1, פ"י, עבר בָּזַז, בָּזְזוּ, בַּזּוּ, בָּזַזְנוּ, בַּזֹּנוּ, עתיד תָּבֹז, יָבֹז, *תִּבְזֹז, יִבְזֹז, – לקח בכח הזרוע מה שנמצא בעיר, בבית, בהמה, סחורה, כסף וזהב, וכיוצא בזה, plündern; piller; to spoil : ונלכד את כל עריו בעת ההוא וכו' רק הבהמה בָּזַזנוּ לנו ושלל הערים אשר לכדנו דבר' ב לד=לה.  וכל הבהמה ושלל הערים בַּזונוּ2 לנו שם ג ז.  רק הבהמה ושלל העיר ההיא בָּזְזוּ להם ישראל יהוש' ח כז.  ויהי המלקוח יתר הבז אשר בָּזזוּ עם הצבא צאן שש מאות אלף במד' לא לב.  וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגם שלל רב בָּזזוּ מהם דהי"ב כח ח.  וישבו בני ישראל את נשי מדין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקניהם ואת כל חילם בָּזָזוּ במד' לא ט.  ושללו חילך וּבָזְזוּ רכלתך יחזק' כו יב. – ובכנ': ואת כל אוצרות מלכי יהודה אתן ביד איביהם וּבְזָזוּם ולקחום והביאום בבלה ירמ' כ ה. – ובינ': ויהיו ימים שלשה בֹּזְזים את השלל דהי"ב כ כה).  וכל העם בוזזין ונותנין לפניו סנה' ב ד. – ובמשמ' חוטף מה שמוצא: וכן פאת הכרם והאילנות ניתנת במחובר לקרקע והעניים בוזזין אותה בידם רמב"ם, מתנות עניים, ב טו. – ובכנ': ישראל כל מי שהוא בוזזן או גוזלן בעולם הזה הוא מקהה את שיניו לעתיד לבא מד"ר במדבר ב. – ועתיד: וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תָּבֹז לך דבר' כ יד.  נרדה אחרי  פלשתים לילה וְנָבֹזָה בהם עד אור הבקר ש"א יד לו.  ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק שללה ובהמתה תָּבֹזוּ לכם יהוש' ח ב.  להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת יתומים יָבֹזוּ ישע' י ב.  ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יָבֹזוּ את בני קדם שם יא יד.  ינקש נושה לכל אשר לו וְיָבֹזּוּ זרים יגיעו תהלים קט יא.  הנח לפניהם והם יבוזו ספרא, פסוק תעזוב. – ועם ו ההפוך: בני יעקב באו על החללים וַיָבֹזּוּ העיר ברא' לד כז.  ויפשטו בערי יהודה משמרון ועד בית חורון ויכו מהם שלשת אלפים וַיָּבֹזּוּ בזה רבה דהי"ב כה יג.  – ובכנ': לכן חי אני נאם יי' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה מלח שארית עמי יְבָזּוּם3 ויתר גוי ינחלום צפנ' ב ט. –ומקור בּז, לָבֹז, לָבוֹז: בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שלל וְלָבֹז בז ישע' י ו.  הלשלל שלל אתה בא הֲלָבֹז בז הקהלת קהלך יחזק' לח יג.  ויבא יהושפט ועמו לָבֹז את שללם דהי"ב כ כה.  להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים וכו' ושללם לָבוֹז אסתר ג יג.  – ובמשמ' חטף כאו"א מה שמצא: אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה פאה א ב.

– פָעול, בָּזוּז, – שבזזו אותו: והוא עם בָּזוּז ושסוי ישע' מב כב. – ובמשמ' גזילה: ואתם הלא בזוזה היא (הארץ) בידכם מד"ר בראש' א, לאמר לקחתם אותה בכח הזרוע. –ואמר המשורר: גביר גבר וּבָזַז החמדות והיו כל כלי חמדה בְּזוּזָיו, וקנה כל יקר ביקר אהביו וכל רע בדודיו לא בזוזיו ר"י הלוי, נאם אסף, ר"ל כי הוא בזז אותם ולקחם.  מחוצים לחוצים סובלי מעמס בְּזוּזים גזוזים נותנים למרמס שבת א' אחר פסח, שביה עניה.

– נָבֹז, נִבְזַז, מקור הִבּוֹז, עתיד תִּבּוֹז, – שבזזו אותו: והוריד ממך עזך וְנָבֹזוּ ארמנותיך עמוס ג יא.  הבוק תבוק הארץ וְהִבּוֹז תִּבּוֹז ישעי' כד ג. – וכמו שלמים נבזז, נבזזו: הפריש בכוריו נבזזו נמוקו בכור' א ח. – ואמר הפיטן: בחרון אף וחמה נבזזים נגזזים כמו רחל נאלמה סמא"צ, סליח' צו"ג, חי בכל ממשלתו.

– פֻעל, בֻּזַּז, – כמו נָבֹז, ביתר חזק, היה כלו לבז: חרב אל אוצרותיה וּבֻזָּזוּ ירמ' נ לז. – עי' לקח.

– התפ' °התְבּוֹזז, – התבוזז מן, ברח, entfliehen; s'enfuire; pass away : אם למד אדם דברי תורה ויושב ומתעסק בהן כדי צרכן הרי בידו חכמה ומוסר ואם לאו הם מתבוזזים ממנו ונקרא אויל ילקוט משלי א.