רקע
?
אלף לילה ולילה: סיפור הסוחר והשד
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית

אלף לילה ולילה: סִפּוּר הַסּוֹחֵר וְהַשֵּׁד / תרגם יוסף יואל ריבלין


שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהָיָה סוֹחֵר מֵהַסּוֹחֲרִים, וְהָיָה לוֹ מָמוֹן רַב וַעֲסָקִים רַבִּים בַּמְּדִינוֹת. רָכַב יוֹם אֶחָד וְיָצָא לִגְבוֹת חוֹבוֹתָיו בַּאֲחָדוֹת מִן הַמְּדִינוֹת. תָּקַף עָלָיו הַחֹם וְיָשַׁב תַּחַת אִילָן אֶחָד. שָׂם יָדוֹ בְּאַמְתַּחְתּוֹ וְאָכַל פְּרוּסַת לֶחֶם וּתְמָרָה שֶׁהָיוּ עִמּוֹ. כְּשֶׁגָּמַר לֶאֱכֹל הַתְּמָרָה, הִשְׁלִיךְ גַּרְעִינָהּ, נִגְלָה עָלָיו שֵׁד אֶרֶךְ קוֹמָה וְחֶרֶב בְּיָדוֹ. הִתְקָרֵב לְאוֹתוֹ סוֹחֵר וְאָמַר לוֹ: “קוּם שֶׁאַהֲרָגֶךָ כְּשֵׁם שֶׁהָרַגְתָּ אֶת בְּנִי”. אָמַר לוֹ: “וְכֵיצַד זֶה הָרַגְתִּי אֶת בְּנֶךָ?”. אָמַר לוֹ: “כְּשֶׁאָכַלְתָּ אֶת הַתְּמָרָה וְהִשְׁלַכְתָּ גַרְעִינָהּ, פָּגַע הַגַּרְעִין בְּלֵב בְּנִי, וְנִטְּלָה נִשְׁמָתוֹ וּמֵת מִיָּד”. אָמַר הַסּוֹחֵר לַשֵּׁד: “הֲרֵי כֻּלָּנוּ בְּרוּאֵי אֱלֹהִים אָנוּ וְאֵלָיו נָשׁוּב. אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר, וְאִם הָרַגְתִּי אֶת בִּנְךָ, הֲרֵי לֹא הֲרַגְתִּיו אֶלָּא בְּשׁוֹגֵג, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתִּסְלַח לִי”. אָמַר לוֹ הַשֵּׁד: “אֵין תַּקָּנָה אֶלָּא שֶׁאַהֲרָגֶךָ”. תְּפָסוֹ וְהִטִּילוֹ לָאָרֶץ, וְהֵנִיף עָלָיו חַרְבּוֹ לִפְגּוֹעַ בּוֹ. בָּכָה הַסּוֹחֵר וְאָמָר: “מוֹסֵר אֲנִי דִינִי לַשָּׁמַיִם”, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

לַזְּמָן יוֹמָיִם: יוֹם בְּטוּחוֹת וְיוֹם זְהִירוּת,

וְלַחַיִּים עָבְרָיִם: עֲכוּרוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה בְּהִירוֹת.

אֱמֹר לִמְחָרְפֵנוּ, כִּי בָא הַזְּמָן בַּחֲלִיפוֹת.

הֲיִקְשֶׁה זְמָן, אִם לֹא לְאִישׁ נְדִיבוֹת?

הֲלֹא תִרְאֶה הָרוּחַ, עֵת כִּי תִּסָּעֵר,

רַק שִׂיא עֲצֵי רוֹם תָּנִיד וּתְנָעֵר.

הֲלֹא תִרְאֶה הַיָּם: פְּגָרִים יַעֲלוּ מְרוֹמָיו,

וּבְקַצְוֵי תְהוֹמוֹת תִּשְׁקַעְנָה פְּנִינָיו.

וְאִם יְדֵי זְמָן בָּנוּ תְּהַפֵּכְנָה,

וְיַשִּׂיגֵנוּ אָסוֹן, רָעוֹתָיו תַּאֲרֵכְנָה –

הִנֵּה בַּשָּׁמַיִם כּוֹכָבִים לְאֵין סְפוֹר,

וְלֹא יַכְהוּ לְשֶׁמֶשׁ וְסַהַר כָּל מָאוֹר.

וְכַמָּה עֵצִים עַל פְּנֵי אָרֶץ, יָבֵשׁ וְרַעֲנָן,

וְלֹא יִרְגְּמוּ אֶבֶן בִּלְתִּי עֵץ פֶּרִי חֻנָּן.

חָשַׁבְתָּ טוֹבָה עַל יָמִים עֵת נָעָמוּ,

וְלֹא חָשַׁשְׁתָּ לָרָע עֵת פְּנֵי גוֹרָל יִרְעָמוּ.

כְּשֶׁגָּמַר הַסּוֹחֵר שִׁירוֹ, אָמַר לוֹ הַשֵּׁד: “קַצֵּר בִּדְבָרִים, בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, שֶׁאֲנִי הוֹרְגֶךָ”! אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר: “דַּע לְךָ, הַשֵּׁד, שֶׁחָב אֲנִי לִבְנֵי-אָדָם וְעָלַי לְסַלֵּק חוֹבוֹתַי, וְיֵשׁ לִי הַרְבֵּה יְלָדִים וְאִשָּׁה, וּמַשְׁכּוֹנוֹת בְּיָדִי. וּבְכֵן הַנַּח לִי שֶׁאֵלֵךְ לְבֵיתִי וְשֶׁאֶתֵּן לְכָל אָדָם מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לוֹ, וְאַחַר-כָּךְ אֶחֱזֹר אֵלֶיךָ, בְּרֵאשִׁית הַשָּׁנָה הַבָּאָה. וְנִשְׁבַּע אֲנִי לְךָ שְׁבוּעָה חֲמוּרָה שֶׁאֶחֱזֹר, וְתַעֲשֶׂה כְּחֶפְצֶךָ. אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶיךָ”. הִשְׁבִּיעוֹ הַשֵּׁד שְׁבוּעָה חֲמוּרָה וְנָתַן לוֹ לָלֶכֶת. חָזַר לְעִירוֹ, וְחִסֵּל כָּל קְשָׁרָיו וְהֶחֱזִיר כָּל מַה שֶּׁהִגִּיעַ מִמֶּנּוּ לִבְעָלָיו, וְהוֹדִיעַ לְאִשְׁתּוֹ וְלִילָדָיו מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ, וּבָכוּ. מִנָּה לָהֶם אַפִּיטְרוֹפּוֹס, וְיָשַׁב אִתָּם עַד לִגְמַר הַשָּׁנָה. אַחַר-כָּךְ קָם לָלֶכֶת וְנָטַל אִתּוֹ תַּכְרִיכָיו תַּחַת בֵּית-שֶׁחְיוֹ, וְנִפְרַד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וּמִשְּׁכֵנָיו וּמִקְּרוֹבָיו וְיָצָא בְּעַל כָּרְחוֹ. וּבָכוּ לוֹ וְסָפְדוּ לוֹ.

הָלַךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתוֹ גַן, וְאוֹתוֹ יוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה הָיָה. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה עַל מַה שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ, בָּא זָקֵן יָשִׁישׁ אֵלָיו וְעִמּוֹ אַיָּלָה כְּבוּלָה בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת. נָתַן שָׁלוֹם לְאוֹתוֹ סוֹחֵר וּבֵרְכוֹ וְאָמַר לוֹ: “מַה סִּבַּת יְשִׁיבָתְךָ יְחִידִי בְּמָקוֹם זֶה, שֶׁהוּא מְקוֹם מִשְׁכָּן לַשֵּׁדִים?” שָׂח לוֹ הַסּוֹחֵר מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם אוֹתוֹ שֵׁד וּמַה שֶּׁגָּרַם לִישִׁיבָתוֹ בְּמָקוֹם זֶה. תָּמַהּ הַזָּקֵן בַּעַל הָאַיָּלָה וְאָמַר: “חֵי-אֱלֹהִים, אָחִי, שֶׁיָּשְׁרְךָ אֵינוֹ אֶלָּא יֹשֶׁר עָצוּם וְסִפּוּרְךָ סִפּוּר מַפְלִיא. וְאִלּוּ נִכְתַּב בִּמְחָטִים בְּזָוִיּוֹת הָעַיִן הָיָה בּוֹ מָשָׁל וּמוּסַר לְכָל לוֹקֵחַ מוּסָר”. יָשַׁב עַל יָדוֹ וְאָמַר: “חֵי אֱלֹהִים, אָחִי, שֶׁאֵינִי הוֹלֵךְ מֵאֶצְלְךָ עַד שֶׁאֶרְאֶה מַה יֶּאֱרַע לָךְ עִם אוֹתוֹ שֵׁד”. יָשַׁב אֶצְלוֹ וְשׂוֹחֵח עִמּוֹ. נִתְעַטְּפָה רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ סוֹחֵר עָלָיו, וְנָפְלוּ עָלָיו אֵימָה וָפַחַד וְגָבְרָה דַּאֲגָתוֹ וְרַבּוּ הִרְהוּרָיו, וּבַעַל הָאַיָּלָה יוֹשֵׁב לְצִדּוֹ. בָּא אֲלֵיהֶם זָקֵן שֵׁנִי וְעִמּוֹ שֵׁתֵּי כְלָבוֹת מִן הַכְּלָבִים הַשְּׁחוֹרִים. אַחֲרֵי שֶׁנָּתַן לָהֶם שָׁלוֹם, שָׁאַל אוֹתָם לְסִבַּת יְשִׁיבָתָם בְּמָקוֹם זֶה שֶׁהוּא מְקוֹם מִשְׁכָּן לַשֵּׁדִים. סִפְּרוּ לוֹ הַסִּפּוּר מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית. וַעֲדַיִן לֹא יָשַׁב עַד שֶׁבָּא אֲלֵיהֶם זָקֵן שְׁלִישִׁי וְעִמּוֹ פִּרְדָּה בְּהִירָה-חוּמָה. נָתַן לָהֶם שָׁלוֹם וְשָׁאַל אוֹתָם לְסִבַּת יְשִׁיבָתָם בְּמָקוֹם זֶה. סִפְּרוּ לוֹ הַסִּפּוּר מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, וְאֵין תּוֹעֶלֶת בַּחֲזָרָה עַל הַדָּבָר. וְהִנֵּה נִגְלָה אָבָק סוֹעֵר, וְעַנְנַת-אָבָק עֲצוּמָה בָּאָה מֵאֶמְצַע אוֹתוֹ מִדְבָּר. נִסְתַּלֵּק הָאָבָק וְנִגְלָה אוֹתוֹ הַשֵּׁד וְחֶרֶב שְׁלוּפָה בְיָדוֹ וְעֵינָיו מְזָרוֹת זִיקוֹת. בָּא אֲלֵיהֶם וּמָשַׁך לוֹ מִתּוֹכָם אוֹתוֹ הַסּוֹחֵר, וְאָמַר לוֹ: “קוּם שֶׁאֶהֱרֹג אוֹתְךָ כְּשֵׁם שֶׁהָרַגְתָּ אֶת בְּנִי וְקֶרֶב-כְּבֵדִי”. נֶאֱנַח אוֹתוֹ סוֹחֵר וּבָכָה, וְקָרְאוּ שְׁלשֶׁת הַזְּקֵנִים לִבְכִי וְלִילָלָה וּלְמִסְפֵּד. קָם מִתּוֹכָם הַזָּקֵן הָרִאשׁוֹן וְהוּא בַּעַל הָאַיָּלָה וְנָשַׁק יָדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַשֵּׁד וְאָמַר לוֹ: "הוֹי שֵׁד וַעֲטֶרֶת מַלְכֵי הַשֵּׁדִים, אִם אֲסַפֵּר לְךָ מֶה שֶּׁאֵרַע לִי עִם אַיָּלָה זוֹ, וְתִמְצָא סִפּוּרִי מַפְלִיא, תִּמְחַל לִי שְׁלִישׁ דָּמָיו שֶׁל סוֹחֵר זֶה? אָמַר: “הֵן, זָקֵן, אִם תְּסַפֶּר לִי הַסִּפּוּר וְאֶמְצָא אוֹתוֹ מַפְלִיא, אֶמְחַל לְךָ שְׁלִישׁ דָּמָיו”. פָּתַח אוֹתוֹ זָקֵן רִאשׁוֹן וְאָמַר:


 

