רקע
אלמוני/ת
אלף לילה ולילה: סיפור הסוחר והשד
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית

שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהָיָה סוֹחֵר מֵהַסּוֹחֲרִים, וְהָיָה לוֹ מָמוֹן רַב וַעֲסָקִים רַבִּים בַּמְּדִינוֹת. רָכַב יוֹם אֶחָד וְיָצָא לִגְבוֹת חוֹבוֹתָיו בַּאֲחָדוֹת מִן הַמְּדִינוֹת. תָּקַף עָלָיו הַחֹם וְיָשַׁב תַּחַת אִילָן אֶחָד. שָׂם יָדוֹ בְּאַמְתַּחְתּוֹ וְאָכַל פְּרוּסַת לֶחֶם וּתְמָרָה שֶׁהָיוּ עִמּוֹ. כְּשֶׁגָּמַר לֶאֱכֹל הַתְּמָרָה, הִשְׁלִיךְ גַּרְעִינָהּ, נִגְלָה עָלָיו שֵׁד אֶרֶךְ קוֹמָה וְחֶרֶב בְּיָדוֹ. הִתְקָרֵב לְאוֹתוֹ סוֹחֵר וְאָמַר לוֹ: “קוּם שֶׁאַהֲרָגֶךָ כְּשֵׁם שֶׁהָרַגְתָּ אֶת בְּנִי”. אָמַר לוֹ: “וְכֵיצַד זֶה הָרַגְתִּי אֶת בְּנֶךָ?”. אָמַר לוֹ: “כְּשֶׁאָכַלְתָּ אֶת הַתְּמָרָה וְהִשְׁלַכְתָּ גַרְעִינָהּ, פָּגַע הַגַּרְעִין בְּלֵב בְּנִי, וְנִטְּלָה נִשְׁמָתוֹ וּמֵת מִיָּד”. אָמַר הַסּוֹחֵר לַשֵּׁד: “הֲרֵי כֻּלָּנוּ בְּרוּאֵי אֱלֹהִים אָנוּ וְאֵלָיו נָשׁוּב. אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר, וְאִם הָרַגְתִּי אֶת בִּנְךָ, הֲרֵי לֹא הֲרַגְתִּיו אֶלָּא בְּשׁוֹגֵג, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתִּסְלַח לִי”. אָמַר לוֹ הַשֵּׁד: “אֵין תַּקָּנָה אֶלָּא שֶׁאַהֲרָגֶךָ”. תְּפָסוֹ וְהִטִּילוֹ לָאָרֶץ, וְהֵנִיף עָלָיו חַרְבּוֹ לִפְגּוֹעַ בּוֹ. בָּכָה הַסּוֹחֵר וְאָמָר: “מוֹסֵר אֲנִי דִינִי לַשָּׁמַיִם”, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

לַזְּמָן יוֹמָיִם: יוֹם בְּטוּחוֹת וְיוֹם זְהִירוּת,

וְלַחַיִּים עָבְרָיִם: עֲכוּרוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה בְּהִירוֹת.

אֱמֹר לִמְחָרְפֵנוּ, כִּי בָא הַזְּמָן בַּחֲלִיפוֹת.

הֲיִקְשֶׁה זְמָן, אִם לֹא לְאִישׁ נְדִיבוֹת?

הֲלֹא תִרְאֶה הָרוּחַ, עֵת כִּי תִּסָּעֵר,

רַק שִׂיא עֲצֵי רוֹם תָּנִיד וּתְנָעֵר.

הֲלֹא תִרְאֶה הַיָּם: פְּגָרִים יַעֲלוּ מְרוֹמָיו,

וּבְקַצְוֵי תְהוֹמוֹת תִּשְׁקַעְנָה פְּנִינָיו.

וְאִם יְדֵי זְמָן בָּנוּ תְּהַפֵּכְנָה,

וְיַשִּׂיגֵנוּ אָסוֹן, רָעוֹתָיו תַּאֲרֵכְנָה –

הִנֵּה בַּשָּׁמַיִם כּוֹכָבִים לְאֵין סְפוֹר,

וְלֹא יַכְהוּ לְשֶׁמֶשׁ וְסַהַר כָּל מָאוֹר.

