שירי נהי

מאת

שמעון שמואל פרוג

---

[עֵת יָבֹא הָעֶרֶב]

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

עֵת יָבֹא הָעֶרֶב, וְיַעַר וּשְׁדֵמָה

יַעַמְדוּ דוֹמֵמִים כִּשְׁקוּעֵי תַרְדֵּמָה,

וְרוּחוֹת עֲדָנִים הַיְקוּם יְמַלֵּאוּ,

וּמְלֵאֲתִי עֹנֶג – אֵין דֹּמֶה אֵלֵיהוּ –

נְטוּיָה כִּי תֵשְׁבִי אֶל־פְּנֵי אוֹר הַמְּנוֹרָה,

וּשְׂפָתֵךְ תַּבִּיעַ תְּפִלָּתֵךְ הַטְּהוֹרָה –

הַאֲרִיכִי נָא רֶגַע בִּתְפִלָּה וּתְחִנָּה,

וּבְנֹאדָךְ, נֹאד דְּמָעוֹת הוֹסִיפִי, עֲדִינָה,

לַהֲמוֹן דִּמְעוֹתַיִךְ עוֹד דִּמְעָה, עוֹד אַחַת,

וּבְשִׂיחֵךְ הַזְכִּירִי עוֹד נֶפֶשׁ נֶאֱנַחַת,

הִיא נֶפֶשׁ אָחִיךְ, רְפֵה־הַיָּדַיִם,

הֶעָשׁוּק, הָרָצוּץ בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים…

הַעְתִּירִי, כִּי אֻחַן בֶּאֱמוּנָה נִלְהָבָה,

שֶׁתָּסֹךְ עַל לִבִּי כְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה

וְנַפְשִׁי תִמָּלֵא מַחֲשָׁבוֹת נִפְלָאוֹת,

מַרְהִיבוֹת הַלֵּב וּמַלְהִיבוֹת הַכְּלָיוֹת,

שֶׁהֵמָּה יָאִירוּ אֶת דַּרְכִּי אֲבֵלָה

כְּכוֹכְבֵי הַנֶּשֶׁף בְּאִישׁוֹן אֲפֵלָה;

וְרוּחַ מִמָּרוֹם עָלַי לוּ יֵעָרֶה,

בַּחֶבֶל הַמַּר עֵת מִלְחָמָה אֲגָרֶה.

מֵעַל פְּנֵי אֻמָּתִי הַבּוֹכָה, נֶאֱנָחָה,

לוּ דִמְעָה רַק אַחַת לִמְחוֹת אֶצְלָחָה.

וְעָלֶה עֵץ־עָבוֹת לוּ אֶחָד אֶקְלָעָה

בְּזֵרָה זֵר קוֹצִים, זֵר עָמָל וּתְלָאָה.

---

[בָּאָבִיב]

מאת

שמעון שמואל פרוג

II

“שִׁירֵי־אָבִיב שׁוֹרֵרָה!” – אֵלַי כֵּן הִגַּדְתְּ

וּבְעֶצֶב מִסְתָּרִים אֶת רֹאשֵׁךְ הוֹרַדְתְּ.

מַה נָּעַם הַדָּבָר, אֲהוּבַת לִבָּתִי,

מַה שָּׂבְעָה בוֹ רָצוֹן גַּם רוּחַ־שִׁירָתִי.

אַךְ מָה לָךְ אָשִׁירָה?

מַה כִּנוֹר אָעִירָה?

וַאֲנִי הֵן גָּדַלְתִּי בְּאֶרֶץ הַקָּרָה,

בֶּן עָם שְׂבַע נְדוּדִים וְרֹגֶז וְצָרָה.

בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לִי שְׁנַיִם חֲבָלִים:

צִמָּאוֹן לַחֹפֶשׁ – וְנַחֲלַת הַכְּבָלִים…

קוֹל שִׁירִים מָה רַבִּים בִּלְבָבִי יָלִינוּ,

אַךְ שִׁירָה רַק אַחַת מֵיתָרַי יָבִינוּ,

כָּל מִלָּה וּמִלָּה בָּה טְבוּלָה בְשַׁחַת

בְּזַעַם וּבְמַכְאוֹב וּדְאָבָה נִצַּחַת…

וּמַה לָּךְ, אֻמְלָלָה, אָשִׁירָה?

מַה כִּנּוֹר מַה מֵּיתָר אָעִירָה?

הַבִּיטִי מִסָּבִיב: – הוֹי, שַׂעֲרִי שָׂעַר! –

מַה גָּבְרוּ מֶה עָצְמוּ חֲזִיזִים וָסָעַר,

מָה רַבִּים הַפְּרָחִים לָאָרֶץ נִגְדָּעִים!…

מִתַּחַת לַגַּלִּים – תּוֹחֶלֶת וָשֶׂבֶר,

עֲלֻמִּים וְחַיִּים – בְּחֶשְׁכַת הַקֶּבֶר…

פֹּה נַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וְעִמְקֵי רְפָאִים

שָׁם חַשְׁרַת הֶעָבִים… פְּנֵי שַׁחַק נוֹרָאִים…

וְאֵי אֲרָזֵינוּ הָרָמִים נִשָּׂאִים,

בְּיַעַר עֵץ־עָבוֹת, בְּיַעַר רַב־פְּלָאִים?…

הִלָּחֵם מִי יָקוּם כַּגִּבּוֹר מוֹשִׁיעַ

בָּעַבְדוּת הַפְּרוּעָה וּסְתוּמַת עֵינַיִם,

וְכֹחַ מַעֲשֵׂהוּ לְעַמּוֹ יוֹדִיעַ

בְּחֶרֶב, חֲנִית אוֹ בְנִיב הַשְּׂפָתַיִם?…

אִם בְּמֶרְחֲבֵי־יָהּ, שָׁם מִמַּעַל לֶעָבִים,

בְּרַחַב שָׁמַיִם יָאִירוּ כוֹכָבִים,

אִם נַהֲרוֹת הַבְּדֹלַח יוֹלִיכוּ מֵימֵיהֶם,

מִתַּחַת לַקֶּרַח הַמְכַסֶּה עֲלֵיהֶם, –

אַךְ פֹּה רַק שְׁבִיב כֵּהֶה יֵרָאֶה לָעַיִן

וְהֵאִיר מְעַט רֶגַע וְהָיָה לָאָיִן.

לִפְעָמִים יִשָּׁמַע קוֹל זֶרֶם הַמַּיִם

מִתְעוֹרֵר מִשֵּׁנָה וּמֵקִיץ לְחַיִּים

וְיִשָּׂא אֶת דָּכְיוֹ, אַךְ עָטוּף צַלְמָוֶת

הוּא שָׁב לְהֵרָדֵם וְלִדֹּם כַּמָּוֶת…

וּמִפִּי זֶה כִּנּוֹרִי מָה אוּכַל אֶשְׁמָעָה?

וּבְלִבִּי הַנִּשְׁבָּר מָה אוּכַל אֶמְצָאָה?

הֲזִכְרוֹן עֵת אשֶׁר מִלְּפָנִים?

חֶזְיוֹנוֹת הַשְּׂמָחוֹת שֶׁיָּרְדוּ נְשִׁיָּה?

חֶזְיוֹנוֹת תִּפְאֶרֶת וּנְגֹהוֹת עֲדָנִים

שֶׁבְּלִבִּי הַנִּכְאֶה אִם יִיקְצוּ לִתְחִיָּה

כָּאוֹרוֹת הַמַּתְעִים אַךְ רֶגַע יִדֹּדוּ,

יָאִירוּ חֶשְׁכָתוֹ וּכְרֶגַע יֹאבֵדוּ?…

לֹא! אַל תָּעִירִי, תַּזְכִּירִי נִשְׁכָּחוֹת,

חֶזְיוֹנוֹת מַדּוּחִים יוֹסִיפוּ אֲנָחוֹת,

וּצְרוֹר הַזִכְרוֹנוֹת מִיָּמִים מְאֻשָּׁרִים

הֵם פִּרְחֵי תִפְאָרָה עַל גַּלֵּי הַקְּבָרִים…

________

וְיוֹם יוֹם הֵן מִסָּבִיב

לֹא יֶחְדַּל הָאָבִיב

מֵהָרִיק מְלֹא חָפְנָיו תִּפְאֶרֶת וָנֹעַם.

מִכָּל הָעֲבָרִים,

מִשְּׁדֵמוֹת וִיעָרִים

לַאֲלָפִים קוֹל שָׁרִים

יִשְׁתַּפְּכוּ, יִשָּׁאוּן כְּגַלֵּי הָרָעַם.

וְזֹאת הַמַּקְהֵלָה

הִיא קֹרְאָה בְקוֹלָה

לָלֶכֶת לְמֶרְחֲבֵי בִקְעָה נֶהְדָּרָה,

שָׁם יִדְאֶה מְלֵא נֹעַר

הָאָבִיב רַב־זֹהַר

הֶעָנוּד וּמְפֹאָר

בְּקַרְנֵי הַחַרְסָה וּצְפִירוֹת תִּפְאָרָה.

הוֹי, צוּקָה בַת שַׁחַת,

עִזְבִינִי שָׁעָה אַחַת

וְאֵצְאָה לְמֶרְחַב מַמְלֶכֶת הָאוֹר;

שָׁם אֶשְׁקֹד בַּגַּנִּים

בֵּין פִּרְחֵי שׁוֹשַׁנִּים

שְׁאֹף רוּחַ כַּתַּנִּים,

וְאֶטְעַם אַךְ פַּעַם כּוֹס שַׁלְוָה וּדְרוֹר…

---

בַּסְּתָו

מאת

שמעון שמואל פרוג

III

הַלֵּילוֹת הָאֵלֶּה – בְּלִי־סַעַר וּמְאוֹרוֹת,

הַיָּמִים הָאֵלֶּה – בְּלִי־צְלָלִים, בְּלִי־אוֹרוֹת,

לָהֶם, יַקִּיר לִבִּי, אַךְ דְּמוּת אֶעֱרֹכָה,

אֶת שְׁנֵי יְמֵי חַיַּי, שְׁנֵי חַיֵּי חֵלֵכָה.

הָיוּ יָמִים בָּם נַפְשִׁי מָצָאָה

עֲלִיצוּת וָגִיל עַל יָצִיעַ לָשֶׁבֶת.

בַּחֲצוֹת לֵיל הַסְּתָו, וּבְעַיִן – עֵין רָאָה –

לְהַבִּיט בְּמֶרְחֲבֵי חֶשְׁכַת צַלְמָוֶת.

מִמַּעַל לְרֹאשִׁי – הֶעָבִים בַּשְּׁחָקִים,

מִתַּחְתַּי – הַגָּן מִתְאַנֵּחַ לִרְגָעִים,

מִנֶּגְדִּי – חוֹף דְּנִפָּר וּסְלָעָיו מֻצָּקִים

וְגַלָּיו הַהֹמִים הַהֹגִים נְכָאִים.

כִּתְמוּנוֹת אֲבַדּוֹן וּכְצַלְמֵי בַלָּהוֹת

לְפָנַי יַעַבְרוּן בְּחֶשְׁכַת הַלָּיִל

מִשְׁבָּרִים וְעָבִים וִיעָרוֹת וּגְבָעוֹת

וּסְעָרָה וְסוּפָה – הֹמִיָּה בֶחָיִל.

הַלַּיְלָה הַהוּא, לֵיל הֲמֻלָּה וָסַעַר,

לֵיל חָזוּת אֲיֻמָּה, לֵיל זְוָעוֹת יַבִּיעַ –

חֲרָדָה וּזְוָעָה עַל לִבִּי גַם יַעַר

וּמְרִירוּת בּוֹ יִמְסֹךְ, יְרַתַּח, יָנִיעַ.

הַזְוָעוֹת הָאֵלֶּה בַּלֵּב לֹא שָׁכָכוּ.

אָז מֵיתְרֵי הַנֶּפֶשׁ הִרְעִימוּ נִפְלָאוֹת,

וְקִינִים וָהֶגֶה בְּלִי־מַעֲצָר נִשְׁפָּכוּ

עַל נִבְלִי הַנֶּאֱנָח, הַנָּמוֹג בִּדְמָעוֹת…

וְעַתָּה – הַלֵּילוֹת הַכְּסוּיִם מַשָּׁאוֹן,

הַגֶּשֶׁם, הַשֶּׁלֶג הַיֹּרְדִים בְּלִי־שָׁאוֹן,

הַחוֹמוֹת דּוֹמֵמוֹת בִּרְחוֹבוֹת נֶהְדָּרִים

וּבְרִיּוֹת חֲדָשׁוֹת וּפָנִים מוּזָרִים –

וְנֶעֱזָב וְנָטוּשׁ בְּקִרְיָה סֹעֶרֶת –

בִּמְנוּחַת הַלַּיִל כִּי אֵצֵא לָשֶׁבֶת

אֶל פֶּתַח הָאהֶל, וּבְעַיִן חֹדֶרֶת

כִּי אַבִּיט לְמֶרְחֲבֵי חֶשְׁכַת צַלְמָוֶת, –

מַחֲשָׁבוֹת לִרְבָבוֹת תֵּצֶאנָה מַעֲרָכָה,

חֲשֵׁכוֹת כַּלַּיְלָה, כַּאֲפֵלָה מְנֻדָּחָה…

הוֹי, אֵלֶּה מַחֲשָׁבוֹת – יְשָׁנוֹת, יְשָׁנוֹת

עָלַיִךְ, בַּת עַמִּי, אֻמְלָלָה בַבָּנוֹת!…

מִסְּבִיבִי דֻמִיָּה וְתֹהוּ וּשְׁאִיָּה,

כַּשְּׁאִיָּה בַמִּדְבָּר, כַּתֹּהוּ בַשְּׁמָמָה;

לוּ הֵרִים הָאֶחָד אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִיָּה!

לוּ אֶחָד הִשְׁמִיעַ אַנְחָתוֹ בָּרָמָה!…

הַלֵּילוֹת הָאֵלֶּה – בְּלִי־סַעַר וּמְאֹרוֹת,

הַיָּמִים הָאֵלֶּה – בְּלִי־צְלָלִים, בְּלִי־אוֹרוֹת –

לָהֵמָּה, בַּת עַמִּי, זוּ דְמוּת אֶעֱרֹכָה

יְמֵי שְׁנֵי חַיַּיִךְ, שְׁנוֹת חַיֵּי חֵלֵכָה!…

---

[אַל נָא תַרְשִׁיעֵנִי]

מאת

שמעון שמואל פרוג

IV

אַל נָא תַרְשִׁיעֵנִי עַל דְּבָרִים נִזְעָמִים

שֶׁיַּעַבְרוּ עַל דַּלְתֵי שִׂפְתוֹתַי לִפְעָמִים:

מִשֵּׁבֶט עֲבָדִים נְמִבְזִים חֻצַּבְתִּי

וּבְאֶרֶץ נָכְרִיָּה כְּיָתוֹם הֻצַּבְתִּי.

עֵת אוֹתְךָ רוֹמֵמָה יַד אֵם רַחֲמָנִיָּה

עַל כָּרִים נִרְחָבִים וּשְׁדֵמָה פֹרִיָּה,

וְנַפְשְׁךָ כַּצִּפֹּר הִתְעַלְּסָה, שָׂמָחָה,

וַתְּרַקֵּד וַתְּפַזֵז בְּלִי־דַעַת אֲנָחָה –

אֲנִי אֶבֶן חִבַּקְתִּי בְּפִנָּה אָז זְנוּחָה

בִּמְלוּנַת הַכְּלָבִים אֲחֹרֵי הַמְּשׂוּכָה,

וְאַתָּה לָעַגְתָּ לְמַסַּת חֶרְפָּתִי,

שָׂחַקְתָּ לְכִידִי וּלְעָקַת לִבָּתִי.

אִם בְּחֶרֶב נֹקֶמֶת בְּיָמִין מַכְנַעַת,

אוֹ בְהוֹצִיא דְבַר מִשְׁפָּט לִפְעֻלַּת יָדַיִם,

אוֹ בְהֵיכָל הַמֻּקְדָּשׁ לְחָכְמָה וָדַעַת

אוֹ בְרִנָּה וּתְפִלָּה עַל דַּל הַשְּׂפָתָיִם, –

רַק רַעַל מַשְׂטֵמָה וְאֵיבָה נִצַּחַת

בְּיַד אַכְזְרִיָּה בִּלְבָבִי מָסַכְתָּ.

אֲהָהּ, כַּמָּה חַיִל וְעָצְמָה פֹּרַחַת

בְּרַעַל אֵיבָתְךָ לִשְׁמָמָה הָפַכְתָּ!

וְעַל כֵּן, עֵת יֵלַהּ הַלֵּב מִמַּשְׂטֵמָה

וְחִצֵּי הַלַּעַג וּכְאֵבֵי הַנֶּצַח, –

אִם עֵינַי תָּפֵקְנָה לְךָ תּוֹכְחוֹת חֵמָה –

– לֹא חֵמָה לִנְקָמָה, לֹא עֶבְרָה לָרֶצַח! –

הָבִינָה, הָבִינָה, מַה שְּׁחוֹחַ אֵלֵכָה

וּגְרֹעַ מְרִי־שִׂיחִי וְדַבֵּר נָא תְנֵנִי;

וּפֶן מִשִּׂפְתוֹתַי תִּתְמַלֵּט תּוֹכֵחָה,

אַל נָא תַרְשִׁיעֵנִי, אַל נָא תַרְשִׁיעֵנִי!…

---

[אַל תִּתֵּן בִּי דֹּפִי]

מאת

שמעון שמואל פרוג

V

אַל תִּתֵּן בִּי דֹּפִי… אַל תֹּאמַר כִּי פָגָה

בְקִרְבִּי הָרוּחַ, וּבְשֶׂפֶק וּדְאָגָה

וּבְעֹצֶר מַתְּלָאָה הֶגְיוֹנִי גַם נִלְאָה,

מִבִּלְתִּי הִתְרוֹמֵם כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה…

חֲדַל לָךְ!… לֹא לִי אֲשֶׁר נוֹלַד בִּסְעָרָה

וְזִמְרַת הַגַּלִּים עַל פִּתְחִי סָעָרָה –

לֹא לִי עוֹד הִוָּאֵשׁ וְלִסְפֹּד כַּתַּנִּים

עַל אִיֵּי הַנֶּצַח, עַל קְבָרִים יְשָׁנִים.

וְרוּחַ הָעֶצֶב שֶׁאוֹתִי הוֹלִידָה

וּבְעַרְשִׂי אֶת אָזְנִי בְּשִׁירָה הִרְעִידָה,

אֶל מֶרְחָק רַב־קֶסֶם בְּחֹזֶק תִּקְרְאֵנִי

וּלְתַכְלִית נִשְׂגָּבָה בָּעֹז תִּמְשְׁכֵנִי…

אַךְ יֶשְׁנָם רְגָעִים בָּם אָסֵב עֵינַיִם

וּבְמֹרֶךְ אֶתְבּוֹנֵן “לֶעָבַר” בַּחַיִּים,

אָז נַפְשִׁי תִּבָּהֵל וּתְחֻבַּל לִבָּתִי

לְמַרְאֵה הַמְּצוּקוֹת שִׁיר לָמוֹ נָשָׂאתִי…

יֵשׁ – אֶשְׁכְּחָה נַפְשִׁי… וּתְשׁוּקָה תִתְעוֹרֵר

עַל רֶגֶשׁ “אַהֲבָה”, עַל “אשֶׁר” לְשׁוֹרֵר,

לְהָחֵם הַלֵּב, בִּשְׁבִיב אֶחָד הַלְהִיבוֹ,

וּבְמַרְאָה נֶחְמָדָה אַךְ רֶגַע הַרְהִיבוֹ.

אָז “שָׁרִי” יִתְיַצֵּב עָלַי כִּבְכֹר־מָוֶת,

לוֹ רֹאשׁ מֻטֶּה אַרְצָה וּשְׂחֹקוֹ־עַצָּבֶת,

וְעֵינָיו לַפִּידִים בִּלְבָבִי מְזָרוֹת

כַּלַּפִּיד בַּלַּיְלָה עַל גַּלֵּי־הַקְּבָרוֹת.

וּמַהֵר יָגֹזוּ חֶזְיוֹנוֹת תִּפְאָרָה,

וְשֵׁנִית אֲשׁוֹרֵר הָעַבְדּוּת הַמָּרָה,

וְנַפְשִׁי אָז תִּהְיֶה עֵין־דֶּמַע וָבֶכִי,

וּדְמָעוֹת בְּלִי־מֵשִׂים תֵּרַדְנָה עַל לֶחִי.

הָיִיתִי “כִמְקַבֵּר” הַלָּן עֲלֵי קֶבֶר,

מֵעוֹדוֹ לֹא שָׁמַע רַק יִלְלַת שֶׁבֶר,

כִּי יִתֵּן לִפְעָמִים אֶת קוֹלוֹ בְּרִנָּה

וְנִשְׁמַע רַק נֶהִי, תַּמְרוּרִים וְקִינָה…

---

[בְּנֵי דוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים, הַשָּׁרִים]

מאת

שמעון שמואל פרוג

VI

בְּנֵי דוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים, הַשָּׁרִים,

כַּחַיִּים לְפָנַי נִצָּבִים,

כִּי אֶקְרָא דִבְרֵיהֶם הַיְקָרִים

רִגְשׁוֹתַי בְּעֶצֶב מוּעָבִים.

וּשְׁאֵלַת תַּמְרוּרִים עַל רֹאשִׁי מַכְבֶּדֶת

וּכְלַהַב צָרֶבֶת בְּמוֹחִי יֹקֶדֶת:

הוֹי, אַיֵּה הָעָם שֶׁנִּיב שְׂפָתָיו – אֲנָקָה,

תְּפִלָּתוֹ עֵין־בֶּכִי, הֶגְיוֹנוֹ – צְעָקָה,

שִׁירָתוֹ, זִמְרָתוֹ מִכְּאֵב תְּשַׁוֵּעַ

כְּשַׁוְעַת הַמְקוֹנֵן אֶל מִטַּת גּוֵֹעַ?

וְאַיֵּה הַמְשׁוֹרֵר לֹא נָפַל לוֹ חֶבֶל

רְאוֹת חֶזְיוֹנוֹתָיו מַבְשִׁילִים פְּרִי־תְנוּבָה?

לֹא תָקוּם אַף אַחַת מִשְׁאָלָה אֲהוּבָה,

וּבְשִׂמְחָה אַף פַּעַם לֹא יָעִיר הַנֵּבֶל?…

כָּל עַם יָדַע סְפוֹר יְמֵי יָגוֹן וּתְלָאוֹת

וְשָׁרָיו וּמְזַמְּרָיו לוֹ קִינִים הֵעִירוּ,

אַךְ לָמוֹ מִמֶּרְחַק הָעִתּוֹת הַבָּאוֹת:

אוֹר אשֶׁר, אוֹר חֹפֶשׁ כַּשַּׁחַר הֵאִירוּ.

אַךְ שָׁוְא לִי בִקַּשְׁתִּי בְּקוֹרוֹת הַדּוֹרוֹת

עָם לִתְלָאוֹתָיו לֹא יֵדַע כָּל סְפוֹרוֹת

כְּעַמִּי הָאֻמְלָל! – אֵין עַם בּוֹ מָצָאתִי

מְשׁוֹרֵר יַשְׁמִיעַ הֵד קוֹלוֹת אַנְחָתִי…

מָצָאתִי מְשׁוֹרֵר – וּבְיָדוֹ חֵץ־תְּשׁוּעוֹת,

מְשׁוֹרֵר – וּבְיָדוֹ: מַחֲרֵשָׁה, עֳמָרִים,

וּבְיָדִי – רַק לַפִּיד עַל גַּלֵּי מַשּׁוּאוֹת,

וּמַעְדֵּר, הָהּ, מַעְדֵּר לַקְּבָרִים!…

לְכָה קְבָרִים חֲפוֹר, וַחֲפוֹר בְּלִי־הֲפֻגּוֹת,

חֶזְיוֹנוֹת לֹא־בָאִים מִלִּבְּךָ הָסִירָה,

הַכֹּחוֹת הָרְפוּיִים, הַמְּזִמּוֹת הַנְּמוּגוֹת, –

לָנֶצַח בַּטָּמוּן הַסְתִּירָה!…

הוֹי, לַיְלָה בְלִי בֹקֶר… בְּלִי מַרְפֵּא חֲבָלִים…

רַק בָּכֹה, רַק צָעֹק, רַק שְׁבָרִים עַל שְׁבָרִים…

הוֹי, קָשִׁים וּמָרִים לְךָ נָפְלוּ חֲבָלִים,

מְשׁוֹרֵר – חוֹפֵר הַקְּבָרִים!…

---

[אַל תִּשְׁאַל מִמֶּנִּי]

מאת

שמעון שמואל פרוג

VII

אַל תִּשְׁאַל מִמֶּנִּי – גַּם לִוְיוֹת נִצָּנִים,

גַּם שִׁירֵי־עַלִּיזִים עַל מִשְׁתֵּה עֲדָנִים.

מֵיתָר רַק אֶחָד עַל עַרְשִׁי הֵרִיעַ,

וְשִׁירָה רַק אַחַת אֶת לִבִּי תָנִיעַ,

וְשִׁירָה רַק אַחַת – בְּקִרְבִּי בֹכִיָּה,

יוֹדַעַת רַק תִּקְוָה וְתוּגַת־דּוּמִיָּה.

אַף אָמְנָם יֶשׁ אשֶׁר בְּלִי לִוְיַת נִצָּנִים

בְּלִי שִׁירֵי עַלִּיזִים וּמִשְׁתֵּה עֲדָנִים.

כְּהֵילֵל בֶּן־שַׁחַר מִלְמַעְלָה יוֹפִיעַ

וּכְנַחַל עֲדָנִים בִּדְמָמָה יָרִיעַ,

וְיָעוּף וִירַחֵף כְּרוּחַ הַשְּׁפָיִים

וְיָשִׁיב הַנֶּפֶשׁ וְיַשֵּׁב בָּהּ חַיִּים.

לִפְעָמִים גַּם פֶּרַח מְלֵא רֵיחַ נִיחוֹחַ

יְקַלַּע וִישַׁבֵּץ בְּנֵזֶר הַחוֹחַ…

בּוֹא אֵפוֹ אֵלַי אֶל מְקוֹם מְנוּחָתִי –

עִמְּךָ, יַקִּירִי, אֲחַלְּקָה נַחֲלָתִי…

---

[לֹא בְנַחַל הַמַּיִם]

מאת

שמעון שמואל פרוג

לֹא בְנַחַל הַמַּיִם

גַּנָּתִי הִשְׁקֵיתִי,

בְּדִמְעוֹת עֵינַיִם

תְּלָמֶיהָ הִרְוֵיתִי.

לֹא פִרְחֵי שׁוֹשַׁנָּה

גַּנָּתִי תַפְרִיחַ,

רַק דַּרְדַּר, רַק לַעֲנָה

מִסָּבִיב תַּצְמִיחַ.

אַךְ בֵּין הַסַּלּוֹנִים

רֹאשׁ יִשָּׂא לִשְׁחָקִים

אַחַד הָאַלּוֹנִים

כְּמוֹ בֶן־עֲנָקִים.

אַלּוֹן זָקֵן שְׂבַע־יָמִים

פָרוּעַ שַׂעֲרָתוֹ,

וּפָנָיו נִזְעָמִים

וְקֶסֶם חֲתֻלָּתוֹ.

גַּם סַעַר גַּם סוּפָה

עַל עוֹרוֹ סָעָרוּ,

בִּזְרֹעַ חֲשׂוּפָה

קָרָעוּ, גָּזָרוּ.

וּבְרָקִים וּרְעָמִים

אֶת גִּזְעוֹ הִבְעִירוּ,

וּמָטָר וּגְשָׁמִים

בּוֹ עָקֵב הִשְׁאִירוּ.

כִּי תִגְבַּר עַצֶּבֶת

כִּי יָבֹא יוֹם עֹנִי, –

אָז אֶבְחַר לָשֶׁבֶת

בְּצִלְלֵי אַלּוֹנִי.

אָז נִבְלִי אֶשָּׂאָה,

אָז עָלָיו אָשֹׁחַ,

וּצְפִירוֹת אֶקְלָעָה

מִדַּרְדַּר וָחוֹחַ.

שָׁם אֹהַב לָשֶׁבֶת

בְּצִלּוֹ הַנָּעִים,

אַט אֹזֶן קַשֶּׁבֶת

לְרָז הָעֳפָאִים.

וּבְשַׁלְוַת דּוּמִיָּה

מֵיתָרַי אָנִיעָה,

וְשִׁירָה הֹמִיָּה

הַנֵּבֶל יַשְׁמִיעַ.

כָּל הָגוּת, מַזְהִירָה

כְּכוֹכַב הָעֶרֶב –

אַזִילָה בַשִּׁירָה,

אַזִילָה לֹא אֶרֶף.

אָז אֶשְׁמַע, אָזִינָה

הֶעָלִים נִרְעָשִׁים,

אָז אֵדַע אָבִינָה

אֶת חֵיל הַשָּׁרָשִׁים…

וּבְנַפְשִׁי נִרְעָשָׁה

קַו אוֹרָה יוֹפִיעַ

וְגֵאוּת אֶלְבָּשָׁה –

וּלְעֵצִי אַבִּיעַ:

"– יָרִיעַ הַסַּעַר,

יָרִיעַ לוֹ יָהִים,

וַחֲמָתוֹ גַם יַעַר

עַל פְּנֵי הָעֳפָאִים, –

לֹא לוֹ לְהַכְנִיעַ,

אֶת קְטֹן עֲנָפֶיךָ,

לֹא יָעֹז לַכְרִיעַ

וּלְשַׁבֵּר גִּזְעֶךָ.

כָּל פֶּגַע, כָּל אָסוֹן

עָלֶיךָ לֹא יַעֲלֶה,

אַלּוֹנִי הֶחָסוֹן,

אַלּוֹנִי הַנַּעֲלֶה!

אַךְ יוֹם עוֹד יַגִּיעַ

עָדֶיךָ בֶּחָלֶד,

בְּצִלְּךָ יַרְגִּיעַ

דּוֹר אַחֲרוֹן יִוָּלֶד.

הוּא יִלְקֹט דּוּדָאִים,

שׁוֹשַׁנֵּי אַדֶּרֶת,

בְּצֵל הָעֳפָאִים

לִצְפִירוֹת תִּפְאֶרֶת.

אָז יִזְכֹּר הַיָּמִים

הַקָּשִׁים, הָרָעִים,

בָּם רַבּוּ הַקָּמִים,

בָּם רַבּוּ הַפְּגָעִים.

מַחֲשֶׁבֶת דְּאָבָה

אָז תַּקְדִּיר בַּת־עֵינוֹ;

אַךְ בָּאָה כֵּן שָׁבָה

מַחֲשֶׁבֶת יְגוֹנוֹ.

וְשִׁירָה יַשְׁמִיעַ

בְּגֹבַהּ וּבְגָאוֹן,

אַף אַתָּה תָרִיעַ

וְתַעֲנֶה בְּשָׁאוֹן"…

---

[אַלּוֹנִים אַדִּירִים]

מאת

שמעון שמואל פרוג

VIII

אַלּוֹנִים אַדִּירִים מִסָּבִיב כִּתְּרוּנִי

וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מֵגִיחַ מִמְּזָרִים,

קוֹל אָיוֹם וְנוֹרָא עֳפָאִים יַשְׁמִיעוּ

וְחֶשְׁכַת עֲלָטָה מִכָּל הָעֲבָרִים.

וּכְמוֹ יַד נֶעֱלָמָה, יַד אַחֲוָה, יַד נֹעַם

עָלַי מִתְרַפֶּקֶת בְּעֶצֶב וּבְתוּגָה…

וּתְמוּנָה מֵרָחוֹק לְעֵינַי תֵּרָאֶה,

זוּ תְמוּנַת שׁוּלַמִּית, חִוֶּרֶת וְנוּגָה…

מֵעַרְבֵי חוֹף בָּבֶל לָהּ כִּנּוֹר לָקָחָה

וּבְיָדָהּ הָרַכָּה כִּנּוֹרָהּ הֵעִירָה…

וְקוֹלוֹת יִתְמַלְּטוּ… וַאֲנִי, הוֹי, אִישׁ־אֹבֵד,

לֹא אוּכַל עֲנוֹתָהּ, לֹא אוּכַל אָשִׁירָה:

הוֹי, שִׁירַת הַחֹפֶשׁ אֵינֶנָּה, אֵינֶנָּה,

זִמְרַת אֱלוֹהַ כְּבָר חָלְפָה, עָבָרָה!…

מִי כִבָּה, הִשְׁקִיעַ אֶת אֵשׁ־הַמִּזְבֵּחַ,

זוּ אִשִּׁי, אֵשׁ־תָּמִיד, בְּקִרְבִּי בָעָרָה?…

בְּיַעַר אַלּוֹנִים עַל שׂכָה נִשְׁבָּרָה

שָׁם צִפֹּר ישֶׁבֶת בֹּדֵדָה, דֹּמֵמָה,

מִתַּחַת לַכָּנָף אֶת רֹאשָׁהּ הִסְתִּירָה

וְתֵשֵׁב בְּלִי־נוֹעַ כִּשְׁקוּעַת תַּרְדֵּמָה.

בַּיַּעַר הַזֶה עַל הָעֵצִים הָאֵלֶּה

הֵילֵל בֶּן־שַׁחַר הוֹפִיעַ נְהָרָה,

בַּיַּעַר הַזֶה עַל הָעֵצִים הָאֵלֶּה

שִׁירָה נִשְׂגָּבָה הִשְׁתַּפְּכָה, נָהָרָה.

וְלוּלֵי הֶעָנָן, הֶעָנָן הַכָּבֵד,

וְיַעַר הֶעָבוֹת הַנָסוּךְ תַּרְדֵּמָה,

לֹא חָדְלָה מִלְּשׁוֹרֵר, לֹא שַׁחָה צִפֹּרִי,

לֹא יָשְׁבָה עֲצוּבָה, בֹּדֵדָה, דֹּמֵמָה.

הוֹי, תְּנוּ לָהּ הַשֶּׁמֶשׁ הַזַכָּה וּבְהִירָה

מֵעָבֵי־הֶעָנָן לָהּ טַהֲרוּ רָקִיעַ;

אָז שֵׁנִית תִּתְעוֹרֵר, וּכְיָמִים מִקֶּדֶם

שִׁירָתָה הַנְּעִימָה בַּמָּרוֹם תַּשְׁמִיעַ…

וַאֲנִי – לֹא! לֹא מְנוּחָה, לֹא שָׁלוֹם אֶדְרשָׁה

סְעָרָה אֶתְאַוֶּה, חֲזִיזִים בִּרְצוֹנִי!

עֲלִילָה וּמִפְעָל – שֶׁבָּמוֹ הֶעֱרִיתִי

כָּל רוּחִי וְנַפְשִׁי, כָּל כֹּחִי וְאוֹנִי.

תְּנוּ קְרָב לִי… מִלְחָמָה רַבָּתִי עֲלִילָה,

תְּנוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ כְּאֵשׁ מִתְלַקַּחַת,

תְּנוּ כַנְפֵי הִגָּיוֹן הַקַּלּוֹת מִנְּשָׁרִים,

תְּנוּ תַאֲוָּה וְחֵמָה – אֵשׁ תָּפְתֶּה קֹדַחַת,

הֶגְיוֹנוֹת שֶׁנֶּאֶסְפוּ עִם קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ –

עִם קוֹלוֹת הָרְעָמִים יָקוּמוּ לִתְחִיָּה,

בְּמֶרְחָב וָחֹפֶשׁ שִׁירָתִי נוֹלָדָה,

וּבְמֶרְחָב וָחֹפֶשׁ תִּוָּלֵד בַּשְּׁנִיָּה…

---

[קוֹרוֹת דּוֹרוֹת הָעוֹלָמִים]

מאת

שמעון שמואל פרוג

IX

קוֹרוֹת דּוֹרוֹת הָעוֹלָמִים,

– הוֹד הַשְּׂמָחוֹת שֶׁשָּׁקָעוּ –,

תּוֹךְ בִּעוּתֵי צוּק הַיָּמִים,

לִפְנֵי עֵינַי יִתְנַשָּׂאוּ.

קוֹל הַנְּבִיאִים, קוֹל לֶהָבוֹת,

כִּסְאוֹת מִשְׁפָּט, כִּסֵּא מְלָכִים,

קוֹל הַחַיִל, הֶמְיַת קְרָבוֹת

עֶשֶׁן עוֹלָה, לַהַב זְבָחִים –

לִפְנֵי עֵינַי כֻּלָּם קָמִים!

אָכֵן אֵימָה עַל פָּנֵימוֹ,

אַף דּוּמִיַּת “בֵּית־עוֹלָמִים”

תִּשְׁכּוֹן נֶצַח עַל שְׂפָתֵימוֹ…

נַפְשִׁי תִתְאָו כַּעַס, זַעַם,

אֵשׁ יֹקֶדֶת, תַּאֲוָה, תְּשׁוּקָה,

אֶתְאַו, אֶשְׁאַף קוֹל הָרַעַם

לַמִּלְחָמָה גַּם לַמְּצוּקָה.

אַךְ הַקְּבָרִים – הֵם מַחֲרִישִׁים –!

אָבָק, רֶפֶשׁ עַל הַדְּגָלִים…

זֹאת הָעֵדָה, כָּל הָאִישִׁים

חָדְלוּ רֹגֶז וּמִפְעָלִים.

חָדְלוּ רֹגֶז, חָדְלוּ שָׁאוֹן,

אֵין מִתְעוֹרֵר! – אַךְ לִפְעָמִים

תַּחַת עִי, בְּחֶשְׁכַת מָעוֹן,

עוֹד יִשָּׁמַע צְלִיל עֲצָמִים…

הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת

בַּדּוּמִיָּה תִשָּׁכַחְנָה,

הַהֶגְיוֹנוֹת, הַדִּמְיוֹנוֹת

כְּפִשְׁתָּה כֵהָה תִדָּעַכְנָה.

אִם אָמַרְתִּי: “זֹאת אֶשְׁכָּחָה!” –

מֹרֶךְ לִבִּי לֹא יִתְּנֵנִי…

מִמַּעֲמַקֵּי גֵּיא הַבָּכָא

עָנָן עוֹלֶה לִפְנֵי עֵינִי.

צַלְמֵי לַיִל יִתְהַלָּכוּ,

רוּחוֹת קֶטֶב יִתְחוֹלֵלוּ,

עַל הַמְּנוֹרוֹת שֶׁדֹּעָכוּ,

עַל הַפְּרָחִים שֶׁקָּמֵלוּ…

---

הִגָּיוֹן [הַיָּמִים יָעוּפוּ]

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

הַיָּמִים יָעוּפוּ, יָעוּפוּ כַנְּשָׁרִים…

אַךְ זְמַנִּי, אַךְ יוֹמִי עוֹד טֶרֶם הִגִּיעַ

לָשֶׁבֶת וְלָשֵׂאת לְמַעְלָה עֵינַיִם,

כַּזָקֵן הַיּוֹשֵׁב בְּמוֹרַד הֶהָרִים

הַמְלַחֵךְ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּרִפְיוֹן יָדַיִם,

וּבְזִכְרוֹן הַנֹּעַר אֶת נַפְשׁוֹ יַשְׁקִיעַ.

עוֹד קָרַת הַזִקְנה רְחוֹקָה מִמֶּנִּי,

עוֹד טֶרֶם חָיִיתִי, רַךְ־שָׁנִים עוֹדֶנִּי,

עוֹד כֹּחִי בְמָתְנָי, עוֹד כּוֹסִי רְוָיָה,

וּמַה זֶה לְעִתִּים אֶשְׁתּוֹחָח, אֶהֱמָיָה?…

II

הוֹי, יֶלֶד בֶּן־עֹנִי, שֶׁיָּצָא לַחַיִּים

בְּחֶשְׁכַת בּוֹר־כֶּלֶא, אֲסוּר נְחֻשְׁתַּיִם!

הַלְנַפְשְׁךָ לַחֲלוֹם מֵי־בְדֹלַח, מַעְיָנִים,

וְכָרִים וּגְבָעוֹת וַעֲמָקִים,

וִיעָרוֹת נִפְלָאִים וּפִרְחֵי נִצָּנִים –

יוֹם אָבִיב, יוֹם בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים?

בּוֹאֲךָ בֶחָלֶד הָעַבְדּוּת שָׁמָרָה,

אֶל עַרְשְׂךָ חִכָּה אַךְ נֵטֶל עַצֶּבֶת,

וְנַחֲלַת הוֹרָתְךָ אֶת גֵּוְךָ אָסָרָה

אֶל עֶבְרֵי פִי־פַחַת וּמְצוּקַת צַלְמָוֶת…

הוֹי, אַחִים לְצָרָה, זֶה שָׁנִים אַלְפַּיִם,

יְלִידֵי עַצֶּבֶת, אֱמוּנֵי־עַל־קָרֶץ,

בְּנֵי עַם אֲסִיר־כֶּלֶא וּשְׁבִי וּנְחֻשְׁתַּיִם, –

מָה רַע וּמַה מַר גּוֹרָלֵנוּ בָּאָרֶץ!…

III

אֵינֶנּוּ כָעַמִּים, בְּרֵאשִׁית הַחַיִּים!

אֱהִי יַלְדוּתֵנוּ – הַיָּמִים הַבְּהִירִים,

שֶׁלְּעַמִּים אֲחֵרִים יָפִיצוּ קַרְנַיִם

כְּנֹגַהּ הַקֶּשֶׁת, כְּאוֹר הַסַּפִירִים?

מַה שִּׁירֵי־הָעֶרֶשׂ – הִרְהִיבוּ אָזְנֵינוּ

לְעֵת הָעַרְבַּיִם בַּיַּלְדוּת הַטּוֹבָה?

בַּמָּה נִזְכְּרֶנָּה בְּזִקְנָה וּבְשֵׂיבָה

וּבְזָכֹר תֵּרָאֶה בַת־שְׂחֹק עַל שְׂפָתֵנוּ?…

IV

מִקְרָאֵי־הַקֹּדֶשׁ, מִקְרָאֵי אַל־מָוֶת,

אֲגָדוֹת חֲזַ"ל הָעֲמֻקּוֹת, נֶאְדָּרוֹת,

יָאִירוּ, יַזְהִירוּ כְּלַהַב שַׁלְהֶבֶת,

הֵם שְׂכִיּוֹת כָּל חֶמְדָּה, הֵם אוֹצַר אוֹצָרוֹת.

אַךְ קַרְנֵי הַמַּרְאוֹת, אַךְ אוֹר הַחֶזְיוֹנוֹת

יוֹפִיעוּ לֹא־עֵת בְּלֵב צָעִיר לְיָמִים,

מִנָּגְהָם יָנוּסוּ אָז צִלְלֵי דִמְיוֹנוֹת

מִנֶּפֶשׁ הַיֶּלֶד הַחֹזֶה הַתָּמִים.

V

צְעִירִים בַּשָּׁנִים וּזְקֵנִים בָּרוּחַ –

כָּל רַעְיוֹן בֶּן־רֶשֶׁף בְּבוּז נַבְרִיחֶנּוּ,

וְרַעַל הָעֶצֶב קִרְבֵּנוּ יָנוּחַ

וּבְמָגוֹר וָבשֶׁת מִזָר נַסְתִּירֶנּוּ…

עֵת נִפְתַּח הַשַּׁעַר לְחָכְמָה וָדַעַת

וְנַעֲלֶה וְנַחְקֹר גָּבוֹהַּ, גָּבוֹהַּ

עַל סוֹד הָעוֹלָמִים, עַל תֵּבֵל, אֱלוֹהַ,

וּלְשֶׂפֶק אַכְזָרִי נַפְשֵׁנוּ נִכְנַעַת –

לְשֶׁטֶף־הָרוּחַ אָז נִקְרָא אִוֶּלֶת,

מִקְסַם־תַּעְתּוּעִים – לְתִקְוָה, תּוֹחֶלֶת.

וְרוּחַ הֶחָזוֹן כְּבָר נִגְלָה וְנַעֲלָה!

אָז יִתַּם כָּל נִשְׂגָּב, אָז יֶחְדַּל כָּל נַעֲלָה,

אֵין מַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ עַצֶּבֶת לִשְׁכֹּחַ

וְרִגְשׁוֹת תַּמְרוּרִים, אַךְ רֶגַע לִזְנֹחַ…

VI

וּשְׂחֹק וְקַלָּסָה לְעַמִּי הֵן אֶהִי,

לְעַמִּי – הָעוֹבֵר יַם דְאָגָה וָנֶהִי,

עֵת אֹבֶה לְגָרֵשׁ אֲפֵלַת מִצְרַיִם

הַפְּרוּשָׂה מִסָּבִיב – בְּדִמְיוֹן שַׁעֲשׁוּעִים;

וּבְעוֹלַם־הַקֶּסֶם – יְצוּרִים וּבְרוּאִים,

לוֹ תֵלֵד בַּת־שִׁירִי עֲלֵי הָאָבְנָיִם.

VII

“סוּר!” – יִקְרָא – "לְלִבִּי מַה יָּקָר יְגוֹנִי,

כְּבָר חַיִּים רָאִיתִי. לֹא עוֹד יַרְהִיבוּנִי,

חֲלוֹמוֹת הַשֶּׁקֶר. – בְּמַרְאוֹת תְּקַדְּמֵנִי?

כְּבָר גְּדוֹלִים מִמֶּךָּ חֶזְיוֹנוֹת לִמְּדוּנִי.

לִמְּדוּנִי!… הֲתִזְכֹּר? לֹא, זָקֵן הִנֵּנִי,

אִישׁ שֵׂיבָה מְלֵא יָמִים, שְׂבַע רֹגֶז וָכַעַס,

וּלְשִׁירִים לֹא אֶכְרֶה עוֹד אֹזֶן שֹׁמַעַת…

וְאִם יָצַק אֱלוֹהַּ מֵרוּחוֹ עָלֶיךָ

וּמִזְמֹר לִמְשׁוֹרֵר הוּא שָׂם בִּשְׂפָתֶךָ, –

לֹא שִׁיר עַל לֵב רָע, רַק תַּמְרוּרִים הַשְׁמִיעָה

תַּמְרוּרִים בָּם אָחוּשׁ כָּל מָרַת גּוֹרָלִי,

כָּל חֶבֶל נַחֲלָתִי, עִצְּבוֹנִי, עֲמָלִי,

תַּמְרוּרִים בָּם נַפְשִׁי בְּיָגוֹן אַשְׂבִּיעָה,

וּבָכֹה אֶבְכָּיָה, וּדְמָעוֹת כַּמַּיִם

תִּזֹלְנָה, תִּשְׁטֹפְנָה עַד יַמְסוּ עֵינָיִם".

VIII

וְגַלְמוּד וּבָדָד בְּדִמְמַת הַלַּיִל

בַּבַּיִת אֵשֵׁבָה, בְּפִנָּה נִשְׁכָּחָה,

וּבְיַלֵּל הַסַּעַר מֵרָחֹק בֶּחָיִל

עַל שִׁירִי מְלֵא־רוֹשׁ אֶתְיַפָּחָה.

לֹא לִי, – הָהּ – לְשׁוֹרֵר וּלְזַמֵּר נִשְׂגָּבוֹת,

לֹא לִי וּלְמֵיתָרַי לְהַרְעֵם נִפְלָאוֹת

עַל רִשְׁעַת בְּנֵי אָדָם, עַל כֶּסֶל, עַל פְּרָעוֹת

וּלְהַכּוֹת בְּפִי אֶת הַלְּבָבוֹת.

לֹא! – גֵּאֶה וְגָאוֹן לֹא אֶעֱדֶה, אֶלְבָּשָׁה:

מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל בַּת־שִׁירִי הַצְּעִירָה!

רַק רֹגֶז עֵת אֶשְׂבַּע וְנַפְשִׁי נִרְעָשָׁה

– לִבְלִי הִתְיַפֵּחַ – אָשִׁירָה…

עלים מספר זכרוני

מאת

שמעון שמואל פרוג

---

[מֶרְחַקֵּי יָם בַּעֲרָפֶל נִשְׁקָעִים]

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

מֶרְחַקֵּי יָם בַּעֲרָפֶל נִשְׁקָעִים.

רוּחַ חֲרִישִׁית יִתְעוֹרֵר לִפְעָמִים

וְהָלַךְ וְטָפַף עַל חֶלְקַת הַמָּיִם

וְהֵעִיר הַגַּלִּים הָאִלְּמִים הַנָּמִים

וְהִרְעִישׁ נַעֲצוּצִים וְרָאשֵׁי בַרְקָנִים

וּשְׁלוּחוֹת הַלִּבְנֶה בִּדְמָמָה יָנִיעַ,

וְשֵׁנִית בְּשֶׁקֶט וּמְנוּחַת עֲדָנִים

הַבְּרִיאָה מִסָּבִיב תִּתְעַדֵּן, תַּרְגִּיעַ.

עוֹד אַחַת מְעַט וְגַם אוֹתִי יְחַפֶּה

וִיכַסֶּה הַלַּיְלָה בְּצֵל הָאֲפֵלָה…

וְאַיֵּךְ, מְנוּחָתִי, לָךְ אֵשֵׁב אֲצַפֶּה,

אַיֶּךָ, שְׁלוֹם נַפְשִׁי הַנְכֵאָה הַחוֹלָה?…

לֹא אֵדַע מַרְגֹּעַ, לֹא אֵדַע דּוּמִיָּה,

אֵין שָׁלוֹם לִלְבָבִי הַהֹגֶה נְכָאִים!

הוּא גֵיא לְחֶזְיוֹנוֹת צַלְמָוֶת וּשְׁאִיָּה,

הוּא קֵן לַחֲלוֹמוֹת אַכְזָרִים נוֹרָאִים!…

הַקְשִׁיבָה, הַקְשִׁיבָה! מִשְּׂפַת נַהֲרוֹת בָּבֶל

קוֹל רַעַשׁ יִשָּׁמַע, תְּצִלֶּינָה אָזְנָיִם…

קוֹל בְּכִי וַאֲנָחָה, שְׁאוֹן מַכֶּה בְּכֶבֶל,

מִתְאַמֵּץ לְפַתְּחוֹ מֵעַל הָרַגְלָיִם.

שׁוֹט מַכֶּה עַל נֵבֶל בְּעֶבְרָה נוֹרָאָה,

יִתְגָּעַשׁ הַנֵּבֶל וּמָרָה יֵאָנֶק…

קוֹל הִי כְּקוֹל נֶפֶשׁ בְּחֶנֶק גָּוָעָה…

קוֹל נַחֲרָה כְּנַחֲרַת גּוֵֹעַ בְּחֶנֶק…

הוֹי, עוּרִי, הָקִיצִי, לִבָּתִי נִשְׁבָּרָה!

הָסִירִי מִמֵּךְ הַחֲלוֹמוֹת הָרָעִים! –

עַל פְּנֵי הַגִּבְעוֹלִים הָרוּחַ עָבָרָה,

הַגַּלִּים הִתְפּוֹרְרוּ אֶל חֻפֵּי הַסְּלָעִים…

לַשָּׁוְא! – כְּבַתְּחִלָּה חֶזְיוֹנוֹת הַשְּׁאִיָּה

יֵרָאוּ לְפָנַי בְּרוּחָם הַכֵּהָה…

לֹא אֵדַע מַרְגּוֹעַ, לֹא אֵדַע דֻּמִיָּה,

אֵין מַרְפֵּא לְנַפְשִׁי הַחוֹלָה, הַנְּכֵאָה!…

---

[מַחֲזוֹת יַלְדוּת רַבַּת־זֹהַר]

מאת

שמעון שמואל פרוג

II

(מֻגש לב. ל. פֿ־נ.)

מַחֲזוֹת יַלְדוּת רַבַּת־זֹהַר,

שִׁירֵי זָהָב, שִׁירֵי נֹעַר,

הֵעִיר צֶלֶם אוֹהֵב נָעִים

תּוֹךְ לִבָּתִי, מְלֵאַת פְּצָעִים.

אַךְ בִּשְׂאֵתוֹ לִי עֵינֵיהוּ

יָגוֹן נִרְאָה עַל פָּנֵיהוּ,

וּבְאַהֲבָה וְעַצֶבֶת

שְׂפָתוֹ חֶרֶשׁ לִי דֹבֶבֶת:

לֹא, אַל תָּשִׁיר כָּרִאשׁוֹנָה

בְּיֶרַח זִיו בִּשְׁדֵמָה שְׁמֵנָה

עַל תּוֹחֶלֶת לֹא נִכְזָבָה,

עַל שׁוֹשַׁנָּה לֹא נִרְקָבָה.

עַל מֶמְשֶׁלֶת אשֶׁר נָעִים,

עַל אֲדָמָה רַבַּת פְּלָאִים,

שָׁם לֹא יָעִיב עַד אַרְגִּיעַ

עָנָן קַל אֶת פְּנֵי רָקִיעַ.

חַיֵּי הוֹד – כְּגַלֵּי אָבִיב

שָׁם יִשָּׁאוּן סָבִיב סָבִיב,

תְּרוּעַת שִׂמְחָה תִּשָּׁמֵעַ,

מֵאַפְסָיִם אוֹר בּוֹקֵעַ.

מֶרְחַב־יָהּ שָׁם לַמַּחֲשָׁבָה:

מֶרְחַב רוּחַ הָעֲרָבָה,

מְעוּף הָרַעְיוֹן עַד שָׁמַיִם:

מְעוּף הַנֶּשֶׁר גְּדָל כְּנָפַיִם.

שָׁם אֵין מַעֲצָר לַהֶגְיוֹנוֹת,

אֵין חַרְצֻבּוֹת לַדִּמְיוֹנוֹת…

מַלְכוּת אוֹר, מֶמְשֶׁלֶת טֹהַר,

מַחֲזוֹת יַלְדוּת רַבַּת זֹהַר –

לֹא, אַל תּוֹסֵף תָּשִׁיר… הֶרֶף!

כִּי כָל מִלָּה לִי כַחֶרֶב,

וּבִלְבָבִי תּוֹסִיף פְּצָעִים

אֶל מַכְאוֹבַי הַנּוֹרָאִים.

לִפְנֵי שָׁנִים, רַבּוֹת שָׁנִים,

קוֹל שִׁירֵינוּ הַנֶּאֱמָנִים

הֵבִיא מְנוּחָה אֶל לִבֵּנוּ

וּמַרְגֹּעַ אֶל נַפְשֵׁנוּ.

מְלֵאַת נֹגַהּ זִיו קַרְנַיִם

עַד אֵין קֵצֶה בְּלִי אַפְסָיִם

לִפְנֵי שְׁנֵינוּ הִשְׂתָּרָעָה

זוֹ הָאָרֶץ הַנִּפְלָאָה.

הַכֹּל עָרוּךְ בַּמַּעֲרָכָה,

הַכֹּל יָאִיר בַּמַּמְלָכָה,

נֹעַם, אשֶׁר שָׁם בַּשְּׁעָרִים,

שָׂשׂוֹן, שִׂמְחָה מֵעֲבָרִים.

אַף חָזִינוּ שָׁם בַּשְּׁעָרִים

חַג הַצֶּדֶק, חַג מֵישָׁרִים,

בֵּין הַקְּרוּאִים מְלֵאֵי תְשׁוּאוֹת

עַמִּי יִשָּׂא כּוֹס יְשׁוּעוֹת.

הוּא לֹא עֶבֶד, לֹא אֹרֵחַ,!

שָׁוְא לֹא נִלְחָם, הִשְׂתּוֹחֵחַ,

מַה יָּשַׁנּוּ אָז בִּמְנוּחָה

מְלֵאֵי חֶזְיוֹן זֹה הַמְּלוּכָה.

כֹּה שָׁכַבְנוּ, כֹּה נִרְדַּמְנוּ,

כֹּה חֲלוֹמוֹת אָז חָלַמְנוּ.

שָׁנִים עָבְרוּ – וַנִּיקָצָה.

לַתּוֹכֵחָה, לַנֶּאָצָה..

הָהּ, אַל תָּשִׁיר כָּרִאשׁוֹנָה

בְּיֶרַח זִיו בִּשְׁדֵמָה שְׁמֵנָה

עַל תּוֹחֶלֶת לֹא נִכְזָבָה,

עַל שׁוֹשַׁנָּה לֹא נִרְקָבָה…

קוֹל הַקּוֹרֵא שְׁמַע הַפַּעַם!

שְׁמַע, הַקְשִׁיבָה קוֹל כָּרַעַם…

שׁוּרָה תְּמוּנָה מַה־נּוֹרָאָה,

זִיו “הָאֱמֶת” הַנִּפְלָאָה.

רוּחוֹת כֵּהוֹת לֹא בְרָאוּהָ

מַחֲזוֹת יַלְדוּת לֹא גִדְּלוּהָ.

בֵּין עֲנִיִּים, קְהַל חֵלְכָּאִים

וַאֲסִירִים וּמְדֻכָּאִים.

כֻּלָּהּ מְלֵאָה קֶצֶף נוֹרָא,

רוּחָהּ עַז וּסְבִיבָהּ אוֹרָה,

תִּשָּׂא דֶגֶל גַּם תּוֹפִיעַ –

כְּמַלְאַךְ נוֹקֵם וּמוֹשִׁיעַ.

הִיא לֹא תִשְׁאַל דִּמְעוֹת עַיִן,

קִינָה, מִסְפֵּד לָהּ כָּאַיִן,

אַךְ הִיא דֹרְשָׁה עֹז יָדַיִם,

צְעִירִים יִבְזוּ עֲצַלְתַּיִם…

קוּמָה אֵיפוֹ, קוּם הִתְעוֹרֵר,

“וּבָאֱמֶת” דְּגֹל, מְשׁוֹרֵר;

אֵשׁ יֹקֶדֶת קוּם הַצִּיתָה,

לֵב וָנֶפֶשׁ נָא הַרְעִישָׁה.

צַעֲדֵי אוֹן וָעֹז הָרִימָה,

לְדַלְתֵי עַבְדוּת רַבַּת־כְּלִמָּה.

בּוֹא הַרְעִישָׁה אֶת הַכְּבָלִים,

עוֹרֵר כִּלְיוֹת הָאֻמְלָלִים.

אַל נָא תִבְכֶּה עַצַּבְתֵּנוּ,

אַךְ תִּסָּעֵר בִּלְבָבֵנוּ,

עֵינָהּ תָּפִיק אוֹן וְכֹחַ,

יָדָהּ תַּעֲמֹל בְּלִי־מָנוֹחַ.

כָּל הַמְּצוּקוֹת, כָּל הַתְּלָאוֹת

לְזֶרֶם אֶחָד יִתְאֶחָדוּ,

לְמִפְעַל אֶחָד רַב־תּוֹצָאוֹת

הַיָּדַיִם יִתְלַכָּדוּ.

הָלֹךְ יֵלֵךְ יִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת

נוֹשֵׂא מֶשֶׁךְ מִזְרַע שְׂדוֹתָיו,

אָכֵן יָשִׁיר שִׁיר נִפְלָאוֹת

עֵת כִּי יִשָּׂא אֲלֻמּוֹתָיו.

---

אֶל הַזּוֹרְעִים

מאת

שמעון שמואל פרוג

(מֻגש לעובדי האדמה בארץ ישראל).

הלך ילך ובכה נושא משך הזרע

בוא יבא ברנה נושא אלמותיו.

לֹא הָיִיתִי בֵינֵיכֶם בָּרְגָעִים הָרָעִים

עֵת גְּרָפוּכֶם, שְׁטָפוּכֶם אָז גַּלֵּי הַפְּגָעִים

מֵאֶרֶץ מוֹלֶדֶת יְקָרָה.

אַךְ לְבָבִי כִלְבַבְכֶם מֵיתָר אֶחָד הֵנִיעַ

וַאֲרֶשֶׁת גַּם אַחַת אָז פִּינוּ הִשְׁמִיעַ

וְאַחִים הָיִינוּ לְצָרָה.

לֹא הָיִיתִי בֵינֵיכֶם בָּרְגָעִים הָרָעִים

עֵת נְשָׂאתֶם רַגְלֵיכֶם חֹף צִיָּה וּסְלָעִים

שְׂאֵת כָּל יַד עָמָל וָשֶׁבֶר.

אַךְ לְבָבִי כִלְבַבְכֶם מֵיתָר אֶחָד הֵנִיעַ

וּלְכֻלָּנוּ בִּטָּחוֹן גַּם אֶחָד הִבִּיעַ

וְאַחִים הָיִינוּ לְסֶבֶר.

אֲהָהּ! כִּי לֹא חֹנַנְתִּי מֵאֵל הַמַּעֲרָכָה

בְּיָדַיִם אֱמוּנוֹת לְחֶרֶב, לִמְלָאכָה.

שִׁירָתִי לִי חֶרֶב גַּם צִנָּה,

בְּשִׁירָתִי בָעֹז חֶזְיוֹן לִבְּכֶם אֶשְׁפּכָה,

כָּל עשֶׁק וּמְרוּצָה וָאֵיד אֶעֱרֹכָה,

כָּל תִּקְוָה, הִגָּיוֹן וּתְחִנָּה.

בַּאֲשֶׁר לֹא נִכְנַעְתֶּם בָּרְגָעִים הָהֵמָּה

תַּחַת סֵבֶל הַצָּרָה וּמֻטַּת מַשְׂטֵמָה

עָדֵיכֶם הִגִּיעָה בַשְּׁעָרִים,

וּלְמִלְחָמָה וּלְעָמָל בְּמַחְסוֹר וּפְגָעִים

אַךְ בַּתִּקְוָה הַטּוֹבָה לַיָּמִים הַבָּאִים

הֶעֱלִיתֶם אֶבְרַתְכֶם כַּנְּשָׁרִים.

עוֹד דּוֹר נוֹלָד הוּא יִקְרָא בַּיָּמִים הַבָּאִים

אֶת הַקּוֹרוֹת בַּסֵּפֶר, אֶת קוֹרוֹת הַפְּגָעִים.

וְדַרְכְּכֶם בָּהּ שְׁפַכְתֶּם כַּתַּנִּים

אֶגְלֵי דֶמַע מֵעַיִן בְּתוּגָה בְּלִי־סָרָה,

עוֹד תְּפֹאָר בֶּחָרוּץ וִירַקְרַק תִּפְאָרָה

וּפְרָחִים, דּוּדָאִים, שׁוֹשַׁנִּים…

---

[בַּקֶּרֶן בָּהּ נֵשֵׁב]

מאת

שמעון שמואל פרוג

(מֻגש לא. ל. פֿלעקסער)

בַּקֶּרֶן בָּהּ נֵשֵׁב מָה רַבָּה הַשְּׁאִיָּה

אֵין מַיִם אֵין עֵץ מֵעֲבָרִים…

מַדּוּעַ זֶה תַּעֲמֹד מְשׁוֹמֵם כַּצִּיָּה,

מִשְׁתָּאֶה עַל גַּלֵּי הַקְּבָרִים?

מַה יִּתְּנוּ יוֹסִיפוּ מַשּׁוּאוֹת נִדָּחוֹת?

מַה תְּיַחֵל מִקְּבָרִים בַּבָּאוֹת?

הַתְיַחֵל לְעָצְמָה, הַתְחַכֶּה לִשְׂמָחוֹת

מִתַּחַת לְגַלֵּי בַלָּהוֹת?

לוּ שֶׁמֶשׁ תּוֹפִיעַ עַל גַּלֵּי הַקְּבָרִים

וּבְרָכָה לוּ יָרִיק הָאָבִיב,

גַּם אָז עוֹד מִתַּחַת לְפִרְחֵי הַכָּרִים –

הַמָּוֶת זָרוּעַ מִסָּבִיב.

לְכָה נָּא אֶל נַחַל לוֹ זִרְמָה שֹׁטֶפֶת,

לְכָה אֶל הַנְּהָרוֹת הַטְּהוֹרִים

שָׁם תֵּשֵׁב תְּחַכֶּה בְּנֶפֶשׁ שֹׁאֶפֶת

לָאָבִיב וּלְהַדְרַת הַמְּאוֹרִים.

הַקֶּרֶן בָּהּ נֵשֵׁב אִם חשֶׁךְ בָּהּ יָמֵשׁ

עוֹד קִרְבָּהּ גַּם זִרְמָה נִסְתָּרָה…

וְאָבִיב עֵת יָבֹא וְיָצְאָה הַשֶּׁמֶשׁ

לְהָאִיר בְּיִקְרַת הֲדָרָהּ.

אָז תִּפֹּל מִמֶּנָּה מַסֵּכַת הַקֶּרַח,

וְעֵת קַוֵּי הָאוֹר יְחַמֵּמוּ

הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ – עַל כָּרֵי הַפֶּרַח

מֵימֶיהָ בְּשֶׁטֶף יִזְרֹמוּ.

עֲזֹב אֵיפוֹ עִזְבָה אֶת גַּלֵּי הַקְּבָרִים

שָׁם עַצְמוֹת הַמֵּתִים תִּרְגַּעְנָה,

קָדִימָה, קָּדִימָה אֶל רַחֲבֵי שְׁעָרִים

לְכָה, אָחִי, הוֹי, אָחִי הַנַּעֲנֶה!…

---

"הַיְּהוּדִי הַנִּצְחִי"

מאת

שמעון שמואל פרוג

(דמיון)

בִּמְגִלָּה יְשָׁנָה בַּלַּיְלָה קָרָאתִי

אַגָּדָה נוֹשָׁנָה לְנֹגַהּ מְנוֹרָתִי:

"… מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ, מִמְּדִינָה לִמְדִינָה,

מְשָׂרֵךְ אֶת דַּרְכּוֹ מֵאָז בְּעִצָּבוֹן,

וְקֹדֵר וּשְׁחוֹחַ כֹּה יִסַּע כֹּה יֵלֵךְ

בְּלִי לִמְצֹא מָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ הַנְּכֵאָה.

וּמַשָּׂא לוֹ חַיָּיו וּמָוֶת יְבַקֵּשׁ:

וּלְשׁוֹנוֹת שַׁלְהֶבֶת תַּקֵּפְנָה אֶת גֵּווֹ,

אַךְ הוּא לֹא יִכָּוֶה. וּמִשְׁבְּרֵי מַיִם

הַמְנַפְּצִים לִרְסִיסִים אֳנִיּוֹת אַדִּירוֹת

וְאַלְפֵי אֲנָשִׁים אֶל קִרְבָּם יִבְלָעוּ,

אֶת זְרוֹעוֹת הַשֶּׁטֶף מִלְּפָנָיו יִסְגֹּרוּ

וּבְרַעַשׁ וּתְלוּנָה הַתְּהוֹם תְּקִיאֶנּוּ.

הַבַּרְזֶל הַלָּטוּשׁ הַמַכֶּה בְאַחַת

וּמֵבִיא הַמָּוֶת, – מִלִּבּוֹ הַיָּבֵשׁ

וְרָזֶה, כְּמוֹ מֵרִקוּעַ פַּח בַּרְזֶל

יִשָּׁמֶט, לֹא יַשְׁאִיר גַּם עָקֵב…

– הַמָּוֶת, הַמָּוֶת! – יְשַׁוַּע, יִתְחַנֵן,

אַךְ חִנָּם שַׁוְעָתוֹ, אֵין מָוֶת, אֵין קֶבֶר.

לָקוּחַ לַמָּוֶת, מִתַּחַת לַגַּרְזֶן

מֵעוֹלָם לֹא בִקֵּשׁ כֹּה חַיִּים וְחֶמְלָה

כְּבַקֵּשׁ אֶת מוֹתוֹ הַיְּהוּדִי הַנִּצְחִי.

אַךְ הַכֹּל לְחִנָּם… לְחִנָּם…"

         בַּלַּיְלָה

לְנֹגַהּ מְנוֹרָתִי הַכֵּהֶה קָרָאתִי –

וּתְמוּנָה עַל פָּנַי לְפֶתַע חָלָפָה:

אִישׁ זָקֵן גְּבַהּ־קוֹמָה, יָגֵעַ וְנִלְאֶה,

כָּל גֵּווֹ זָרוּעַ חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים,

בַּת עֵינוֹ מְפִיקָה חֲרָדָה וּנְדוּדִים,

עַל פִּיו שְׂחֹק צָרֶבֶת יְרַחֵף לִרְגָעִים,

אֵלַי הֵכִין צַעֲדוֹ. וּבְגִשְׁתּוֹ וַיְמַהֵר

וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ הַצְּנוּמָה עַל סִפְרִי

וַיִּקְרָא: "שָׁוְא נִתְעֶה, שָׁוְא נִתְעֶה!… אַל תַּאֲמֵן!…

הַקְשִׁיבָה…" וַיָּפָג לְבָבִי מִפַּחַד

וָאַקְשִׁיב וָאֶשְׁמַע כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

"לֹא, אַל תַּאֲמֵן, אַל תַּאֲמִינָה

– בְּעַצֶּבֶת קוֹלוֹ קָרָא,

וַתִּתְפָּעַם בִּי לִבָּתִי

מִקְּרִיאָתוֹ הַמּוּזָרָה: –

לֹא, לֹא מָוֶת, לֹא הַקֶּבֶר, –

חַיִּים, חַיִּים אֲבַקֵּשָׁה!

אוֹרָה, שִׂמְחָה תַּאֲוַת נַפְשִׁי,

שָׁלוֹם, חֹפֶשׁ לִי אֶדְרשָׁה!

לֹא אָנֹכִי; לֹא אָנֹכִי –

זָרִים בִּקְשׁוּ לִי הַמָּוֶת

בַּחֲרָבוֹת, בִּנְחֻשְׁתַּיִם,

בַּמִּשְׁבָּרִים, בַּשַּׁלְהֶבֶת.

לֹא אֶל מָוֶת רַק מִמָּוֶת

רַצְתִּי, נַסְתִּי כָּל הַיָּמִים,

לֹא הַתֹּפֶת רַק הָעֵדֶן

נָשְׂאָה נַפְשִׁי זָבַת־דָּמִים.

רַק הָעֵדֶן, – שֶׁמֶשׁ צְדָקָה

וַעֲבוֹדָה בּוֹ זוֹרֵחַ,

וּבְלִבָּתִי הַכֹּאֶבֶת

הוֹצִיא צִצִּים, הֵפִיץ רֵיחַ.

לֹא גְדוּד שֵׁדִים רַק אֲנָשִׁים

רָעֵי לֵב מֵחַיָּה רָעָה,

הֵמָּה הֵמָּה בִּקְשׁוּ לִסְפּוֹת

אֶת נִשְׁמָתִי הַנֶּחֱלָאָה…

הוֹי, רְאֵה: מֵעַל מַכּוֹתַי

תִּקְרָא קוֹרוֹת כָּל הַצָּרוֹת,

הָעִצָּבוֹן, הַמַּכְאוֹבִים –

כָּל קֹרוֹתַי, קֹרוֹת מָרוֹת,

כַּמָּה שָׁנִים, כַּמָּה דוֹרוֹת…

הוֹי, וּמָה אִם סְפֹר אֵדָעָה?!

אֵל הַפְּצָעִים, אֵל הַמְּצוּקוֹת

זֶה מִכְּבָר מִכְּבָר אֶשָּׂאָה;

גַּם עַד עוֹלָם אֶשָּׂא אוֹתָם –

עַד אַשִּׂיגָה עַד אֶמְצָאָה

מְנוּחָה שְׁלֵמָה בֵּין אֲנָשִׁים

אֶל נִשְׁמָתִי הַנֶּחֱלָאָה

מִנִּי קֶטֶב בֵּית הַכֶּלֶא

וּמִכֹּבֶד הַנְּחֻשְׁתַּיִם –

עַד הָעֵת הַהִיא, גַּם רֶגַע

קְרֹא לֹא אֶחְדָּל: “חַיִּים, חַיִּים!”…

---

שִׁירַת יִשְׂרָאֵל

מאת

שמעון שמואל פרוג

(שמות י“ד ט”ו; מיכה ב' י').

וּבְהִירוֹת עֵינַיִם, וּמְהִירוֹת רַגְלַים,

גַּם שָׁלֵם הַפֶּלֶךְ… בְּפֶתַח עֵינַיִם

מַדּוּעַ זֶה, עַמִּי, כָּאוֹבֵד עָמַדְתָּ,

וְרֹאשְׁךָ, רֹאשׁ שֵׂיבָה, לָאָרֶץ הוֹרַדְתָּ?

לֹא גַלְמוּד הִנֶּךָ: וּפְקַח נָא עֵינֶיךָ,

מִסָּבִיב הִתְאַסְּפוּ וּבָאוּ בָנֶיךָ,

אֵלֶיךָ, אֵלֶיךָ לִבָּתָם דּוֹמֵמָה,

בִּכְתֹב דּוֹרוֹתֶיךָ – סַפְּרֵם גַּם הֵמָּה.

וּמִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, מְעוּף צוּקָה וַחֲשֵׁכָה,

         שָׂא רַגְלְךָ וָלֵכָה!

רַגְלְךָ שָׂא־נָא, וּלְכָה־נָּא וּלְכָה־נָּא,

בְּלִוְיַת קוֹל שִׁירָה יְשָׁנָה, יְשָׁנָה.

כִּי יִקְרְאוּ אוֹתְךָ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים,

“הִתְעוֹרֵר” יְשַׁוְּעוּ רְעָמִים נוֹרָאִים.

וְסוּפָה סֹעֶרֶת, מִסָּבִיב שׂרֶרֶת,

שִׁיר כָּבוֹד וּתְהִלָּה עַל אֹזֶן שֹׁרֶרֶת;

וּלְהֶמְיַת הָרְעָמִים וַעֲנָנָה הַזְּעוּמָה

לַקְּרִיאָה הַקְּדוֹשָׁה, לַקְּרִיאָה עֲצוּמָה, –

מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, מְעוּף צוּקָה וַחֲשֵׁכָה,

עַם יָשִׁישׁ חֵלֵכָה, קוּמָה וָלֵכָה:

         קוּמָה וָלֵכָה!

---

הַחֶרֶב וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ

מאת

שמעון שמואל פרוג

שָׁאַלְתִּי מֵאֵל הַשָּׁמַיִם:

"לְעַמְּךָ, אֵל עֶלְיוֹן, כַּתְּחִלָּה

הָשִׁיבָה אוֹר חָכְמָה וְחַיִּים

תִּפְאֶרֶת עֲלֻמִּים וּתְהִלָּה.

לֵב שׁוֹאֵף מַטָּרָה נִשָּׁאָה,

עֹז רוּחַ כַּבִּירַת עֲלִילָה!"…

אַךְ אֵלִי אֶל קוֹלִי לֹא שָׁעָה:

לֹא חִדֵּשׁ יוֹם עַמִּי כַּתְּחִלָּה.

לֹא חִדֵּשׁ בּוֹ רוּחַ נַעֲרָצָה

בַּל יִמּוֹט בַּל יִשַּׁח כַּסֶּלַע

וְעָמַד בִּגְבוּרָה נִמְרָצָה

כְּגִבּוֹר בֵּין אַבְנֵי הַקֶּלַע.

וָאֶקְרָא בְּרוּחַ נֶעְכֶּרֶת

וּבְיָגוֹן: "אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם!

אִם שׁוֹב לֹא יָשׁוּבוּ תִפְאֶרֶת

עֵת קְדוּמִים וְנֹעַר הַחַיִּים, –

כִּי יָבֹא עָלֵינוּ יוֹם עֶצֶב,

יוֹם מַדְוֶה וּמְצוּקָה נִצַּחַת –

הָצִּיתָה קִרְבֵּנוּ אֵשׁ קֶצֶף,

מַשְׂטֵמָה וּתְלוּנָה קֹדַחַת!"…

– “עַל מִי?” – אָז קוֹל תְּלוּנָה שָׁמַעְתִּי:

"אוֹיִבְךָ, עַם עוֹלָם, מִי עָתָּה?…

דּוֹר יָשָׁן, שֶׁסָּר אֶל מִשְׁמַעְתִּי,

וּמִדֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ לֹא נָטָה, –

מְשַׂנְּאִים כָּאֵלֶּה לוּ רָאָה –

וַיְקַדְּמֵם בִּגְעָרָה נִמְרָצָה,

עַל דִּבּוֹת הַשָּׁוְא וְהָרָעָה,

מַהֲתַלָּה מִפִּיו הִתְפָּרָצָה!

מַשְׂטֵמָה וָקֶצֶף.. מַה צּוֹרֵר

כִּי תָשִׁית אֵלֵיהוּ לִבֶּךָ?

הֲגִבּוֹר לְמוּלְךָ – הַמְעוֹרֵר

חֲנִית בִּשְׂדֵה־קֶטֶל עָלֶיךָ?

זוּ תַאֲוָה זוֹלֵלָה הַקֹּרְאָה!

זֹה קִנְאָה חֹרֶקֶת שִׁנַּיִם! –

הַלְאֵלֶּה עֶבְרָתְךָ תִשְׁמֹרָה,

מַשְׂטֵמָה וְנִקְמַת אַפָּיִם?…

הֲיַשְׁאִיר עִקְבוֹתָיו אַחֲרֵיהוּ

הַנֶּטֶף שֶׁיֵּרֵד הַיָּמָּה?

מִי יִבְעַר לְהָנִיף חַרְבֵּהוּ

עַל רֶשֶׁת – שֶׁשְּׂמָמִית רָקָמָה?!"…

---

בְּנֵי גֹלָה

מאת

שמעון שמואל פרוג

– מָה הִצַּלְּתְּ מִכָּל הוֹנֵנוּ –

יַד הָאוֹיֵב אָז שָׁסָתָה,

עַל הָאָרֶץ עַל הַמִּקְדָּשׁ

יַד אֱלֹהַּ עֵת קָשָׁתָה? –

"אִישִׁי, אִישִׁי, אָז הִצַּלְתִּי

רַק הַמְּעַט מֵהַמַּחֲמַדִּים:

רִקְמַת צֶמֶר, גְּלוּמֵי מֶשִׁי,

אֵטוּן, תְּכֵלֶת וּמַרְבַדִּים"…

– אֵטוּן, תְּכֵלֶת וּמַרְבַדִּים…

הֲבָהֵמָּה עוֹד תַּצְלִיחִי?

רִקְמַת צֶמֶר – לַלֶּהָבָה,

גְּלוּמֵי מֶשִׁי פְּרָת הַשְׁלִיכִי…

בִּתִּי, בִּתִּי, אַדְמָתֵנוּ,

אַדְמַת קֹדֶשׁ, הֻכְּתָה שְׁאִיָּה..

וּבַמֶּה תַּזְכִּירִי אוֹתָהּ

עַל הָאָרֶץ הַנָּכְרִיָּה? –

"מֵהָאָרֶץ הָאֹבֶדֶת

יָדִי לָקְחָה לְזִכָּרוֹן

חֲבַצָּלוֹת עִם דּוּדָאִים

מִן הַכַּרְמֶל, מִן הַשָּׁרוֹן".

– מִן הַכַּרְמֶל, מִן הַשָּׁרוֹן

חֲבַצָּלוֹת עִם דּוּדָאִים…

לֹא יַפְרִיחוּם לֹא יַרְטִיבוּם

אֶגְלֵי חֶרְמוֹן הַנִּפְלָאִים.

וּבַבֹּקֶר קַוֵּי אוֹרוֹת

לֹא יִשָּׁקוּ טַל כִּפְנִינָה

שָׁם בָּאָרֶץ הַנָּכְרִיָּה…

זָרְקִים הָלְאָה, בַּת עֲדִינָה!

וּמַה לָּקַחְתָּ אַתָּה, אַתָּה,

בְּנִי, לַצִּנָּה מוּל יַד צָרִים? –

– "חֶרֶב פִּיּוֹת לַמִּלְחָמָה

מַעְדֵּר לַעְדֹּר אֶת הַקְּבָרִים"..

– לֹא, לֹא חֶרֶב דְּרוּשָׁה לָנוּ

עֹז יִשְׁעֵנוּ, יַד הַיְכֹלֶת,

לֹא בְּבַרְזֶל, אֲשֶׁר נִתָּן

לָרִקָּבוֹן, לְמַאֲכֹלֶת…

לַסּוֹחֵרָה מוּל יַד עוֹשֵׁק

לַמִּלְחָמָה עַל עֲלִילָה, –

נֶשֶׁק אַחֵר לִי הִצַּלְתִּי:

אִמְרַת אֵלִי רַב־עֲלִילָה.

אִמְרַת אֵלִי, בָּרִקָּבוֹן

וּבַחֲלֻדָּה לֹא נֶחְלָשָׁה,

נֶצַח תָּקוּם, נֶצַח תִּחְיֶה,

נֶצַח, נֶצַח הִיא חֲדָשָׁה.

---

אֶל הַמְשׁוֹרֵר

מאת

שמעון שמואל פרוג

¹

     כִּנּוֹר נְעִים־זְמִירוֹת חֲנָנְךָ צוּרֵנוּ,

מֵיתָרָיו יַפְלִיאוּ בְקוֹלָם…

בּוֹ תְלוּנָה תִּשָּׁמַע עַל מַר גּוֹרָלֵנוּ,

עַל כֹּל שֶׁחָסַרְנוּ בִּקְשִׁי גָלוּתֵנוּ,

עַל כָּל מַכְאוֹבֵינוּ מֵעוֹלָם.

     עֵת מֵיתָר רַק אֶחָד לְאִטְךָ תָנִיעָה –

אָז כָּל מַכְאוֹבֵינוּ יִיקָצוּ,

כָּל אַנְחוֹת תַּמְרוּרִים, כָּל נַאֲקוֹת תַּאֲנִיָּה

קוֹל אֶחָד מִלֵּב יִתְפָּרָצוּ…

     שַׂגִּיאָה שִׁירָתְךָ בַּחַיִל, בַּחַיִּים,

כַּבִּירָה בִּקְסָמִים נִפְלָאִים;

כִּי תָשִׁיר – וְקָמוּ מַחֲנַיִם מַחֲנַיִם,

זִכְרוֹנוֹת מִקֶּדֶם מַרְהִיבֵי עֵינַיִם

וְקָרְעוּ לִבֵּנוּ לִקְרָעִים!…

     בִּתְרוּעַת כִּנּוֹרְךָ הֵשַׁבְתָּ לִתְחִיָּה

אֶת שְׂפַת חֹזֵי־יָהּ, שְׂפַת־קָדְשֵׁנוּ,

מֵחָרְבוֹת אֲפֵלָה, מִקִּבְרוֹת נְשִׁיָּה

קוֹל חַיִּים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנֵינוּ.

     וַתְּהִי שִׁירָתֵנוּ!… וְנֵצַח וּנְהָרָה

יָפִיקוּ כָל מִלָּה, כָּל דָּבָר…

וּנְעִימָה הִיא לָנוּ, הַמְשׁוֹרֵר, וִיקָרָה:

בָּהּ רָשׁוּם כָּל תּוֹלְדוֹת הַפֶּגַע, הַצָּרָה,

שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרֵיהוּ “הֶעָבָר”…

     וְעַל כֵּן אַל תֶּחְדַּל אַל תֶּרֶף מִלְּשׁוֹרֵר

אֶת שִׁירוֹת שְׂפַת־קֹדֶשׁ הַיָּפוֹת,

וּבְחֶבְיוֹן לִבֵּנוּ תּוֹחֶלֶת תִּתְעוֹרֵר,

תֶּחֱזַקְנָה יָדֵינוּ הָרָפוֹת,

     וְיָמִים יַגִּיעוּ – הַשַּׁחַר יוֹפִיעַ

עַל חֶלְקַת חַיֵּינוּ הַמְּלֵחָה, –

וּתְהִי אָז שִׁירָתְךָ, שֶׁמָּרָה תָרִיעַ,

לִתְרוּעָה עַלִּיזָה וּשְׂמֵחָה!…

---

הַחֲלֻקָּה הָאַחֲרוֹנָה

מאת

שמעון שמואל פרוג

– "אִשְׁתִּי, אִשְׁתִּי! קִרְבִי הֵנָּה

רְגָעַי סְפוֹרִים, קְרוֹבָה עִתִּי…

קִרְבִי הֵנָּה, חֶמְדַּת לִבִּי,

יֶתֶר הוֹנִי חַלְּקִי אִתִּי.

כִּי לָקַחַתְּ חֶבֶל אֶחָד

גַּם בִּשְׂשׂוֹנִי גַּם בִּיגוֹנִי,

חֵלֶק חֵלֶק לָכֵן עַתָּה

אַחַץ עִמָּךְ יֶתֶר הוֹנִי".

כֹּה הִבִּיעַ שָׂב גּוֵֹעַ.

שְׂפָתוֹ עָבַר שְׂחֹק־דְּאָבָה

וּבְאַהֲבָה נָשָׂא עַיִן

אֶל רַעְיָתוֹ הַנֶּעֱצָבָה.

וּמֵאַחַת מִשִּׂמְלוֹתָיו

הוֹצִיא אָז אַמְתַּחַת קְטַנָּה

וּבַלָאט בְּיָד רֹעֶדֶת

וּבִזְהִירוּת שַׁאֲנַנָּה.

הֵרִיק הֵרִיק… וּמֵעֵינָיו

נָזְלוּ דֶמַע בְּדּוּמִיָּה…

"פֹּה אוֹצְרוֹת, חֶמְדַּת לִבִּי,

אוֹצְרוֹת אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה…

בַּעֲלוּמַי עֵת בָּעֶצֶב

לֵב וְרוּחַ הִתְקַדָּרוּ,

אָז בִּקַּרְתִּי הָאֲדָמָה

עַצְמוֹת אָבוֹת בָּהּ נִקְבָּרוּ.

אָז בִּקַּרְתִּי עִיר הַקֹּדֶשׁ –

כִּסֵּא דָוִד קִרְבָּהּ חָנָה,

קִרְבָּהּ מִקְדַּשׁ־יָהּ כְּלִיל־יֹפִי

בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ שְׁלֹמֹה בָנָה…

אָכֵן עֵינַי עֵינַי רָאוּ

רַק שִׁמָּמוֹן שָׁם בַּשְּׁעָרִים,

חֻרְבָּן נוֹרָא סָבִיב סָבִיב,

חשֶׁךְ, מָוֶת מֵעֲבָרִים.

וָאֶתְיַפְּחָה וָאֶשְׁתַּטְּחָה

עַל הַקְּבָרִים בְּעַצֶּבֶת,

כְּרֵיחַ מוֹר שָׁאַפְתִּי קִרְבִּי

רֵיחַ רָקָב, רֵיחַ מָוֶת.

אַף רָאִיתִי שְׂפַת הַיַּרְדֵּן,

שָׁם אֶת נַעֲמָן גְּבַהּ עֵינַיִם

מִצָּרַעְתּוֹ אָסַף נָבִיא,

הוּא אֱלִישָׁע נְבִיא־שָׁמַיִם…

אַף רָאִיתִי קֶבֶר רָחֵל

וּמַצַּבְתָּהּ שָׁם בַּשְּׁעִָרִים,

אַף רָאִיתִי הָרֵי חֶרְמוֹן

וַאֲרָזִים עַל הֶהָרִים…

אַךְ הִגִּיעָה עֵת הִפָּרֵד…

וּמֶה חֻבְּלָה אָז לִבָּתִי!

מָה הִתְעַטְּפָה קִרְבִּי רוּחִי

מִמַּכְאוֹבִי מֵעַצְבָתִי.

פֹּה לִי חִכּוּ אָבִי, אִמִּי,

כִּי נִשְׁבַּעְתִּי עֵת נִפְרַדְתִּי

שׁוֹב אֲלֵיהֶם… וָאֲאֻלַּץ

שׁוֹב אֶל אֶרֶץ בָּהּ נוֹלַדְתִּי…

הָהּ, הִגִּיעַ רֶגַע אַחֲרוֹן!

רַבּוֹת, רַבּוֹת נֶאֱנַחְתִּי…

וּלְמַזְכֶּרֶת אַהֲבַת נֶצַח

קֹמֶץ עָפָר לִי לָקַחְתִּי…

רַב־עֲלִילָה זֶה הֶעָפָר

מְלֹא הַקֹּמֶץ… מִי הַגֶּבֶר

תַּחְתָּיו יָשִׂים זֶה הֶעָפָר

שְׁנָתוֹ תֶעֱרַב לוֹ בַּקָּבֶר…

הָבָה אֵיפוֹ חֵלֶק חֵלֶק

נַחַץ יַחַד יֶתֶר הוֹנִי

כִּי לָקַחַתְּ חֶבֶל אֶחָד

גַּם בִּשְׂשׂוֹנִי גַּם בִּיגוֹנִי…

הִנֵּה – קְחִי לָךְ… זֶה הַחֵלֶק

לִי הוּא… אִתִּי אֶקָּחֵהוּ"…

וּבִשְׁאֵרִית אוֹנִים חָצָה

לָהּ גַּם לוֹ עֲפַר קָדְשֵׁהוּ.

---

תְּמוּנוֹת

מאת

שמעון שמואל פרוג

הֵם בָּאוּ – וּבְטֶרֶם קָרָאתִי –:

חֶזְיוֹנוֹת מַרְהִיבֵי עֵינַיִם –

עֲלֵיהֶם כְּבָר מִסְפֵּד נָשָׂאתִי;

בְּמֶרְחַק מְלֵא קַדְרוּת־עַצֶּבֶת

הִתְנוֹצְצוּ שְׁבִיבֵי שַׁלְהֶבֶת

וַיְשַׁלְּחוּ בִרְעָדָה קַרְנַיִם

כְּאוֹרוֹת אַרְגָּמָן נִפְלָאִים

עַל עַרְפְּלֵי שִׁנֵּי הַסְּלָעִים…

בַּיַּעַר, שָׁם רַגְלַי דָּרָכוּ

אָזְנַי קוֹל דְּבָרִים לָקָחוּ,

צִפֹּר אֶפְרֹחַ רָזָמָה

וּלְרֵעָהּ הַקָּטָן נָאָמָה:

"הֲתִרְאֶה הָאִישׁ, לוֹ הַפָּנִים

הַחִוְּרִים?… לְעִתּוֹת בָּעֶרֶב

לָשׂוּחַ לְנַפְשׁוֹ פֹּה יֶרֶב.

וִיקַלַּע מִקּוֹצִים יְשָׁנִים

עֲטָרוֹת… מַה זָרִים מַעֲשֵׂיהוּ!..

הַבִּיטָה, מֶה חִוָּר הִנֵּהוּ!…

רוּחוֹ הַטּוֹבָה קֻפָּדָה,

אֱמוּנַת לְבָבוֹ אָבָדָה…

עֵת יָשִׁיר – אֲנָחָה נִשְׁמַעַת,

וִירַנֵּן – בַּת עֵינוֹ דֹמַעַת…

הֲתֵדַע יָדֹעַ?… הַבּוֹדֵד

הוּא חֹטֶר הַזָּקֵן הַנּוֹדֵד

הָאִישׁ אֲהַסְפֵר¹ – הֲתִזְכֹּר?…

---

מַחֲזֶה מוּל מַחֲזֶה

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

עֵת הַבָּצִיר. קוֹל חֲצֹצְרָה,

תֹּף וָנֵבֶל יִשָּׁמֵעוּ;

חַג הִלּוּלִים הוּא לְבַכּוֹס¹,

חַג שִׁכָּרוֹן וַעֲגָבִים.

בִּגְדֵי רִקְמָה יִתְנוֹסֵסוּ,

עֵינֵי אֵשׁ, שְׂפַָתַיִם דֹּלְקִים;

אֶת הַהֵד בְּהַר וּבִקְעָה

יָעִיר רַעַם הַהוֹלֵלוֹת.

בִּגְדֵי רִקְמָה יִתְנוֹסֵסוּ,

תִּתְנוֹצֵצְנָה הָאֶצְעָדוֹת,

יִגְעַשׁ, יֶהֱמֶה דַם הָעֵנָב,

יַךְ הַלְּבָבוֹת בַּתִּמָּהוֹן.

יַךְ הַלְּבָבוֹת בַּתִּמָּהוֹן,

וּבִמְחוֹלוֹת הַשּׁוֹבֵבוֹת

אֵשׁ הַנְּשִׁיקָה מִדֵּי רֶגַע

תַּצִּית לֶחִי שְׁזוּפַת־שָׁמֶשׁ.

נִשְׁמַע לַחַשׁ תַּאֲוָה קֹדְחָה,

נִשְׁמַע אַנְחוֹת חֶבֶל נָעִים…

אָתָא לַיְלָה, וַיִּתְגַּבָּר

שׂוֹא מִצְהֲלַת זְנוּת וָיַיִן.

________

וּבָעֵת הַזֹאת, בְּמִקְדַּשׁ

אֵל הַנְּקָמָה, אֵל הָעֶבְרָה –

קוֹל מַקְהֵלָה יִשָּׁמֵעַ,

קוֹל מַנְגִּינַת שִׁירֵי כָבוֹד.

אֵשׁ הַזְּבָחִים עַל הַמּוֹקֵד,

הַכֹּהֲנִים שָׁם מוֹלִיכִים

לַמִּזְבֵּחַ שִׁבְעִים פָּרִים,

בֵּין קַרְנֵיהֶם זֵרֵי פְרָחִים.

כֹּהֵן גָּדוֹל לָבוּשׁ בַּדִּים

אֶת הַפָּרִים כֻּלָּם יַקְרִיב

אֶחָד, אֶחָד בַּמַּעֲרָכָה

לֵאלֹהִים, לָאֵל הַנְּקָמָה.

וּבְהַקְרִיבוֹ כֹה יִתְפַּלּלֵ:

"הָשֵׁב אַפְּךָ, אֵל הַנְּקָמָה,

מִן הָעַמִּים מוֹרְדֵי אוֹרָה –

אָרְחוֹת מִשְׁפָּט לֹא יִנְצֹרוּ..

טַהֵר לִבָּם מִמַּשְׂטֵמָה

וּמִקִּנְאָה אַכְזְרִיָּה,

הָאֵר עֵינָם מִמַּדּוּחִים

וּמִכֹּבֶד שְׁנַת אִוֶּלֶת".

חֹם תְּפִלָּתוֹ – שֶׁמֶשׁ נֶגֶב,

בֹּר דְּבָרֶיהָ – בֹּקֶר אָבִיב,

וּבֶהָדָר מִשְׁתַּפֶּכֶת

עַל הָעֵדָה הַכֹּרַעַת…

II

קַו אוֹר כֵּהֶה וּמִתְנוֹדֵד

יָאִיר חֶשְׁכַת חֵדֶר רָטוּב

עָמֹק עָמֹק בָּאֲדָמָה,

וּבִדְמִי שִׁמָּמוֹן נוֹרָא

יִכְהוּ, יִכְבּוּ פְתִילֵי פִשְׁתָּה –

פְּתִילֵי מְנוֹרַת שִׁבְעַת קָנִים

הַהֲפוּכָה עַל פָּנֶיהָ

עַל הַבִּימָה הַשּׁוֹמֵמָה.

מוּל הַבִּימָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ,

עַל הַשֻּׁלְחָן “לֶחֶם עֹנִי”

וּמְפֻזָרִים פֹּה גַּם שָׁמָּה,

עָלִים בָּלִים מֵ“הַגָּדָה”.

עַל הָרִצְפָּה בֵין הַמְּכִתּוֹת,

שָׁם – בְּרֹאשׁ מְנֻפַּץ־קָדְקֹד

עֲלֵי קֶרַע סֵפֶר תּוֹרָה

מְגֹאָל־דָּמִים, שֶׁלִּרְגָעִים.

תָּאִיר עָלָיו אוֹר הַמְּנוֹרָהּ

הָאוֹסֶפֶת קַוֵּי נָגְהָהּ –

מִתְגּוֹלֶלֶת גְּוִיָּה קְפוּאָה

גְּוִיַּת “אָנוּס” מִיִּשְׂרָאֵל.

________

וּבִרְחוֹב מַדְרִיד הַקָּרֶת

הַהֹמִיָּה – לִפְנֵי מִקְדַּשׁ

אֵל הַחֶסֶד, אֵל הַסְּלִיחָה,

מִקְדָּשׁ עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה –

שְׁנֵי עַמּוּדִים יִתְנַשָּׂאוּ,

וּמַעֲרֶכֶת שְׁתֵּי מְדוּרוֹת.

בָּמוֹת שְׁתַּיִם רָמוֹת קוֹמָה –

עוֹלוֹת כָּלִיל שָׁם תָּקְטַרְנָה.

וַאֲלֵיהֶן הַכֹּהֲנִים

לֹבְשֵׁי שְׁחוֹרִים נוֹשְׂאֵי זִמְרָה

מֹשְׁכִים מָשֹׁךְ, בַּחֲרִיצוּת,

שְׁנַיִם זְקֵנִים חִוְּרֵי פָנִים:

אוֹתָם מָצְאוּ בַ“מַּחְתֶּרֶת”

לִפְנֵי שֻׁלְחַן “לֶחֶם עֹנִי”. –

הַכְּנֵסִיָּה הַסֹּלַחַת

הָהּ, לָהֶם לֹא תוּכַל סְלֹחַ…

נִתַּן אוֹת – וּלְשׁוֹנוֹת לַהַב

כַּמִּשְׁבָּרִים הִתְפָּרָצוּ…

תִּימְרוֹת עָשָׁן הִתאַבָּכוּ

וַתְּכַסֶּינָה פְּנֵי הַחֹטְאִים…

רֵיחַ קִיטוֹר, רֵיחַ דָּמִים…

וּבִתְרוּעַת עֹז וְהָדָר

תִּשָּׁמֵעַ: “De profundis”

עַל הָעֵדָה הַכֹּרָעַת…

---

שְׁנֵי חֶזְיוֹנוֹת

מאת

שמעון שמואל פרוג

א.

קוֹל קַרְדֻּמּוֹת, שִׁירֵי דָוִד,

קְטֹרֶת, אוּדֵי אֵשׁ עֲשֵׁנִים,

וּבִמְדוּרַת הַמַּעֲרָכָה

פְּנֵי בְנֵי אָדָם: זְקֵנוֹת, זְקֵנִים.

בִּגְדֵי בַדִּים… עַטְרוֹת כְּמָרִים…

צְלָב וָדֶגֶל בַּיָּדָיִם,

מַבָּט נָשׂוּא לָרָקִיעַ,

לַחַשׁ תְּפִלָּה עַל שְׂפָתָיִם.

מַלְכֵי־צֶדֶק בַּכּוֹתָרוֹת,

נוֹצוֹת שָׂרִים יִקְרוֹת עֶרֶךְ,

וּמֵרָחוֹק כָּל הָעֵדָה

בַּעֲנָוָה תָּכֹּף בֶּרֶךְ.

גַּלֵּי דֶשֶׁן, תִּמְרוֹת עָשָׁן,

דָּם עַל פָּנִים יְרֹקֵי־שַׁעֲוָה,

כְּתֹבֶת תַּחַת זֹה הַתְּמוּנָה:

“חַג כִּפֻּרִים, חַג אַהֲבָה”…

ב.

מִגְדָּל חָדָשׁ, מִגְדַּל נִמְרוֹד

– פְּרִי עֲבוֹדַת אַלְפֵי דוֹרוֹת –

יְסוֹדוֹ מוּסָד בָּאֲדָמָה,

רֹאשׁוֹ תוֹמֵךְ שְׁמֵי הַמְּאוֹרוֹת.

זֹהַר שַׁחַר, אַהֲבָה, אַחֲוָה,

מִשְׁפַּט אָדָם, חַיֵּי־אשֶׁר,

נִצְחוֹן חֹפֶשׁ וַעֲבוֹדָה,

בְּרַק הִגָּיוֹן, דֶּגֶל ישֶׁר…

… מַשְׂאַת עָשָׁן, בְּכִי עוֹלָלִים,

צְחֹק הָעֵדָה, שְׁרִיקוֹת, פְּרָעוֹת…

אַנְחוֹת בְּתוּלוֹת, גִּדּוּף, קְלָלָה…

צַעֲקוֹת נָשִׁים, הִי אִמָּהוֹת…

קָרָה, חשֶׁךְ, דֶּלֶף טוֹרֵד,

סַעֲרַת חֹרֶף, שָׁרָב, צָיוֹן,

חֶרְפַּת רָעָב, אֵימַת מָוֶת…

     עוֹד לֹא תַם, לֹא תַם חִזָיוֹן…

---

בְּעִיר מוֹלַדְתִּי

מאת

שמעון שמואל פרוג

שַׁבְתִּי אֵלַיִךְ, – מוֹלֶדֶת יְקָרָה!

הָהּ, שַׁבְתִּי יָגֵעַ וּבְנֶפֶשׁ נֶאֱנַחַת…

אַךְ רוּחַ עֲלִיצוּת נִמְלֵאתִי וּנְהָרָה,

הוּא רוּחַ הָעֵדֶן וְשַׁלְוַת הַנַּחַת

הָעוֹלֶה וְנוֹשֵׁב בָּעֶרֶב הַנָּעִים

מִשְּׂפַת נַחַל דְּנִפָּר בְּמוֹרַד הַסְּלָעִים,

בִּמְקוֹם לָרִאשׁוֹנָה אֶת קוֹלָם נָשָׂאוּ

שְׁנֵי רִגְשׁוֹת מַתְאִימִים, וּבְלִבִּי נָבָעוּ –

כִּשְׁתֵּי עֵינוֹת מַיִם בְּתַחְתִּית הָאָרֶץ,

וְשִׁירִי הָרִאשׁוֹן בְּרַעַשׁ הִתְפָּרֶץ

וַיִּבְעַר כַּלַּהַב עַל דַּל הַשְּׂפָתָיִם,

וַיִּשְׁטֹף וַיֵּהוֹם כִּמְצוּלַת הַמָּיִם…

הוֹי, עִירִי, לֹא חִנָּם אֵלַיִךְ שָׁקַדְתִּי…

עוֹד נִצָּב לְפָנַי הָעֶרֶב הַנָּעִים

אָז פַּעַם רִאשׁוֹנָה מֵאִתָּךְ נִפְרַדְתִּי, –

לְפָנַי הִשְׂתָּרְעוּ שְׂדֵי־תְרוּמוֹת נִפְלָאִים

בְּלִי־קֵץ וּבְלִי תַכְלִית כִּירִיעָה יְשָׁרָה,

וְזֶרֶם מֵי דְנִפָּר כָּרְאִי לְתִפְאָרָה

הַמַּזְהִיר מִנֶּגֶד בְּאוֹרוֹת נֶהְדָּרִים

הִשְׁתַּקְשֵׁק וַיֵּהוֹם מִתַּחַת הֶהָרִים,

וּלְשִׂפְתֵי הַנַּחַל מִדָּכְיֵי הַמַּיִם

כָּרֶשֶׁת הִתְנַשְּׂאָה מִקְלַעַת קַרְנַיִם;

טַל עֶרֶב הִתְנוֹצֵץ עַל פִּרְחֵי נִצָּנִים,

מִסָּבִיב אַךְ שַׁלְוָה, אַךְ שֶׁקֶט עֲדָנִים…

קוֹל דִּמְיוֹן, אוֹ קוֹלוֹת הַגַּלִּים נִשְׁמָעוּ? –

אַךְ אֶזְכֹּר: – וְהֶמְיָה כָּל חוּשַׁי הֵעִירָה

וְקוֹלוֹת מַתְאִימִים עַד נַפְשִׁי נָגָעוּ

כְּמַשַּׁק קוֹל כַּנְפֵי בַת־נֶשֶׁר צְעִירָה…

קוֹל פִּנַת מוֹלַדְתִּי לְאָזְנַי הִגִּיעַ:

"יְיָ עַל נְתִיבְךָ, בֶּן יַקִּיר, יוֹפִיעַ!…

רֹב עָצְמָה טִפַּחְתִּי, רִבִּיתִי קִרְבֶּךָ…

וּלְכָה נָּא לַמָּקוֹם שָׁם תִּשְׁאַף רוּחֶךָ, –

הֱיֵה בַנִּלְחָמִים לֶאֱמֶת וּלְתָמִים;

חֲיֵה, הִלָּחֵמָה, אֱהָבָה!… וְיָמִים

יָבֹאוּ – וְעָיֵף מִכֹּבֶד מִלְחָמָה

כִּי תוֹרִיד אֶת רֹאשְׁךָ בְּרוּחַ נִפְעָמָה, –

“אָז שׁוּבָה אֵלַי!…” עִיר־מוֹלֶדֶת יְקָרָה!

הָשִׁיבִי אֵלַיִךְ אֶת בְּנֵךְ רְפֵה־אוֹנִים!

רֹב עָצְמָה נָתַתְּ – אַךְ הַתּוּגָה הַמָּרָה

וָעֶצֶב, כְּבָר מָצוּם אַט אַט כַּצִּפְעוֹנִים.

לְנַפְשִׁי נִלְחַמְתִּי, לְנַפְשִׁי עָמַלְתִּי –

וְלִבִּי לֹא נָפַל, אָהַבְתִּי, סָבַלְתִּי,

אַךְ דְּאָבָה חֲדָשָׁה, מוּזָרָה, – דְּאָבָה

עֲמֻקָּה מִיָּם וּמִתֵּבֵל רְחָבָה –

מֵאַלְפֵי לְבָבוֹת אֶל לִבִּי חָדָרָה,

מֵאַלְפֵי נוֹאָשִׁים – קוֹל שַׁוְעָה מוּזָרָה

לְנַפְשִׁי הַנּוּגָה מִקָּרוֹב הִגִּיעַ

וְשָׁוְא הִתְאַמַּצְתִּי אֶת שְׁאוֹנוֹ הַכְנִיעַ…

אַךְ שַׁבְתִּי אֵלַיִךְ, מוֹלֶדֶת נִפְלָאָה,

וּבִרְכַּת הָאֵל וַעֲלִיצוּת נִצַּחַת

הֵשַׁבְתְּ אֶל לִבָּתִי… וְנַפְשִׁי נִמְלָאָה

אֶת רוּחַ הָעֵדֶן וְשַׁלְוַת הַנַּחַת

הָעוֹלֶה וְנוֹשֵׁב בָּעֶרֶב הַנָּעִים

מִשְּׂפַת נַחַל דְּנִפָּר בְּמוֹרַד הַסְּלָעִים…

הוֹי, דְּנִפָּר, מֵימֶיךָ הַטְּהוֹרִים הַרְעִישָׁה,

וּלְהָבִיא עַל לִבִּי אֶת רוּחָם הָחִישָׁה

וּבְסַעַר הֶגְיוֹנַי הָקִימָה מַרְגֵּעָה!…

הָאִירָה, הַשַּׁחַר, בְּנַפְשִׁי הַנְּכֵאָה,

וְצֵאת אָז לַשְּׁעָרִים בְּחַיִל אוּכָלָה

לְחִבָּה וָסֵבֶל, לִתְפִלָּה וּקְלָלָה!…

---

[עֲדַת מַחֲזוֹת עָצְבִּי]

מאת

שמעון שמואל פרוג

(מֻגָּשׁ למ. ק. –)

עֲדַת מַחֲזוֹת עָצְבִּי וּשְׂעִפֵּי־תִפְלֶצֶת

עַל כַּנְפֵי דִמְיוֹנִי כְּדַרְכָּהּ נָהָרָה

לְמַעְיַן כָּל תִּקְוָה וּשְׁאֵלָה נִמְרֶצֶת.

שֶׁאֶתְהֶן לִבָּתִי פִנֵּקָה, שָׁמָרָה,

כְּיַלְדֵי טִפּוּחִים בְּחֶמְלָה וּנְדוּדִים,

מִתַּחַת עֹל עוֹלָם וָעֳנִי וּמְרוּדִים.

וְרוּחַ־שִׁירָתִי, שֶׁלְּחֶבְרָה אֹרַחַת

לִי תָמִיד עַל דַּרְכִּי, הִבִּיטָה בְעַצֶּבֶת

לַמֶּרְחָק… וּבְקִרְבִּי מַחֲלָתִי בַת־שַׁחַת

הֵחֵלָּה הִתְגַּבֵּר, וְלַהַב שַׁלְהֶבֶת

בְּלִבִּי הִבְעִירָה… וּפִתְאֹם הוֹפִיעַ

מִמֶּרְחָק הַנִּפְלָא – שֶׁסְּבִיבוֹ תַצִּיעַ

עֲלָטַת עֲרָפֶל – לְנֶגְדִּי שְׁבִיב זֹהַר

כִּנְקֻדַּת זְהַב אוֹפִיר רֹעֶדֶת, מַזְהִירָה…

וְיִפְעַת פָּנַיִךְ, כָּל חֶמְדַּת הַתֹּאַר,

הַיָּפָה בַבָּנוֹת, מוּל עֵינַי הֵאִירָה,

וָאֶרְאֵךְ – כַּדְּרוֹר בִּימֵי אָבִיב שׂוֹמַחַת,

עַל שִׂפְתוֹת הַשָּׁנִי מְרַחֵף שְׂחֹק נַחַת…

לֹא אַגִּיד, יָפָתִי, וּבִין לֹא תוּכָלִי

מָה עוֹלֵל תָּאֳרֵךְ בְּנַפְשִׁי הַנְּכֵאָה,

עַד כַּמָּה נַשַּׁנִי צָרוֹתַי, עֲמָלִי

וַיִּצֶּק בְּקִרְבִּי טַל־חַיִּים, מַרְגֵּעָה…

בְּאַחַד הַיָּמִים – וְעַיִן חֹקֶרֶת

עַל שִׁירַי הַנּוּגִים לְתֻמֵּךְ תָּכִינִי,

וּבְנַפְשֵׁךְ הַתְּמִימָה – אֱמוּנִים שֹׁמֶרֶת –

אֶת הַכֹּל, אֶת הַכֹּל, יָפָתִי, תָבִינִי:

תָבִינִי עַד כַּמָּה בַּשֶּׂפֶק יָגַעְתִּי,

מָה רַבּוּ הַתִּקְוֹת אֲלֵיהֶן יִחַלְתִּי,

תָּבִינִי עַל מַה הִתְחַנַּנְתִּי, שִׁוַּעְתִּי,

     וּמָה מִשָּׁמַיִם שָׁאַלְתִּי,

     עַל מָה בְהִתְיַפְּחִי שָׂמַחְתִּי,

     וּבְשָׂמְחִי – דִּמְעוֹתַי שָׁפָכְתִּי…

---

עַל נַחַל דְּנִפָּר

מאת

שמעון שמואל פרוג

גַּם עַתָּה אֶת פָּנַי מְקַדְּמִים שָׁמַיִם

מִתְעַדְּנִים בְּשֶׁקֶט וְזֹהַר מְלֵא קֶסֶם,

גַּם עַתָּה זֶה דְנִפָּר רְחַב־הַיָּדַיִם

מְגָרֵשׁ בְּשָׁאוֹן אֶת גַּלֵּי־הַכֶּתֶם,

וּלְפָנָיו אֶעֶמְדָה יָגֵעַ וּשְׁחוֹחַ. –

וְעֵדָה כַבִּירָה – מַחֲשָׁבוֹת נוֹרָאוֹת

רֹבֶצֶת עַל רֹאשִׁי, לֹא תִתֵּן מָנוֹחַ

וּתְפָרֵשׂ עַל לִבִּי מַסֵּכַת בַּלָּהוֹת…

… סִלְחָה לִי, דְּנִפָּר, עֵד נֹעַר דִּמְיוֹנִי,

עֵד תִּקְוֹת נִכְחָדוֹת, בִּטְחוֹנוֹת נִכְזָבִים!…

הָאֶשְׁכָּר הָאַחֲרוֹן לְךָ מֵבִיא בֶּן־עֹנִי:

שִׁבֹּלֶת דִּמְעוֹתָיו בַּדָּם מְעֻרָבִים…

וּקְחָה נָא בְרָצוֹן אֶשְׁכָּרִי – זֶה פֶלֶג

דִּמְעוֹתַי הָאַחֲרוֹן – מֵחֻפֵּי הַסְּלָעִים

שֶׁל נֵבֶה הֲבֵאתִיו.. בְּאֶרֶץ הַשֶּׁלֶג

בְּתִגְרַת הַסַּעַר וְרוּחוֹת נוֹרָאִים

עֵת רַבָּה נֶאֱנַחְתִּי, רַב דְּמָעוֹת שָׁפַכְתִּי…

אַךְ נָפְלוּ עַל סֶלַע שָׁם דִּמְעוֹת־הָעַיִן,

וְגַל נַחַל נֵבֶה הָאָיֹם הִגִּיעַ

וַיִּשְׁטֹף כֻּלָּהַם וַיִּהְיוּ לָאָיִן,

וְרוּחַ הַצָּפוֹן שְׁאוֹן קוֹלִי הִכְנִיעַ.