סִפּוּר הַזָּקֵן הָרִאשׁוֹן

דַּע, הַשֵּׁד, שֶׁאַיָּלָה זוֹ בַּת-דּוֹדִי אֲחִי אָבִי הִיא, וְעַצְמִי וּבְשָׂרִי, וְנָשָׂאתִי אוֹתָהּ לְאִשָּׁה כְּשֶׁהָיְתָה עֲדַיִן רַכָּה בְשָׁנִים, וְשָׁהִיתִי עִמָּהּ שְׁלשִׁים שָׁנָה בְּעֶרֶךְ, וְלֹא חוֹנַנְתִּי מִמֶּנָּה וָלָד. לָקַחְתִּי לִי פִילֶגֶשׁ וְחוֹנַנְתִּי מִמֶּנָּה בֵּן זָכָר דוֹמֶה לַיָּרֵחַ בְּהִגָּלוֹתוֹ, עֵינָיו יָפוֹת וְגַבּוֹתָיו קְשָׁתוֹת וְשָׁלֵם בְּכָל אֲבָרָיו. גָּדַל קִמְעָא קִמְעָא עַד שֶׁהָיָה בֶּן חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה. הָיְתָה נְסִיעָה נְחוּצָה לִי לְאַחַת הַמְּדִינוֹת וְנָסַעְתִּי בִּסְחוֹרָה רַבָּה. וְהָיְתָה בַּת-דּוֹדִי אַיָּלָה זוֹ, לָמְדָה כְּשָׁפִים וּלְחָשִׁים מִקַּטְנוּתָהּ. הָפְכָה בִּכְשָׁפֶיהָ אוֹתוֹ הַיֶּלֶד לְעֵגֶל וְאֶת הַשִּׁפְחָה אִמּוֹ לְפָרָה, וּמָסְרָה אוֹתָם לָרוֹעֶה. לְאַחַר זְמַן חָזַרְתִּי מִן הַנְּסִיעָה וְשָׁאַלְתִּי לִבְנִי וּלְאִמּוֹ. אָמְרָה לִי: “שִׁפְחָתְךָ מֵתָה וּבִנְךָ בָּרַח, וְאֵינִי יוֹדַעַת לְאָן הָלָךְ”. יָשַׁבְתִּי זְמַן שָׁנָה וְלִבִּי אָבֵל וְעֵינִי בּוֹכִיָּה עַד שֶׁהִגִּיעַ חַג-הַקָּרְבָּן. שָׁלַחְתִּי לָרוֹעֶה, שֶׁיַּפְרִישׁ לִי פָּרָה שְׁמֵנָה. הֵבִיא לִי פָרָה שְׁמֵנָה וְהִיא שִׁפְחָתִי שֶׁהָפְכָה אוֹתָהּ לְפָרָה, אַיָּלָה זוֹ. הִפְשַׁלְתִּי בְּגָדַי וְנָטַלְתִּי הַסַּכִּין בְּיָדִי, וְהָיִיתִי מוּכָן לְשָׁחֲטָהּ. צָעֲקָה וּבָכְתָה בְכִי רָב. סַרְתִּי מֵעָלֶיהָ וְצִוִּיתִי לְאוֹתוֹ רוֹעֶה לְשָׁחֲטָה וְלִפְשׁוֹט עוֹרָהּ, וְלֹא מָצָא בָהּ לֹא חֵלֶב וְלֹא בָשָׂר, אֶלָּא עוֹר וַעֲצָמוֹת. הִתְחָרַטְתִּי עַל שֶׁשְּׁחַטְתִּיהָ, בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא תוֹעִיל עוֹד הַחֲרָטָה. מְסַרְתִּיהָ לָרוֹעֶה וְאָמַרְתִּי: “הָבֵא לִי עֵגֶל שָׁמֵן”. הֵבִיא לִי אֶת בְּנִי שֶׁנֶּהֱפַּךְ בִּכְשָׁפִים לְעֵגֶל. כְּשֶׁרָאַנִי אוֹתוֹ עֵגֶל, נִתֵּק חַבְלוֹ וּבָא אֵלַי וְהִתְרַפֵּק עָלַי וְיִלֵּל וּבָכָה. נִכְמְרוּ רַחֲמַי עָלָיו וְאָמַרְתִּי לָרוֹעֶה: “הָבֵא לִי פָרָה וְהַנַּח לוֹ לְזֶה”. צָוְחָה בַּת-דּוֹדִי, אַיָּלָה זוֹ, וְאָמְרָה: “אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁתִּזְבַּח עֵגֶל זֶה הַיּוֹם, שֶׁיּוֹם קָדוֹשׁ וּמְבֹרָךְ הוּא, וְאֵין לִשְׁחֹט בּוֹ אֶלָּא בְּהֵמָה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, וְאֵין בַּעֲגָלֵינוּ שָׁמֵן וְיָפֶה הֵימֶנּוּ”. אָמַרְתִּי לָהּ: “צְאִי וּרְאִי מֶה עָלָה לָנוּ מִן הַפָּרָה שֶׁצִּוִּיתִי לִשְׁחֹט עַל-פִּיךְ, הֲרֵי טָעִינוּ, וְאֵין לָנוּ כָּל תּוֹעֶלֶת בָּהּ. אָכֵן מִתְחָרֵט אֲנִי שֶׁמְּסַרְתִּיהָ לִשְׁחִיטָה. וְעַכְשָׁו אֵינִי רוֹצֶה לִשְׁמוֹעַ דָּבָר בְּעִנְיַן זֶבַח עֵגֶל זֶה”. אָמְרָה לִי: “מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי בֵּאלֹהִים הָאַדִּיר וְהָרַחֲמָן וְהָרַחוּם, שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אוֹתוֹ בְּיוֹם קָדוֹשׁ זֶה, וְאִם אֵין אַתָּה זוֹבְחוֹ אֵינְךָ שׁוּב בַּעֲלִי וְאֵינִי אִשְׁתֶּךָ”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי דְּבָרִים קָשִׁים אֵלּוּ מִפִּיהָ, וַעֲדַיִן לֹא יָדַעְתִּי כַּוָּנָתָהּ, קָרַבְתִּי אֶל הָעֵגֶל וְהַסַּכִּין בְּיָדִי.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה, שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ: “מַה יָּפֶה סִפּוּרֵךְ וּמַה-נָּעִים, מַה מָּתוֹק וּמַה טָּעִים”. אָמְרָה לָהּ: " כְּאֶפֶס הוּא לְגַבֵּי מַה שֶּׁאֲסַפֵּר לָכֶם בַּלַּיְלָה הַבָּא, אִם אֶחְיֶה, הַיְנוּ אִם יַשְׁאִירֵנִי הַמֶּלֶךְ בַּחַיִּים". אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ: “חֵי אֱלֹהִים שֶׁאֵינִי הוֹרְגָהּ עַד שֶׁאֶשְׁמַע סִפּוּרָהּ”.

לָנוּ אוֹתוֹ לַיְלָה חֲבוּקִים וּדְבוּקִים עַד שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם, וְיָצָא הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ, וְעָלָה הַמִּשְׁנֶה וְתַכְרִיכִים תַּחַת בֵּית שֶׁחְיוֹ. שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וְהוֹשִׁיב פְּקִידִים וְהוֹרִיד עַד נְטוֹת הַיּוֹם, וְלֹא הוֹדִיעַ לַמִּשְׁנֶה כְּלוּם מִכָּל זֶה. תָּמַהּ הַמִּשְׁנֶה תַּכְלִית תְּמִיהָה. אַחַר-כָּךְ נִתְפַּזְּרוּ הַנֶּאֱסָפִים, וְנִכְנַס הַמֶּלֶךְ שַׁהְרִיָּאר לְאַרְמוֹנוֹ. וּכְשֶׁהָיָה הַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי אָמְרָה דִינָאזָאד לַאֲחוֹתָהּ שַׁהְרָזָאד: “אֲחוֹתִי, הַשְׁלִימִי לָנוּ סִפּוּרֵךְ, הַיְנוּ סִפּוּר הַסּוֹחֵר וְהַשֵּׁד”. אָמְרָה: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד, אִם יִתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ רְשׁוּת לְכָךְ”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “סַפְּרִי”. פָּתְחָה וְאָמְרָה:

שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַסּוֹחֵר לִשְׁחֹט הָעֵגֶל, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו וְאָמַר לָרוֹעֶה: " הַנַּח לוֹ לְעֵגֶל זֶה בֵּין הַבָּקָר“. כָּל זֶה סִפֵּר, וְהַשֵּׁד מִתְפַּלֵּא עַל סִפּוּר דְּבָרִים נִפְלָאִים אֵלֶּה. אָמַר בַּעַל הָאַיָּלָה: נְשִׂיא מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים, כָּל זֶה אֵרַע כְּשֶׁבַּת-דּוֹדִי, אַיָּלָה זוֹ, מַבִּיטָה וְרוֹאָה וְאוֹמֶרֶת: “שְׁחַט עֵגֶל זֶה שֶׁשָּׁמֵן הוּא”. אַךְ לֹא קַל הָיָה לִי לְשָׁחֲטוֹ, וְצִוִּיתִי עַל הָרוֹעֶה לִטְּלוֹ. נְטָלוֹ וְהָלַךְ לוֹ. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב, בָּא הָרוֹעֶה אֵלַי, וְאָמַר לִי: “דָּבָר עִמִּי לְהוֹדִיעַ לְךָ, שֶׁתִּשְׂמַח בּוֹ, וְיָבִיא לִי שְׂכַר בְּשׂוֹרָה-טוֹבָה”. אָמַרְתִּי לוֹ: " מוּטָב”. אָמַר: “אֲדוֹנִי, בַּת לִי שֶׁלָּמְדָה כְּשָׁפִים בְּקַטְנוּתָהּ מֵאִשָּׁה זְקֵנָה שֶׁהָיְתָה אֶצְלֵנוּ. וּכְשֶׁהָיִינוּ אֶמֶשׁ וְנָתַתָּ לִי הָעֵגֶל נִכְנַסְתִּי עִמּוֹ אֵלֶיהָ. הִסְתַּכְּלָה בוֹ בִּתִּי וְכִסְתָּה פָנֶיהָ וּבָכְתָה, וְחָזְרָה וְצָחֲקָה, וְאָמְרָה: “אַבָּא, כְּלוּם נְקַלּוֹתִי וְלֹא נֶחְשַׁבְתִּי בְּעֵינֶיךָ עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁאַתָּה מַכְנִיס אֵלַי גְּבָרִים זָרִים?”. אָמַרְתִּי לָהּ: “וְהֵיכָן הֵם הַגְּבָרִים הַזָּרִים וּמִשּׁוּם מַה בָּכִית וְצָחָקְתְּ?”. אָמְרָה לִי: " הֲרֵי עֵגֶל זֶה שֶׁעִמְּךָ בֶּן אֲדוֹנִי הַסּוֹחֵר הוּא, אֶלָּא שֶׁהֲפָכוּהוּ בִכְשָׁפִים לְעֵגֶל. וְעָשְׂתָה אֵשֶת אָבִיו כְּשָׁפִים לוֹ וּלְאִמּוֹ. וְזֹאת הַסִּבָּה לַצְּחוֹק שֶׁצָּחַקְתִּי. אַךְ הַסִּבָּה שֶׁבָּכִיתִי הִיא, בַּעֲבוּר אִמּוֹ שֶׁשְּׁחָטָהּ אָבִיו”. תָּמַהְתִּי עַל כָּךְ תַּכְלִית הַתְּמִיהָה, וְעַד שֶׁלֹּא עָלָה הַשַּׁחַר, נִכְנַסְתִּי אֵלֶיךָ לְהוֹדִיעֶךָ".

כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי, הַשֵּׁד, אֵלֶּה דִּבְרֵי הָרוֹעֶה, יָצָאתִי עִמּוֹ וַאֲנִי שִׁכּוֹר וְלֹא מִיַּיִּן, אֶלָּא מֵרֹב שִׂמְחָה וָגִיל שֶׁכָּךְ עָלָה לִי, עַד שֶׁבָּאתִי לְבֵיתוֹ. בֵּרְכָה אוֹתִי בַּת הָרוֹעֶה וְנָשְׁקָה יָדִי. בָּא הָעֵגֶל וְהִתְרַפֵּק עָלַי. אָמַרְתִּי לְבַת הָרוֹעֶה: “אֱמֶת הוּא מַה שֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת בְּעִנְיַן עֵגֶל זֶה?”. אָמְרָה: “כֵּן, אֲדוֹנִי, בִּנְךָ הוּא וְקֶרֶב כְּבֵדְךָ”. אָמַרְתִּי לָהּ: “נַעֲרָה, אִם אַתְּ מַצִּילָה אוֹתוֹ, הֲרֵי לָךְ עָלַי כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד אָבִיךְ מִן הַצֹּאן וְהַהוֹן”. חִיְּכָה וְאָמְרָה: " אֲדוֹנִי, אֵין לִי חֵפֶץ בְּמָמוֹן, אֶלָּא בִּשְׁנֵי תְנָאִים. הָאֶחָד שֶׁתַּשִּׂיאֵנִי לוֹ, וְהַשֵּׁנִי שֶׁאֶעֱשֶׂה כְשָׁפִים לְזוֹ שֶׁעָשְׂתָה לוֹ כְשָׁפִים וְאֶחְבּשׁ אוֹתָהּ. שֶׁאִם לֹא כֵן, אֵין אֲנִי בְּטוּחָה מִמְּזִמָּתָהּ". כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי, הַשֵּׁד, דִּבְרֵי בַת הָרוֹעֶה, אָמַרְתִּי: “הֲרֵי לָךְ עוֹד כָּל מַה שֶׁבְּיַד אָבִיךְ מִן הַמָּמוֹן, תּוֹסֶפֶת לְכָךְ. וּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְבַת דּוֹדִי, הֲרֵי דָמֶיהָ מֻתָּרִים לָךְ”.

כְּשֶׁשָּׁמְעָה דְּבָרַי, נָטְלָה סֵפֶל וּמִלְּאָה אוֹתוֹ מָיִם, לָחֲשָׁה עָלָיו, וְזָלְפָה אוֹתָם עַל הָעֵגֶל וְאָמְרָה לוֹ: “אִם עֵגֶל הָיִיתָ מִתְּחִלַּת בְּרִיאָתְךָ כְּשֶׁבְּרָאֵךְ אְלֹהִים, הִשָּׁאֵר בְּתֹאַר זֶה וְאַל תִּשְׁתַּנֶּה, אַךְ אִם כְּשָׁפִים עָשׂוּ לְךָ, חֲזֹר לִבְרִיאָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה בִּרְשׁוּת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. מִיָּד הִתְנָעֵר וְנַעֲשָׂה בֶּן-אָדָם. נָפַלְתִּי עָלָיו, וְאָמַרְתִּי לוֹ: “בֵּאלֹהִים הִשְׁבַּעְתִּיךָ, סַפֵּר לִי כָּל מַה שֶׁעָשְׂתָה בַּת-דּוֹדִי בְּךָ וּבְאִמֶּךָ”. סִפֵּר לִי כָּל מַה שֶׁאֵרַע לָהֶם. אָמַרְתִּי: “בְּנִי, כְּבָר הוֹכִיחַ לְךָ אֱלֹהִים לְאִשָּׁה זוֹ שֶׁהִצִּילָה אוֹתְךָ וְעָשְׂתָה דִינֶךָ”. הִשֵּׂאתִי, הַשֵּׁד, אֶת בַּת הָרוֹעֶה לִבְנִי. אַחַר-כָּךְ הָפְכָה בִּכְשָׁפִים אֶת בַּת דּוֹדִי לְאַיָּלָה, כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: “צוּרָה זוֹ נָאָה הִיא, לֹא מְכֹעֶרֶת לְמַרְאֶה”. יָשְׁבָה אִתָּנוּ בַּת הָרוֹעֶה יוֹמָם וָלַיְלָה, לַיְלָה וְיוֹמָם, עַד שֶׁלָּקַח אוֹתָהּ אֱלֹהִים. וּכְשֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ יָצָא בְנִי לְאֶרֶץ הֹדּוּ, וְזֹאת הִיא אַרְצוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁגָּרַם לְךָ מַה שֶׁגָּרַם. וַאֲנִי לָקַחְתִּי אַיָּלָה זוֹ, בַּת דּוֹדִי, וְנָסַעְתִּי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לְחַפֵּשׂ עִקְבוֹת בְּנִי, עַד שֶׁהוֹלִיכַנִי הַגּוֹרָל לְמָקוֹם זֶה, בְּמָקוֹם שֶׁמָּצָאתִי אֶת הַסּוֹחֵר שָׁרוּי בְּבֶכִי. זֶה הוּא סִפּוּרִי.

