*, ש"ז, — שה"פ מן לִבָּה: ליבה ולבתה הרוח אם יש בלבויו כדי ללבותה (ב"ק ס.). שהאש כשמתאחזת בהן אינן צריכין ליבוי (ר"ח שם כב:). שלא נפח ממש אלא בנשימה כדרך המחמם בנשימתו את ידו שאין זה ליבוי כלל (רש"י שם ס.). שאין המלבה המסייע עם הרוח חייב כשיש בלבוי לבדו כדי ללבות וכו' אעפ"י שגם הרוח מחזיק הלבוי (לבוש, נזקי ממון תיח ט).