וְכַמָּה עֵצִים עַל פְּנֵי אָרֶץ, יָבֵשׁ וְרַעֲנָן,

וְלֹא יִרְגְּמוּ אֶבֶן בִּלְתִּי עֵץ פֶּרִי חֻנָּן.

חָשַׁבְתָּ טוֹבָה עַל יָמִים עֵת נָעָמוּ,

וְלֹא חָשַׁשְׁתָּ לָרָע עֵת פְּנֵי גוֹרָל יִרְעָמוּ.

כְּשֶׁגָּמַר הַסּוֹחֵר שִׁירוֹ, אָמַר לוֹ הַשֵּׁד: “קַצֵּר בִּדְבָרִים, בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, שֶׁאֲנִי הוֹרְגֶךָ”! אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר: “דַּע לְךָ, הַשֵּׁד, שֶׁחָב אֲנִי לִבְנֵי-אָדָם וְעָלַי לְסַלֵּק חוֹבוֹתַי, וְיֵשׁ לִי הַרְבֵּה יְלָדִים וְאִשָּׁה, וּמַשְׁכּוֹנוֹת בְּיָדִי. וּבְכֵן הַנַּח לִי שֶׁאֵלֵךְ לְבֵיתִי וְשֶׁאֶתֵּן לְכָל אָדָם מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לוֹ, וְאַחַר-כָּךְ אֶחֱזֹר אֵלֶיךָ, בְּרֵאשִׁית הַשָּׁנָה הַבָּאָה. וְנִשְׁבַּע אֲנִי לְךָ שְׁבוּעָה חֲמוּרָה שֶׁאֶחֱזֹר, וְתַעֲשֶׂה כְּחֶפְצֶךָ. אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶיךָ”. הִשְׁבִּיעוֹ הַשֵּׁד שְׁבוּעָה חֲמוּרָה וְנָתַן לוֹ לָלֶכֶת. חָזַר לְעִירוֹ, וְחִסֵּל כָּל קְשָׁרָיו וְהֶחֱזִיר כָּל מַה שֶּׁהִגִּיעַ מִמֶּנּוּ לִבְעָלָיו, וְהוֹדִיעַ לְאִשְׁתּוֹ וְלִילָדָיו מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ, וּבָכוּ. מִנָּה לָהֶם אַפִּיטְרוֹפּוֹס, וְיָשַׁב אִתָּם עַד לִגְמַר הַשָּׁנָה. אַחַר-כָּךְ קָם לָלֶכֶת וְנָטַל אִתּוֹ תַּכְרִיכָיו תַּחַת בֵּית-שֶׁחְיוֹ, וְנִפְרַד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וּמִשְּׁכֵנָיו וּמִקְּרוֹבָיו וְיָצָא בְּעַל כָּרְחוֹ. וּבָכוּ לוֹ וְסָפְדוּ לוֹ.

הָלַךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתוֹ גַן, וְאוֹתוֹ יוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה הָיָה. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה עַל מַה שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ, בָּא זָקֵן יָשִׁישׁ אֵלָיו וְעִמּוֹ אַיָּלָה כְּבוּלָה בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת. נָתַן שָׁלוֹם לְאוֹתוֹ סוֹחֵר וּבֵרְכוֹ וְאָמַר לוֹ: “מַה סִּבַּת יְשִׁיבָתְךָ יְחִידִי בְּמָקוֹם זֶה, שֶׁהוּא מְקוֹם מִשְׁכָּן לַשֵּׁדִים?” שָׂח לוֹ הַסּוֹחֵר מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם אוֹתוֹ שֵׁד וּמַה שֶּׁגָּרַם לִישִׁיבָתוֹ בְּמָקוֹם זֶה. תָּמַהּ הַזָּקֵן בַּעַל הָאַיָּלָה וְאָמַר: “חֵי-אֱלֹהִים, אָחִי, שֶׁיָּשְׁרְךָ אֵינוֹ אֶלָּא יֹשֶׁר עָצוּם וְסִפּוּרְךָ סִפּוּר מַפְלִיא. וְאִלּוּ נִכְתַּב בִּמְחָטִים בְּזָוִיּוֹת הָעַיִן הָיָה בּוֹ מָשָׁל וּמוּסַר לְכָל לוֹקֵחַ מוּסָר”. יָשַׁב עַל יָדוֹ וְאָמַר: “חֵי אֱלֹהִים, אָחִי, שֶׁאֵינִי הוֹלֵךְ מֵאֶצְלְךָ עַד שֶׁאֶרְאֶה מַה יֶּאֱרַע לָךְ עִם אוֹתוֹ שֵׁד”. יָשַׁב אֶצְלוֹ וְשׂוֹחֵח עִמּוֹ. נִתְעַטְּפָה רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ סוֹחֵר עָלָיו, וְנָפְלוּ עָלָיו אֵימָה וָפַחַד וְגָבְרָה דַּאֲגָתוֹ וְרַבּוּ הִרְהוּרָיו, וּבַעַל הָאַיָּלָה יוֹשֵׁב לְצִדּוֹ. בָּא אֲלֵיהֶם זָקֵן שֵׁנִי וְעִמּוֹ שֵׁתֵּי כְלָבוֹת מִן הַכְּלָבִים הַשְּׁחוֹרִים. אַחֲרֵי שֶׁנָּתַן לָהֶם שָׁלוֹם, שָׁאַל אוֹתָם לְסִבַּת יְשִׁיבָתָם בְּמָקוֹם זֶה שֶׁהוּא מְקוֹם מִשְׁכָּן לַשֵּׁדִים. סִפְּרוּ לוֹ הַסִּפּוּר מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית. וַעֲדַיִן לֹא יָשַׁב עַד שֶׁבָּא אֲלֵיהֶם זָקֵן שְׁלִישִׁי וְעִמּוֹ פִּרְדָּה בְּהִירָה-חוּמָה. נָתַן לָהֶם שָׁלוֹם וְשָׁאַל אוֹתָם לְסִבַּת יְשִׁיבָתָם בְּמָקוֹם זֶה. סִפְּרוּ לוֹ הַסִּפּוּר מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, וְאֵין תּוֹעֶלֶת בַּחֲזָרָה עַל הַדָּבָר. וְהִנֵּה נִגְלָה אָבָק סוֹעֵר, וְעַנְנַת-אָבָק עֲצוּמָה בָּאָה מֵאֶמְצַע אוֹתוֹ מִדְבָּר. נִסְתַּלֵּק הָאָבָק וְנִגְלָה אוֹתוֹ הַשֵּׁד וְחֶרֶב שְׁלוּפָה בְיָדוֹ וְעֵינָיו מְזָרוֹת זִיקוֹת. בָּא אֲלֵיהֶם וּמָשַׁך לוֹ מִתּוֹכָם אוֹתוֹ הַסּוֹחֵר, וְאָמַר לוֹ: “קוּם שֶׁאֶהֱרֹג אוֹתְךָ כְּשֵׁם שֶׁהָרַגְתָּ אֶת בְּנִי וְקֶרֶב-כְּבֵדִי”. נֶאֱנַח אוֹתוֹ סוֹחֵר וּבָכָה, וְקָרְאוּ שְׁלשֶׁת הַזְּקֵנִים לִבְכִי וְלִילָלָה וּלְמִסְפֵּד. קָם מִתּוֹכָם הַזָּקֵן הָרִאשׁוֹן וְהוּא בַּעַל הָאַיָּלָה וְנָשַׁק יָדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַשֵּׁד וְאָמַר לוֹ: "הוֹי שֵׁד וַעֲטֶרֶת מַלְכֵי הַשֵּׁדִים, אִם אֲסַפֵּר לְךָ מֶה שֶּׁאֵרַע לִי עִם אַיָּלָה זוֹ, וְתִמְצָא סִפּוּרִי מַפְלִיא, תִּמְחַל לִי שְׁלִישׁ דָּמָיו שֶׁל סוֹחֵר זֶה? אָמַר: “הֵן, זָקֵן, אִם תְּסַפֶּר לִי הַסִּפּוּר וְאֶמְצָא אוֹתוֹ מַפְלִיא, אֶמְחַל לְךָ שְׁלִישׁ דָּמָיו”. פָּתַח אוֹתוֹ זָקֵן רִאשׁוֹן וְאָמַר:

המלצות קוראים
תגיות