אָמַר הַשֵּׁד: “סִפּוּר מַפְלִיא הוּא זֶה, וּכְבָר מָחַלְתִּי לְךָ שְׁלִישׁ דָּמָיו שֶׁל זֶה”. נִגַּשׁ הַזָּקֵן הַשֵּׁנִי בַּעַל שְׁתֵּי הַכְּלָבוֹת, הַשְּׁחוֹרוֹת וְאָמַר לַשֵּׁד: “אִם אֲסַפֵּר מַה שֶּׁאֵרַע לִי עִם אַחַי, שְׁתֵּי כְלָבוֹת אֵלּוּ, וְתִמְצָא אֶת סִפּוּרִי מַפְלִיא וּמַתְמִיהַּ מִסִּפּוּרוֹ שֶׁל זֶה, תִּמְחַל לִי שְׁלִישׁ דָּמָיו שֶׁל אָדָם זֶה?” אָמַר הַשֵּׁד: “אִם אֶמְצָא סִפּוּרְךָ מַפְלִיא וּמַתְמִיהַּ יוֹתֵר, אֶמְחַל לְךָ”. פָּתַח וְאָמַר:


 

סִפּוּר הַזָּקֵן הַשֵּׁנִי

דַּע, אֲדוֹנִי נְשִׂיא מַלְכֵי הַשֵּׁדִים, שֶׁאֵלּוּ שְׁתֵּי הַכְּלָבוֹת שְׁנֵי אַחַי הֵם, וַאֲנִי שְׁלִישִׁי לָהֶם. מֵת אָבִינוּ וְעָזַב לָנוּ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים דִּינָר. פָּתַחְתִּי אֲנִי חָנוּת. וְהָיִיתִי נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהּ, וְכֵן פָּתְחוּ שְׁנֵי אַחַי כָּל אֶחָד חָנוּת. לֹא עָסַקְתִּי בְעֶסְקִי זְמַן מוּעָט, עַד שֶׁמָּכַר אָחִי הַגָּדוֹל – הָאֶחָד מִשְּׁתֵּי כְלָבוֹת אֵלּוּ – אֶת סְחוֹרָתוֹ בְּאֶלֶף דִּינָר, וְקָנָה לוֹ סְחוֹרָה וְנָסַע בִּסְחוֹרָתוֹ עִם הַשַּׁיָּרוֹת, וְנֶעֱלַם מֵאִתָּנוּ מֶשֶׁךְ זְמַן שָׁנָה. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב בַּחֲנוּתִי, נִכְנַס קַבְּצָן אֶחָד אֵלַי. אָמַרְתִּי לוֹ: “אֱלֹהִים יִתֶּן לָךְ”. אָמַר: “כְּלוּם אֵין אַתָּה מַכִּירֵנִי?” הִסְתַּכַּלְתִּי בוֹ וְרָאִיתִי שֶׁאָחִי הוּא. קַמְתִּי לִקְרָאתוֹ וְשָׁאַלְתִּי לוֹ לְשָׁלוֹם. נָתַתִּי לוֹ מָקוֹם לָשֶׁבֶת בַּחֲנוּתִי, וּשְׁאִלְתִּיו לְמַצָּבוֹ. אָמַר לִי: “אַל תִּשְׁאַל אוֹתִי. הָלְכָה סְחוֹרָתִי וְנִדַּלְדֵּל מַצָּבִי”. הוֹלַכְתִּיו לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְהִלְבַּשְׁתִּיו חֲלִיפָה מֵחֲלִיפוֹת בְּגָדַי הַמְפֹאָרִים וְהֵבֵאתִי אוֹתוֹ לְבֵיתִי. אַחַר כָּךְ עָשִׂיתִי חֶשְׁבּוֹן מָמוֹנִי וּמַה שֶּׁנִּמְצָא בַחֲנוּתִי וּמָצָאתִי שֶׁהִרְוַחְתִּי בְעֶסְקִי אֶלֶף דִּינָר, וְהָיְתָה הַקֶּרֶן שֶׁלִּי שְׁנֵי אֲלָפִים דִּינָר. חִלַּקְתִּי אֶת הָרֶוַח לַחֲצָאִין בֵּינִי וּבֵין אָחִי. וְאָמַרְתִּי לוֹ: “יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ לֹא נָסַעְתָּ וְלֹא הָלַכְתָּ לִמְקוֹם נֵכָר”. לָקַח הַמָּמוֹן בְּשִׂמְחָה וּפָתַח לוֹ חֲנוּתוֹ, וְשָׁהִינוּ יָמִים מִסְפָּר וְלֵילוֹת מִסְפָּר.

אַחַר-כָּךְ קָם אָחִי הַשֵּׁנִי, וְהוּא הַכֶּלֶב הַשֵּׁנִי, וּמָכַר מַה שֶּׁהָיָה לוֹ וְכָל רְכוּשׁוֹ וּבִקֵּשׁ לִנְסוֹעַ. עִכַּבְנוּהוּ וְלֹא נִתְעַכָּב. קָנָה סְחוֹרָה וְנָסַע עִם הַנּוֹסְעִים, וְנֶעֱלַם מֵאֶצְלֵנוּ שָׁנָה שְׁלֵמָה. אַחַר-כָּךְ בָּא אֵלַי כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא אָחִיו הַגָּדוֹל. אָמַרְתִּי לוֹ: “אָחִי, כְּלוּם לֹא יְעַצְתִּיךָ שֶׁלֹּא תִסַּע?” בָּכָה וְאָמַר: “אָחִי, זֶהוּ הַמַּזָל. מֵעַתָּה עָנִי אֲנִי וְאֵין לִי אֲפִלּוּ אֲדַרְכְּמוֹן אֶחָד, וַהֲרֵי אֲנִי עֵרוֹם וְעֶרְיָה, אֵין עָלַי אֲפִלּוּ כֻתֹּנֶת”. נְטַלְתִּיו, הַשֵּׁד, וְהִכְנַסְתִּיו לְבֵית הַמֶּרְחָץ, וְהִלְבַּשְׁתִּיו בֶּגֶד חָדָשׁ מִמַּלְבּוּשָׁי, וְהֵבֵאתִיו לַחֲנוּתִי וְאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ. אַחַר-כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ: “אָחִי, נוֹהֵג אֲנִי לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן חֲנוּתִי פַּעַם לְכָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּמַה שֶּׁאֶמְצָא יוֹתֵר הֲרֵי הוּא לַחֲצָאִין בֵּינִי וּבֵינֶךָ”. קַמְתִּי, הַשֵּׁד, וְעָשִׂיתִי חֶשְׁבּוֹן חֲנוּתִי וּמְצָאתִיו אַלְפַּיִם דִּינָר. שִׁבַּחְתִּי אֶת הַבּוֹרֵא יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה, וְנָתַתִּי לְאָחִי אֶלֶף וְנִשְׁאַר עִמִּי אֶלֶף. לָקַח אָחִי וּפָתַח חָנוּת וְיָשַׁבְנוּ יָמִים רַבִּים.

