הִסְתַּלַּקְתִּי מֵעָלָיו בִּזְמַן שְׁקִיעַת־הַחַמָּה, וְדוֹמֶה אֲנִי שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי שֶׁהִסְתַּלַּקְתִּי וְלֹא יִמְצָא אוֹתִי, יָחִישׁ לְחַפְּשֵׂנִי, הַנַּח לִי אֵפוֹא, בֶּן־הַשֻּׂלְטָאן לְהִמָּלֵט לַעֲרָבוֹת וּלְמִדְבָּרוֹת”. אָמַר לוֹ גּוּר־הָאֲרָיוֹת:” הַמְתֵּן קְצָת, גָּמָל, עַד שֶׁתִּרְאֶה, כֵּיצַד אֲנִי טוֹרֵף אוֹתוֹ וּמַאֲכִילְךָ מִבְּשָׂרוֹ, וַאֲגָרֵם עַצְמוֹתָם וְאֶשְׁתֶּה מִדָּמוֹ“. אָמַר לוֹ הַגָּמָל:” בֶּן־הַשֻּׂלְטָאן, חוֹשֵׁשׁ אֲנִי לְךָ מִפְּנֵי בֶן־הָאָדָם, שֶׁכֵּן רַמַּאי הוּא וְעָרוּם". נָשָׂא קוֹלוֹ בְּדִבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר:

אִם הַמֵּצִיק בְּאֶרֶץ־עַם אָהֳלוֹ תָּקַע,

לֹא נִשְׁאַר לַתּוֹשָׁבִים אֶלָּא לָקוּם לְמַסָּע.

