רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַזְּאֵב וְהַשּׁוּעָל
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: קרית-ספר; 1972

דַּע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁשּׁוּעָל וּזְאֵב הִתְחַבְּרוּ בִמְאוּרָה, וְהָיוּ שׁוֹכְנִים בָּהּ יַחְדָּו, וְנִשְׁאֲרוּ בְכָךְ מֶשֶׁךְ זְמַן, וְהָיָה הַזְּאֵב מִתְאַכְזֵר לַשּׁוּעָל. אֵרַע פַּעַם שֶׁהַשּׁוּעָל רָמַז לַזְּאֵב שֶׁיִּנְהַג בּוֹ בְרַחֲמִים וְשֶׁיַּרְפֶּה מִתַּעֲלוּלָיו. אָמַר לוֹ:" אִם אַתָּה מַמְשִׁיךְ בִּגְאוֹנְךָ, יִתָּכֵן שֶׁאֱלֹהִים יַשְׁלִיט עָלֶיךָ בֶּן־אָדָם, שֶׁהוּא בַּעַל תַּחְבּוּלוֹת וְעָרְמָה, צָד אֶת הָעוֹף מִן הָאֲוִיר וְדָג אֶת הַדָּג מִן הַיָּם, מְפָרֵק הָרִים וּמַעְתִּיקָם מִמְּקוֹמָם, וְכָל זֶה בִמְזִמּוֹתָיו. עָלֶיךָ אֵפוֹא לִנְהֹג בְּצֶדֶק וְלַחְדֹּל מֵרָעָה וְעַוְלָה, שֶׁכָּךְ טוֹב יוֹתֵר לְמַעַן חַיֶּיךָ". לֹא קִבֵּל הַזְּאֵב אֶת דְּבָרָיו, וְהֵשִׁיב לוֹ גַסּוֹת וְאָמַר לוֹ: “אֵין כָּל עֵסֶק בֵּינְךָ וּבֵין הָעִנְיָנִים הַגְּדוֹלִים וְהַחֲשׁוּבִים”, וְהִכָּה אוֹתוֹ עַל פָּנָיו, עַד שֶׁנָּפַל מִתְעַלֵּף מִן הַמַּכָּה. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר הִסְבִּיר פָּנִים לַזְּאֵב, וְהִצְטַדֵּק לְפָנָיו עַל הַדְּבָרִים הַמְכֹעָרִים שֶׁדִּבֵּר, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אִם אָמְנָם כְּבָר חָטָאתִי לִפְנֵי כֵן

מֵאַהֲבָתִי לָכֶם, וָאֲדַבֵּר דָּבָר לֹא הוֹגֵן.

הִנֵּה שָׁב אֲנִי מֵחֶטְאִי, וּסְלִיחַתְכֶם

תָּכִיל אֶת הַמֵּרֵעַ הַבָּא לְבַקֵּשׁ מְחִילַתְכֶם.


קִבֵּל הַזְּאֵב אֶת הִתְנַצְּלוּתוֹ וְחָדַל מֵרָעָתוֹ, וְאָמַר לוֹ: “אַל תְּדַבֵּר בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ מֵעִנְיָנְךָ, שֶׁלֹּא תִשְׁמַע מַה שֶּׁלֹּא יְהֵא לִרְצוֹנְךָ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמֵּאָה וְאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַזְּאֵב אָמַר לַשּׁוּעָל: “אַל תְּדַבֵּר בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ מֵעִנְיָנְךָ, שֶׁלֹּא תִשְׁמַע מַה שֶּׁלֹּא יְהֵא לִרְצוֹנֶךָ”. אָמַר לו הַשּׁוּעָל: "שָׁמַעְתִּי וּכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה. הִנֵּה אֲנִי חָדֵל מִמַּעֲשִׂים שֶׁאֵינָם לְרָצוֹן לְךָ, וּכְבָר אָמַר הֶחָכָם: “אַל תַּגֵּד מַה שֶּׁאֵין שׁוֹאֲלִים מִמְּךָ, וְאַל תַּעַן עַל מַה שֶּׁאֵין דּוֹרְשִׁים מִמְּךָ, וְהַנַּח מַה שֶּׁאֵינוֹ מֵעִנְיָנְךָ, וְאַל תְּפַזֵּר עֲצָתְךָ הַטּוֹבָה לְרֵעִים, שֶׁהֵם יִגְמְלוּךָ רָעָה תַּחְתֶּיהָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַזְּאֵב אֶת דִּבְרֵי הַשּׁוּעָל הִסְבִּיר לוֹ פָּנִים. וְאוּלָם הַשּׁוּעָל שָׁמַר לוֹ טִינָא בְּלִבּוֹ וְאָמַר: “אֵין הִיא אֶלָּא שֶׁאֶשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁמִיד אֶת הַזְּאֵב הַזֶּה”.

נָשָׂא בְסַבְלָנוּת כָּל מַה שֶּׁהֵצִיק לוֹ הַזְּאֵב וְאָמַר בְּלִבּוֹ: " גָּאוֹן וְדִבְרֵי בֶּלַע גּוֹרְמִים לַאֲבַדּוֹן, וּמַשְׁלִיכִים לְתוֹךְ צָרָה. וּכְבָר אָמְרוּ: מִי שֶׁהִתְנַהֵג בְּחֻצְפָּה אָבַד, וּמִי שֶׁהָיָה קַל־דַּעַת הִתְחָרֵט. וְאוּלָם שָׁלַו מִי שֶׁפָּחַד. צֶדֶק הוּא לְבוּשׁ הָאֲצִילִים וְנִימוּס טוֹב מֵבִיא רֶוַח לָרֹב. וּמִן הָעֵצָה הַנְּכוֹחָה הִיא, שֶׁאֶתְחַפֵּשׂ בִּפְנֵי הֶעָרִיץ הַזֶּה, וְאָז וַדַּאי הוּא שֶׁיִּפֹּל בַּפָּח“. אָמַר הַשּׁוּעָל לַזְּאֵב: “הִנֵּה אֱלֹהִים סוֹלֵחַ וּמְקַבֵּל תְּשׁוּבַת עַבְדּוֹ, כְּשֶׁזֶּה פוֹרֵשׁ מִן הַחֲטָאִים. וַאֲנִי עֶבֶד חַלָּשׁ. וְאָמְנָם נָשָׂאתִי עָלַי עָוֹן כְּשֶׁיָּעַצְתִּי אוֹתְךָ, וְאִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָלָה לִי מִכְּאֵב מַכָּתְךָ, הָיִיתָ מֵבִין, שֶׁאֲפִלּוּ הַפִּיל לֹא הָיָה עוֹמֵד בָּהּ וְלֹא הָיָה עוֹצֵר כֹּחַ לְשֵׂאתָהּ. וְאוּלָם אֵין אֲנִי קוֹבֵל עַל כְּאֵב הַמַּכָּה, מֵאַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעָה לִי עַל־יָדָהּ שִׂמְחָה, שֶׁאִם גַּם קָשָׁה הָיְתָה, הֲרֵי הִסַּקְתִּי מִתּוֹכָהּ מַסְקָנָה חֲשׁוּבָה שֶׁתּוֹצָאָתָהּ שִׂמְחָה. וּכְבָר אָמַר הֶחָכָם: מַכַּת הַמְחַנֵּךְ תְּחִלָּתָהּ קָשָׁה מְאֹד וְסוֹפָה מְתוּקָה מִן הַדְּבַשׁ הַמְזֻקָּק”. אָמַר הַזְּאֵב: “נָשָׂאתִי לְחַטָּאתְךָ וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנְךָ. מֵעַתָּה הֱיֵה נִזְהָר מִפְּנֵי כֹחִי וְהוֹדֵה שֶׁעֶבֶד אַתָּה לִי, שֶׁכְּבָר יָדַעְתָּ אֶת יָדִי הַקָּשָׁה עַל אוֹיְבַי”. הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ הַשּׁוּעָל וְאָמַר לוֹ:” יַאֲרֵךְ אֱלֹהִים אֶת חַיֶּיךָ. וְלֹא תִפְסֹק יָדְךָ מִהְיוֹת קָשָׁה עַל אוֹיְבֶיךָ". לֹא פָסַק הַשּׁוּעָל מִשִּׁית בַּחֲלָקוֹת לַזְּאֵב בְּפָחֲדוֹ מִפָּנָיו.

אַחַר־כָּךְ הָלַךְ הַשּׁוּעָל לְכֶרֶם בְּאַחַד הַיָּמִים, וְרָאָה בַּגָּדֵר שֶׁלּוֹ חוֹר. לֹא טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינָיו וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “חוֹר זֶה בְּלִי סָפֵק נִמּוּק לוֹ. וּכְבָר אָמְרוּ: מִי שֶׁרָאָה חֲפִירָה בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה וְלֹא נָטָה הַצִּדָּה, וְלֹא נִזְהַר מִגֶּשֶׁת אֵלֶיהָ, אֶת עַצְמוֹ הוּא מַטְעֶה, וְצָפוּי הוּא לִכְלָיָה. וּכְבָר נִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר, שֶׁקְּצָת אֲנָשִׁים עוֹשִׂים צוּרַת שׁוּעָל בְּכַרְמָם, וְאַף מַעֲמִידִים לְיָדוֹ עֲנָבִים בְּסַלִּים, שֶׁיִּרְאֶה זֹאת שׁוּעָל וְיִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִפֹּל בַּשַּׁחַת. וְאָכֵן רוֹאֶה אֲנִי שֶׁחוֹר זֶה מַהֲמוּרָה הוּא. וּכְבָר אָמְרוּ: הַזְּהִירוּת חֲצִי הַתְּבוּנָה הִיא. וּמִן הַזְּהִירוּת הוּא זֶה שֶׁאֶבְדֹּק חוֹר זֶה וְאֶסְתַּכֵּל, אֶפְשָׁר אֶמְצָא עַל־יָדוֹ דָּבָר הַמֵּבִיא לִידֵי כְּלָיָה, וְלֹא תַּשִּׂיאֵנִי תַּאֲוָתִי לְהַגִּיעַ לִידֵי־כָךְ שֶׁאֶפֹּל בַּשַּׁחַת”. קָרַב אֵלָיו וְהִקִּיף אוֹתוֹ סָבִיב כְּשֶׁהוּא נִזְהָר. רָאָה שֶׁחֲפִירָה עֲצוּמָה הִיא, שֶׁחָפַר אוֹתָהּ בַּעַל־הַכֶּרֶם וְעָלֶיהָ כִּסּוּי דַּק. נָסוֹג מִמֶּנָּה וְאָמַר: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים שֶׁנִּזְהַרְתִּי מִפָּנֶיהָ, וּמְקַוֶּה אֲנִי שֶׁיִּפֹּל לְתוֹכָהּ אוֹיְבִי הַזְּאֵב, שֶׁעָכַר אֶת חַיַּי, וְיִהְיֶה הַכֶּרֶם רַק לִי לְבַדִּי, וְאֶהְיֶה בוֹ שׁוֹקֵט וּבוֹטֵחַ”. הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ וְצָחַק צְחוֹק רַב, וְהִנְעִים זְמִירוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

מִי יִתֵּן וְכָעֵת אֶרְאֶה

אֶת הַזְּאֵב בְּתוֹךְ בּוֹר זֶה.

זֶה זְמַן רַב הֵרַע לְלִבִּי.

וַיַּשְׁקֵנִי מְרוֹרוֹת עַל אַפִּי.

וּמִי יִתֵּן וְאַחֲרָיו אֶשָּׁאֵר,

וְהַזְּאֵב לְעוֹלָמוֹ יִפָּטֵר,

וְהָיָה הַכֶּרֶם מֶנּוּ נָקִי,

וְאֶמְצָא בוֹ שָׁלָל לִי.


כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ הָלַךְ חִישׁ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַזְּאֵב וְאָמַר לוֹ:" אֱלֹהִים הֵקֵל לְךָ דַּרְכְּךָ לְהַגִּיעַ אֶל הַכֶּרֶם מִבְּלִי יְגִיעָה וְזֶה הוֹדוֹת לְמַזָּלְךָ הַטּוֹב, יְהִי אֵפוֹא לַהֲנָאָה לְךָ אֶת אֲשֶׁר חָלַק לְךָ אֱלֹהִים לְהַשִּׂיג שָׁלָל וּמָזוֹן בְּשֶׁפַע בְּלִי עָמָל“. אָמַר לוֹ הַזְּאֵב: " וּמַה הַמּוֹכִיחַ לִי אֶת כָּל זֶה שֶׁתֵּאַרְתָּ לִי?” אָמַר לוֹ: “זֶה שֶׁאֲנִי בָּאתִי עַד הַכֶּרֶם, וּמָצָאתִי שֶׁבְּעָלָיו כְּבָר מֵתוּ. וְנִכְנַסְתִּי לַגַּן וְרָאִיתִי אֶת הַפֵּרוֹת מִתְנוֹצְצִים עַל הָעֵצִים”. לֹא הִטִּיל הַזְּאֵב סָפֵק בְּדִבְרֵי הַשּׁוּעָל, גָּבְרָה עָלָיו תַּאֲוָתוֹ, וְקָם וְהָלַךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחוֹר, שֶׁכֵּן הוֹלִיכָה אוֹתוֹ תַּאֲוָתוֹ שׁוֹלָל. עָמַד הַשּׁוּעָל וְהֵטִיל עַצְמוֹ כְּמֵת לָאָרֶץ, וְהִמְשִׁיל מָשָׁל בְּבֵית־שִׁיר זֶה:

הַאִם תִּתְאַו כִּי לַיְלָה1 אֵלֶיךָ תֵּחָבֵר?

אֵין הִיא אֶלָּא שֶׁהַתַּאֲוָה לְצַוַּאר גֶּבֶר תָּצֵר.


כְּשֶׁהִגִּיעַ הַזְּאֵב אֶל הַחוֹר, אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: “הִכָּנֵס לַכֶּרֶם, וְאֵין עָלֶיךָ גַּם לְטַפֵּס אוֹ לַחֲתֹר בְּתוֹךְ חוֹמַת הַגַּן. הַטּוֹבָה תָּבוֹא בִּשְׁלֵמוּתָהּ מֵאֵת אֱלֹהִים”. פָּנָה הַזְּאֵב וְהָלַךְ קָדִימָה, מְבַקֵּשׁ לְהִכָּנֵס לַגַּן. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְאֶמְצַע כִּסּוּי הַחֹמֶר. נָפַל לְתוֹכוֹ. הִתְנוֹדֵד הַשּׁוּעָל וְרָטַט מְאֹד מִשִּׂמְחָה וָגִיל, וְעָבְרוּ דַאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ. הִנְעִים זְמִירוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּשִׁיר:


נִכְמְרוּ רַחֲמֵי זְמַן עַל מַצָּבִי

וְנִתְעוֹרְרוּ, כִּי אָרְכָּה שְׂרֵפַת לְבָבִי,

וַיַּגֵּשׁ לִי אֶת אֲשֶׁר אֲנִי חָפֵץ,

וְעַל זֶה אוֹתוֹ אִירָא, הֵבִיא קֵץ,

סָלוֹחַ אֶסְלַח לַפֶּשַׁע הַפְּלִילִי

מִן הַחֲטָאִים לְפָנִים חָטָא לִי.

וּמַה גַּם פִּשְׁעוֹ אֲשֶׁר פָּעַל

לְבֶן־הַשֵּׂעָר בְּקָדְקָדִי מֵעָל.

אָכֵן הַזְּאֵב לֹא מִפְלָט לוֹ מִפַּחַת

מִן הַכִּלָּיוֹן בְּתוֹךְ הַשַּׁחַת

וְהַכֶּרֶם אַךְ לִי לְבַדִּי

בְּאֵין שֻׁתָּף אֱוִיל עִמָּדִי.


אַחַר־כָּךְ הִסְתַּכֵּל בַּחֲפִירָה. וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַזְּאֵב בּוֹכֶה עַל עַצְמוֹ מִתּוֹךְ חֲרָטָה וְיָגוֹן, בָּכָה הַשּׁוּעָל עִמּוֹ. נָשָׂא הַזְּאֵב אֶת רֹאשׁוֹ לַשּׁוּעָל וְאָמַר לוֹ:" כְּלוּם מִתּוֹךְ רַחֲמִים עָלַי אַתָּה בּוֹכֶה, אֲבִי אַלְחֻצַיְן2?" אָמַר לוֹ: לֹא. נִשְׁבָּע אֲנִי, חַי זֶה שֶׁהָדַף אוֹתְךָ לְתוֹךְ שׁוּחָה זוֹ. לֹא בָּכִיתִי אֶלָּא עַל אֲרִיכוּת יָמֶיךָ לִפְנֵי כֵן, וְאֵינִי מִצְטָעֵר אֶלָּא עַל זֶה שֶׁלֹּא נָפַלְתָּ לְתוֹךְ חוֹר זֶה לִפְנֵי יוֹם זֶה. וְאִלּוּ נָפַלְתָּ לְתוֹכוֹ לִפְנֵי שֶׁפְּגַשְׁתִּיךָ הָיִיתִי בִּמְנוּחָה וְשַׁלְוָה. וְאוּלָם אַתָּה נִשְׁאַרְתָּ עַד שֶׁהִגִּיעַ קִצְּךָ שֶׁנִּגְזַר עָלֶיךָ, וּמָלֵא צְבָאֲךָ הַקָּצוּב לְךָ“. אָמַר לוֹ הַזְּאֵב כִּמְצַחֵק: “לֵךְ, רַע הַמַּעֲלָלִים אֶל אִמִּי וְסַפֵּר לָהּ מַה שֶּׁהִגִּיעַ לִי, אֶפְשָׁר תִּמְצָא תַּחְבּוּלָה לְהַצָּלָתִי”. אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל:” כְּבָר הִפִּילָה אוֹתְךָ עָצְמַת תַּאֲוָתְךָ וְרֹב תְּשׁוּקָתְךָ לַמָּקוֹם שֶׁנָּפַלְתָּ בּוֹ בְּבוֹר זֶה, וְאִי אַתָּה יוֹצֵא בְּשָׁלוֹם מִמֶּנּוּ. כְּלוּם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ, זְאֵב נִבְעָר מִדַּעַת, מַה שֶּׁאָמַר בַּעַל מְשָׁלִים? כָּל שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ עַל תּוֹצָאוֹת, אֵינוֹ בָּטוּחַ מִפְּנֵי הַסַּכָּנוֹת". אָמַר הַזְּאֵב לַשּׁוּעָל: "הוֹי אֲבִי־אַלְחֻצַיְן. הֵן הָיִיתָ מַרְאֶה לִי חִבָּה, וּמְבַקֵּשׁ יְדִידוּתִי וּמִתְיָרֵא מֵעָצְמַת כֹּחִי. אַל נָא תִּשְׂטְמֵנִי בִּגְלַל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי לְךָ, שֶׁכֵּן מִי שֶׁהַכֹּחַ בְּיָדוֹ וּמוֹחֵל, יִמְצָא שְׂכָרוֹ אֶת אֱלֹהִים, וּכְבָר אָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

זְרַע חֲסָדִים וְאִם גַּם לֹא בִּמְקוֹמָם,

לֹא בַתֹּהוּ עָלָה טוֹב בְּכָל אֲשֶׁר נִזְרַע, מֵעוֹלָם,

שֶׁכֵּן חֶסֶד גַּם אִם עָלָיו זְמַן יַעֲבֹר,

רַק אֲשֶׁר יִזְרָעֶנּוּ אוֹתוֹ יִקְצֹר.


אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: "בַּעַר שֶׁבַּטּוֹרְפִים וְשׁוֹטֶה בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה שֶׁעַל הָאֲדָמָה. כְּלוּם שָׁכַחְתָּ עֲרִיצוּתְךָ וְגַאֲוָתְךָ וּגְאוֹנְךָ, הֲרֵי לֹא הִשְׁגַּחְתָּ בִּזְכֻיּוֹת הַיְדִידוּת וְלֹא קִבַּלְתָּ עֵצָה מִדִּבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר:

אַל תַּעֲשֹׁק בִּהְיוֹת לְאַל יָדְךָ וַתִּכּוֹן,

כִּי הָעוֹשֵׁק עַל גְּבוּל נָקָם יִשְׁכֹּן.

תָּנוּם עֵינְךָ, אַךְ הֶעָשׁוּק עֵר יָקוּם

יִקְרָא עָלֶיךָ, וְעֵין אֱלֹהִים לֹא תָּנוּם.


אָמַר לוֹ הַזְּאֵב: "הוֹי אֲבִי־אַלְחֻצַיְן, אַל תִּשָּׂא עָלַי אָשָׁם בְּמַה שֶׁעָבַר, הֲרֵי הָאֲצִילִים נִדְרָשִׁים לִסְלֹחַ. וּמַעֲשֵׂה הַחֶסֶד הוּא מִן הַטּוֹב שֶׁבָּאוֹצְרוֹת, וּמַה יָּפִים דִּבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר:

הִזְדָּרֵז לְהֵיטִיב בִּהְיוֹת לְאֵל יָדֶיךָ,

שֶׁלֹּא בְּכָל עֵת יִגְדַּל כֹּחֶךָ.


לֹא חָדַל הַזְּאֵב מַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי הַשּׁוּעָל וְאוֹמֵר לוֹ: “אֶפְשָׁר יֵשׁ בְּיָדְךָ מַשֶּׁהוּ שֶׁתַּצִּילֵנִי בּוֹ מִכְּלָיָה?” אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: זְאֵב רַמַּאי רַע פּוֹעֵל, מְרֻמֶּה וְנוֹכֵל, אַל תְּבַקֵּשׁ לְהִנָּצֵל, שֶׁזֶּה הוּא שְׂכַר מַעֲשֶׂיךָ הַמְכֹעָרִים וְזֶה עָנְשָׁם". צָחַק בִּמְלֹא לוֹעוֹ וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִּשְׁנֵי בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אַל תּוֹסֵף הוֹלִיכֵנִי שׁוֹלָל

שֶׁלֹּא תַּשִּׂיג גַּם הֶשֵּׂג קַל.

בַּקָּשָׁתְךָ מִנִּי לֹא תִכּוֹן,

זָרַעְתָּ, קְצֹר אֵפוֹא אָסוֹן.


אָמַר הַזְּאֵב לַשּׁוּעָל: “הֲרֵי אַתָּה אֶרֶךְ־אַפַּיִם שֶׁבַּטּוֹרְפִים. נֶאֱמָן אַתָּה עָלַי יוֹתֵר מִכְּדֵי זֶה שֶׁתַּעַזְבֵנִי בְּשׁוּחָה זוֹ”. זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִּשְׁנֵי בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי אֲשֶׁר הוֹשִׁיט לִי לֹא אַחַת יַד לַעֲזֹר,

וּמַתּוֹתָיו רַבּוּ גַּם עָצְמוּ מִסְּפֹר,

כָּל יָמַי, מֵעוֹלָם לֹא קָרַנִי פֶּגַע מֵצִיק

מִבְּלִי אֲשֶׁר אֶמְצָא בּוֹ בְּיָדִי מַחֲזִיק.


אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: “שׂוֹנֵא שׁוֹטֶה, כֵּיצַד זֶה הִגַּעְתָּ לִידֵי (מלה לא ברורה) וְשִׁפְלוּת־בֶּרֶךְ וְהַשְׁפָּלָה וְהַכְנָעָה, אַחֲרֵי הַגַּאֲוָה וְהַגָּאוֹן וְהָעשֶׁק וְהָעֲרִיצוּת? אָמְנָם הָיִיתִי לְךָ רֵעַ מִיִּרְאָתִי מִפְּנֵי תַּקִּיפוּתְךָ, וְהָיִיתִי מַחֲנִיף לְךָ לֹא מִתּוֹךְ תִּקְוָה לְטוֹבָה מֵאִתְּךָ וְעַכְשָׁו בָּאָה עָלֶיךָ הַקַּלְקָלָה, וְהַנְּקָמָה עָלֶיךָ חָלָה”. נָשָׂא קוֹלוֹ בִּשְׁנֵי בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי אַתָּה, רַק עָקְבָּה בִקַּשְׁתָּ,

וּבְכַוָּנָתְךָ הַנִּתְעָבָה הִנֵּה נוֹקַשְׁתָּ.

טְעַם אֵפוֹא מְאֵרַת הָעִנּוּי הַנּוֹרָאָה,

וַחֲבִילָתְךָ עִם הַזְּאֵבִים נִפְרָדָה נִקְרָעָה.


אָמַר לוֹ הַזְּאֵב: “אַתָּה אֶרֶךְ־אַפַּיִם, אַל תְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן אֵיבָה, וּבְעֵינָהּ אוֹתִי אַל תִּקֹּבָה, וּשְׁמֹר אֶת בְּרִית הַיְדִידוּת אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ, בְּטֶרֶם תַּעֲבֹר שְׁעַת הַהַצָּלָה. קוּם וּבַקֵּשׁ חֶבֶל וּקְשֹׁר אוֹתוֹ בִּקְצֵה עֵץ, וְשַׁלְשֵׁל אֵלַי קָצֵהוּ הַשֵּׁנִי שֶׁאִתָּלֶה בּוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁאֶנָּצֵל מִזֶּה שֶּׁאֲנִי בּוֹ, וְאֶתֵּן לְךָ כָּל מַה שֶּׁתַּחַת יָדִי מִן הָאוֹצָרוֹת”. אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: “כְּבָר הִרְבֵּיתָ לַהַג שֶׁלֹּא יוֹעִיל לְךָ לְהַצִּילְךָ. אַל תְּצַפֶּה לִתְשׁוּעַת נַפְשְׁךָ עַל יָדִי, וּזְכֹר אֶת מַעֲשֶׂיךָ הָרָעִים מִלִּפְנֵי כֵן, וּמַה שֶּׁצָּפַנְתָּ לִי בְּחֻבְּךָ מִן הַמִּרְמָה וְהַמְּזִמָּה. וַחֲשֹׁב עַד כַּמָּה אַתָּה עוֹמֵד עַכְשָׁו לִהְיוֹת רָגוּם בַּאֲבָנִים. וְדַע שֶׁנַּפְשְׁךָ עוֹזֶבֶת כָּעֵת אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְתַעֲבֹר מִמֶּנּוּ וְתִסַּע וְתַחֲלֹף, וְאַחַר כָּךְ תָּבוֹא לִידֵי כְלָיָה וְלָרָעָה שֶׁבִּמְדוֹרֵי גֵיהִנֹּם”. אָמַר לוֹ הַזְּאֵב: “הֱוֵה קָרוֹב לַחֲזֹר לִידִידוּת וְאַל תַּחֲזֵק בְּלִי הֲפוּגָה בַּשִּׂנְאָה הַכְּבוּשָׁה. וְדַע שֶׁמִּי שֶׁמַּצִּיל נֶפֶשׁ מֵאֲבַדּוֹן, כְּאִלּוּ הֶחֱיָה אוֹתָהּ, וְהַמְחַיֶּה נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ הֶחֱיָה אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים כֻּלָּם. אַל תֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הָרָעָה שֶׁמָּאֲסוּ בָהּ הַחֲכָמִים, וְאֵין רָעָה בְּרוּרָה מִזּוֹ, שֶׁאֲנִי בְּתוֹךְ חֲפִירָה זוֹ וְשׁוֹתֶה אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּחַ בְּיָדְךָ לְהַצִּיל אוֹתִי מֵחַבְלֵי הָאָסוֹן”. אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: “שׁוֹטֶה גַס, כַּמָּה דוֹמֶה אַתָּה בִּדְבָרֶיךָ הַנָּאִים וְכִעוּר כַּוָּנָתְךָ לַבַּז וְתַרְנְגֹלֶת־הַבָּר”. אָמַר לוֹ הַזְּאֵב: “וּמַה הוּא סִפּוּר הַבַּז וְתַרְנְגֹלֶת־הַבָּר?” אָמַר הַשּׁוּעָל:



  1. שם האהובה  ↩

  2. “אבי המבצר הקטן” כינוי הוא לשועל על שם המאורות שהוא בונה לו.  ↩

המלצות קוראים
תגיות