1 משתּף בכנעני' וארמ', וגם בערב' כתב كتب, במשמ' שהוא משמש בהאחיות הצפוניות, אלא שהוא משמש בלשון זו עוד במשמ' אחרות, במשמ' קבוץ ובמשמ' תפר וכדו', ולעצם מושג הכתיבה השתמשה הלשון הערב' עוד בצרוף אחר, ח'טּ خطّ, ולכן פקפק פֶרנק' (S. Fr. Aram. Lehnw. 249) ביחוסו הערבי של פעל זה לענין כתיבה וחשד כי בהיות שאצל הערבים הקדומים יֹשבי המדברות לא היתה מלאכת הכתיבה כ"כ צרך גמור לא יצרו הם בעצמם כל המלים הנצרכות למלאכה זו וכשבא הזמן שגם אצלם פשטה יותר מלאכה זו שאלו המלים הנצרכים לה מלשונות האחיות הצפונ' בפרט מהארמית, כמו שהוכיח שם פרנק' כי רוב המלים כמו דיו, ספר, מגלה, שאולות מלשון הארמית, וכן גם אולי הפעל כתב במשמ' כתיבה שאול אולי מארמי'. ועי' אדות המלים השאולות בלשונות השמיות בהמבוא. עכ"פ לא נתברר מה היה עקר משמ' של השרש כתב בזמן קדום, שממנה נסתעפה אח"כ משמ' הכתיבה במשפחה הצפונית של הלשונות השמיות. לפי דעת נלד' (Nö. J. Löw, Lexik. 291) עקר משמ' כתב תחב, ומזה בסור' מכתבא, מרצע, ומכתבא דאשכפא, מרצע של רצען, וכן בדבור הסורי.