טַבָּחוּת

°, ש"נ, — אומנות הטַבָּח: מעשה בטבח אחד שהוציא טרפה מתחת ידו הביאוהו לר"נ ופסלו לעדות ועיברו מן הטבחות (והזהיר, שמות). שבמקומו כבר העבירוהו מאומנותו ואין מניחין אותו לעסוק באומנות הטבחות (לבוש חו"מ לד לה).  — ובמשמ' בשר שחוט: ראובן הוליך בידו סך כמה ממולאות וטבחות של בשר שחיטה וכשרה למכרן ורצה להבריחם מהמכס ותפסוהו לתפסנים חרובי קרתא ולקחו מידו הטבחות והכרכשות הנ"ל והוליכום אל שופטי העיר וכו' ולבסוף גזרו מה שגזרו והחזירו הטבחות הנ"ל ליד הבעלים שו"ת מים רבים יו"ד ג).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים