ג. אפר

1, ממנו *אֲפָר.



1 באשור' אַפְרֻ, בצה, מקום קנים ודשא. ובערב' אולי ופרא وَف۫رَإ אדמה מכסה דשא. בארמי' אפרא. ותשם בסוף ת"י ושויתיה באפרא.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים