1, ש"ז, מ"ר חֲרִיצִים, סמי' חֲרִיצֵי, חֲרִצֵי, — גבינה לחה, חמצמצה, מתֻבלה בעשבים חמוצים: ויאמר ישי לדוד בנו קח נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם הזה והרץ המחנה לאחיך ואת עשרת חֲרִצֵי החלב האלה תביא לשר האלף ש"א יז יז-יח. — והשתמשו בו בספרות במשמ' °מקרץ אחת של גבינה בכלל: לקפות גבינה לקבץ פיתותי החלב הקפוי ולעשותם חריץ של גבינה ר"ח שבת קלד:. רק לכותבים במכתב לאמר יגיעך כך וכך חריצים של גבינה גינת ורד', יו"ד א כ. לקנות חריץ אחד שלם שהרי כל הגבינות עשויות חריצים שם.
1 בערב' כַרִיצ کَريص, ואמר אבן מנט'ור: ואלכריצ אלאקט אלמג'מוע אלמדקוק וקיל הו אלאקט קבל אנ ישתחכם יבשה וקיל אלאקט אלד'י ירפע פיג'על פיה שי מן בקל לילא יפסד וקיל אלכריצ אלאקט ואלבקל יטבחאנ וקיל אלכאריצ אלאקט עאמה, ע"כ, — ובעברית: אלכריץ הוא אלאקט (גבינה רכה שנעשית מחלב חמוץ) המקובץ והכתות, וי"א שהוא האקט קודם שנתיבש יפה, וי"א שהוא האקט שישימו בו מעט מעשבים כדי שלא יתקלקל, וי"א שהכריץ הוא האקט והעשבים שיבושלו יחד, וי"א שהכריץ הוא האקט בכלל. והוסיף עוד אלשרתוני וז"ל: וקיל אלכריצ אנ יטבח אלחמאצ' באללבנ פיגפפ פירפע וידח'ר פיוכל פי אלקיט' וקיל אלכריצ אנ יכרצ אי יחלט אלאקט ואלתמר, ע"כ, — ובעבר': וי"א הכריץ הוא שיבושל (עשב) החמיץ בלֶבן ויתיבש ויכבשוהו ויאכל בעתות חום הקיץ, וי"א שהכריץ הוא שיעורב האקט ותמרים יחד. — ונראה כי הערבים קוראים כריץ לחלב נחמץ ולגבינה רכה מתוקנים במיני עשבים בכל מקום ומקום לפי מנהגו, וכך היה גם החריץ אצל היהודים לפנים.