* 1, ש"ז,  — עֹפרת,   Blei; plomb; lead: מביא סלון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים (מקוא' ו ח). הטהורין שבעגלה העול המצופה וכנפים העשויות לנוי ושפופרות המשמיעות את הקול והאבר שבצד צוארי בהמה (כלים יד ה). כוס של אבן שניקב והטיף לתוכו אבר (תוספתא כל' ב"ב ז ט). ר' אבהו בשם ר' יוסה בר חנינא (אומר) המתיך אבר חייב משום מבשל (ירוש' שבת ז  י:). אין עושין משקלות לא של בעץ ולא של אבר ולא של גיסטרין ולא של שאר מיני מתכות אבל עושה הוא של צונמא ושל זכוכית (ב"ב פט:). כתבו (את הגט) באבר בשחור ובשיחור (גיט' יט.).