שָׁפְכָה
ש"נ, — צנור השתן שבאבר הזכרות והאבר כלו, Harnröhre; canal de l'uréthre; urethra: לא יבא פצוע דכא וכרות שְָפְכָה בקהל יי' (דברי כג ב). — פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו (בתרומה) וכו', איזה פצוע דכא וכרות שפכה כל שנכרת הגיד וכו' (יבמ' ח א-ב). פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת וכו' (שם1.
1 [במשנה פאה ז א נאמר: כל זית שיש לו שם בשדה וכו' בשמו שהיה שפכוני או בישני וכו', ובירוש' למשנה זו נאמר: שופכני נוטף שמן והתנינן נטיפה אלא שהוא עושה שמן הרבה וכו' ע"כ, ונראה שדרשו את המלה כלשון שפיכה, אך במשנה הכונה, כדעת רב המפרשים, לשמות מקום, כגון נטופה, בי־שן וכד', וכאלו בא הירוש' לומר לך, למה נקראו מקומות אלו בשם זה או זה, והוא ע"פ טיב הפֵרות הגדלים שם. ואמנם לא נודע שם המקום אשר שפכני, שפכוני מתיחס אליו, וצ"ע.]