רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הָעַכְבָּר וְחֻלְדַּת־הַסְּנָאִים
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: קרית-ספר; 1972

הָיוּ עַכְבָּר וְחֻלְדַּת־סְנָאִים דָּרִים בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַחַד הָאֲנָשִׁים. וְהָיָה אוֹתוֹ אָדָם עָנִי. וּכְבָר חָלָה אֶחָד מִידִידָיו, וְרָשַׁם לוֹ הָרוֹפֵא שֻׁמְשְׁמִין קְלוּפִים לִרְפוּאָתוֹ. בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ אָדָם מֵאֵת אֶחָד מִמַּכִּירָיו שֻׁמְשְׁמִין שֶׁיִּקְלֹף אוֹתָם לַחוֹלֶה, וְנָתַן לוֹ הַלָּה מִדָּה שֶׁל שֻׁמְשְׁמִין לְאוֹתוֹ אָדָם עָנִי. מָסַר אוֹתָם לְאִשְׁתּוֹ וְצִוָּה עָלֶיהָ לְתַקְּנָם, – קָלְפָה אוֹתָם אוֹתָהּ אִשָּׁה וְתִקְּנָה אוֹתָם. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתָהּ חֻלְדַּת־סְנָאִים אֶת הַשֻּׁמְשְׁמִין בְעֵינֶיהָ, בָּאָה אֲלֵיהֶם, וְלֹא פָסְקָה מֵהָעֲבִיר אוֹתָם שֻׁמְשְׁמִין אֶל מְאוּרָתָהּ כָּל יוֹמָהּ, עַד שֶׁהֶעֱבִירָה אֶת רֻבָּם. בָּאָה הָאִשָּׁה וּמָצְאָה אֶת הַשֻּׁמְשְׁמִין חֲסֵרִים בְּמִדָּה נִכֶּרֶת. יָשְׁבָה וְאָרְבָה לוֹ לְזֶה שֶׁיָּבוֹא עֲלֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁתֵּדַע סִבַּת חֶסְרוֹנָם. בָּאָה חֻלְדַּת־הַסְּנָאִים לְהַעֲבִיר מֵהֶם כְּמִנְהָגָהּ, וְרָאֲתָה אֶת הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת, וְהִכִּירָה שֶׁהִיא אוֹרֶבֶת לָהּ. אָמְרָה בְלִבָּהּ: “אַחֲרִית מְגֻנָּה תְּהֵא לְמַעֲשֶׂה זֶה. חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי מִפְּנֵי אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּמַאֲרָב לִי. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן לְאַחֲרִיתוֹ שֶׁל דָּבָר, אֵין הַזְּמַן יָדִיד לוֹ. וְאֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֶלָּא שֶׁאֶעֱשֶׂה מַעֲשֶׂה טוֹב, שֶׁיֵּרָאֶה שֶׁנְּקִיָּה אֲנִי מִכָּל מַה שֶּׁעֲשִׂיתִיו מִן הַמְכֹעָר”. הִתְחִילָה מַעֲבִירָה חֲזָרָה מֵאוֹתָם הַשֻּׁמְשְׁמִין שֶׁבִּמְאוּרָתָהּ. רָאֲתָה אוֹתָהּ הָאִשָּׁה, כְּשֶׁהִיא עוֹשָׂה כָךְ וְאָמְרָה בְלִבָּה: “זוֹ אֵינָה זֹאת שֶׁגָּרְמָה לְחֶסְרוֹנָם. שֶׁהֲרֵי הִיא מֵבִיאָה אוֹתָם מִמְּאוּרַת זֶה שֶׁבְּזָזָם וּמַנִּיחָה אוֹתָם עִם הָאֲחֵרִים. וְטוֹבָה הִיא עוֹשָׂה בָזֶה שֶׁהִיא מַחֲזִירָה אֶת הַשֻּׁמְשְׁמִין, וְאֵין גְּמוּלוֹ שֶׁל הָעוֹשֶׂה טוֹב אֶלָּא זֶה שֶׁיֵּיטִיבוּ לוֹ. אָכֵן לֹא זוֹ הִיא שֶׁהִזִּיקָה לַשֻּׁמְשְׁמִין. וְאוּלָם אֵינִי פוֹסֶקֶת לֶאֱרֹב, עַד שֶׁיָּבוֹא וְאֵדַע מִי הוּא”. הִכִּירָה חֻלְדַּת־הַסְּנָאִים מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּדַעְתָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה, וְהָלְכָה לָהּ אֶל הָעַכְבָּר וְאָמְרָה לוֹ: “אָחִי, אֵין טוֹב בָּזֶה שֶׁלֹּא יִתֵּן מִי שֶׁהוּא דַּעְתּוֹ עַל שְׁכֵנָיו וְלֹא יָקוּם בִּידִידוּתָם”. אָמַר לָהּ הָעַכְבָּר: “אָמְנָם כֵּן הוּא, יְדִידִי, יַשְׁפִּיעַ אֱלֹהִים חַסְדּוֹ לְךָ וְלִידִידוּת הַשְּׁכֵנוּת שֶׁלְּךָ, וְאוּלָם מַה סִּבַּת דְּבָרִים אֵלֶּה?” אָמְרָה לָהּ חֻלְדַּת־הַסְּנָאִים: “הִנֵּה הֵבִיא בַּעַל־הַבַּיִת שֻׁמְשְׁמִין וְאָכְלוּ מֵהֶם הוּא וּבֵיתוֹ וְשָׂבְעוּ וְהוֹתִירוּ וְעָזְבוּ אוֹתָם וּכְבָר לָקְחוּ מֵהֶם כָּל אֲשֶׁר רוּחַ חַיִּים בְּאַפֵּיהֶם, וְלּו לָקַחְתָּ אַף אַתָּה מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי לְךָ זְכוּת יוֹתֵר מֵאֵלֶּה הַלּוֹקְחִים מֵהֶם”. מָצָא הָעִנְיָן חֵן בְּעֵינֵי הָעַכְבָּר וְרָקַד וּכִשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ, וְהוֹלִיכָה אוֹתוֹ שׁוֹלָל הַתַּאֲוָה לַשֻּׁמְשְׁמִין יָד מִוְקָם וְיָצָא מֵחוֹרוֹ וְרָאָה אֶת הַשֻּׁמְשְׁמִין הַקְּלוּפִים מַבְהִיקִים בְּלַבְנִינוּתָם, וְהָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְאוֹרֶבֶת. לֹא שָׂם הָעַכְבָּר אֶת לִבּוֹ לְאַחֲרִית הַדָּבָר, אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר הֵכִינָה הָאִשָּׁה רְצוּעָה. לֹא שָׁלַט הָעַכְבָּר בְּעַצְמוֹ, עַד שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ הַשֻּׂמְשְׁמִין וְהִתְחִיל אוֹכֵל מֵהֶם. חָבְטָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה בְּאוֹתָהּ רְצוּעָה וּבָקְעָה אֶת רֹאשׁוֹ. וְהָיוּ הַתַּאֲוָה וְזֶה שֶׁלֹּא שָׂם לֵב לְאַחֲרִית הַדְּבָרִים, הַסִּבָּה לְמוֹתוֹ.


* * *

אָמַר הַמֶּלֶךְ: "שַׁהַרָזָאד, חֵי אֱלֹהִים, שֶׁסִּפּוּר יָפֶה הוּא זֶה. יֵשׁ אִתָּךְ סִפּוּר עַל דְּבַר הַיְדִידוּת הַנֶּאֱמָנָה וּשְׁמִירָתָה בִּשְׁעַת צָרָה, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהִיא מַצִּילָה מִן הָאֲבַדּוֹן? אָמְרָה: “הֵן, שָׁמַעְתִּי”.


המלצות קוראים
תגיות