וּבְעוֹד הַגָּמָל מְדַבֵּר עִם גּוּר־הָאֲרָיוֹת דְּבָרִים אֵלֶּה, עָלָה אָבָק, וְאַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה נִבְקַע, וְנִגְלוּ מִתַּחְתָּיו פָּנִים שֶׁל זָקֵן קְצַר הַקּוֹמָה וְדַק הַבָּשָׂר. עַל כְּתֵפוֹ קֻפָּה וּבְתוֹכָהּ כְּלֵי־נַגָּרִים, וְעַל רֹאשׁוֹ עָנָף וּשְׁמוֹנָה קְרָשִׁים, וּבְיָדוֹ הוּא מוֹבִיל יְלָדִים קְטַנִּים, וְהוּא אָץ בַּהֲלִיכָתוֹ. לֹא פָסַק מִלֶּכֶת עַד שֶׁקָּרַב אֶל גּוּר־הָאֲרָיוֹת. וּכְשֶׁרְאִיתִיו, אֲחוֹתִי, נָפַלְתִּי מֵרֹב פַּחַד. וְאוּלָם גּוּר־הָאֲרָיוֹת קָם וְהָלַךְ לִקְרָאתוֹ וּפָגַשׁ אוֹתוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו, צָחַק הַנַּגָּר בְּפָנָיו, וְאָמַר לוֹ בְּלָשׁוֹן צַחָה: “הוֹי הַמֶּלֶךְ הַנַּעֲרָץ בַּעַל הַיָּד הַגְּדוֹלָה וְהַזְּרוֹעַ הַנְּטוּיָה. יִתֵּן לְךָ אֱלֹהִים אשֶׁר בְּעַרְבְּךָ זֶה וּבְכָל מַאֲמַצֶּיךָ, וְיוֹסֵף עַל אֹמֶץ רוּחֲךָ וְכֹחֶךָ. הֱיֵה לִי מַחֲסֶה מִפְּנֵי הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרַנִי וּבָרָעָה אֲשֶׁר פְּגָעַתְנִי, שֶׁלֹּא מָצָאתִי עוֹזֵר בִּלְתֶּךָ”. אַחַר־כָּךְ עָמַד הַנַּגָּר לִפְנֵי הָאַרְיֵה וּבָכָה וְיִלֵּל וְהִתְאוֹנֵן. כְּשֶׁשָּׁמַע גּוּר־הָאֲרָיוֹת אֶת בִּכְיָתוֹ וְהִתְאוֹנְנֻיּוֹתָיו, אָמַר לוֹ: “מַחֲסֶה אֲנִי לְךָ מִפְּנֵי כָּל מַה שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁשׁ לוֹ, וּמִי הוּא זֶה שֶׁעָשַׁק אוֹתְךָ? וּמָה אַתָּה חַיַּת־הַשָּׂדֶה שֶׁלֹּא רָאִיתִי מִיָּמַי שֶׁכְּמוֹתְךָ וְלֹא יָפֶה לְצוּרָה יוֹתֵר מִמְּךָ וְלֹא צַח לְלָשׁוֹן? וּמָה עִנְיָנֶךָ?” אָמַר לוֹ הַנַּגָּר: “נְשִׂיא חַיּוֹת־הֶַטֶּרף. בַּאֲשֶׁר לִי הֲרֵי אֲנִי נַגָּר. וּבַאֲשֶׁר לְזֶה שֶׁעָשַׁק אוֹתִי, הִנֵּה הוּא בֶן־הָאָדָם. וּבְהָאִיר שַׁחֲרוֹ שֶׁל לַיְלָה זֶה, יִהְיֶה אֶצְלְךָ בַּמָּקוֹם הַזֶּה”. כְּשֶׁשָּׁמַע גּוּר־הָאֲרָיוֹת מִפִּי הַנַּגָּר דְּבָרִים אֵלֶּה, הוּמַר הָאוֹר בְּעֵינָיו לְחשֶׁךְ וְשָׁאַף וְנָשַׁם, וְיָרוּ עֵינָיו זִיקִים וְצָעַק וְאָמַר: “חַי־אֱלֹהִים שֶׁאֲנִי נִשְׁאָר נֵעוֹר לַיְלָה זֶה עַד הַבֹּקֶר, וְאֵינִי חוֹזֵר אֶל אָבִי עַד שֶׁאֲנִי מַשִּׂיג אֶת מַטְּרָתִי”. אַחַר־כָּךְ פָּנָה גּוּר־הָאֲרָיוֹת אֶל הַנַּגָּר וְאָמַר: “רוֹאֶה אֲנִי אֶת צְעָדֶיךָ קְצָרִים, וְלֹא אוּכַל לְהַעֲצִיב אֶת רוּחֲךָ מֵאַחֲרֵי שֶׁאֲנִי גְדָל־נֶפֶשׁ אָנִי. אַךְ דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁלֹּא תּוּכַל לְהִתְנַהֵל בְּרַגְלֶיךָ עִם חַיּוֹת־הַבָּר. הַגֵּד לִי אֵפוֹא לְאָן תֵּלֵךְ?” אָמַר לוֹ הַנַּגָּר: “דַּע שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ אֶל מִשְׁנֵה־אָבִיךָ, אֶל הַנָּמֵר, מִשּׁוּם שֶׁהוּא, כְּשֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו הַשְּׁמוּעָה, שֶׁבֶּן־הָאָדָם דָּרְכוּ רַגְלָיו עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת, יָרֵא לְנַפְשׁוֹ יִרְאָה גְדוֹלָה, וְשָׁלַח אֵלַי שָׁלִיחַ מֵחַיּוֹת הַטֶּרֶף שֶׁאֶעֱשֶׂה לוֹ בַּיִת שֶׁיִּשְׁכֹּן בּוֹ וְיִמָּלֵט אֵלָיו, וְיָגֵן עָלָיו מִפְּנֵי אוֹיְבָיו, שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אֵלָיו אֶחָד מִבְּנֵי־הָאָדָם. וּכְשֶׁבָּא אֵלַי הַשָּׁלִיחַ, לָקַחְתִּי קְרָשִׁים אֵלּוּ, וַאֲנִי הוֹלֵךְ אֵלָיו”. כְּשֶׁשָּׁמַע גּוּר־הָאֲרָיוֹת דִּבְרֵי־הַנַּגָּר, נִכְנְסָה לְלִבּוֹ קִנְאָה בַּנָּמֵר, וְאָמַר לוֹ: “בְּחַיַּי נִשְׁבַּעְתִּי, שֶׁאֵין זֹאת, אֶלָּא שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִי בַּיִת מִקְּרָשִׁים אֵלֶּה לִפְנֵי שֶׁתַּעֲשֶׂה לַנָּמֵר אֶת בֵּיתוֹ. וּכְשֶׁתִּגְמֹר אֶת מְלַאכְתִּי, תֵּלֵךְ אֶל הַנָּמֵר וְתַעֲשֶׂה לוֹ מַה שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַנַּגָּר מִפִּי גּוּר־הָאֲרָיוֹת דְּבָרִים אֵלּוּ, אָמַר לוֹ: “הוֹי נְשִׂיא חַיּוֹת־הַטֶּרֶף, לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לְךָ בַּיִת. אֶלָּא אִם כֵּן עָשִׂיתִי לַנָּמֵר מַה שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ, וְרַק אַחֲרֵי כֵן אָבוֹא לְשֵׁרוּתְךָ וְאֶעֱשֶׂה לְךָ בַיִת, שֶׁיִּהְיֶה לְךָ לְמִבְצָר בִּפְנֵי אוֹיְבֶיךָ”. אָמַר לוֹ גּוּר־הָאֲרָיוֹת: “חַי־אֱלֹהִים, אֵינִי מַנִּיחֲךָ לָלֶכֶת מִן הַמָּקוֹם עַד שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִי אֶת הַקְּרָשִׁים הָאֵלֶּה בַּיִת”. גָּחַן גּוּר־הָאֲרָיוֹת אֶל הַנַּגָּר וְזִנֵּק עָלָיו לִשְׂחֹק עָלָיו. הִכָּה אוֹתוֹ בְכַפּוֹ וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַקֻּפָּה מֵעַל כִּתְפוֹ, וְנָפַל הַנַּגָּר מִתְעַלֵּף. צָחַק עָלָיו גּוּר־הָאֲרָיוֹת וְאָמַר לוֹ: “אִי לְךָ, נַגָּר, אָמְנָם חַלָּשׁ אַתָּה וְאֵין בְּךָ כֹּחַ, וְיֵשׁ לְהַצְדִּיקְךָ עַל שֶׁאַתָּה מִתְיָרֵא מִבֶּן־הָאָדָם”. כְּשֶׁנָּפַל הַנַּגָּר עַל גַּבּוֹ כָּעַס כַּעַס גָּדוֹל. וְאוּלָם הִסְתִּיר זֹאת מִגּוּר־הָאֲרָיוֹת, שֶׁפָּחַד מִפָּנָיו. יָשַׁב הַנַּגָּר וְהֶעֱמִיד פָּנִים צוֹחֲקוֹת כְּלַפֵּי גּוּר־הָאֲרָיוֹת, וְאָמַר לוֹ: “הֲרֵינִי עוֹשֶׂה לְךָ אֶת הַבַּיִת”. לָקַח לוֹ הַנַּגָּר אֶת הַקְּרָשִׁים שֶׁהָיוּ עִמּוֹ, מִסְמֵר אֶת הַבַּיִת וְשָׂם אוֹתוֹ כְבֵית־דְּפוּס לְמִדַּת גּוּפוֹ שֶׁל גּוּר־הָאֲרָיוֹת, וְהִשְׁאִיר אֶת דַּלְתוֹ פְּתוּחָה, שֶׁכֵּן עָשָׂה אוֹתוֹ בְּצוּרַת תֵּבָה, וּפָתַח לוֹ חַלּוֹן גָּדוֹל וְשָׂם לוֹ מִכְסֶה וְנָקַב בּוֹ נְקָבִים רַבִּים, וְהוֹצִיא דַרְכָּם מַסְמְרִים תְּקוּעִים בּוֹ. אָמַר לוֹ לְגּוּר־הָאֲרָיוֹת: “הִכָּנֵס לְתוֹךְ בַּיִת זֶה דֶּרֶךְ חַלּוֹן זֶה, שֶׁאֶעֱשֶׂה אוֹתוֹ מַתְאִים לְךָ”. שָׂמַח גּוּר־הָאֲרָיוֹת בְּכָךְ וּבָא לְתוֹךְ הַפֶּתַח, וּמְצָאוֹ צַר. אָמַר לוֹ הַנַּגָּר: “הִכָּנֵס וּכְרַע עַל יָדֶיךָ וְעַל רַגְלֶיךָ”. עָשָׂה גּוּר־הָאֲרָיוֹת כָּךְ, וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַתֵּבָה וְנִשְׁאַר זְנָבוֹ בַּחוּץ. בִּקֵּשׁ גּוּר־הָאֲרָיוֹת לַחֲזֹר לַאֲחוֹרָיו וְלָצֵאת אָמַר לוֹ הַנַּגָּר: “הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶרְאֶה, אִם הוּא מֵכִיל אֶת זְנָבְךָ עִמְּךָ אִם לָאו”. מִלֵּא גּוּר־הָאֲרָיוֹת אֶת מִצְוָתוֹ. גּוֹלֵל הַנַּגָּר אֶת זְנָבוֹ שֶׁל גּוּר־הָאֲרָיוֹת וּתְחָבוֹ לְתוֹךְ הַתֵּבָה וְהֶחֱזִיר אֶת הַקֶּרֶשׁ עַל הַחַלּוֹן בִּזְרִיזוּת וְתָקַע מַסְמְרִים וְסָגַר אֶת הַתֵּבָה. צָעַק גּוּר־הָאֲרָיוֹת וְאָמַר: “אוֹי נַגָּר, מַה הוּא הַבַּיִת הַצַּר הַזֶּה שֶׁעָשִׂיתָ לִי. הַנַּח לִי וְאֵצֵא מִתּוֹכוֹ”. אָמַר לוֹ הַנַּגָּר: “רְחוֹקָה הִיא מִמְּךָ, רְחוֹקָה. אֵין הַחֲרָטָה עַל מַה שֶּׁעָבַר מוֹעִילָה. לֹא תֵצֵא עוֹד מִמָּקוֹם זֶה”. צָחַק הַנַּגָּר וְאָמַר לְגּוּר־הָאֲרָיוֹת: “נָפַלְתָּ בִּכְלוּב וְנַעֲשֵׂיתָ הַמְגֻנֶּה שֶׁבְּחַיּוֹת הַטֶּרֶף”. אָמַר לוֹ: “אָחִי, מַה הֵם דְּבָרִים אֵלֶּה שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי?” אָמַר לוֹ הַנַּגָּר: “דַּע, כֶּלֶב הַמִּדְבָּר, שֶׁנָּפַלְתָּ בְּתוֹךְ זֶה שֶׁהָיִיתָ מִתְיָרֵא הֵימֶנּוּ. וּכְבָר הֱטִילְךָ הַגּוֹרָל לְתוֹכוֹ, וְלֹא תוֹעִיל לְךָ עוֹד הַזְּהִירוּת”. כְּשֶׁשָּׁמַע גּוּר־הָאֲרָיוֹת אֶת דְּבָרָיו, יָדַע, אֲחוֹתִי, שֶׁזֶּהוּ הָאָדָם, שֶׁהִזְהִיר אוֹתוֹ מִפָּנָיו אָבִיו בְּהָקִיץ וְקוֹל סְתָרִים בַּחֲלוֹם, וְנִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהוּא זֶה וַדַּאי, בְּלִי כָל סָפֵק. פָּחַדְתִּי מִפָּנָיו לְנַפְשִׁי פַּחַד נוֹרָא וְהִתְרַחַקְתִּי מִמֶּנּוּ קְצָת. וְהָיִיתִי מִסְתַּכֶּלֶת מַה הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּגּוּר־הָאֲרָיוֹת, וְרָאִיתִי אוֹתוֹ, אֶת בֶּן־הָאָדָם חוֹפֵר חֲפִירָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בְּקִרְבַת הַתֵּבָה, שֶׁגּוּר־הָאֲרָיוֹת בְּתוֹכָהּ, וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לְתוֹךְ אוֹתָהּ חֲפִירָה וְהֵטִיל עָלָיו עֲצֵי דֶלֶק וְשָׂרַף אוֹתוֹ בָאֵשׁ. אָז גָּדַל, אֲחוֹתִי, פַּחְדִּי, וְזֶה לִי יוֹמַיִם שֶׁאֲנִי בּוֹרַחַת מִפְּנֵי בֶּן־הָאָדָם מְפַחֶדֶת מִפָּנָיו".

כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַטַּוָּסָה מִפִּי הַבַּרְוָזָה דְּבָרִים אֵלֶּה –

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמֵּאָה וְאַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה אָמְרָה:" שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַטַּוָּסָה, כְּשֶׁשָּׁמְעָה מִפִּי הַבַּרְוָזָה דְּבָרִים אֵלֶּה, הִשְׁתָּאֲתָה עֲלֵיהֶם תַּכְלִית הַהִשְׁתָּאוּת וְאָמְרָה: “אֲחוֹתִי, הֲרֵי בְטוּחָה אַתְּ מִבֶּן־הָאָדָם, שֶׁאֲנַחְנוּ בְּאִי מֵאִיֵּי הַיָּם, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִבְנֵי־הָאָדָם לְהַגִּיעַ אֵלָיו. בַּחֲרִי לָךְ אֵפוֹא לַעֲמֹד עִמָּנוּ, עַד שֶׁיָּקֵל אֱלֹהִים לָנוּ וָלָךְ”. אָמְרָה לָהּ: “חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁתִּדְבָּקֵנִי הָרָעָה בַּלַּיְלָה, שֶׁכֵּן הַגּוֹרָל לֹא יִפָּלֵט מִמֶּנּוּ פָּלִיט”. אָמְרָה לָהּ: “שְׁבִי עִמָּנוּ וְהָיִית כָּמוֹנוּ”. לֹא הִרְפְּתָה מִמֶּנָּה עַד שֶׁיָּשְׁבָה וְאָמְרָה: “אַתְּ יָדַעְתְּ מִעוּט סַבְלָנוּתִי, וְאִלּוּלֵא שֶׁרְאִיתִיךְ כָּאן, לֹא הָיִיתִי מִתְעַכֶּבֶת”. אָמְרָה הַטַּוָּסָה: “אִם מִן הַגּוֹרָל הָתְוָה תָו עַל מִצְחֵנוּ, הֲרֵי יָקוּם הַדָּבָר סוֹף־סוֹף. וְאִם יַגִּיעַ קִצֵּנוּ, מִי הוּא שֶׁיַּצִּילֵנוּ? וְאוּלָם אֵין נֶפֶשׁ מֵתָה מִבְּלִי שֶׁמָּלְאוּ מִדּוֹת מְזוֹנָהּ וּצְבָאָהּ”, וּבְעוֹד הֵם עֲסוּקִים בְּדִבּוּרִים אֵלּוּ, עָלָה עֲלֵיהֶם אָבָק. בְּאוֹתָה שָׁעָה צָעֲקָה הַבַּרְוָזָה וְיָרְדָה לַיָּם וְאָמְרָה: “הִשָּׁמְרוּ וְהִזָּהֲרוּ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין מְקוֹם מִבְטָחִים נֶגֶד הַגּוֹרָל”. וְהָיָה הָאָבָק עָצוּם וּכְשֶׁנֶּחֱשַׂף הָאָבָק נִתְגַּלָּה מִתַּחְתָּיו צְבִי. שָׁקְטָה הַטַּוָּסָה וְהַבַּרְוָזָה. אָמְרָה הַטַּוָּסָה לַבַּרְוָזָה: “אֲחוֹתִי, זֶה שֶׁנִּבְהַלְתְּ מִפָּנָיו צְבִי הוּא, וַהֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ וּבָא אֶצְלֵנוּ, וְאֵין לָנוּ מִפָּנָיו כָּל פַּחַד, שֶׁכֵּן אֵין הַצְּבִי אוֹכֵל אֶלָּא יֶרֶק דֶּשֶׁא מִצֶּמַח הָאֲדָמָה, וְכָמוֹךְ מִמִּין הָעוֹפוֹת כָּמֵוֹהוּ¹ גַם הוּא מִמִּין חַיַּת־הַשָּׂדֶה, הִשָּׁקְטִי אֵפוֹא וְאַל תִּדְאֲגִי, שֶׁהַדְּאָגָה מַרְזָה אֶת הַגּוּף”. לֹא גָּמְרָה הַטַּוָּסָה אֶת דְּבָרֶיהָ, עַד שֶׁהִגִּיעַ הַצְּבִי אֲלֵיהֶם, וּבִקֵּשׁ לוֹ צֵל תַּחַת הָעֵץ. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַטַּוָּסָה וְאֶת הַבַּרְוָזָה נָתַן לָהֶן שָׁלוֹם, וְאָמַר לָהֶן: “נִכְנַסְתִּי הַיּוֹם לְאִי זֶה, וְלֹא רָאִיתִי רַב מִמֶּנּוּ לְשֶׁפַע וְלֹא יָפֶה מִמֶּנּוּ לְמִשְׁכָּן”. הִזְמִין אוֹתָן לְהִתְרוֹעֵעַ לוֹ לְחֶבְרָה, כְּשֶׁרָאוּ הַטַּוָּסָה וְהַבַּרְוָזָה יְדִידוּתוֹ אֲלֵיהֶן, נִגְּשׁוּ אֵלָיו וְרָצוּ לְהִתְיַדֵּד עִמּוֹ, וְנִשְׁבְּעוּ שְׁבוּעַת אֱמוּנִים עַל כָּךְ. וְהָיָה מְלוֹנָם אֶחָד, וּמַאֲכָלָם וּמִשְׁתָּם יָחַד. וְלֹא חָדְלוּ מִשֶּׁבֶת בֶּטַח, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים עַד שֶׁעָבְרָה עַל פְּנֵיהֶם סְפִינָה תוֹעָה בַיָּם, וְהִשְׁלִיכָה עָגְנָהּ קָרוֹב לָהֶם. עָלוּ הָאֲנָשִׁים וְנִתְפַּזְּרוּ בָּאִי וְרָאוּ אֶת הַצְּבִי וְהַטַּוָּסָה וְהַבַּרְוָזָה יַחְדָּו וְנִגְּשׁוּ אֲלֵיהֶם. בָּרַח הַצְּבִי לָעֲרָבָה, וְעָפָה הַטַּוָּסָה בָּאֲוִיר, וְנִשְׁאֲרָה הַבַּרְוָזָה כִּמְשֻׁתֶּקֶת, וְלֹא הִרְפּוּ מִמֶּנָּה עַד שֶׁצָּדוּהָ. צָעֲקָה וְאָמְרָה: “לֹא הוֹעִילָה לִי הַזְּהִירוּת כְּנֶגֶד מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלַי מִן הַגּוֹרָל”. הִסְתַּלְּקוּ אִתָּם אֶל סְפִינָתָם. כְּשֶׁרָאֲתָה הַטַּוָּסָה מַה שֶּׁאֵרַע לַבַּרְוָזָה, נָסְעָה מִן הָאִי וְאָמְרָה: “אָכֵן רוֹאָה אֲנִי אֶת הָאֲסוֹנוֹת אוֹרְבִים לַכֹּל. וְאִלּוּלֵא סְפִינָה זוֹ, לֹא הָיְתָה הַחֲבִילָה נִפְרֶדֶת בֵּינִי וּבֵין בַּרְוָזָה זוֹ. אָכֵן הִיא הָיְתָה הַטּוֹבָה שֶׁבִּידִידוֹת”. אַחַר־כָּךְ עָפָה הַטַּוָּסָה וְנִפְגְּשָׁה עִם הַצְּבִי. נָתַן לָהּ שָׁלוֹם וּבֵרְכָהּ לְצֵאתָהּ בְּשָׁלוֹם, וְשָׁאַל אוֹתָהּ בִּדְבַר הַבַּרְוָזָה. אָמְרָה לָהּ: “כְּבָר תָּפַס אוֹתָהּ הָאוֹיֵב, וּמָאַסְתִּי לַעֲמֹד בְּאוֹתוֹ אִי אַחֲרֶיהָ”, בָּכְתָה עַל פֵּרוּד הַבַּרְוָזָה, וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבֵית־שִׁיר זֶה:

אָכֵן גָּזַר אֶת לִבִּי יוֹם הַפֵּרוּד,

יִגְזֹר אֱלֹהִים אֶת לֵב יוֹם הַפֵּרוּד.

וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ עוֹד בְּבֵית־שִׁיר וְאָמְרָה:

כְּמֵהָה אֲנִי לְיוֹם יָשׁוּב הָאֵחוּד,

לְמַעַן אֲסַפֵּר לוֹ מַה פָּעַל הַפֵּרוּד.

נִצְטַעֵר הַצְּבִי צַעַר רָב, וְהֶחֱזִיר אֶת הַטַּוָּסָה מֵהַחְלָטָתָהּ לִנְסֹעַ, וְעָמַד אִתָּהּ בְּאוֹתוֹ אִי בֶּטַח, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים. אַךְ לֹא פָסְקוּ מֵהִתְאַבֵּל עַל פֵּרוּד הַבַּרְוָזָה. אָמַר הַצְּבִי לַטַּוָּסָה: “אֲחוֹתִי הִנֵּה יָדַעְתְּ, שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁעָלוּ אֵלֵינוּ מִן הַסְּפִינָה הֵם שֶׁהָיוּ הַסִּבָּה לְפֵרוּדֵנוּ וּלְאָבְדַן הַבַּרְוָזָה, הִזָּהֲרִי אֵפוֹא מִפְּנֵיהֶם וְהִשָּׁמְרִי מֵהֶם, מִמְּזִמָּתוֹ שֶׁל בֶּן־הָאָדָם וְעָרְמָתוֹ”. אָמְרָה הַטַּוָּסָה: “אָכֵן יָדַעְתִּי אֶל נָכוֹן שֶׁלֹּא הֲרָגָהּ אֶלָּא זֶה שֶׁהִזְנִיחָה לְשַׁבֵּחַ לֵאלֹהִים, שֶׁכָּל מַה שֶּׁבְּרָאוֹ אֱלֹהִים מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ, וּכְשֶׁהוּא מְזַלְזֵל בְּתִשְׁבַּחְתּוֹ, יֵעָנֵשׁ בְּאָבְדָנוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַצְּבִי אֶת דִּבְרֵי הַטַּוָּסָה אָמַר: “יְיַפֶּה אֱלֹהִים צוּרָתֵךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר”, וּפָנָה לְשַׁבֵּחַ לֵאלֹהִים, וְלֹא פָסַק מִזֶּה אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת, וּכְבָר אָמְרוּ שֶׁהַצְּבִי אוֹמֵר בְּתִשְׁבַּחְתּוֹ:

“יִשְׁתַּבַּח הַדַּיָּן בַּעַל הָעֹז וְהַשִּׁלְטוֹן”.

וּמָסֹרֶת אַחַת מְסַפֶּרֶת: