לְבִיָּה, ש"נ, — נקבת הלָבִיא: מה אמך לְבִיָּא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה (יחזק' יט ב). — ואמר המשורר: אמרה לי בראותך הצביה, הטורפת כלביה, תדע כי אין בלשוני רמיה (ר"י חריזי, תחכמ' ו).