א    🔗

גורלם של האבות לא פסח גם על דוקטור גולן. בתו, שהיתה קטנה ביום שנולדה, גדלה והלכה לנגד עיניו עד שנתבגרה והוא לא ידע ולא התבונן ולא הרגיש בכך עד לאותו היום בו נסע יחד עמה לבלות את חופשתו על שפת ימה של נתניה.

דוקטור גולן היה ישוב בכיסא נוח, פניו מוצלות במחסה וגופו מופקר ללהטה של חמה. אותה שעה עצמה טבלה בתו בים. עצם הדוקטור את עיניו ושקע ברפיון חושים שבנים־לא־נים עד שלפתע שמע צעקה:

– אבא! אבא!

והקול קול בתו. מיד ניתר מכסאו וחש לעזרתה. ראה אותה שקועה במים עד לצווארה ובני אדם אצים מכל עבר להצילה. אולם, בתו מנידה בראשה, דוחה אותם וצועקת: אבא! אבא!

גל שהתנחשל חבט בדוקטור גולן והרתיעו אחורנית. במר נפשו נאבק הדוקטור עם הגל עד שיכול לו. סוף סוף נתקרב אל הבת ובלב מלא חרדה שאל:

– מה לך, עדנה?

– אבא – לחשה הלזו באזנו – נקרע כפתור. אבא… כפתור נותק מבגד הים. כפתור גורלי. בזכותו מוחזק הבגד כולו. אנא, אבא, עזור! מהר.

באותו רגע הבין הדוקטור גולן כי בתו עלמה מבוגרת, אלא שהשעה לא היתה כשרה למחשבות ממושכות ולעיכולים פסיכולוגיים של תגליות משפחתיות. כחץ מקשת רץ דוקטור גולן אל המציל והשיג אצלו חוט ומחט. לאחר מכן חש אל ביתן הבגדים והושיט לאדם הממונה על שמירת המלבושים תבלית של פח עם מספר החרוט עליה. אותו אדם היה טרוד ולחוץ ומיוזע. תור ארוך מכביד את אכפו עליו וידיים המחזיקות טבליות פח משתרבבות אליו מכל העברים. דוקטור גולן הבקיע לו דרך בתוך התור, עם שהפעיל את ידיו ואת רגליו, את שרירי גבו ואת שרירי חזהו. משהגיע אל הממונה הצליח לשכנעו באמרי פיו ולהכיח לו עד מה חשוב ודחוף עניינו. לבסוף ראה את מכנסיו בידי אותו אדם. משכם בבהילות, ניתק מהם אחד מכפתוריהם והחזירם. מיד שב בריצה אל בתו ולאחר שעה קלה של מלחמה נואשת בגלים, בחוט, במחט ובבגד ים חזר הכל על מקומו בשלום. דוקטור גולן ובתו פסעו אל החוף שלובי זרוע וקורנים מגיל. הבת קרנה על שניצלה מבושת פנים ואביה קרן על שגילה בת ששוב אינה תינוקת כי אם עלמה מבוגרת שהגיעה לפרקה.

 

ב    🔗

אותו לילה, שעה שדוקטור גולן פשט את בגדיו, נוכח לדעת לתמהונו שמכנסיו אינם חסרים אף כפתור אחד. פישפש וחיטט ומישמש, חקר ובדק ובלש ולא מצא מקום מיועד לכפתור שלא יהא כפתור תפור בו. העלה בזכרונו את האדם הממונה על הבגדים ואת הדוחק שהיה שרוי בו בשעה שהושיט לו בחיפזון זוג מכנסיים ונתחוור לו כל העניין כולו: האיש מסר לדוקטור מכנסיים לא לו, מכנסי זולתו שמעולם לא היו שייכים לו. והוא, דוקטור גולן, ניתק, איפוא, כפתור ממכנסיו של פלוני ותפרו בבגדה של בתו.

כל אדם אחר היה וודאי פורץ בצחוק ומספר את המעשה בכל עת מצוא כדוגמה למקרה מבדח. ואילו דוקטור גולן שמר את הדבר בלבו. ולא עוד אלא שאותו מאורע קל־ערך נודעה לו חשיבות מרובה בחייו הפנימיים של הדוקטור, שהרי כל אדם יש לו חיים חיצוניים וחיים פנימיים ומכל שכן לאדם בעל השכלה ושאר רוח כדוקטור גולן.

חיים כפולים אלה יחסי הגומלין שביניהם משולים לשתי מראות עקומות העומדות זו לעומת זו והאדם, נושא החיים, ביניהן. חוקי האופטיקה קובעים כי מספר אין סופי של בבואות יווצר במראות אלה, ומתוך שהן עקומות תהא כל בבואה סילופה של בבואה אחרת. אלא שמתוך הסילוף עומד אתה על האמת. נשאלת השאלה היאך לתאר את חייו של אדם: מבפנים או מבחוץ? דומה כי רצוי לילך בדרך ההתנגדות הקטנה ביותר ולתאר את הצד החיצוני. מכל מקום ננהג כך לגבי חייו של דוקטור גולן.

ובחייו החיצוניים של דוקטור גולן היתה למושג כפתור משמעות מיוחדת במינה. ולא יהיה משום גוזמה אם ייאמר שמושג זה קבע במידה רבה את מהלך חייו. מאורע מסוים שאירע לו בימי הילדות עשה עליו רושם בל־יימחה והטביע את חותמו… אך מוטב לתאר את המאורע עצמו.

יום אחד – והדוקטור גולן עדיין אינו דוקטור ואף גולן איננו עוד כי אם ילד בן שש – הלך ברחוב בשעת בין השמשות. זו לו הפעם הראשונה בחייו ששהה מחוץ לבית בשעה כה מאוחרת. השמש גלשה מערבה בקצב מהיר. מי שעתיד היה להיות דוקטור גולן החיש את פעמיו וכאשר שקע הרחוב באפלה נשתיירו בינו לבין ביתו כמאה מטר. בשטח זה של מאה מטר אירע מה שאירע. נער רחוב עזוב, מלוכלך, מוזנח ולבוש קרעים צץ מתוך כניסה שבאחד הבתים הסמוכים, הזדקף לנוכח פניו של דוקטור גולן בכח (לא בפועל), תפס באצבעותיו אחד מכפתורי מעילו ונפנף באגרוף סמוך לאפו:

– תן כסף!

מי שעתיד היה להיות הדוקטור גולן נרתע אחורנית באותו כוח איתנים שהפחד מפיח בנו, נחלץ מידי הילד התוקפני וברח כל עוד נפשו בו. בידי המתקיף הקטן נשאר רק הכפתור.

התחייבנו לעיל להימנע מצלילה בנבכי חייו הפנימיים של דוקטור גולן. לפיכך לא נערוך מחקר בשאלה מה הוא שהשפיע עליו: אבדן הכפתור, הבריחה המחפירה, או שניהם גם יחד. ושמא אבדן הכפתור כסמל הבריחה? אף לא נתאר את חוויותיו לא בדרך סיפורית־אפית ולא בדרך פסיכואנליטית. נסתפק במספר הערות על עיסוקו של דוקטור גולן מן היום ההוא והלאה.

הוא סיים בהצטיינות את הגימנסיה ולאחר מכן את האוניברסיטה. באוניברסיטה התמחה בשלושה מקצועות: אנתרופולוגיה, מיתולוגיה ותולדות האמנות. הנושא לדוקטוראט שלו היה: “רמזי הכפתור בלבושם של המצרים הקדמונים כפי שנתגלה בקבר של תות־אנך־אמון”. אולם, פרסום רחב ושם עולם הקנה לו מחקרו המעמיק על “עלי התאנה, האי כפתור והמיתוס העתיק של עמי אגן הים התיכון”.

סמוך לאותו יום היסטורי שבילה על שפת ימה של נתניה סיים דוקטור גולן עבודת מחקר נוספת, חשובה, מקורית ומענינת, על הקשר המיתולוגי, הפסיכולוגי והאנתרופולוגי בין השורש “פתר” לבין המלה “כפתור” בשפה העברית ובשפות שמיות אחרות.

אחר כל הדברים האלה אין תימה שעם גילוי הכפתור במכנסיים לא נחה דעתו של דוקטור גולן עד שהסיק שלוש מסקנות:

א) הואיל ובתו בוגרת הריהו עצמו כבר זקן.

ב) הואיל והוא זקן שוב לא יוכל להוסיף דעת ולאלף בינה בעניני כפתורים.

ג) הואיל והדחף הפנימי לכפתורולוגיה, שעד כה היוה את נשמת אפו, ניתן על ידי אבדן הכפתור בילדותו, השיב לו הגורל כפתור בזקנתו. תמה, איפוא, ונשלמה פרשת הכפתור, והמעגל נסגר.

 

ג    🔗

ובכן, הדוקטור גולן היה סבור שהמעגל נסגר והפרשה נסתיימה. אולם, למעשה לא היה יום זה אלא ככל סוף דבר שבעולם מעבר להתחלה חדשה. ואם נסגר איזה מעגל שהוא היה נפתח מיד מעגל חדש.

התבגרותה של בתו אושרה על־ידי הנסיון. ממש באותו יום, יום סגירת המעגל ודוקא בשעת שיטוט על שפת הים, לאחר שהמעוות תוקן הכירה עדנה גבר עול ימים ונעים הליכות. הכרה זו, שהיתה רבת תוצאות, הביאה בסופו של דבר לידי עריכת חופה וקידושין כדת משה וישראל. ואף־על־פי שהצעירים החליטו מה שהחליטו על דעת עצמם, נתקיימה סמוך ליום החתונה פגישת הכרה בין אביו ואמו של הבחור עול הימים ונעים ההליכות לבין הוריה של עדנה. הדוקטור גולן ורעיתו אירחו חרשתן כרסתני ואשה מסורבלת. ארבעת האנשים, שנגזר עליהם להיות קרובי משפחה, סבלו שעה ארוכה עד שמצאו נושא לשיחה משותפת ושוטפת. ומשנמצא הנושא היה זה שוב הכפתור. נתברר כי החרשתן היה בן למשפחה עניה ורבת צאצאים. הוא גדל בתנאים קשים ובמשך מרבית ימי ילדותו היה נתון להשפעתו של הרחוב. פעם אחת התגרה בחוץ בילד אחד – כזה עדנדן, מפונק, בן עשירים – ומרוב קנאה קרע כפתור ממעילו.

הכרסתן נשתתק כפי הנראה משום שאשתו רמזה לו בקריצות עין ובתנועות ידיים, כי אין להרבות בדיבור על מוצא בלתי מכובד ועל מעשי שובבות והפקרות מימי הילדות הרחוקה.

שעה קלה שררה דומיה. אלא שהכרסתן היה חובב שיחה ולאחר שתיקה קצרה פתח שוב וציין בצער רב שהמוסר ירד פלאים בארץ בשנים האחרונות ומקרי הרציחות, המעשים המגונים והגנבות לבשו ממדים מדאיגים ביותר. הוא עצמו נזדמן פעם אחת אל שפת הים והפקיד את בגדיו במקום המיועד לכך. ומשחזר ולבשם הרגיש כי במכנסיו חסר כפתור אחד. אמנם, אבדן הכפתור כשהוא לעצמו אינו מהווה בעיה בשבילו, שכן הוא עצמו הנו בעל בית חרושת גדול לכפתורים, אשר למרות המצב הכלכלי הקשה שהארץ שרויה בו, עולה כפורח אפילו בימינו אלה.

 

ד    🔗

דוקטור גולן היה נרגש. לאו דוקא מן העובדה שהמוסר בארץ נמצא בשפל המדרגה. אדרבה, בסיפורו של הכרסתן ראה גילוי של מוסר עליון שכל העולם חדור בו בכלל וחייו של הדוקטור חדורים בו בפרט. חוט שני של צדק עליון, של גמול מחושב, של שכר ועונש היה משוך על היחסים המסתוריים בינו לבין מי שעומד להיות קרובו מיום הפגישה ברחוב בעבר הרחוק ועד לביצוע גזר הדין של ההשגחה העליונה על שפת הים.

בזהירות ובעקיפין פתח דוקטור גולן בחקירה. הוא שאל:

– היוכל אדוני לומר לי אם יש קשר פנימי פסיכולוגי בין המאורע שאירע בימי ילדותו לבין עובדת היותו עתה מייצר כפתורים? דוקא כפתורים ולא מוצר אחר?

הכרסתן בלע בחיפזון את העוגה שלא היה סיפק בידו לסיים את לעיסתה.

– קשר פנימי? פסיכולוגי? אתה מלומד גדול, דוקטור גולן, ואני לא מבין כלום בפסיכולוגיה. התחלתי הרבה דברים ולא הלך לי. אחר כך ניסיתי כפתורים וזה הלך… כפתורים פשוטים. אין בארץ שוק לכפתורים מן המין המשובח. ולעשות אפשר. אפשר ואפשר. אני יכול להציע כפתורים שאין כמותם אפילו באמריקה. מכיר היטב. כל הסוגים וכל הצורות. רק לפני חדשיים חזרתי משם.

– ואימתי נסעת?

– לפני שנה.

הכרסתן נסע לאמריקה לפני שנה וחזר לפני חדשיים. המאורע על שפת הים אירע לפני שבעה חדשים, כלומר דוקא בעת שהותו באמריקה. בהמשך השיחה נתברר כי כפתורו של הכרסתן נגנב בחוף חיפה, ואילו מעשה הבת והאב אירע בנתניה.

כל הנחותיו המיסטיות של דוקטור גולן נתערערו עד היסוד. כטובע הנאחז בקש פנה דוקטור גולן אל אבי חתנו ושאל אותו על דבר מוצאו הגיאוגרפי. הלה השיב שהוא יליד ירושלים ומימיו לא יצא את הארץ פרט לאותה נסיעה לאמריקה, ואף זאת אך ורק לרגל עסקיו.

ילדותו של דוקטור גולן עברה במרחק אלפי קילומטרים מהרי יהודה.

מעולם לא היה, איפוא, כל מגע בין דוקטור גולן לבין החרשתן הכרסני ואלמלא עמדה בתו של זה להינשא לבנו של זה ספק אם החיים היו מפגישים אותם אפילו פעם אחת.

 

ה    🔗

מה שלא יעשו החיים יעשה הסיפור. מחברו של הסיפור אינו חוקר תולדות הכפתורים בתקופות שונות ובציביליזציות משונות, דוגמת דוקטור גולן. אף אינו מייצר כפתורים דוגמת אבי חתנו החרשתן.

משום כך אינו יודע המחבר מהי כמות הכפתורים הנמצאת בעולם בימינו אלה. מכל מקום, משער הוא כי מספרם מגיע למליונים. מהם מצויין על מעילים ומהם על מכנסיים, מהם על חליפות ומהם על שמלות. יש בהם נתפרים ויש בהם ניתקים. אשר לבני אדם לפי המשוער מאוכלס כדור הארץ בשלושה מיליארדים ילודי אשה. מהם מאבדים כפתורים ומהם רוכשים כפתורים. עד שבא הסיפור, מייחד לעצמו כפתור אחד ומפיח בו רוח חיים. מכאן ואילך משול הכפתור לאותו כדור לבן המתעופף מעל לרשת על פני מגרש הטניס, שאלמלא הוא לא היה נוצר כל מתח בין שני אנשים מיוזעים המתרוצצים אנה ואנה עם הרקיטות בידיהם.

וכל הנהנה ממשחק הטניס בן חורין ליהנות גם מן הסיפור.