*, ת"ז, לנק' לְבוּדָה, מ"ר לְבוּדִים, לְבוּדוֹת, — מחֻבר עם: לבוד מרוח אחת (ערוב' ט:). וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד (סוכ' ז.). — °ובחכמת השעור: וראה איך הוא לבוד לעולם ובכל עת על אלכסון (יסו"ע לר"י ישראלי ל.). כי האלכסון הזה מאלכסוני החגורה הוא שעליו הוא לבוד לעולם עמוד משופע צל הארץ (שם מט.). והיא קבועה באמצע הכל והמים היסודיים סמוכים לה ולבודים עליה (שם כא.). — ובהשאלה, °לבוד בפלוני, דבוק ואדוק בו: יושבת בדודה דמויה כי חשופה קלון שוליך ונגלית ונדלל כבודיך, כל מחזיקים בנזרך הם יצאוך דחופים ובהולים והם היו לבודיך (ר' מאיר הדרשן, קינ', ציון צפירת).