מָשָׁל רִאשׁוֹן. 🔗
הָיֹה הָיָה שׁוּעָל זָקֵן בַּעַל תִּשְׁעָה זְנָבוֹת, וְלֹא הֶאֱמִין הַשּׁוּעָל כִּי נֶאֶמָנָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וַיֹּאמֶר לְנַסּוֹתָהּ. וַיֵּלֶךְ וַיִּגְהַר1 עַל הָאָרֶץ תַּחַת הַסַּפְסָל וַיִּשְׁכַּב דּוּמָם, לֹא נָשַׁף בְּרוּחוֹ וְלֹא הֵנִיד רֶגֶל אוֹ זָנָב, וַיַּחְשְׁבוּ אוֹתוֹ לְמֵת. וְאֵשֶׁת הַשּׁוּעָל בָּאָה חֶדֶר בְּחֶדֶר וַתִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ, וְשִׁפְחָתָהּ אֲשֶׁר לָהּ, הַבְּתוּלָה־הַחֲתוּלָה, יָשְׁבָה עַל־פְּנֵי הַכִּירַיִם וַתְּבַשֵּׁל. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע בַּקָּהָל כִּי מֵת הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן, וַיָּבֹאוּ הַבַּחוּרִים מִכָּל אַפְסָיִם2 לְדַבֵּר עַל לֵב הָאַלְמָנָה לָקַחַת אוֹתָהּ לְאִשָּׁה. וַתִּשְׁמַע הַשִּׁפְחָה כִּי אִישׁ עוֹמֵד מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת וּמִתְדַּפֵּק3, וַתֵּלֶךְ וַתִּפְתַּח, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה שׁוּעָל צָעִיר עוֹמֵד בַּפָּתַח. וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ הַשּׁוּעָל בְּחֵן וַיֹּאמַר:
"מַה־שְּׁלוֹם הַיְפֵהפִיָּה, הַבְּתוּלָה־הַחֲתוּלָה?
הַיְשֵׁנָה אִם עֵרָה? מֶה חָדָשׁ בִּגְבוּלָהּ?"
וְהַשִּׁפְחָה הַחֲתוּלָה עָנָתָה:
"לֹא יְשֵׁנָה אָנֹכִי כָעֵת כִּי־אִם עֵרָה.
וּשְׁלוֹמִי מַה הוּא? אֲנִי עַל הַקְּדֵרָה
אֶעֱמֹד וַאֲבַשִׁל לִי שֵׁכָר עִם בֵּיצָה –
יֹאכַל אֲדוֹנִי אִם נַפְשׁוֹ חֲפֵצָה".
וְהַשּׁוּעָל אָמַר: “הֲיִי בְרָכָה, בְּתוּלָתִי! וּמַה־שְּׁלוֹם גְּבִרְתֵּךְ, מָרַת שׁוּעָל?” אָז תַּעֲנֶה הַשִּׁפְחָה:
"יוֹשֶׁבֶת בְּחֶדְרָהּ גַּלְמוּדָה בִמְעוֹנָהּ
וּבוֹכָה כָל הַיּוֹם עַל שִׁבְרָהּ וַאֲסוֹנָהּ,
וּבוֹכָה כָל הַיּוֹם וּבוֹכָה כָל הָעֵת
עַל אֲדוֹנֵנוּ הַשּׁוּעַל הַזָּקֵן כִּי מֵת".
וְהַשּׁוּעָל הַצָּעִיר אָמַר: “לְכִי וְהַגִּידִי לָהּ, בְּתוּלָתִי, כִּי בָא שׁוּעָל צָעִיר וְהוּא אוֹמֵר לְאָרֵשׂ אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה”. “הִנְנִי לִפְקוּדָתְךָ, אֲדוֹנִי הַצָּעִיר!”
וַתַּעַל הֲחתוּלָה חֲזִיק־וַחַזָק
וַתִּסֹּב הַדֶּלֶת דְּפִיק־וּדְפָק:
– הֲפֹה אַתְּ, גְּבִרְתִּי, גְּבֶרֶת הַחֵן?
– חֲתוּלָתִי הַטּוֹבָה! פֹּה אֲנִי, כֵּן!
– דְּעִי לָךְ, גְּבִרְתִּי, הִנֵּה חָתָן בָּא!
– וּמַה מַרְאֵהוּ, הַגִּידִי־נָא,
הַיֵּשׁ גַּם לוֹ תִּשְׁעָה זְנָבוֹת יָפִים כַּאֲשֶׁר הָיוּ לַאֲדוֹנֵנוּ הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן, עָלָיו־הַשָּלוֹם?" “לֹא, גְּבִרְתִּי”, עָנְתָה הַחֲתוּלָה, “רַק אֶחָד לוֹ”. “כִּי עַתָּה אֵין לִי חֵפֶץ בּוֹ”.
וְהַבְּתוּלָה־הַחֲתוּלָה יָרְדָה וַתְּשַׁלַּח אֶת הֶחֶתָן מֵעַל פָּנֶיהָ. אָז יָבוֹא שׁוּעָל שֵׁנִי וְיִתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת, כִּי אָמַר לְאָרֵשׂ לוֹ לְאִשָּׁה אֶת מָרַת הַשּׁוּעָל, וְלוֹ שְׁנֵי זְנָבוֹת; וַיְהִי גוֹרָלוֹ כְּגוֹרַל הָרִאשׁוֹן. אַחֲרֵי־כֵן בָּאוּ שׁוּעָלִים עוֹד אֲחֵרִים, אִישׁ אִישׁ וְלוֹ זָנָב נוֹסָף עַל מִסְפַּר הַזְּנָבוֹת אֲשֶׁר לְרֵעֵהוּ הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו, וְכֻלָּם הָלְכוּ כַּאֲשֶׁר בָּאוּ. וַיְהִי בָאַחֲרוֹנָה וַיָּבוֹא אֶחָד שׁוּעָל אֲשֶׁר לוֹ תִּשְעָה זְנָבוֹת כְּמִסְפַּר הַזְּנָבוֹת אֲשֶׁר לַשּוּעָל הַזָּקֵן, וַתִּשְׁמַע הָאַלְמָנָה וַתִּשְׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלֹה וַתֹּאמֶר אֶל שִׁפְחָתָהּ הַחֲתוּלָה:
"פִּתְחִי אֶת הַשַּׁעַר, הַמַּטְאֲטֵא פֹה הֵילִיכִי,
וְאֶת הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן הַחוּצָה הַשְׁלִיכִי".
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לָחֹג אֶת חַג הַחֲתֻנָּה, וַיִּתְעוֹרֵר הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן מִתַּחַת לַסַּפְסָל, וַיַּךְ אֶת כָּל הָאֲסַפְסוּף4 מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת וַיְגָרֶשׁ אֶת כֻּלָּם מִבֵּיתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ יָחַד.
מָשָׁל שֵׁנִי. 🔗
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן, וַיָּבוֹא הַזְּאֵב לִהְיוֹת לְחָתָן וַיִּתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת, וְהַחֲתוּלָה אֲשֶׁר הָיְתָה לְשִׁפְחָה בְּבֵית מָרַת הַשּׁוּעָל פָּתְחָה לוֹ. וְהַזְּאֵב בֵּרַךְ אוֹתָהּ בְּשָׁלוֹם וַיֹּאמַר:
"שָׁלוֹם לָךְ, בַּת־נָדִיב לְמִשְפַּחַת לַקְקָנִים!
לָמָּה תֵשְׁבִי בָדָד, אַתְּ בַּעֲלַת הַדְרַת־פָּנִים?
וּמֶה חָדָשׁ נַעֲשָׂה פֹה?
וְהַחֲתוּלָה אָמְרָה:
"אֲבַשֵּׁל לִי חָלָב וּפִתְפּוּת5 שֶׁל־בֵּיצָה.
יֹאכַל אֲדוֹנִי אִם נַפְשׁוֹ חֲפֵצָה".
“תּוֹדָה לָךְ, גְּבִרְתִּי הַחֲתוּלָה”, עָנָה הַזְּאֵב. “וּגְבִרְתֵּנוּ מָרַת הַשּׁוּעָל אֵינָה בַּבָּיִת?”
וְהַחֲתוּלָה עָנְתָה:
"יוֹשֶׁבֶת בְּחֶדְרָהּ גַּלְמוּדָה בְתוֹךְ מְעוֹנָהּ
וּבוֹכָה כָל הַיּוֹם עַל שִׁבְרָהּ וַאֲסוֹנָהּ,
וְעוֹשָׂה מִסְפֵּד מַר כָּל הָעֵת, כָּל הָעֵת,
עַל אֲדוֹנֵנוּ הַשּׁוּעַל הַזָּקֵן כִּי מֵת".
וְהַזְּאֵב אָמַר:
"אִם יֵשׁ עִם נַפְשָׁהּ לִהְיוֹת לְאִישׁ אַחֵר,
תֵּרֶד־נָא הֵנָּה וְתָבוֹא וְאַל תְּאַחֵר".
אָז תַּעֲבוֹר הַחֲתוּלָה, טַפֵּס וְעָבֹר,
וַתָּבוֹא עַד לִפְנֵי הָאוּלָם,
וַתִּדְפֹּק בִּזְהַב חֲמֵשׁ טַבְּעוֹתֶיהָ:
"גְּבִרְתִּי, גְּבִרְתִּי, הַבְחֶדְרָהּ הִנֶּהָ?
אִם יֵשׁ עִם נַפְשָׁהּ לִהְיוֹת לְאִישׁ אַחֵר,
תֵּרֶד־נָא, תָּבוֹא נָא חִישׁ וְאַל תְּאַחֵר".
וּמָרַת הַשּׁוּעָל שָׁאֲלָה: “הֲיֵשׁ לֶחָתָן מִכְנָסַיִם אֲדֻמִּים וְאִם יֵשׁ לוֹ פֶה חַד?” “לֹא”, עָנְתָה הַחֲתוּלָה. “כִּי עַתָּה יֵשְׂטְ מֵעָלַי, כִּי אֵין לִי בוֹ חֵפֶץ”.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָצָא הַזְּאֵב רֵיקָם, וַיָּבוֹא הַכֶּלֶב, וְאַחֲרָיו הַצְּבִי, וְאַחֲרָיו הַשָּׁפָן, וְאַחֲרָיו הַדֹּב, וְאַחֲרָיו הָאַרְיֵה, כָּל הַחַיּוֹת אֲשֶׁר בַּיַּעַר בָּאוּ. וּלְאִישׁ אִישׁ מֵהֶם תֶּחְסַר אַחַת הַסְּגֻלּוֹת מִן הַסְּגֻלּוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לַשּׁוּעָל הַזָּקֵן, וַתָּשֶׁב הַחֲתוּלָה אֶת פְּנֵיהֶם וַתְּשַׁלְּחֵם כְּפַעַם בְּפָעַם. וַיְהִי בָאַחֲרוֹנָה וַיָּבוֹא שׁוּעָל צָעִיר. וּמָרַת הַשּׁוּעָל שָׁאֲלָה: " הֲיֵשׁ לוֹ מִכְנָסַיִם אֲדֻמִּים וְאִם יֵשׁ לוֹ פֶה חַד?" וַתַּעַן הַחֲתוּלָה וַתֹּאמַר: “יֵשׁ”. “כִּי עַתָּה יָבוֹא נָא הֵנָּה”, אָמְרָה מָרַת הַשּׁוּעָל וְאֶת שִׁפְחָתָהּ צִוְּתָה לְהָכִין אֶת מִשְׁתֵּה הַחֲתֻנָּה.
"טַאטְאִי אֶת הַבַּיִת, הַמַּטְאֲטֵא הֵילִיכִי,
וְאֶת הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן הַחוּצָה הַשְׁלִיכִי,
הֵבִיא לוֹ עַכְבָּר שָׁמֵן וְעָב,
וְלִי לֹא נָתַן מְעַט אוֹ רָב,
וַיֹּאכַל לְבַדּוֹ מִקֶּרֶב וְעַד גָּב".
וַיָּחֹגוּ אֶת חַג הַחֲתֻנָּה אֲשֶׁר לְמָרַת הַשּׁוּעָל עִם הַשּׁוּעָל הַצָּעִיר, וַתְּהִי הַשִּׂמְחָה גְדוֹלָה מְאֹד, וַיְפַזְּזוּ וַיְכַרְכְּרוּ, וְאִם לָא חָדְלוּ עוֹד, כִּי עַתָּה הֵם מִפַזְּזִים וּמְכַרְכְּרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.