רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַשָּׁלָךְ וְהַצָּב
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: קרית-ספר; 1972

סִפְּרוּ, הַמֶּלֶךְ, שֶׁעוֹף אֶחָד עָף וְהִתְרוֹמֵם בָּאֲוִיר, וְיָרַד עַל סֶלַע בְּאֶמְצַע הַמַּיִם, וְהָיוּ הַמַּיִם שׁוֹקְקִים. וּבְעוֹד הָעוֹף עוֹמֵד עַל הַסֶּלַע, וְהִנֵּה גוּפַת אָדָם, שֶׁהַמַּיִם גְּרָפוּהָ עַד שֶׁהִסְמִיכוּהָ לַסֶּלַע. נִצְּבָה אוֹתָהּ גּוּפָה בְצַד הַסֶּלַע וְצָבְתָה וְהִתְנַפְּחָה. קָרַב הַשָּׁלָךְ אֵלֶיהָ וְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ, וּמָצָא אוֹתָהּ גְוִיָּתוֹ שֶׁל בֶּן־אָדָם, וְנִגְלְתָה לוֹ בָהּ מַכַּת חֶרֶב וּדְקִירוֹת רֹמָח. אָמַר בְּלִבּוֹ: “הָרוּג זֶה רַע הָיָה, וְנִתְחַבְּרָה עָלָיו חֲבוּרָה וְהָרְגָה אוֹתוֹ, וְהוּנַח לָהּ מִמֶּנּוּ וּמֵרָעָתוֹ”. לֹא פָסַק הַשָּׁלָךְ מִלְּהִשְׁתָּאוֹת לְאוֹתָהּ גּוּפָה, עַד שֶׁרָאָה נֶשֶׁר וּפֶרֶס, שֶׁהִקִּיפוּהָ מִכָּל עֲבָרֶיהָ, כְּשֶׁרָאָה הַשָּׁלָךְ כָּךְ, נָפְלָה עָלָיו אֵימָה גְדוֹלָה וְאָמַר: “אֵין רוּחִי קָמָה בִּי לַעֲמֹד בְּמָקוֹם זֶה”. עָף מִמֶּנּוּ לְחַפֵּשׂ לוֹ מָקוֹם לְהִמָּלֵט אֵלָיו לְמֶשֶׁךְ זְמָן, עַד שֶׁתֵּאָכֵל אוֹתָהּ גּוּפָה וְיָסוּרוּ מִמֶּנָּה הָעוֹפוֹת הַטּוֹרְפִים. לֹא פָּסַק לָעוּף עַד שֶׁמָּצָא נָהָר וּבְאֶמְצָעִיתוֹ אִילָן. יָרַד עָלָיו כּוֹאֵב וְנֶעֱצָב עַל רִחוּקוֹ מִמּוֹלַדְתּוֹ וְאָמַר בְּלִבּוֹ:" אֵין הַצַּעַר מַרְפֶּה מֵרְדֹף אַחֲרָי. וַהֲרֵי כְבָר נַחְתִּי כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ גּוּפָה וְשָׂמַחְתִּי בָהּ שִׂמְחָה רַבָּה. אָמַרְתִּי “מָזוֹן הוּא שֶׁזִּמֵּן אוֹתוֹ לִי אֱלֹהִים”, וְנֶהְפְּכָה שִׂמְחָתִי לְצַעַר וּשְׂשׂוֹנִי לְיָגוֹן וּדְאָגָה, וְגָזְלוּ הָעוֹפוֹת הַטּוֹרְפִים מִמֶּנִּי, וְעָמְדוּ לְמִפְגָּע בֵּינָהּ וּבֵינִי, וְאֵיךְ זֶה אוּכַל לְצַפּוֹת, שֶׁשָּׁלוֹם יִהְיֶה לִי בָעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵיךְ אוּכַל לִשְׁקֹט בּוֹ? וּכְבָר אָמְרוּ בְּמָשָׁל: “הָעוֹלָם הַזֶּה מְקוֹם־מוֹשָׁב הוּא לְזֶה שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם בּוֹ. מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ בוֹ זֶה שֶׁאֵין לוֹ בִינָה, וּבוֹטֵחַ בּוֹ בְּהוֹנוֹ וּבְבָנָיו וּבִבְנֵי־שִׁבְטוֹ וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְאֵין הַמַּטְעֶה אֶת עַצְמוֹ פוֹסֵק מִלִּסְמֹךְ עָלָיו, וּמַתְעֶה אֶת עַצְמוֹ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, עַד שֶׁיּוּרַד תַּחְתֶּיהָ, וְיַעֲרִימוּ עָלָיו עֲרֵמַת עָפָר אֵלֶּה הַחֲבִיבִים עָלָיו בִּבְנֵי הָאָדָם וְהַקְּרוֹבִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר. אֵין טוֹב לַגֶּבֶר מֵאֲשֶׁר יִהְיֶה אֶרֶךְ־רוּחַ כְּלַפֵּי עִצְּבוֹנוֹתֶיהָ. הִנֵּה עָזַבְתִּי אֶת מְקוֹמִי, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיִיתִי מֵצֵר עַל פֵּרוּד אַחַי וְרֵעָי”.

וּבְעוֹד הוּא שָׁקוּעַ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו. קָרַב וּבָא צָב זָכָר שָׁט בַּמַּיִם. קָרַב אֶל הַשָּׁלָךְ וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְאָמַר לוֹ:" אֲדוֹנִי, מַה הוּא שֶׁהִרְחִיק אוֹתְךָ מִמּוֹלַדְתֶּךָ?" אָמַר לוֹ: "כִּבּוּשׁ שֶׁכְּבָשׁוּהוּ אוֹיְבִים. וְאֵין זֶה שֶׁשֵּׂכֶל לוֹ יָכוֹל לָגוּר בִּשְׁכֵנוּת עִם אוֹיְבִים. וּמַה יָּפִים דִּבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר שֶׁאָמַר:

אִם בָּא צַר לוֹחֵץ לְאֶרֶץ עָם,

אֵין מִסְתּוֹר אֶלָּא הַמַּסָּע לִבְנֵי אָדָם.


אָמַר לוֹ הַצָּב: “אִם הָעִנְיָן הוּא כְפִי שֶׁתֵּאַרְתּוֹ וְהַמַּצָּב כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְתּוֹ, אֵינִי סָר מִמְּךָ וְאֵינִי נִפְרָד מֵעָלֶיךָ, כְּדֵי שֶׁאֲמַלֵּא צְרָכֶיךָ וְאֶהְיֶה נֶאֱמָן בְּשֵׁרוּתֶךָ, שֶׁכֵּן אָמְרוּ: אֵין בְּדִידוּת קָשָׁה מִבְּדִידוּתוֹ שֶׁל נָכְרִי שֶׁנִּתַּק מֵעַמּוֹ וּמִמּוֹלַדְתּוֹ. וּכְבָר אָמְרוּ: הַפֵּרוּד מִן הַטּוֹבִים, אֵין אָסוֹן בַּאֲסוֹנוֹת אֲשֶׁר יֵחָשֵׁב כָּמוֹהוּ. וּמִמַּה שֶּׁיִּתְנַחֵם בּוֹ בַעַל־הַשֵּׂכֶל הוּא הַהִתְרוֹעֲעוּת לְרֵעִים בַּנֵּכָר וְאֹרֶךְ־הָרוּחַ בַּצַּעַר. וּמְקַוֶה אֲנִי שֶׁתִּמְצָא אֶת חֶבְרָתִי עִמְּךָ מְשֻׁבַּחַת, וְאֶהֱיֶה לְךָ מְשָׁרֵת וְעוֹזֵר”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַשָּׁלָךְ אֶת דִּבְרֵי הַצָּב אָמַר: “אָכֵן, דִּבְרֵי אֱמֶת דִּבַּרְתָּ, וְחַי־נַפְשִׁי, שֶׁאָמְנָם מָצָאתִי אֶת הַפֵּרוּד דְּאָבָה וּדְאָגָה בְּכָל הַזְּמַן שֶׁהָיִיתִי רָחוֹק מִמְּקוֹמִי וְנִפְרָד מֵאַחַי וַאֲהוּבַי, שֶׁאָמְנָם בַּפֵּרוּד מוּסָר לַאֲשֶׁר יִקַּח מוּסָר, וּמֵבִיא לִידֵי מַחֲשָׁבוֹת אֶת זֶה הַמֵּשִׁיב אֶל לִבּוֹ. וּכְשֶׁאֵין הָאָדָם מוֹצֵא מִי שֶׁיִּתְרוֹעֵעַ אֵלָיו מִן הַחֲבֵרִים, פּוֹסֶקֶת מִמֶּנּוּ טוֹבָה לְעוֹלָם וְצָרָתוֹ קַיֶּמֶת לָעַד. וְאֵין לְבַר־דַּעַת אֶלָּא לְבַקֵּשׁ נֶחָמָה בְאָחִיו מִן הַדְּאָגוֹת בְּכָל הַמַּצָּבִים, וּלְהִתְאַזֵּר בְּאֹרֶךְ־רוּחַ וּבְסַבְלָנוּת, שֶׁשְתֵּי אֵלֶּה מִדּוֹת מְהֻלָּלוֹת הֵן, הַמּוֹעִילוֹת כְּנֶגֶד מְסִבּוֹת הַזְּמַן וְדוֹחוֹת אֶת הַפַּחַד וְהָאֵבֶל בְּכָל עִנְיָן”. אָמַר לוֹ הַצָּב: " הִשָּׁמֶר לְךָ מֵאֵבֶל, שֶׁהוּא מְקַלְקֵל לְךָ אֶת חַיֶּיךָ וּמְכַלֶּה אֶת בְּרִיאוּתְךָ". לֹא פָסְקוּ מִלְּשׂוֹחֵחַ זֶה עִם זֶה, עַד שֶׁאָמַר הַשָּׁלָךְ לַצָּב: “אֵינִי חוֹשֵׁשׁ עוֹד לִמְסִבּוֹת הַזְּמַן וּפִגְעֵי הַמְּאֹרָעוֹת”.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַצָּב אֶת דִּבְרֵי הַשָּׁלָךְ נִגַּשׁ אֵלָיו וּנְשָׁקוֹ בֵּין שְׁתֵּי עֵינָיו וְאָמַר לוֹ:" אֵין חֶבְרַת הָעוֹפוֹת פּוֹסֶקֶת לִמְצֹא טוֹב בַּעֲצָתְךָ, וְכֵיצַד זֶה תִּשָּׂא יָגוֹן וָצַעַר?" לֹא פָסַק מֵהָנִיחַ פַּחַד הַשָּׁלָךְ עַד שֶׁשָּׁקַט וּבָטַח.

אַחַר־כָּךְ עָף הַשָּׁלָךְ אֶל מְקוֹם הַגּוּפָה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ לֹא מָצָא עוֹד מִן הָעוֹפוֹת הַטּוֹרְפִים, וְלֹא מֵאוֹתָהּ גּוּפָה כְלוּם זוּלָתִי עֲצָמוֹת. חָזַר לְהוֹדִיעַ לַצָּב שֶׁהָאוֹיֵב עָזַב אֶת מְקוֹמוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַצָּב הִגִּיד לוֹ מַה שֶּׁרָאָה וְאָמַר לוֹ: “רְצוֹנִי לָשׁוּב לִמְקוֹמִי, וּלְהִתְעַלֵּס בְּחֶבְרַת אֵלֶּה שֶׁחֲסַרְתִּים, שֶׁאֵין אֹרֶךְ־רוּחַ לְאָדָם בִּהְיוֹתוֹ רָחוֹק מִמּוֹלַדְתּוֹ”. הָלַךְ עִמּוֹ הַצָּב לְאוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא מָצְאוּ שָׁם כְּלוּם שֶׁיִּפְחֲדוּ מִפָּנָיו. נָחָה דַעַת הַשָּׁלָךְ וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הַרְבֵּה יֵשׁ אֲשֶׁר בְּבוֹא צָרָה עַל בְּנֵי־אָדָם

תִּקְצַר זְרוֹעָם, אַךְ עִם אֱלֹהִים מִפְלָטָם.

מָצוֹק הָיָה – וְכַאֲשֶׁר חָזְקוּ טַבְּעוֹתָיו,

נִצַּלְתִּי, וַאֲנִי דִמִּיתִי כִּי אֵין מַצִּיל מִיָּדָיו.


שָׁכְנוּ בְאוֹתוֹ אִי. וּבְעוֹד הַשָּׁלָךְ בְּשָׂשׂוֹן וּבִטְחָה וְגִילָה וְשִׂמְחָה, הוֹבִיל הַגּוֹרָל אֵלָיו בַּז רָעֵב, וְהִכָּה אוֹתוֹ בְצִפָּרְנָיו מַכָּה וְהָרַג אוֹתוֹ, וְלֹא הוֹעִילָה לוֹ הַזְּהִירוּת כְּשֶׁמָּלְאָה מִדַּת יָמָיו. וְהָיְתָה סִבַּת רְצִיחָתוֹ זֶה שֶׁהִתְרַשֵּׁל בְּשֶׁבַח אֱלֹהִים. אוֹמְרִים שֶׁהָיָה אוֹמֵר בְּתִשְׁבַּחְתּוֹ: “יִשְׁתַּבַּח אֱלֹהֵינוּ בְּכָל אֲשֶׁר קָצַב וְנָהַג. יִשְׁתַּבַּח אֱלֹהֵינוּ בְּכָל אֲשֶׁר הֶעֱשִׁיר וְהֶעֱנִי”.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מִסִּפּוּר הַשָּׁלָךְ.

אָמַר הַמֶּלֶךְ: “שַׁהַרָזָאד, הֲרֵי הוֹסַפְתְּ בְּסִפּוּרֵךְ הַזְהָרָה וּמוּסָר. יֵשׁ אִתָּךְ מִסִּפּוּרֵי חַיַּת־הַבָּר?” אָמְרָה לוֹ: “הֵן”.


המלצות קוראים
תגיות