כְּלָה
* 1, ש"נ, — מִדָּה ליבשים ולחים: אומר הוא אדם לחבירו תן לי כלה של תבלין שכן בעל הבית דרכו להיות נותן כלה של תבלין בתוך תבשילו (ירוש' ביצ' ג סב:). — ואמר הפיטן: וכל עומר שבעת רבע וּכְלָה וְהַכְּלָה אחד ממאה ועוד בסאה (שבת שקל', אז ראית).
1 מן כול, ע"ד נל"ה.