°, ת"ז, לנק' לִבִּית, לביית, מ"ר לִבִּיִּים, לִבִּיּוֹת, — של הלב, שצריך להלב: הנה יש לנו ברפואות הלביות מאמר נפרד וכו' רוב הרפואות המריקות מזיקות לגוף ולכן ראוי שיחבר בהם רפואות לביות (קאנון ג יא ב א). כי הטבע אם יהיה חזק יבדיל בין המקרר והמחמם וישא המקרר אל הלב וישא החמים הלביים אל הרוח (שם). והתרופות הלביות טובות במקום הזה כי הן מחזקות הכח החיוני (שם א ד ט). יושם עלי זרע הדס ודבש קובץ בין הדבקות והשמנות והיא רפואה לביית כלומר מחזקת הלב (פרקי משה יג). שהוא נכון לבוא אל בית השם שהוא ציור לבי לא ציור דמיוני (פי' אבן כספי על ראב"ע, כ"י קמבר'). שאחר חקירתו הלביית והשכלית בכל זה כנז' גוזר ואומר שאין הטוב ר"ל התכלית לאדם וכו' רק שישמח במעשיו (ראש' דעת לר"מ אלבילא רי). לבלתי נשוא ראש ולעשות הסכמה לביית וגבורת רוח בשום דבר (ר"א מודינא, קול סכל).