אַךְ פֹּה אֶל גַּלֶּיךָ, בִּמְקוֹם לִפְנֵי שָׁנָה

בְּאַהֲבָה וּבְאֵמוּן לִבָּתִי נִמְלָאָה,

וְתַחַת שִׁיר־צִיּוֹן הַשְׁמֵעַ נֶאֱמָנָה

קוֹל שִׁירֵי־רוּסִיָּה מִנִּבְלִי נִשְׁמָעָה –

פֹּה קוֹלִי, קוֹל בּוֹכִים, וּנְכָאִים אֶתֵּנָה!..

כָּל מְרִירוּת הַנֶּפֶשׁ אָזִילָה בַשִּׁירָה, –

וּמְקוֹם שֶׁתּוֹחַלְתִּי הֵקִיצָה רִאשׁוֹנָה

שָׁם מִסְפֵּד תַּמְרוּרִים עַל קִבְרָהּ אָעִירָה…

---

הִגָּיוֹן [זֶה שֵׁנִית אַקְשִׁיבָה]

מאת

שמעון שמואל פרוג

זֶה שֵׁנִית אַקְשִׁיבָה קוֹל שִׁירִים נִשְׁכָּחִים, –

וְרוּחַ נְעִימָה עַל פָּנַי עֹבֶרֶת

מִדֶּשֶׁא הַשְּׁדֵמוֹת וְיֶרֶק הָאַחִים,

וְרֹאשׁוֹ יָנִיעַ לִי יַעַר תִּפְאֶרֶת

וְיִקְרָא אֶל תַּחַת צֵל עֵצָיו הַנָּעִים

וְיַכְתִּיר אֶת נַפְשִׁי בְּמַחֲזוֹת נִפְלָאִים…

וַתָּקָם לִדְמָמָה עַצֶּבֶת סֹעֶרֶת,

וַיֶּחֱשׁוּ מַכְאוֹבַי, וְנַפְשִׁי טָהֵרָה…

כַּיָּם בְּגַאֲוָתוֹ הַשִּׁירָה גֹבֶרֶת

וּמְלֵאָה הִיא חֹם וְתוֹחֶלֶת וְאוֹרָה…

וּבְנֹעַם הַשִּׁירָה לְאָזְנַי נִשְׁמָעִים

עַל אָשְׁרִי מִלְּפָנִים – סִפּוּרִים נִפְלָאִים…

פֹּה קֶרֶן הַזָוִית, מִקְצוֹעַ הָעֹנִי,

בָּהּ עֵת הָעֲלוּמִים לִי עָבְרָה בְנַחַת

כְּשִׁירַת הַזָמִיר, – וְלִפְנֵי דִמְיוֹנִי

נִצָּבוֹת כָּל תְּמוּנוֹת עֵת יַלְדוּת פֹּרַחַת.

בַּדְּמָמָה “הַנֵּצַח” לִי רֹאׁשׁוֹ יָנִיעַ

וְרוּחַ “הֶעָבָר” לִי דְּבָרִים יַבִּיעַ…

יַבִּיעַ עַל אֹדוֹת עֵת נֹעַר מַזְהִירָה,

עַל אֵמוּן וּבִטְחָה וּמַרְאוֹת בְּלִי דֹפִי,

שֶׁהִכּוּ מִשְׁבָּרִים בְּנַפְשִׁי הַצְּעִירָה

לְמַרְאֵה הוֹד תְּמוּנוֹת הַצֶּדֶק וָיֹפִי.

אֶת דְּבָרָיו מַקְשֶׁבֶת זֹה נַפְשִׁי הַנְּבוֹכָה

אַאֲמִין כִּי אֶמְצָא עוֹד אשֶׁר וּמְנוּחָה.

מִי יִתֵּן לִי נֶצַח הַדְּבָרִים לִשְׁמוֹעַ

וּשְׁכֹחַ כִּי חָלְפוּ הַיָּמִים הַבָּרִים

עֵת זָרְחָה עַל רֹאשִׁי תִּפְאֶרֶת אֱלֹהַּ

“וְאַרְצִי” קָרָאתִי לַשְּׁדֵמוֹת וְהָרִים,

שֶׁשָּׁמָה פֵאַרְתִּי – מְלֵא עָצְמָה וָכֹחַ –

הַקְּבָרִים – בָּם מָצְאוּ אֲבוֹתַי מָנוֹחַ,

וְגָדְלָה תִקְוָתִי וְנַפְשִׁי נָהָרָה,

בְּלִי הַטּוֹת לְרוּחַ תְּבוּנָתִי אָזְנַיִם

הַקּוֹרֵא: "לֹא תָשׁוּב הָעֵת הַנֶּהְדָּרָה,

כְּמוֹ שֶׁלֹּא יָשׁוּב עוֹד אֵגֶל הַמַּיִם –

שֶׁמִּן הָעֳפָאִים לַנַּחַל הִתְגּוֹלֵל

וּבְגַלִּים עֲכוּרִים לָנֶצַח הִתְבּוֹלֵל"…

---

לַאֲחוֹתִי

מאת

שמעון שמואל פרוג

מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון

כי גדול כים שברך (איכה ב'. –)

לָאָרֶץ בִּדְאָגָה הִטִּית אֶת רָאשֵׁכִי,

כֶּעָנָן בַּסְּתָו אַתְּ עֲגוּמָה…

אַבִּיטָה, אָבִינָה: אַט אַט עַל לִבֵּכִי

שָׁם עוֹלָה מַחֲשֶׁבֶת־תַּעֲלוּמָה…

וְדִמְעָה עַל דִמְעָה כִּפְנִינָה מַחֲלֶקֶת

מִלֶּחְיֵךְ – בְּלִי תַכְלִית וָקֶצֶב,

לִבָּתֵךְ בְּחָזָהּ בְּחָזְקָה דֹפֶקֶת

וּמִצְחֵךְ תַּשְׁפִּילִי בָעֶצֶב.

אֶל תַּחַת הַלֶּחִי – כַּלַּהַב בֹּעֶרֶת –

הַיָּד הָרֹעֶדֶת תּוֹשִׁיטִי,

וּבְמֶרְחַק עֲרָפֶל – בְּרוּחַ סֹעֶרֶת

וּבְרֶגֶשׁ תַּחֲנוּנִים תַּבִּיטִי…

לֹא תֹאבִי לִפְתֹּחַ אֶת סְגֹר שַׂרְעַפַּיִךְ,

הוֹי, אָחוֹת! כְּבָר אוֹתָם אֵדָעָה:

בְּקַדְרוּת פָּנַיִךְ וּבְתִמְהוֹן עֵינַיִךְ

כִּבְסֵפֶר פָּתוּחַ אֶקְרָאָה…

הוֹי, בַּת לֹא נֻחָמָה, עֲנִיָּה נֹדֶדֶת,

יְלִידַת הָאָרֶץ הַקָּרָה!

אֲנִי לֹא אָבִינָה מָה לִבֵּךְ מַכְבֶּדֶת?

לֹא אֵדַע אֶת רוּחֵךְ הַמָּרָה?!…

… הָאָרֶץ בָּהּ שַׁחַר חַיֵּינוּ הוֹפִיעַ,

בָּהּ יָמִים רָאִינוּ לִבְרָכָה,

בָּהּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה בְּנַפְשֵׁךְ הִבְקִיעַ

קַו תִּקְוָה, קַו חֹפֶשׁ וּרְוָחָה; –

הַשְּׁדֵמוֹת שֶׁשָּׁם הִתְהַלַּכְתִּי לֹא אַחַת

וּמַרְאוֹת מַזְהִירִים רָאִיתִי,

שֶׁשָּׁמָּה בִּתְמוּנוֹת תִּפְאֶרֶת וָנַחַת

לִי אשֶׁר הֶעָתִיד שִׁוִּיתִי, –

כֻּלָּמוֹ מִסָּבִיב אֲפֵלָה הִצִּיעוּ…

לֹא עוֹד הַשִּׁבֳּלִים יִרְעָשׁוּ,

בִּרְסִיסֵי טַל אוֹרוֹת לֹא פְרָחִים יַגִּיהוּ,

לֹא עוֹד עַרְבֵי חֹף יִתְלֶחָשׁוּ…

לֹא תֵצְאִי עוֹד, אָחוֹת, אֶל שְׁדֵמָה פֹרִיָּה

קוֹל קִינִים בָּאָבִיב לְהָרִים –

עַל נֶכֶר אֲחֵרִים, עַל עַבְדוּת נָכְרִיָּה,

עַל שֶׁבֶר אֵין חֵקֶר שֶׁל זָרִים.

לָךְ יֵשׁ בִּלְעֲדֵיהֶם שְׁפֹךְ דִּמְעוֹת עֵינַיִם

גַּם לַיְלָה גַּם בֹּקֶר וָעֶרֶב,

תּוּגָתֵךְ, תּוּגָתֵךְ שֹׁבֶרֶת מָתְנַיִם,

עִצְּבוֹנֵךְ פֹּלֵחַ הַקֶּרֶב…

תְּנִי חֹפֶשׁ לַדְּמָעוֹת, כִּמְצוּלָה יִרְתָּחוּ,

מִמַּכְאוֹב יִזֹלוּ יִזֹלוּ…

וּמְקוֹם שֶׁכְּבָר רַבּוֹת מֵהֵנָּה נִשְׁפָּכוּ

לְמַתַּת אַחֲרוֹנָה יִפֹּלוּ!…

---

שִׁירַת הַחַיִּים

מאת

שמעון שמואל פרוג

שִׁירִים עֲרֵבִים וּנְעִימִים

שָׁרָה אֹמַנְתִּי לִי חֶרֶשׁ

בְּעַרְבֵי הַחֹרֶף הַגְּדוֹלִים

בִּנְטוֹתָהּ לְפָנַי לָעֶרֶשׂ.

אַף גַּם סִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת

יָדְעָה אֹמַנְתִּי הַיְשִׁישָׁה…

לְפָנַי אָז עָבְרָה בְחָזוֹן

וְלִבִּי, לֵב יֶלֶד, הִרְעִישָׁה –

עֵדָה כַבִּירָה בִּתְמוּנוֹת,

עֵדָה חִוֶּרֶת, לְבָנָה.

אֶזְכֹּר: מִבְצָרִים נוֹרָאִים

הָרִים, חֲתֻלָּתָם עֲנָנָה…

טִירַת קֹסֶמֶת הֹמִיָּה…

נֶשֶׁק גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל…

נֵרוֹת עֲרוּכִים… גַּל קֶבֶר…

אַנְחוֹת הַסּוּפָה בַּלָּיִל…

כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה

בְּסֵדֶר וּבְמִשְׁפָּט קַדְמוֹנִי –

אֶחָד כַּשֵּׁנִי רֵאשִׁיתוֹ

אַף אַחֲרִית הָאֶחָד כַּשֵּׁנִי:

שֶׁקֶר עַל אֱמֶת הִתְעוֹרֵר

אָסַר מִלְחָמָה אֲרֻכָּה;

תַּחַת יַד שֶׁקֶר – הָאֱמֶת

סָבְלָה זְמַן רַב כָּל יַד צוּקָה;

אַךְ לָאַחֲרוֹנָה עַל שֶׁקֶר

גָּבְרָה הָאֱמֶת הַקְּדשָׁה,

וּבְגָאוֹן וּבְהַדְרַת תִּפְאֶרֶת

קָמָה, הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁה.

מַה טּוֹבָה מַה יָּפָה הָיָתָה

אַחֲרִית הַשִּׁירִים כֻּלָּהַם,

אַךְ אוֹיָהּ! – לֹא צָלְחָה בְיָדִי

שְׁמוֹעַ אַחֲרִיתָם אַף פָּעַם:

נַפְשִׁי לַסִּפּוּר יָעָפָה,

חָדְלָה מֵהַטּוֹת אָזְנָיִם;

לִבִּי עֲלָטָה כִסָּתָה

וּבְשֵׁנָה אָז סֻגְּרוּ עֵינָיִם…

* * *

אֹמַנְתִּי כְבָר יָשְׁנָה הַמָּוֶת,

שָׁנִים נָגֹזוּ, הָלָכוּ;

אַגָּדָה חֲדָשָׁה אֲיֻמָּה

אָזְנַי בַּשְּׁעָרִים לָקָחוּ.

שִׁירָה חֲדָשָׁה אֲיֻמָּה

לְפָנַי הַחַיִּים עָרָכוּ,

כָּל מִלָּה וּמִלָּה בַּשִּׁירָה

רַעַל בִּלְבָבִי מָסָכוּ.

כָּל מִלָּה וּמִלָּה בַּשִּׁירָה

אֲנָחָה מִקִּבְרֵי־חֲמָסִים,

קִבְרֵי רָב חַיִּים נִגְדָּעִים,

קִבְרֵי רָב כֹּחוֹת נִצְמָתִים…

דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזְעוּמָה,

קוֹל מִלּוֹתֶיהָ קוֹל זְוָעוֹת –

זֶה־שָּׁנִים אַלְפַּיִם בַּתֵּבֵל

יֶהֱמוּ, יַרְעִישׁוּ נוֹרָאוֹת;

יֶהֱמוּ, יַרְעִישׁוּ נוֹרָאוֹת,

מִשְּׁאוֹנָם כָּל נֶפֶשׁ נִמְלָאָה…

אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי רֵאשִׁיתָם

אַף לֹא אֶת אַחֲרִיתָם אֶשְׁמָעָה.

אַאֲמִין מִקֶּרֶב לֵב עָמֹק:

לְגָאוֹן, לִצְבִי וּלְתַעֲצוּמָה

תִּהְיֶה עוֹד אַחֲרִית הַשִּׁירָה,

שִׁיר הַמִּלְחָמָה הַזְעוּמָה.

אַאֲמִין כִּי מִשְׁתֵּה נִצָּחוֹן

עוֹד תַּעֲשֶׂה הָאֱמֶת הַקְּדשָׁה,

וּבְגָאוֹן וּבְהַדְרַת תִּפְאֶרֶת

תָּקוּם גַּם תָּרִים אֶת רֹאשָׁהּ.

אַךְ אוֹיָהּ! לֹא אָזְנַי תִּשְׁמַעְנָה

עַד תֻּמָּהּ אֶת שִׁירַת־הַחַיִּים:

לִבִּי עֲלָטָה תְכַסֶּה

בְּשֵׁנָה יְסֻגְּרוּ עֵינַיִם;

שֵׁנָה עַד עוֹלָם עַד נֶצַח

בְּאַחַד מִקִּבְרֵי־חֲמָסִים,

קִבְרֵי רָב חַיִּים, נִגְדָּעִים,

קִבְרֵי רָב כֹּחוֹת נִצְמָתִים. –

---

הַנֶּחֱשָׁל

מאת

שמעון שמואל פרוג

“חִזָּיוֹן” יִתְעוֹרֵר – יִדֹּם הַשֶּׁבֶר,

בְּהַתְעוֹת הַנֶּפֶשׁ – אשֶׁר לַגֶּבֶר.

מַר הוּא, יַקִּירִי, זֶה אשֶׁר־הָרֶגַע! –

מְיַשְּׁנִים הִנֵּנוּ רַק מַכְאוֹב־הַנֶּגַע…

* * *

… מִשְׁפַּחַת יִשְׂרָאֵל – גִּבּוֹר מְלֵא יָמִים

נוֹדַע לִגְבוּרָה, מִקַּדְמֵי עוֹלָמִים.

עַתָּה, הָהּ, הִפִּיל מִיָּדוֹ הַדֶּגֶל,

יִשְׁכַּב, יָנוּחַ, לֹא יָרִים הָרֶגֶל.

וְרַק בַּעֲרָפֶל וּבְסַגְרִיר לִפְעָמִים

בִּבְקֹעַ הַסַּעַר וּבְרֶדֶת הַגְּשָׁמִים.

וּפְצָעִים יְשָׁנִים יִבָּקְעוּ, יִמַּקּוּ

וְרַעַל מַכְאוֹבָם בְּלִבּוֹ יִצַּקּוּ.

אָז יָקִיץ, יִתְעוֹרֵר… תִּצַּלְנָה שְׂפָתַיִם…

בִּלְחָיָיו צָרֶבֶת וְאֵשׁ בְּעֵינַיִם…

כְּרוּחַ עֲלוּמִים לִתְחִיָּה בוֹ קָמָה,

יִתְאַזֵר בַּחַיִל אֶל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה.

אָכֵן עֵת תָּקוּם הַסְּעָרָה לִדְמָמָה

רוּחוֹ כַתְּחִלָּה בְּקִרְבּוֹ לֹא קָמָה.

וְשֵׁנִית אָז יַפִּיל מִיָּדוֹ הַדֶּגֶל,

יִשְׁכַּב הַזָּקֵן, לֹא יָרִים הָרָגֶל…

---

סִפּוּרֵי הָאָב הַזָּקֵן

מאת

שמעון שמואל פרוג

א.

" – מַה זֶה תִקְרָא מַחֲמַדֵּנוּ,

פֹּה בַסֵּפֶר בְּלִי הֲפוּגָה,

לְעִתִּים תִּבְכֶּה, תִּתְיַפֵּחַ

וּפָנֶיךָ חֲרוּשֵׁי־תוּגָה.

עָזְבָה, עָזְבָה זֶה סִפְרֶךָ

וּמִקְּרֹא בוֹ נָא חֲדָלָה,

סִפּוּר קְדוּמִים סַפְּרָה לָנוּ,

מִשְׁלֵי חִידוֹת לָנוּ מְשֹׁלָה! –"

" – מִשְׁלֵי אֵפֶר לֹא אֵדָעָה,

יַלְדֵי נָכְרִים בָּם יַשְׂפִּיקוּ,

הֵם יַעֲרִיצוּם הֵם יַקְדִּישׁוּם,

הֵם גַּם חֵקֶר בָּם יַעֲמִיקוּ.

סִפּוּר קְדוּמִים אֲסַפֵּרָה!

סִפּוּר קְדוּמִים – אָזְנַי קָחוּ

מִנִּי דִבְרֵי זֶה הַסֵּפֶר;

שָׁנִים רַבּוֹת כְּבָר בָּרָחוּ –

לְמִן הָעֵת, שֶׁאֲבוֹתֵינוּ

יְלָדִים קְטַנִּים עֲדֶן הָיוּ,

זֶה הַחִלָּם לִקְרֹא סֵפֶר,

בְּבֵית הָאָב עֲדֶנָּה הָיוּ.

אָז יָנַקְנוּ שֶׁפַע חַיִּים

אָז חַיִינוּ חַיֵּי נַחַת,

דְּרוֹר שָׁאַפְנוּ בְּלִי־מְצָרִים

אַף עָלִינוּ כַפֹּרַחַת.

אוּלָם פְּרָאִים אָז הָיִינוּ

אִישׁ בֵּין אָחִיו רִיב הֵפַחְנוּ,

וּבְמַדְמֵנַת מֵי שְׁכֵנֵינוּ

הִתגּוֹלַלְנוּ, נֶאֱלַחְנוּ.

בְּחֹזֶק יָד הָאָב יִסְּרָנוּ,

אֶפֶס מוּסָר לֹא לָקַחְנוּ:

וּבְמַדְמֵנַת מֵי שְׁכֵנֵינוּ

הִתגּוֹלַלְנוּ, נֶאֱלַחְנוּ.

וַיִּתְלַקַּח אַף אָבִינוּ

וַיְגָרְשֵׁנוּ: – "סוּרוּ! – קָרָא –

סוּרוּ, גּוּרוּ בֵית שְׁכֵנֵיכֶם –

נַפְשְׁכֶם בָּמוֹ כִּי נִקְשָׁרָה!"

וַנָּסוּרָה… אֵל רַב־צֶדֶק!

מַה שָּׂבַעְנוּ פִיד וּשְׁנִינָה!

וּשְׁכֵנֵינוּ אֵיךְ קִדְּמוּנוּ –

אֵיךְ עִנּוּנוּ בְּלִי חֲנִינָה!

זֶה הִתְחַפֵּשׂ בְּעָרְמַת שׁוּעָל

מְצוֹא לַלֵּב הַמְּסִלָּה פְנִימָה;

וּמִשְׁנֵהוּ – זְאֵב עֲרָבוֹת

מָלֵא תֹם כְּיוֹנָה תְמִימָה;

אֵלֶּה שָׁקְדוּ עַל אָשְׁרֵנוּ –

הָרְגוּ, שָׂרְפוּ בְּחֶמְלַת לֵב:

לְאַשֵּׁר נֶפֶשׁ בְּחַיֵּי נֶצַח

וְהָבֵא שֹׁאָה עַל חַיֵּי גֵו…

וְהָאֲנָשִׁים – לִבָּם אֶבֶן,

בְּנֵי צִפְעוֹנִים פְּרִיצֵי שַׁחַץ,

מִדֵּי יוֹם הוֹסִיפוּ חָלָל,

מִדֵּי בֹקֶר הִרְבּוּ מַחַץ…"

– "אַךְ, אָבִינוּ! – יָמִים רַבִּים

צוּקוֹת אֵלֶּה לֹא אָרָכוּ?!" –

– "אָרְכוּ, בָּנַי, הוֹי אָרָכוּ!

מַה־תִּתְפַּלְאוּ, תִּשְׁתּוֹחָחוּ?

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁהוֶֹה

אוֹ גַם יִהְיֶה לָעוֹלָמִים,

לָעוֹלָמִים עִם הָאָדָם

גּוֹר לֹא תָגוּר חַיַּת־דָּמִים…

מְצוּקוֹת הָיוּ מְצוּקוֹת יִהְיוּ,

יִהְיוּ רוּחוֹת, דֶּלֶף, רֶפֶשׁ…

אַךְ הַמְּצוּקָה תִּנְעַם לָנוּ,

בָּה בַּמְּצוּקָה אשֶׁר־נֶפֶשׁ…

שׁוּרוּ נָא… הַסַּעַר יִסְעַר,

שֶׁצֶף קִצְפּוֹ יָם יַרְאֵנוּ;

זֶה הַיָּם כָּאֱמוּנָה רָחָב

וְעָמֹק עָמֹק כְּמַכְאוֹבֵינוּ…

מְצוּלָה תִרְעַשׁ… תִּפְעַר פִּיהָ…

גַּל אֶל גַּל קוֹל עֹז יִתֵּנוּ…

אֵל הַגַּלִּים – דִּמְעוֹתֵינוּ,

זֶה הַסַּעַר – אַנְחוֹתֵינוּ…

אֵל הַגַּלִּים לַעֲלוֹת לִגְאוֹת

מִדֵּי רֶגַע – מַה יִּצְלָחוּ!

אַךְ שׁוּב עַל עִקְבָם… עִקְבָם, בָּנַי,

שְׁנוֹת אֵין מִסְפָּר יֶאֱרָכוּ…

אוּלָם, בָּנַי, כִּי יַגִּיעַ

רֶגַע חֶסְרוֹן שׂוֹא־הַמַּיִם

אָז אַחֲרֵיהֶם תִּשָּׁאַרְנָה

מִנְחוֹת־פֶּלֶא מְלֹא חָפְנַיִם:

עַל הַחֹף – מְקוֹם עֵינֵינוּ

יָרְדוּ נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְמָעוֹת

עַתָּה עַתָּה שֶׁפַע כַּבִּיר –

אַבְנֵי חֵפֶץ שָׁם נִמְצָאוֹת.

לֹא סַפִּירִים, לֶשֶׁם, שֹׁהַם –

אֵלֶּה אַבְנֵי הַתִּפְאָרָה,

וְלֹא יָשִׁיתוּ לִוְיַת חֵן

לִמְעִיל אַרְגָּמָן, לַעֲטָרָה.

רַק לַנֶּפֶשׁ חֵן מוֹסִיפוֹת

הָאֲבָנִים הַנֶּהְדָּרוֹת;

וְעַל דַּרְכֵּנוּ מְלֵא צַלְמָוֶת

שׁוֹלְחוֹת נֹגַהַּ אוֹר יְקָרוֹת…

בָּנַי! זֹאת הִיא אֱמוּנָתֵנוּ!

אֱמוּנָה עַזָה כָּחַלָּמִישׁ,

אֱמוּנָה קֹדְחָה כַּלֶּהָבָה,

אֱמוּנָה בְהִירָה כְּאוֹר הַשָּׁמֶשׁ…

וּבֶאֱמוּנָה רַבַּת אוֹנִים

נֵשֵׁב נִפְגּשׁ אֶת פִּידֵנוּ…

בְּמוֹ פִידֵנוּ – אֱמוּנָתֵנוּ,

בֶּאֱמוּנָתֵנוּ – בִּרְכָתֵנוּ!" –

כֵּן אָבִינוּ סִפֵּר לָנוּ

בִּשְחֹק נָעִים עַל שִׂפְתוֹתָיו,

וּבִשְׂחֹק עַל פָּנָיו שָׁטְפוּ

שָׁטֹף עָבֹר מֵי דִמְעוֹתָיו…

ב: חג הפסח

… גַּם שָׁם, בְּנִי, הָמָיוּ נַחֲלֵי מַיִם

וּפְרָחִים הִתְהַדְּרוּ בָּעֵמֶק, בָּאָחוּ,

וּמֵעַל פְּנֵי תְּכֵלֶת חוּג הַשָּׁמַיִם

כּוֹכָבִים בַּמְּסִלּוֹת אוֹרָם שָׁלָחוּ.

גַּם שָׁם מִדֵּי בֹקֶר הַשֶּׁמֶשׁ קָמָה

וַתְּגָרֵשׁ עֲרָפֶל מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים

וַתָּפֶץ זִיו נָעִים כְּזִיו הָאַחְלָמָה

אֶל רַחֲבֵי שָׂדָי, אֶל חֶלְקַת נְהָרִים.

אַךְ שָׁמָּה הִתְבּוֹלֵל בְּהֶמְיַת הַמַּיִם

קוֹל שֵׁבֶט מַכֶּה, קוֹל נַעֲנִים, נִדָּחִים,

קוֹל צִלְצֵל בָּעֹז מֵהֲמוֹן נְחֻשְׁתַּיִם,

קוֹל שְׂחֹק מַהֲתַלּוֹת, קוֹל רַב הַטַּבָּחִים.

לֹא מִקַּרְנֵי הַחַרְסָה שָׁם אָדְמוּ הַפְּרָחִים,

לֹא טַל גַּם לֹא מַיִם יָרְדוּ עֲלֵיהֶם,

הַפְּרָחִים שָׁם אָדְמוּ מִדָּמִים נִשְׁפָּכִים

מִדִּמְעוֹת עֵינַיִם רָטְבוּ עֲלֵיהֶם.

הַכּוֹכָבִים הָאִלְּמִים בַּחֲשֵׁכָה וָאָמֶשׁ

קוֹל אַלְפֵי אֲנָחוֹת שָׁם הַקְשֵׁב הִקְשִׁיבוּ,

וּבְחֻמָּן הַנּוֹרָא קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

כָּל מַכָּה וּפֶצַע הֶעֱמִיקוּ הִרְחִיבוּ.

שָׁם רָגַשׁ יַם דְּמָעוֹת, שָׁם סָעַר כָּל לֵב

שָׁם אֹפֶל מְנֻדָּח כֻּסָּה כָל עֵבֶר…

מָה אָעִיד, יַקִּירִי, אֲדַמֶּה לַכְּאֵב

מָה אָעִיד אֲדַמֶּה לַשָּׁבֶר?!…

* * *

וְדוֹרוֹת נָגֹזוּ… לֹא רַעַם הִתְגּוֹלֵל

עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבֹהִים וְרָמִים,

לֹא סַעַר בְּחֵמָה נִתֶּכֶת הִתְחוֹלֵל

לְהַפִּיל וְלַחֲשׂוֹף יְעָרוֹת נִרְדָּמִים.

אִישׁ חַי, גְּדָל פְּעָלִים, קָם, רַב לְהוֹשִׁיעַ!

לְפַתַּח וּלְנַתֵּק חַרְצֻבּוֹת הָרֶשַׁע –

אֶל מַחֲנֵה עֲבָדִים כַּמַּלְאָךְ הוֹפִיעַ

וַיַּרְעֵף עֲלֵיהֶם טַל חֹפֶשׁ וָיֶשַׁע.

וַיָּקָם בְּהוֹד, וַיִּתְיַצֵּב כַּתֹּמֶר

וּבְיָדוֹ רַק מַקְלוֹ – מַקֵּל רַב פְּלָאִים,

כִּי יוֹצִיא רַק הֶגֶה, כִּי יִתֶּן לוֹ אֹמֶר

אָז אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ חֹרֶדֶת לִרְגָעִים.

מִשָּׁעָה לְשָׁעָה גְּבוּרָתוֹ גָדָלָה

וּתְהִלַּת קְדֻשָּׁתוֹ הִבִּיעָה כָל לָשׁוֹן.

בְּנִי, מָה לַהֶדֶר אָעִידָה אֶמְשָׁלָה,

מָה אָעִיד אֲדַמֶּה לַשָּׂשׂוֹן?!…

* * *

הָאָב לְסַפֵּר כִּלָּה…

וְעֵינֵי בְנוֹ מְפִיצוֹת

עַנְוַת אֵמוּן, חֶסֶד,

תּוֹדַת תֹּם, עֲלִיצוּת.

פָּנָיו פְּנֵי שׁוֹשַׁנִּים

תִּנְוֶה בָּם נְהָרָה,

בַּדָּיו חָצְבוּ לַהַב,

נַפְשׁוֹ שְׂחֹק אָמָרָה…

הוֹי, מֵיתָרַי עוּרוּ,

בְּיָגוֹן מַה נְּמוּגוֹתֶם?…

לוּ פִיכֶם פָּצַח רִנָּה

נַפְשִׁי הַעִירוֹתֶם –

רוּחַ חָדָשׁ שְׁפַכְתֶּם

עַל נוּגָה נֶאֱנַחַת…

הֶאָח, בַּחַגִּים חָג!

שִׂמְחָה מַה נִצַּחַת!

* * *

אַךְ לַשָּׁוְא, אַךְ לַשָּׁוְא אֶת מֵיתָרַי אָעִירָה

לֹא אֶשְׁמַע מִפִּיהֶם קוֹל שִׁירָה נֶאְדֶּרֶת…

עַל מֵיתְרֵי כִנּוֹרִי, עַל נוּגֵי־הַשִּׁירָה,

יַד קָרָה כִּכְפוֹר אֶצְבְּעוֹתַי הֶעֱבִירָה

וַתַּכְבֵּד עָלֵימוֹ כְּכִכַּר עֹפָרֶת…

………………..

הוֹי סִלְחִי לִי!… לְמַרְאֵה מְצוּקוֹת הַשַּׁחַת,

כָּל חֳלִי וּמַדְוֶה, בָּם רוּחֵךְ חֻבָּלָה,

שִׁירָה עַלִּיזָה עֲדֶנָּה אַף אַחַת

לָךְ עוֹד לֹא שַׁרְתִּי, – בַּת עַמִּי אֻמְלָלָה –!…

* * *

מַדּוּעַ הֲפַכְתֶּם לִמְאֵרָה שִׁירָתִי?…

אֶל מִישׁוֹר עֲרָבָה וּמֶרְחֲבֵי שָׂדָי

יוֹם אָבִיב הַבָּהִיר לְקַדֵּם יָצָאתִי

וְנִבְלִי הַתָּמִים נָשָׂאתִי בְיָדִי.

     מֵרוּחַ מִדְבָּרוֹת

     וּפַלְגֵי יְעָרוֹת

אַלֵּף אֶת נַפְשִׁי הוֹד שִׁירוֹת נֶאְדָּרוֹת.

אֵלֶּה אַחַר אֵלֶּה רָאִיתִי נְמַקִּים,

צְבָא הַשָּׁמַיִם, כּוֹכָבִים וָסַהַר,

עֲרָפֶל שָׁת סֻכּוֹ לַמַּיִם הַזַּכִּים

דּוּמָם לִסְבִיבוֹ הִבִּיט הַיַּעַר

     וְאוֹרוֹת זֻקָּקִים

     עַל פְּנֵי הָעֲמָקִים

שָׁלַח הַשַּׁחַר מִגָּבְהֵי הַשְּׁחָקִים.

קוֹל רוּחַ שָׁמַעְתִּי בְּעָבְרוֹ בַנְּהָרִים,

חֲזִיזֵי הָאָבִיב וְרַעַם שָׁמַיִם,

מֵרָאשֵׁי הַסְּלָעִים הִתְנַשְּׂאוּ נְשָׁרִים

וְאִשָּׁה לִרְעוּתָהּ הִשִּׁיקוּ כְנָפַיִם…

     וְשִׁירָה נִלְהָבָה

     בְּשִׂמְחָה נִשְׂגָּבָה

הִשְׁתַּפְּכָה מִנִּבְלִי עַל רַחֲבֵי עֲרָבָה.

וְעַתָּה… לְפָנַי כְּקֶדֶם מְלֵא נֹעַם

שָׂדֶה וָאָחוּ וִירַקְרַק הַכָּרִים,

הֶהָרִים מִשְׂתָּרְעִים כְּאַבְנֵי הַשֹּׁהַם

וּבְרַצֵּי אוֹר־כֶּסֶף מִתְרַפְּסִים נְהָרִים,

     אַף רוּחוֹת לָטֹהַר

     מִשַּׁדְמוֹת־הַזֹּהַר

יָפִיחוּ בִי זִכְרוֹן עֵת חַיֵּי־הַנֹעַר…

אַךְ לַחִנָּם, לַחִנָּם לְנַפְשִׁי קֹדֶרֶת

בְּזִכְרוֹן הֶעָבָר אֲבַקְשָׁה תַנְחֻמוֹת…

מֵיתָר אַחַר מֵיתָר יִנָּתֵק כִּנְעֹרֶת

מִתַּחַת אֶצְבְּעוֹתַי הָרָפוֹת וּצְנוּמוֹת…

     הֵן יְנוֹצְצוּ דְמָעוֹת

     וַאֲנָחוֹת נִשְׁמָעוֹת:

"אָחִינוּ בֶן־עֹנִי, מְדֻכָּא הַתְּלָאוֹת!

"הֲתִשְׁמַע, הֲתִשְׁמַע אֶת קוֹל הַנְּחֻשְׁתַּיִם?

אָחִינוּ! הֲתִרְאֶה מִצְהֲלוֹת אוֹיְבֵנוּ?…

הָהּ, מָגוֹר מִסָּבִיב… מוּעָקַת מָתְנַיִם,

וַאֲפֵלָה נִצַּחַת מִכָּל עֲבָרֵינוּ…

     הַדֶּרֶךְ מַה נּוֹרָא,

    אֵין קֶרֶן, אֵין אוֹרָה!"…

הוֹי, מַדּוּעַ הֲפַכְתֶּם שִׁירָתִי לִמְאֵרָה!?…