לְאַחַר זְמַן תָּקְפוּ עָלַי שְׁנֵי אַחַי וּבִקְּשׁוּ שֶׁאֶסַּע בְּצַוְּתָא אִתָּם. לֹא הִסְכַּמְתִּי עִמָּם וְאָמַרְתִּי לָהֶם: “מַה הוּא שֶׁהִרְוַחְתֶּם בִּנְסִיעַתְכֶם, שֶׁאַרְוִיחַ אָנִי?” לֹא שָׁמַעְתִּי לְדִבְרֵיהֶם. יָשַׁבְנוּ בַּחֲנֻיּוֹתֵינוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים. הָיוּ מַפְצִירִים בִּי כָּל שָׁנָה לִנְסוֹעַ, וַאֲנִי אֵינִי מַסְכִּים עִמָּם, עַד שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ שֵׁש שָׁנִים. נַעֲנֵיתִי לָהֶם לִנְסוֹעַ וְאָמַרְתִּי לָהֶם: “אַחַי, הֲרֵינִי נוֹסֵעַ עִמָּכֶם, וְאוּלָם בּוֹאוּ וְנִרְאֶה מַה הוּא שֶׁיֵּשׁ בְּיֶדְכֶם מִן הַמָּמוֹן”. לֹא מָצָאתִי בְּיָדָם כְּלוּם, וְלֹא זוֹ בִּלְבָד אֶלָּא שֶׁבִּזְבְּזוּ הַכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ בְהוּלִים עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְתַעֲנוּגוֹת. לֹא הוֹכַחְתִּי אוֹתָם וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם דָּבָר. יָתֵר עַל כָּךְ: קַמְתִּי וְעָשִׂיתִי חֶשְׁבּוֹן חֲנוּתִי מַה שֶּׁקִּמַּצְתִּי לִי מִן הַמָּמוֹן וְכָל מַה שֶּׁהָיָה בְיָדִי מִן הַסְּחוֹרוֹת, וּמָצָאתִי אֶצְלִי שֵׁשֶׁת אֲלָפִים דִּינָר. שָׂמַחְתִּי וְקַמְתִּי וְחִלַּקְתִּי אוֹתָם לַחֲצָאִין וְאָמַרְתִּי לָהֶם: “אֵלֶּה שְׁלשֶׁת אֲלָפִים דִּינָר יִהְיוּ לִי וְלָכֶם, שֶׁנַּעֲשֶׂה בָהֶם עֵסֶק, וְאֶת שְׁלשֶׁת אַלְפֵי הַדִּינָר הָאֲחֵרִים אֶטְמֹן בָּאֲדָמָה. אֶפְשָׁר שֶׁיֶּאֱרַע לִי מַה שֶׁאֵרַע לָכֶם, וְאָבוֹא וְאֶמְצָא שְׁלשֶׁת אֲלָפִים דִּינָר, שֶׁנִּפְתַּח בָּהֶם חֲנֻיּוֹתֵינוּ”. הִסְכִּימוּ עִמִּי עַל כָּךְ, נָתַתִּי לְכָל אֶחָד אֶלֶף דִּינָר וְנִשְׁאַר בְּיָדִי כְּמוֹ בְיָדָם אֶלֶף דִּינָר.

קָנִינוּ סְחוֹרָה הַצְּרִיכָה לָנוּ, וַהֲכִינוֹנוּ עַצְמֵנוּ לִנְסִיעָה. שָׂכַרְנוּ אֳנִיָּה, וְטַעַנּוּ אוֹתָהּ חֲפָצֵינוּ וְנָסַעְנוּ יוֹם אֶחָד וְשֵׁנִי מֶשֶׁךְ זְמַן חֹדֶשׁ שָׁלֵם. נִכְנַסְנוּ לִמְדִינָה אַחַת וּסְחוֹרוֹתֵינוּ אִתָּנוּ, וְהִרְוַחְנוּ לְכָל דִּינָר עֲשָׂרָה דִינָרִים. כְּשֶׁבִּקַּשְׁנוּ לִנְסֹעַ מָצָאנוּ עַל חוֹף הַיָּם נַעֲרָה לְבוּשָׁה קְרוּעִים וּבְלוּיִים, נָשְׁקָה שְׁתֵּי יָדַי וְאָמְרָה: “אֲדוֹנִי, רְצוֹנְךָ לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד עִמִּי, שֶׁאֶגְמָלְךָ טוֹב עֲלֵיהֶם?” אָמַרְתִּי: “הֵן, אוֹהֵב אֲנִי לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד, וַאֲפִלּוּ אִם אֵין אַתְּ גּוֹמֶלֶת לִי טוֹב עֲלֵיהֶם”. אָמְרָה: “אֲדוֹנִי, שָׂא אוֹתִי לְאִשָּׁה, וְקַח אוֹתִי עִמְּךָ לְאַרְצְךָ, שֶׁכְּבָר מָסַרְתִּי עַצְמִי לָךְ וּבְכֵן עֲשֵׂה עִמָּדִי חָסֶד. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לִי, הֲרֵינִי מֵאֵלֶּה שֶׁכְּדַאי הוּא לַעֲשׂוֹת עִמָּם טוֹב וָחֶסֶד וַאֲנִי אֶגְמָלְךָ טוֹב עָלָיו. וְאַל יַטְעֲךָ מַצָּבִי שֶׁאֲנִי בוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי דְבָרֶיהָ, נִכְמְרוּ עָלֶיהָ רַחֲמָי, לְעִנְיָן שֶׁרָצָה אֱלֹהִים יִתְהַדֵּר וְיִתְפָּאֵר. לְקַחְתִּיהָ וְהִלְבַּשְׁתִּיהָ וְהִצַּעְתִּי לָהּ מִטָּה יָפָה בָּאֳנִיָּה וְנָהַגְתִּי בָּה כָּבוֹד. אַחַר כָּךְ נָסַעְנוּ וְאָהַב אוֹתָהּ לִבִּי אַהֲבָה עַזָּה, וְלֹא זַזְתִּי מִמֶּנָּה לֹא לַיְלָה וְלֹא יוֹם, עַד שֶׁהִסַּחְתִּי דַעְתִּי מֵאַחַי, מִהְיוֹתִי עָסוּק בָּהּ.

וְאוּלָם שְׁנֵי אַחַי צָרָה עֵינָם וְקִנְאוּ בִּי, בְּגְלַל מָמוֹנִי וְרֹב סְחוֹרָתִי, וְשָׂמוּ עֵינֵיהֶם בְּהוֹנִי, וְנִדְבְּרוּ בֵינֵיהֶם לְהָרְגֵנִי לִטֹּל מָמוֹנִי. אָמְרוּ: “הֲרֵי אָנוּ הוֹרְגִים אֶת אָחִינוּ וְכָל הַמָּמוֹן כֻּלּוֹ לָנוּ”. יִפָּה הַשָּׂטָן בְּעֵינֵיהֶם מַעֲשֵׂיהֶם עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יָשֵׁן, נָטְלוּ אוֹתִי וְאֶת אִשְׁתִּי וְהֵטִילוּ אוֹתָנוּ לַיָּם. כְּשֶׁהִתְעֹורְרָה אִשְׁתִּי מִשְּׁנָתָהּ, הִתְנַעֲרָה וְנַעַשְׂתָה שֵׁדָה וּנְטָלַתְנִי וְהֶעֱלַתְנִי לְאִי וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינַי שָׁעָה קַלָּה, וְחָזְרָה בִשְׁעַת הַבֹּקֶר וְאָמְרָה: “אֲנִי שִׁפְחָתְךָ, שֶׁנְּטָלָתְךָ וְהִצִּילַתְךָ מִן הַמָּוֶת בִּרְשׁוּת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. וְדַע, שֶׁשֵּׁדָה אֲנִי וְרָאִיתִי אוֹתְךָ וְנִכְנְסָה אַהֲבָתְךָ בְּלִבִּי לְשֵׁם שָׁמָיִם, שֶׁכֵּן מַאֲמִינָה אֲנִי בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ. וּלְשֵׁם זֶה בָּאתִי אֵלֶיךָ בַּצּוּרָה שֶׁרָאִיתָ אוֹתִי, וְנָשָׂאתָ אוֹתִי לְאִשָּׁה וְעַכְשָׁו הִצַּלְתִּיךָ מִטְּבִיעָה. וּכְבָר כָּעַסְתִּי עַל אַחֶיךָ, וְאֵין תַּקָּנָה אֶלָּא שֶׁאַהַרְגֵם”.

כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי סִפּוּרָהּ הִשְׁתּוֹמַמְתִּי וְהוֹדֵיתִי לָהּ עַל זֶה שֶׁעָשְׂתָה עִמִּי, וְאָמַרְתִּי לָהּ: “אַךְ הֲרִיגָתָם שֶׁל אַחַי לֹא תִּתָּכֵן”. סִפַּרְתִּי לָהּ כָּל מַה שֶּׁאֵרַע לִי עִמָּם מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, וּכְשֶׁנּוֹדַע לָהּ עִנְיָנִי לַאֲמִתּוֹ, אָמְרָה: “הַלַּיְלָה הַזֶּה אֲנִי טָסָה אֲלֵיהֶם וּמַשְׁקִיעָה סְפִינָתָם בַּיָּם וּמַשְׁמִידָה אוֹתָם”. אָמַרְתִּי לָהּ: “מַשְׁבִּיעֵךְ אֲנִי בֵּאלֹהִים שֶׁלֹּא תַעֲשִׂי כָּךְ, שֶׁכֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים: הוֹי הָעוֹשֶׂה טוֹב לְזֶה שֶׁעָשָׂה לוֹ רָעָה, דַּי לוֹ לְעוֹשֶׂה הָרָעָה בְּמַעֲשֵׂהוּ. וַהֲרֵי הֵם אַחַי עַל כָּל פָּנִים”. אָמְרָה: “אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֶלָּא שֶׁאַהַרְגֵם”. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה רַחֲמִים, נְטָלַתְנִי וּנְשָׂאַתְנִי וְטָסָה וְהִנִּיחָה אוֹתִי עַל גַּג בֵּיתִי. פָּתַחְתִּי הַדְּלָתוֹת, וְהוֹצֵאתִי מַה שֶּׁטָּמַנְתִּי מִתַּחַת לָאֲדָמָה, וּפָתַחְתִּי חֲנוּתִי, אַחֲרֵי שֶׁנָּתַתִּי שָׁלוֹם לִבְנֵי אָדָם, וְקָנִיתִי סְחוֹרָה.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה, חָזַרְתִּי לְבֵיתִי וּמָצָאתִי שְׁתֵּי כְלָבוֹת אֵלּוּ קְשׁוּרוֹת בַּחֲצֵרִי. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתִי קָמוּ לִקְרָאתִי וּבָכוּ וְהִתְרַפְּקוּ עָלָי. לֹא הִרְגַּשְׁתִּי בַּדָּבָר עַד שֶׁאָמְרָה אִשְׁתִּי: “אֵלֶּה הֵם שְׁנֵי אַחֶיךָ”. אָמַרְתִּי: “וּמִי הוּא שֶׁעָשָׂה בָּהֶם מַעֲשֶׂה זֶה?” אָמְרָה: “אֲנִי שָׁלַחְתִּי אֶל אֲחוֹתִי וְעָשְׂתָה בָּהֶם כָּך, וְלֹא יִוָּשְׁעוּ אֶלָּא אַחֲרֵי עֶשֶׂר שָׁנִים”. בָּאתִי לְכָאן, בְּדַרְכִּי אֵלֶיהָ, שֶׁתַּצִּילֵם אַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּכָךְ עֶשֶׂר שָׁנִים. רָאִיתִי אָדָם זֶה וְסִפֶּר לִי מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ. הִסְכַּמְתִּי בְדַעְתִּי שֶׁלֹּא אֵלֵךְ מִכָּאן עַד שֶׁאֶרְאֶה מַהוּ שֶׁיֶּאֱרַע בֵּינְךָ וּבֵינוֹ. וְזֶה סִפּוּרִי.

אָמַר הַשֵּׁד: “אָכֵן סִפּוּר נִפְלָא הוּא זֶה וּכְבָר מָחַלְתִּי לְךָ עַל שְׁלִישׁ דָּמָיו וּפִשְׁעוֹ”. נָגַשׁ הַזָּקֵן הַשְּׁלִישִׁי בַּעַל הַפִּרְדָּה לַשֵּׁד וְאָמָר: אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר נִפְלָא מִסִּפּוּרֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי אֵלֶּה, וְתִמְחַל לִי עַל שְׁאֵרִית דָּמָיו וּפִשְׁעי, הַשֵּׁד?" אָמַר לוֹ: “הֵן”. פָּתַח הַזָּקֵן וְאָמָר:


 

סִפּוּר הַזָּקֵן הַשְּׁלִישִׁי

הוֹי שֻׂלְטָאן וּנְשִׂיא הַשֵּׁדִים, פִּרְדָּה זוֹ אִשְׁתִּי הָיְתָה. נָסַעְתִּי וְרָחַקְתִּי מִמֶּנָּה שָׁנָה שְׁלֵמָה. כְּשֶׁגָּמַרְתִּי נְסִיעָתִי, בָּאתִי אֵלֶיהָ בַּלַיְלָה, וְרָאִיתִי עֶבֶד כּוֹשִׁי שׁוֹכֵב עִמָּהּ בַּמִּטָּה. וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם שְׁקוּעִים בְּשִׂיחָה וּשְׂחוֹק וּנְשִׁיקָה וְגִפּוּף. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי חָשָׁה אֵלַי עִם כַּד שֶׁבְּתוֹכוֹ מַיִם, לָחֲשָׁה עֲלֵיהֶם וְזָרְקָה עָלַי וְאָמְרָה: “צֵא מִצּוּרָה זוֹ לְצוּרַת כֶּלֶב”. מִיָּד הָפַכְתִּי כֶּלֶב. גֵּרְשָׁה אוֹתִי מִן הֶחָדֶר. יָצָאתִי מִן הַדֶּלֶת וְלֹא פָּסַקְתִּי לֵילֵךְ עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לַחֲנוּתוֹ שֶׁל קַצָּב. נִגַּשְׁתִּי וְהָיִיתִי אוֹכֵל מִן הָעֲצָמוֹת. כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי בַּעַל הֶחָנוּת נְטָלַנִי וְהִכְנִיסַנִי לְבֵיתוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתִי בַּת הַקַּצָּב, כִּסְתָה פָנֶיהָ מִפָּנַי וְאָמְרָה: “כְּלוּם תָּבִיא גֶבֶר וְתַכְנִיסוֹ אֵלֵינוּ?” אָמַר אָבִיהָ: “הֵיכָן הַגֶּבֶר?” אָמְרָה: “הֲרֵי כֶלֶב זֶה גֶּבֶר הוּא, שֶׁאִשְׁתּוֹ עָשְׂתָה לוֹ כְשָׁפִים, וּבְיָדִי לְהַצִּילוֹ”. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אָבִיהָ דְבָרֶיהָ, אָמַר: “חֵי נַפְשִׁי, בִּתִּי, שֶׁתַּצִּילִי אוֹתוֹ”.

נָטְלָה כַד וּבְתוֹכוֹ מַיִם, לָחֲשָׁה עֲלֵיהֶם וְזָרְקָה עָלַי קְצָת מֵהֶם וְאָמְרָה: “צֵא מִן הַצּוּרָה הַזֹּאת לְצוּרָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה”. מִיָּד חָזַרְתִּי לְצוּרָתִי הָרִאשׁוֹנָה. נָשַׁקְתִּי יָדָהּ וְאָמַרְתִּי: “רְצוֹנִי שֶׁתַּעֲשִׂי כְשָׁפִים לְאִשְׁתִּי כְּשֵׁם שֶׁעָשְׂתָה לִי”. מָסְרָה לְיָדִי קְצָת מִן הַמַּיִם וְאָמְרָה: “כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתָהּ יְשֵׁנָה, תִּזְרֹק מַיִם אֵלֶּה עָלֶיהָ וְתִלְחַשׁ עָלֶיהָ לַחַשׁ כִּרְצוֹנְךָ, וְתֵהָפֵךְ לְמַה שֶׁתְּבַקֵּשׁ”. לָקַחְתִּי הַמַּיִם וְהָלַכְתִּי לְאִשְׁתִּי וּמְצָאתִיהָ יְשֵׁנָה. זָרַקְתִּי עָלֶיהָ הַמַּיִם וְאָמַרְתִּי: “צְאִי מִן הַצּוּרָה הַזֹּאת לְצוּרַת פִּרְדָּה”. הָפְכָה מִיָּד פִּרְדָּה, וַהֲרֵי הִיא זֹאת שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּעֵינֶיךָ, שֻׂלְטָאן וּנְשִׂיא מַלְכֵי הַשֵּׁדִים". שָׁאַל אוֹתָהּ הַשֵּׁד: “אֱמֶת הַדָּבָר?” נִעְנְעָה בְרֹאשָׁהּ וְאָמְרָה בְּרֶמֶז: “הֵן. חֵי אֱלֹהִים, שֶׁזֶּהוּ סִפּוּרִי וּמַה שֶּׁאֵרַע לִי”. כְּשֶׁגָּמַר הַזָּקֵן סִפּוּרוֹ הִתְנוֹדֵד הַשֵּׁד מִגִּיל וּמָחַל לוֹ שְׁלִישׁ דָּמָיו שֶׁל הַסּוֹחֵר.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָה דִינָאזָאד: “מַה יָּפֶה סִפּוּרֵךְ וּמַה נָּעִים, וּמַה מָּתוֹק הוּא וּמַה טָּעִים”. אָמְרָה לָהּ: “כְּאֶפֶס וּכְאַיִן הוּא זֶה לְגַבֵּי מַה שֶּׁאֲסַפֵּר לָכֶם בַּלַּיְלָה הַבָּא אִם אֶחְיֶה, הַיְנוּ שֶׁיַּשְׁאִירֵנִי הַמֶּלֶךְ בַּחַיִּים”. אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ: “חַי אֱלֹהִים שֶׁלֹּא אֶהֱרֹג אוֹתָהּ, עַד שֶׁאֶשְׁמַע סוֹף סִפּוּרָהּ”. לָנוּ הַלַּיְלָה חֲבוּקִים עַד אוֹר הַיּוֹם.

יָצָא הַמֶּלֶךְ לְבֵית מַלְכוּתוֹ, וְעָלָה הַצָּבָא וְהַמִּשְׁנֶה וְנִתְמַלְּאָה הֶחָצֵר. שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וְהוֹשִׁיב פְּקִידִים וְהוֹרִיד וְצִוָּה וְאָסַר עַד נְטוֹת הַיּוֹם. נִסְתַּלְקוּ הַנֶּאֱסָפִים, וְנִכְנַס הַמֶּלֶךְ שַׁהְרִיָּאר לְאַרְמוֹנוֹ וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי וּמִלֵּא הַמֶּלֶךְ חֶפְצוֹ בְּבַת הַמִּשְׁנֶה, אָמְרָה דִינָאזָאד לַאֲחוֹתָהּ: “גִּמְרִי לָנוּ סִפּוּרֵךְ”. אָמְרָה: "בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד. שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַזָּקֵן הַשְּׁלִישִׁי אָמַר לַשֵּׁד “סִפּוּרִי נִפְלָא מִשְּׁנֵי הַסִּפּוּרִים”. הִתְפַּלֵּא הַשֵּׁד תַּכְלִית הַהִתְפַּלְאוּת וְהִתְנוֹדֵד מִגִּיל וְאָמַר: “כְּבָר מָחַלְתִּי לָךְ שְׁאֵרִית פִּשְׁעוֹ, וַהֲרֵינִי מְשַׁחְרְרוֹ לָכֶם”. נִגַּשׁ הַסּוֹחֵר אֶל הַזְּקֵנִים וְהוֹדָה לָהֶם. וּבֵרְכוּ אוֹתוֹ לְצֵאתוֹ בְשָׁלוֹם. וְחָזַר כָּל אֶחָד לִמְדִינָתוֹ. אַךְ אֵין זֶה נִפְלָא יוֹתֵר מִסִּפּוּרוֹ שֶׁל הַדַּיָּג. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הָיָה מַעֲשֶׂה?” פָּתְחָה וְאָמְרָה:


המלצות קוראים
תגיות