°, ש"ז, — שה"פ מן א. לִבֵּב: הכתר והכבוד לחי עולמים, הלקח והלבוב לחי עולמים (ר"א קליר, האדרת). נועדים ביום קרב ונלחמים, מול אבן נגף מתלחמים, לבוב תרועתם שעה ממרומים (הוא, מוס' ר"ה, תפן במכון). על כל נצוח ונגינה, על כל מען ומלה, על כל לבוב ולהיגה, על כל כבוד וכריעה (יוצ' יוה"כ, מי יתנה). וטוב זה הרגש (חוש המשוש) הוא סימן ליבוב וזכות הנפש וחולשתו הוא סימן סכלות (מ' אלדבי, ש"א ו). והלבוב היא מעלת השכל (נופ' צופים ב ב).