רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר אַלְחַגָּ'אג' וְהֶחָסִיד
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1967

סִפְּרוּ שֶׁאַלְחַגָּ’אג' בֶּן יוֹסֵף הַתַ’קַפִי1 הָיָה מְחַפֵּשׂ זְמָן רָב אָדָם אֶחָד מִן הַחֲשׁוּבִים. כְּשֶׁעָמַד לְפָנָיו, אָמַר לוֹ: “אוֹיֵב אֱלֹהִים, כְּבָר נָתַן אוֹתְךָ אֱלֹהִים בְּיָדִי”. אַחַר־כָּךְ אָמַר: “הוֹבִילוּהוּ לְבֵית הָאֲסוּרִים וּכְבָלוּהוּ בִכְבָלִים צָרִים וּכְבֵדִים וּבְנוּ עָלָיו בַּיִת שֶׁלֹּא יֵצֵא מִמֶּנּוּ וְלֹא יִכָּנֵס אֵלָיו אָדָם”. הוֹבִילוּ אֶת הָאִישׁ לְבֵית הָאֲסוּרִים, וְהֵבִיאוּ אֶת הַנַּפָּח וְאֶת הַכְּבָלִים. וְהָיָה בְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה הַנַּפָּח מַכֶּה בְּפַטִּישׁוֹ, הָאִישׁ מֵרִים רֹאשׁוֹ וּמַבִּיט לַשָּׁמַיִם וְאוֹמֵר: “הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר לוֹ הַבְּרִיאָה2 וְהַשִּׁלְטוֹן?”3 כְּשֶׁגָּמַר הַנַּפָּח לְכָבְלוֹ, בָּנָה פְקִיד בֵּית־הָאֲסוּרִים עָלָיו אֶת הַבַּיִת וְהִנִּיחוֹ בְתוֹכוֹ יְחִידִי וּבוֹדֵד. נִכְנְסוּ לְלִבּוֹ הִתְרַגְּשׁוּת וְתַדְהֵמָה, וְהִבִּיעָה לְשׁוֹנוֹ מַצָּבוֹ בְּנָשְׂאוֹ קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה לֵאמֹר:

הוֹי מְבֻקָּשׁ כָּל מְבַקֵּשׁ, אַתָּה מְבֻקָּשִׁי,

וְעַל שֶׁפַע חַסְדְּךָ מִשְׁעַנְתִּי.

לֹא נִסְתָּר מִמְּךָ הַמַּצָּב אֲשֶׁר בּוֹ אֲנִי,

מַבָּט מֵאִתְּךָ הוּא חֶפְצִי וּרְצוֹנִי.

אֲסָרוּנִי וְהִפְלִיגוּ בְעַנּוֹתָם אוֹתִי,

אוֹי לְנַפְשִׁי, לְנָכְרִי וּבְדִידוּתִי,

אִם בָּדָד הִנֵּנִי, זִכְרְךָ שַׁעֲשׁוּעָי

וְרֵעִי בַלַּיְלָה, בִּנְדֹד שֵׁנָה מֵעֵינַי.

אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ לֹא אָשִׁית לִבִּי,

אַתָּה הַיּוֹדֵעַ אֶת הַצָּפוּן בְּחֻבִּי.


כְּשֶׁהֶאֱפִיל הַלַּיְלָה הִשְׁאִיר פְּקִיד בֵּית־הָאֲסוּרִים אֶת שׁוֹמְרוֹ אֶצְלוֹ וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ. וּכְשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר בָּא לִבְדֹּק אֶת הָאִישׁ. וְהִנֵּה הַכְּבָלִים מָשְׁלָכִים, וְהָאִישׁ אֵינֶנּוּ, וְאֵין יוֹדֵעַ עָלָיו דָּבָר. פָּחַד פְּקִיד בֵּית־הָאֲסוּרִים וְהָיָה בָרִי לוֹ שֶׁיּוּמָת. הָלַךְ לְבֵיתוֹ וְנִפְרַד מִבְּנֵי־בֵיתוֹ וְנָטַל תַּכְרִיכָיו וְאֶת הַבְּשָׂמִים לַחֲנֹט, בְּשַׁרְוֻולוֹ וְנִכְנַס אֶל אַלְחַגָּ’אג‘. כְּשֶׁעָמַד לְפָנָיו, הֵרִיחַ אַלְחַגָּ’אג’ רֵיחַ בָּשְׂמֵי הַחֲנִיטָה, וְאָמַר לוֹ: “מַה זֶּה?” אָמַר לוֹ: “מוֹשְׁלִי, אֲנִי הֵבֵאתִים”. אָמַר לוֹ: “וּמַה גָּרַם לְךָ לְכָךְ?”. סִפֵּר לוֹ אֶת עִנְיַן הָאִישׁ".

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁסִּפֵּר פְּקִיד בֵּית־הָאֲסוּרִים לְאַלְחַגָּ’אג' אֶת עִנְיַן הָאִישׁ, אָמַר לוֹ: "אוֹי לְךָ, כְּלוּם שָׁמַעְתָּ אוֹתוֹ אוֹמֵר מַשֶׁהוּ? אָמַר4 לוֹ: “כֵּן, כְּשֶׁהָיָה הַנַפָּח מַכֶּה בְּפַטִּישׁוֹ, הָיָה מַבִּיט לַשָּׁמַיִם וְאוֹמֵר: “הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר לוֹ הַבְּרִיאָה וְהַשִּׁלְטוֹן?” אָמַר לוֹ אַלְחַגָּ’אג' כְּלוּם לֹא יָדַעְתָּ שֶׁזֶּה שֶׁקָּרָא בִשְׁמוֹ בְּמַעֲמָדְךָ, שִׁחְרְרוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱדַרְתָּ”? וּכְבָר הִבִּיעָה לְשׁוֹן הַמַּצָּב רַעֲיוֹן זֶה וְאָמְרָה: 5

אֱלֹהַי כַּמָּה צָרוֹת מֵעָלַי כְּבָר הֶעֱבַרְתָּם,

וְאִלּוּלֵא אַתָּה, לֹא יָשַׁבְתִּי וְלֹא הָיִיתִי קָם.

וְכַמָּה כַמָּה עִנְיָנִים לֹא אוּכַל סָפְרֵם.

כַּמָּה וְכַמָּה צָרוֹת הִצַּלְתַּנִי מֵהֶם.


וּמִמַּה שֶׁיְסֻפָּר



  1. נציב עראק בערך 700 אסה“נ, מצוין במרצו, בידיעותיו [במקור המודפס: ”בידידעותיו“. צ”ל: “בידיעותיו”. הערת פב"י] ובכחו לנאם.  ↩

  2. במקור המודפס: “הַבְּרִיּאָה”. צ“ל: ”הַבְּרִיאָה“. הערת פב”י.  ↩

  3. קראן פרשה ז פסוק נב.  ↩

  4. במקור המודפס: “אָמֵר”. צ“ל:”אָמַר“ הערת פב”י.  ↩

  5. במקור המודפס סימן הפיסוק הוא נקודה. צ“ל נקודותיים. הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות