* 1, ש"נ, בכנ' הֲוָיָתו2, — שם מפשט מן הפעל הָוָה: בנות צלפחד שקולות היו שנאמר ותהיינה הויה אחת לכולן ב"ב קכ..  כי תהיין לאיש שתי נשים במי שיש בהן הוויה יצאו שפחה ונכרית שאין בהן הוויה ספרי תצא רטו.  ת"ל תהיה בהוייתה תהא ע"ז נד:.  אמר קרא והיו בהוייתן יהו סוט' לב:.  ניתן להם הוויה שיהיו קיימין לעולם ועד פסיק' דר"כ, ויהי ביום כלות.  שלא היו (האֻמות) בעולם ולא היה להם הוויה בעולם תנחומא נח יט.  אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת רמב"ם מלכ' יב ב.  מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו הוא, יסיה"ת ב י.  — ובלשון המחקר: ואי אפשר המצא חומר מבלי צורה ולא תמצא צורה טבעית מאלו ההוייה הנפסדים מבלי חומר יהיה הענין אם כן בהויתם והפסדם מו"נ א"ת, א עב.  כי הדברים אשר יכינו לקבל הרשמים ההם האלהיים אינם ביכלת אדם ולא יוכל לשער כמותם ואיכותם וכו' אך הויתם וחבורם והזמון להם צריך בזה אל ידיעה שלימה כוזרי א עט.  החומר הראשון שקבל ארבע צורות בדרך ההויה וההפסד הקד' מלמ' התלמיד'.  והיא (הצמיחה) צורתם העצמית ר"ל המעמדת עצם שלהם והיא הוציאה לאור הויתם ובה יבדלו מן הדומם ר"י א"ת, רוח חן א.  וכן לא תאמר העדר צורת האפרוח מן העפר הוא סיבה להויית האפרוח אך העדר צורת האפרוח מן הביצה הוא סיבת הוויתו שם ט.  ראשו אחוז בחבלי ההעדר הקודם להויתו בחינ' עולם ח.  האותות והמופתים בשמים ובארץ אשר תמעט הויתם ומציאותם אפשרי רחוק שם יב.  חזק יד חלושה היושבת לך באיתן, ובעת שוב הדברים להוייתן, תשנה לטוב מגינת הביתן רמב"ן, מסתגאב לר"ה, מראש.  נפש כל הויה למטה לארץ דגי הים רמש וצפור כנף אדם ובהמה הקד' רלב"ג למלחמ' ה'. החלק האחד (של המציאות) העולם התחתון שהוא עולם היסודות וההויה וההפסד העקרים ב לא.  הלא תראה שספרה התורה הוית הדשאים והצמחים ביום השלישי ר"י אברבנאל, מפע' ה' ג ו.  עולם ההויה וההפסד הוא, הקד' לנביא' ראש'.  שיש שם בהוויתם (של בע"ח) ראשית אחרת נותנת שלימות שהוא דבר אחר איננו מגשמות תגמ' הנפש א.  המינים הנופלין תחת ההויה וההפסד שעה"ש לאבן לטיף כד.  והתנועה היא אחר הטבע ולמעלה מן הזמן וההויה היא בזמן מ' אלדבי, ש"א א א.  ואלו ההיזקים (מרעמים וכדומה) הם נופלים במקרה מהכרע טבע ההויה וההפסד ולא כיוון בהם השם יתברך בכוונה ראשונה אוהב משפט, באור' לאיוב כב.  שם המקרה תיבה מורה בהסכמה על כל דבר שתדומה הֲוַיַתוֹ והפסדו מבלתי שתדומה הֲוַיַת נושאו או הפסדו כמו חכמה גבורה עושר וכו' רמב"ח, מרפא לשון א.  אני הוא ההויה האמתית אשר מאמתתי נמצאו כל הנמצאים ושמי ואמתתי אחד הוא כי שמי סוד הויתי והויתי הוא סוד אמתתי גנת אגוז לר"י גיקטיליה, ההויה א.  — ומ"ר הֲוָיוֹת, וכנ' הֲוָיוֹתֶיךָ, ואמר הפיטן: אין חקר לגדלך, ואין מספר לתבונתך, אין עוד זולת הֲוָיוֹתֶךָ, חי וכל תוכל ואין בלתך שהי"ח, יום ג.  — ומצוי בספרי המחקר: ויפסד הכל כמו ההויות הטבעיות אשר הן מתחברות מיחסים דקים לא תשיגם המחשבה לדקותם אשר אם יארע מכשול מעט ביחסים ההם היתה נפסדת ההויה ההיא כוזרי א צט.  מפני שראינו את האדם מבחר ברואי יתברך שמו ידענו שהוא עניין הכוונה בבריאות כל הגופות וההויות רשב"ג, תקון מדות הנפ' ח.  וענין היצירה הוא שקבל היסוד הגבול והצורה הראשונה שבה יצא הכל מדין אפשרות לענין המציאות וההויות יסו"ע לר"י ישראלי א.  יצא העולם מתחילה מדין האפיסה והשלילות לעין המציאות וההויות שם יז.  שהוא יתברך ברא הטבע על ענין החרש הנופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו וזה למה שמוציא כל הויותיו ע"י החום השמשי העקידה לב.  טהרת הנפש מההויות הרעות אשר יחייבו אותם התאוה והכעס מאזני צדק, אלגזלי 47.  כי ההויות הטבעיות משתערות ומתאזנות ונערכות בהמזגם מן הטבעים הארבעה קול יהודה, כוזרי א סט.