רקע
בנימין זאב הרצל
הקונגרס (18 ביוני 1897)

1

 

[שני רבנים מתנגדים לציונות]    🔗

ב“אלגאֶמיינאֶ צייטוּנג דאֶס יוּדאֶנטוּמס”,2 המתיימר לשמש “בטאון בלתי מפלגתי לכל הענינים היהוּדיים”, מוחים הרבנים מאיבאוּם מברלין ופוֹגלשטיין משטטין באורח רעשני למדי נגד הציונוּת. “אנו מתנגדים לכך”, כותבים הם, “כי המכנסים [את הקונגרס], ששום קהילה יהודית אינה עומדת מאחריהם, ישאו דברם בשמה של היהדות; ואנו משוכנעים, כי שום רב או חבר־ועד של קהילה גרמנית לא יופיע בקונגרס, ובאופן זה יופגן לעיני כל העולם, כי היהדות הגרמנית אין לה שום דבר משותף עם מגמותיהם של הציונים”.3 – אנו מאשרים לאדונים מייבאום ופוגלשטיין ברצון, שאין להם שום שייכות אלינו. אנו איננו מדברים בשמם, ומבקשים ברוב הכנעה, שלא ידברו גם הם בשמנו. מה שכתב ד"ר מאכס נוֹרדאוּ בגליון הקודם נגד רב אחד,4 כוחו יפה נגד כל “רועי הנשמות”5 מן הסוג הזה. כי חוצפה היא לטעון שכל הרבנים השקפתם היא ההשקפה המאיבאומית־הפוגלשטיינית, דבר זה מתברר מתוך גילוי־הדעת של רבנים נכבדים רבים, שלבם מלא דאגה כנה ונלבבת למצבם הרוחני והגופני של אחינו כבדי הסבל. וכבר פנה אלינו אחד מן הרבנים הגרמניים החשובים ביותר6 והשמיע דבריו נגד חוות־דעתם של מאיבאוּם־פוגלשטיין. בסופה של ההצהרה רבת־הרושם “נגד הציונות” נאמר, כי הרב הראשי של צרפת חיווה את דעתו המוחלטת נגד התנועה החדשה. דבר זה אינו אמת.

 

[לגלוג על תקומת ישראל]    🔗

מאותה סביבה עצמה של היהדוּת סוּננה אל העיתונים רשימה לגלגנית על “הקמתה מחדש של מלכות ישראל”. באופן כזה מנסים לעשות לצחוק את תנועתנו הרצינית. מובן כי לעגם של פרחחי־הרחוב לא החמיץ את ההזדמנות הנאה, להשליך אחרי היהודים כמה דברים מועטים מן הרחוב. דבר זה לא יעציב אותנו ולא יסיח את דעתנו מן העבודה.

 

[הדים לכינוס הקונגרס]    🔗

קריאתנו לכינוס הקונגרס גרמה כבר עכשיו לאיחודים של יהודים שהיו מפורדים עד עתה. בברלין מושכים מתבוללים ו“פילאנטרופּים” בחבל אחד. ה“יידישאֶ פּראֶסאֶ”7 של הד"ר הילדסהיימר מזמין לעצמו שוב מניו־יורק משהו על “החוגים של יודעי־דבר”. אנו מפנים את תשומת־לבם של קוראינו למכתבו של סופרנו הניו־יורקי, מיכאל זינגר, המופיע בגליון הזה.8 האמת היא, שהקונגרס זוכה לדיון ערני בדעת הקהל האמריקאית. עיתונים לא־יהודיים מביאים מאמרים של טורים שלימים על הציונות, ומטפלים בה בכובד־ראש ובאהדה. ואם חברות־צדקה אחדות מתייחסות אלינו בהסתייגות או גם בשלילה, יכולים אנו לעבור על כך בשקט גמור. הרי לא היה ברצוננו לשנורר.

 

[תעמולה נגד כינוס הקונגרס במינכן]    🔗

במינכן מנהלים תעמולה נגד כינוסו של הקונגרס בעיר זו. עדיין אין אנו מבינים, משום מה? מקום־הכינוס לא איכפת לנו כלל ועיקר. העיר החביבה ומכניסת־האורחים מינכן נבחרה, משום שהיא נקודת־צומת בדרכי־העמים הגדולות החדשות. יכולה להיות גם עיר אחרת. בקונגרס המינכני לא מינכן היא העיקר, אלא הקונגרס. אנו מאמינים כי לעתיד־לבוא לא יהיה זה זכרון נטוּל־תהילה בשביל העיר שבה אנו מתכנסים לדיונינו, כי הקונגרס שלנו נתקיים שם.




  1. שם מדור קבוע ב“די ואֶלט”. הרשימה הופיעה בראשונה ב“די ואֶלט”, שנה א‘, גל’ 3, מ־18 ביוני 1897, עמ' 5–6, ללא חתימה. כתב־ידו של הרצל נשתמר באוסף רוזנברגר שבארכיון הציוני המרכזי.  ↩

  2. Allgemeine Zeitung des Judentums (עתון כללי של היהדות), שבועון יהודי־ליבאֶראלי שהופיע בברלין החל בשנת 1837.  ↩

  3. ראה גם להלן המאמר “רבני מחאה” וההערות לכך.  ↩

  4. הכוונה למאמרו של נורדאו “ריב בהיכל” (Ein Tempelstreit), שהיה מכוון נגד ד"ר מ. גידמאן, רבה הראשי של וינה.  ↩

  5. במקור: Seelsorger, כינוי לכוהני הדת הנוצריים, שנתקבל גם על ידי הרבנים הליבאֶראליים בגרמניה.  ↩

  6. הכוונה לרב ד“ר יצחק רילף, שפירסם ב”די ואֶלט", גל' 4, מ־25 ביוני 1897, מאמר נגד הכרזות הרבנים מאיבאום ופוגאֶלשטיין, בשם Erklärung gegen Erklärung (גילוי־דעת נגד גילוי־דעת).  ↩

  7. שבועון דתי בברלין, שתמך בהתיישבות בארץ־ישראל, אך התנגד לציונוּת המדינית  ↩

  8. ראה אותו גליון, עמ' 8  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות