רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הֶחָסִיד מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1967

סֻפַּר שֶׁהָיָה בִּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל אָדָם מִבְּחִירֵיהֶם שֶׁהָיָה שׁוֹקֵד עַל עֲבוֹדַת אֱלֹהָיו, וְנִתְנַזֵּר מִתַּעֲנוּגוֹת עוֹלָמוֹ בָזֶה, וֶהֱסִירָם מִלִּבּוֹ. וְהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ בְעִנְיָנוֹ, מְצַיֶּתֶת לוֹ בְכָל זְמַנּוֹ, וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם מִתְפַּרְנְסִים מִמְּלֶאכֶת קְלִיעַת צַלָּחוֹת, נְצָרִים וּמַפּוּחִים. הָיוּ עוֹסְקִים בָּזֶה כָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וּכְשֶׁהָיָה מַגִּיעַ הַיּוֹם לְסוֹפוֹ הָיָה הָאִישׁ יוֹצֵא בְמַה שֶּׁעָשׂוּהוּ, בְּיָדוֹ, וּמִתְהַלֵּךְ בָרְחוֹבוֹת וּבַדְּרָכִים מְבַקֵּשׁ קוֹנֶה לְמָכְרוֹ לוֹ, וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם שׁוֹקְדִים לָצוּם תָּמִיד. הָיוּ צָמִים בְּיוֹם מִן הַיָּמִים כְּשֶׁהֵם עוֹסְקִים בִּמְלַאכְתָּם כָּל יוֹמָם כֻּלּוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ סוֹפוֹ שֶׁל יוֹם יָצָא הָאִישׁ כְּמִנְהָגוֹ וּבְיָדוֹ מַה שֶׁעָשׂוּ, וּמְבַקֵּשׁ מִי שֶׁיִּקְנֵהוּ מִמֶּנּוּ. עָבַר עַל פְּנֵי דַלְתּוֹ שֶׁל אֶחָד מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה מִן הָאֲנָשִׁים הַחַיִּים בִּרְוָחָה וּבִגְדֻלָּה. וְהָיָה הָאִישׁ בַּעַל פָּנִים מַזְהִירוֹת וִיפֵה הַצּוּרָה. רָאֲתָה אוֹתוֹ אֵשֶׁת בַּעַל הֶחָצֵר וְחָשְׁקָה בוֹ וְנָטָה לְבָבָהּ אֵלָיו נְטִיָּה עֲצוּמָה, וּבַעֲלָה לֹא הָיָה בְּבֵיתוֹ. קָרְאָה לַמְּשָׁרֶתֶת שֶׁלָּהּ וְאָמְרָה לָהּ: “אוּלַי תַּעֲרִימִי עַל אִישׁ זֶה לַהֲבִיאוֹ אֶצְלֵנוּ”. יָצְאָה הַמְשָׁרֶתֶת אֵלָיו לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ מַה שֶׁבְּיָדוֹ, וְעִכְּבָה אוֹתוֹ בְדַרְכּוֹ, וְאָמְרָה לוֹ…

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמְּשָׁרֶתֶת יָצְאָה אֶל הָאִישׁ וְעִכְּבָה אוֹתוֹ וְאָמְרָה לוֹ: “הִכָּנֵס, שֶׁגְּבִרְתִּי מְבַקֶּשֶׁת לִקְנוֹת מַשֶּׁהוּ מִמַּה שֶׁבְּיָדְךָ, אַחֲרֵי שֶׁתִּבְחַן אוֹתוֹ וְתִרְאֶנּוּ”. דִּמָּה הָאִישׁ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהִיא דוֹבֶרֶת אֱמֶת וְלֹא רָאָה בָזֶה רָעָה. נִכְנַס וְיָשַׁב כְּפִי שֶׁצִּוְּתָה עָלָיו. נָעֲלָה בְפָנָיו אֶת הַדֶּלֶת וְיָצְאָה גְבִרְתָּהּ מֵבֵּיתָהּ וְתָפְסָה בִגְלִימָתוֹ וּמְשָׁכַתְהוּ וְהִכְנִיסַתְהוּ וְאָמְרָה לוֹ: “זֶה כַמָּה זְמָן אֲבַקֶּשְׁךָ לְהִתְיַחֵד עִמְּךָ, וּכְבָר פָּקְעָה סַבְלָנוּתִי בִּגְלָלֶךָ, וַהֲרֵי בַיִת זֶה מְקֻטָּר בְשָׂמִים וְהָאֹכֶל מוּכָן וּבַעַל־הַבַּיִת אֵינוֹ הַלַּיְלָה, וַהֲרֵי אֲנִי כְבָר מוֹסֶרֶת עַצְמִי לְךָ. וְהַרְבֵּה זְמָן תְּבָעוּנִי מְלָכִים וּנְשִׂיאִים וַעֲשִׁירִים, וְלֹא שָׁעִיתִי לְאִישׁ מֵהֶם”. הִרְבְּתָה עָלָיו דְּבָרֶיהָ, וְהָאִישׁ אֵינוֹ מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ מִן הָאָרֶץ, בּוֹשׁ מִפְּנֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה וּמְפַחֵד מֵעָנְשׁוֹ הַמַּדְאִיב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

וְכַמָּה רַבָּתִי בַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא עָמְדָה

בֵּינִי וּבֵין רִכְבָּהּ אַךְ הַבּוּשָׁה לְבַדָּהּ.

וַתְּהִי זֹאת לָהּ לְרִפְאוּת תְּעָלָה,

אַךְ בַּעֲבֹר הַבּוּשָׁה לֹא רִפְאוּת לָהּ.


הָיָה הָאִישׁ מִתְאַמֵּץ לְהִפָּטֵר מִמֶּנָּה וְלֹא עָלָה בְיָדוֹ. אָמַר לָהּ: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמֵּךְ דָּבָר אֶחָד”. אָמְרָה לוֹ: “וּמַה הוּא?”, אָמַר לָהּ: “חָפֵץ אֲנִי מַיִם נְקִיִּים שֶׁאֶעֱלֶה בָהֶם אֶל הַמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר בְּבֵיתֵךְ וְאֶעֱשֶׂה בָהֶם עִנְיָן וְאֶתְרָחֵץ בָּהֶם מִזֻּהְמָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִי לְהַגִּיד לָךְ מַה הִיא”. אָמְרָה לוֹ: “הֶחָצֵר רַחֲבַת יָדַיִם וּמְקוֹמוֹת מִסְתּוֹר וּפִנּוֹת בָּהּ וְחֶדֶר לְהִטַּהֵר מוּכָן בָּהּ”. אָמַר לָהּ: “אֵין חֶפְצִי אֶלָּא בְמָקוֹם גָּבוֹהַּ”. אָמְרָה לְשִׁפְחָתָהּ: “הַעֲלִי אוֹתוֹ אֶל מְקוֹם הַמִּצְפָּה הַגָּבוֹהַּ בְּכָל הֶחָצֵר” וְהֶעֱלְתָה אוֹתוֹ אֶל הַמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ בּוֹ בְיוֹתֵר, וּמָסְרָה לוֹ כְלִי הַמַּיִם וְיָרְדָה. רָחַץ הָאִישׁ כַּדָּת וְהִתְפַּלֵּל שְׁתֵּי כְרִיעוֹת, וְהִבִּיט לָאָרֶץ, כְּדֵי לְהַפִּיל עַצְמוֹ. וְרָאָה אוֹתָהּ רְחוֹקָה וּפָחַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ אֶלָּא אַחֲרֵי שֶׁיִּתְרַסְּקוּ אֲבָרָיו. הִרְהֵר בִּדְבַר הַמֶּרִי בֵאלֹהִים וְעָנְשׁוֹ, וְנָקַל בְּעֵינָיו חָרְפּוֹ אֶת נַפְשׁוֹ וּשְׁפִיכַת דָּמוֹ וְאָמַר: “אֱלֹהַי וַאֲדוֹנִי אַתָּה רוֹאֶה אֶת אֲשֶׁר בָּא עָלַי, וְלֹא נֶעֱלַם מֵאִתְּךָ מַצָּבִי, אָכֵן אַתָּה הַכֹּל יָכֹל”. וְקוֹל־הַלֵּב יִשָּׂא בְשִׁיר וְיֹאמַר:

יַצְבִּיעַ הַלֵּב וְהַמַּצְפּוּן כְּלַפֶּיךָ,

וְסוֹד הַסּוֹד יְדִיעָתוֹ עִמֶּךָ.

וַאֲנִי אֶקְרָא בְקוֹל, בְּדַבְּרִי אֵלֶיךָ,

וּבְעֵת אֶשְׁתֹּק אֶרְמֹז עָלֶיךָ.

הוֹי אַתָּה אֲשֶׁר שֵנִי לֹא יְצֹרַף אֵלָיו,

בָּאֲךָ הַדַּל הַנָּבוֹךְ מֵאַהַב.

וְלִי תִקְוָה אוֹתָהּ אֱמוּנָתִי תְאַמֵּץ,

וְלִי לֵב, כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִתְפּוֹצֵץ.

וְתֵת הַנֶּפֶשׁ קָשָׁה מִכָּל הַמּוֹצְאוֹת אָדָם,

וְאוּלָם יֵקַל אִם אַתָּה גְזַרְתּוֹ שָׁם.

וְאִם תְּחָנֵּנִי וְתַאֲצִיל לִי הַצָּלָתִי,

הִנֵּה אַתָּה תוּכַל, אַתָּה תִקְוָתִי.


אַחַר כָּךְ הִפִּיל הָאִישׁ עַצְמוֹ מִן הַמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר שֶׁל גְּזוּזְטְרַת הַמִּצְפָּה, וְשָׁלַח אֱלֹהִים אֵלָיו מַלְאָךְ שֶׁנְּשָׂאוֹ עַל כְּנָפָיו וְהוֹרִידוֹ עַל הָאָרֶץ בְּשָׁלוֹם מִבְּלִי שֶׁהִשִּׂיג אוֹתוֹ כְּלוּם שֶׁיַּזִּיקֶנּוּ. כְּשֶׁנִּמְצָא נָכוֹן עַל הָאָרֶץ, הוֹדָה לֵאלֹהִים יְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה עַל מַה שֶׁנָּתַן לוֹ מֵחֲסוּתוֹ, וּמַה שֶׁהֶאֱצִיל לוֹ מֵרַחֲמָיו, וְהָלַךְ בְּלִי כְלוּם אֶל אִשְׁתּוֹ. וּכְבָר הִתְמַהְמֵהַּ לָשׁוּב אֵלֶיהָ. נִכְנַס וְאֵין עִמּוֹ כְלוּם. שָׁאֲלָה אוֹתוֹ לְסִבַּת הִתְמַהְמְהוֹ, וְעַל מַה שֶׁיָּצָא עִמּוֹ בְיָדוֹ, וּמַה שֶּׁעָשָׂה בוֹ, וְכֵיצַד חָזַר בְּלֹא כְלוּם. סִפֵּר לָהּ מַה שֶּׁפָּגַע בּוֹ מִן הַמַּדּוּחִים וְשֶׁהִפִּיל עַצְמוֹ מֵאוֹתוֹ מָקוֹם, וְהִצִּילוֹ אֱלֹהִים. אָמְרָה אִשְׁתּוֹ: “הַתְּפִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵעָלֶיךָ אֶת הַמַּדּוּחִים וְעָמַד לְחַיִץ בֵּינְךָ וּבֵין הַנִּסָּיוֹן”. אַחַר כָּךְ אָמְרָה: “אִישִׁי, הַשְּׁכֵנִים רְגִילִים לִרְאוֹת אוֹתָנוּ מַסִּיקִים תַּנּוּרֵנוּ בְכָל לַיְלָה, וּכְשֶׁיִּרְאוּהוּ הַלַּיְלָה בְלִי אֵשׁ, יֵדְעוּ שֶׁאָנוּ בְּלִי כְלוּם, וּמִן הַתּוֹדָה לֵאלֹהִים הוּא לְהַסְתִּיר מַה שֶּׁאָנוּ בוֹ מִן הַמַּחְסוֹר, וּלְצָרֵף צוֹם לַיְלָה זֶה לַיּוֹם שֶׁעָבַר וְלַעֲמֹד בּוֹ בִּתְפִלָּה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה”. נִגְּשָׁה אֶל הַתַּנּוּר וּמִלְּאָה אוֹתוֹ עֲצֵי־דֶלֶק וְהִצִּיתָה אוֹתוֹ לְהַתְעוֹת בָּזֶה אֶת הַשְּׁכֵנוֹת, וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אַסְתִּיר אֶת אֲשֶׁר בִּי מִצַּעַר וַיּוֹגֵנִּי,

וְאַדְלִיק אֵשׁ לְהַתְעוֹת בוֹ שְׁכֵנִי,

וָאֱהִי מְרֻצָּה בַאֲשֶׁר יָצָא מִמִּשְׁפַּט אֲדוֹנִי,

אוּלַי יִרְאֶה הִכָּנְעִי לְפָנָיו וְיִרְצֵנִי.


הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהִצִּיתָה הָאִשָּׁה אֶת הָאֵשׁ לְהַתְעוֹת אֶת הַשְּׁכֵנִים, קָמָה הִיא עִם בַּעֲלָה וְרָחֲצָה כַדָּת, וְעָמְדוּ לְהִתְפַּלֵּל. וְהִנֵּה אִשָּׁה מִשְּׁכֵנוֹתֶיהָ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנָּה רְשׁוּת לְהַצִּית לָהּ אֵשׁ מִתַּנּוּרָהּ, אָמְרוּ לָהּ: “הֲרֵי הַתַּנּוּר לְפָנַיִךְ”. כְּשֶׁנִּגְשָׁה הָאִשָּׁה אֶל הַתַּנּוּר לָקַחַת אֵשׁ קָרְאָה: “הוֹי פְּלוֹנִית, הַשִּׂיגִי אֶת לַחְמֵךְ לִפְנֵי שֶׁיִּשָּׁרֵף”. אָמְרָה הָאִשָּׁה לְבַעְלָהּ: “שָׁמַעְתָּ מַה שֶּׁאוֹמֶרֶת אִשָּׁה זוֹ?” אָמַר לָהּ: “קוּמִי וּרְאִי”. פָּנְתָה אֶל הַתַּנּוּר, וְהִנֵּה הִתְמַלֵּא מִלֶּחֶם נָקִי וְלָבָן". נָטְלָה הָאִשָּׁה אֶת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְנִכְנְסָה אֶל בַּעֲלָהּ, כְּשֶׁהִיא מוֹדָה לֵאלֹהִים יְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה עַל אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מִשֶּׁפַע הַטּוּב וְהַחֶסֶד הָרָב. אָכְלוּ מִן הַלֶּחֶם וְשָׁתוּ מִן הַמַּיִם וְהוֹדוּ לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה. אַחַר כָּךְ אָמְרָה הָאִשָּׁה לְבַעֲלָהּ: "בּוֹא וְנִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה, אֶפְשָׁר שֶׁיַּאֲצִיל לָנוּ בְחַסְדוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁיְפַטְּרֵנוּ מִטֹּרַח הַפַּרְנָסָה וַעֲמַל הָעֲבוֹדָה וְיַעַזְרֵנוּ בָזֶה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלַעֲסֹק בְּמִצְוָתוֹ. אָמַר לָהּ1 : “הֵן”.

הִתְפַּלֵּל הָאִישׁ אֶל אֱלֹהָיו, וְעָנְתָה הָאִשָּׁה אָמֵן עַל תְּפִלָּתוֹ, וְהִנֵּה נִבְקְעָה הַתִּקְרָה וְיָרְדָה אֶבֶן־חֵן שֶׁהֵאִיר הַבַּיִת מֵאוֹרָהּ. הוֹסִיפוּ לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים וּלְתַנּוֹת תְּהִלָּתוֹ, וְשָׂשׂוּ בְאוֹתָהּ אֶבֶן שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְהִרְבּוּ בִתְפִלָּה2 מַה שֶּׁרָצָה אֶלֹהִים יִתְעַלֶּה3. כְּשֶׁהִגִּיעַ סוֹף הַלַּיְלָה יָשְׁנוּ וְרָאֲתָה הָאִשָּׁה בַחֲלוֹמָהּ, כְּאִלּוּ נִכְנְסָה לְגַן עֵדֶן וְרָאֲתָה בִימוֹת רַבּוֹת עֲרוּכוֹת וְכִסְאוֹת עוֹמְדִים, אָמְרָה: “מָה הֵן בִימוֹת אֵלּוּ וּמָה אֵלֶּה הַכִּסְּאוֹת?” אָמְרוּ לָהּ: “אֵלּוּ בִימוֹת הַנְּבִיאִים וְאֵלֶּה כִסְאוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים”. אָמְרָה: “וְהֵיכָן כִּסֵּא בַעֲלִי, פְּלוֹנִי?” אָמְרוּ לָהּ: “זֶה”. הִסְתַּכְּלָה בוֹ וְהִנֵּה בְצִדּוֹ סֶדֶק". אָמְרָה: “וּמַה הוּא סֶדֶק זֶה?”. אָמְרוּ לָהּ: “זֶה סֶדֶק אֶבֶן־הַחֵן שֶׁיָּרְדָה אֲלֵיכֶם מִתִּקְרַת בֵּיתְכֶם”. הִתְעוֹרְרָה מִשְּׁנָתָהּ וְהִיא בוֹכָה וּמִצְטָעֶרֶת עַל פְּגַם כִּסֵּא בַעֲלָהּ בֵין כִּסְאוֹת הַצַּדִּיקִים, וְאָמְרָה: “אִישִׁי, הִתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהֶיךָ שֶׁיַּחֲזִיר אֶבֶן יְקָרָה זוֹ לִמְקוֹמָהּ, שֶׁסִּבְלוֹת הָרָעָב וְהָעֹנִי בַיָּמִים הַמְּעַטִים קַלִּים בְּעֵינַי מִפְּגַם כִּסְּאֲךָ בֵּין אַנְשֵׁי־הַמַּעֲלָה”. הִתְפַּלֵּל הָאִישׁ אֶל אֱלֹהָיו, וְהִנֵּה אֶבֶן־הַחֵן עָפָה, עוֹלָה אֶל הַתִּקְרָה, וְהֵם מִסְתַּכְּלִים בָּהּ. וְלֹא פָסְקוּ מִחְיוֹת בְּעֹנִי וּבַעֲבוֹדָתָם אֶת אֱלֹהִים עַד שֶׁפָּגְשׁוּ4 אֶת אֱלֹהִים יְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה.


וּמִמַּה שֶׁיְסֻפָּר



  1. במקור המודפס: “לָ”. צ“ל:”לָהּ“. הערת פב”י.  ↩

  2. במקור המודפס: “בִתְפִלָֹה”. צ“ל: ”בִתְפִלָּה“. הערת פב”י.  ↩

  3. אידיום הוא ומובנו ככל אשר עלה בדעתם ולבם.  ↩

  4. במקור המודפס: “שֶׁפָּגְשׂוּ”. צ“ל: ”שֶׁפָּגְשׁוּ“. הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות